העיניים על הבדלנים באיראן

לצד המתקפות הנרחבות על איראן באוויר ובים, בימים האחרונים גוברים הדיווחים על פעילות צבאית ומודיעינית של ישראל וארצות הברית בקרקע איראן עצמה ועל תסיסה כורדית במערב המדינה. לאלה הצטרף אתמול הדיווח בישראל היום כי "ארה"ב מנהלת מגעים עם כורדים, בלוצ'ים וקבוצות אופוזיציה באיראן לקראת החלפת המשטר". במשך שנים הצליחה טהרן להרחיק את זירות הלחימה מגבולותיה באמצעות רשת של ארגוני פרוקסי, ובראשם חיזבאללה. מתוך הבנה שפגיעה בטהרן עלולה להצית שרשרת עימותים בזירות אחרות במזרח התיכון, הצליחה הרפובליקה האסלאמית ליצור מנגנון התרעה יעיל במיוחד.

כידוע, חלק משמעותי מהכוחות שעליהם נשענה האסטרטגיה האזורית של איראן נחלש במידה ניכרת. חיזבאללה, שהיה במשך שנים רבות המרכיב המרכזי במנגנון ההרתעה האיראני, ספג אבדות משמעותיות בעימותים עם ישראל ונאלץ להשקיע משאבים גדולים בשיקום כוחו הצבאי. גם הסביבה הפוליטית בלבנון עצמה משתנה וההתנגדות לפעילות הארגון מצד כוחות פוליטיים וציבוריים שונים הולכת וגוברת. תהליכים דומים מתרחשים גם בזירות אחרות. המיליציות השיעיות בעיראק נתקלות בלחץ פוליטי פנימי גובר, והחות'ים בתימן מתקשים להרחיב את פעילותם מעבר לזירה המקומית.

התפתחויות אלה (גם אינן מאומתות במלואן) מעלות את האפשרות שהעימות האזורי מתחיל לנוע בכיוון ההפוך, אל תוך שטחה של איראן עצמה.

טבעת הפריפריות של איראן

המתבונן בחלוקה האתנית־גיאוגרפית של איראן, יגלה מבנה בעל משמעות אסטרטגית. הגרעין הפרסי של המדינה יושב בעיקר ב"רמה האיראנית" ומוקף באזורים בעלי זהות אתנית מובהקת: הכורדים בצפון־מערב, האזרים בצפון, הערבים בח'וזיסטן בדרום־מערב והבלוצ'ים בדרום־מזרח. גיאוגרפיה זו יוצרת את מה שניתן לכנות "טבעת הפריפריות" של איראן – קשת של אזורים אתניים המקיפה את הגרעין הפרסי של המדינה. במקרה של איראן, דווקא הפריפריות הפנימיות עשויות להפוך לגורם לחץ על הגרעין המרכזי של המדינה.

.

החלוקה האתנית באיראן.כפי שכתבתי בעבר, רוב מדינות המזרח התיכון הן מבנים פוליטיים חדשים יחסית, ולעיתים מלאכותיים, שפגיעותם גוברת כאשר השלטון המרכזי מתקשה לשמור על שליטה בפריפריות האתניות והאזוריות שלהן. במדינות רבות באזור, היציבות האסטרטגית נקבעת לא רק על ידי איומים חיצוניים אלא גם על ידי מבנה הפריפריות האתניות והגיאוגרפיות. כאשר לחץ מתפתח בו־זמנית בכמה אזורים כאלה, גורמים פנימיים מתחילים למלא תפקיד הדומה בחשיבותו לאתגרים גיאופוליטיים חיצוניים. במילים אחרות, ככל שמערכת הפרוקסי החיצונית תמשיך להיחלש, המבנה גיאוגרפי פנימי זה עשוי להפוך לגורם המרכזי של פגיעותה האסטרטגית של המדינה.

המשמעות האסטרטגית של אזורי הפריפריה

בין כל אזורי הפריפריה, האזור האזרי בצפון איראן – הגובל בקווקז – הוא בעל המשקל הדמוגרפי והאסטרטגי הגדול ביותר. האזרים הם אחת הקבוצות האתניות הגדולות במדינה – לפי הערכות שונות מדובר בכ־16 עד 25 אחוז מאוכלוסיית איראן, כלומר כ-15 עד 20 מיליון בני אדם. רבים מהם משולבים במוסדות המדינה ובכלכלה. מבחינת גודלה, אוכלוסיית אזרבייג'ן האיראנית דומה לאוכלוסיית הרפובליקה העצמאית של אזרבייג'ן.

במעברי ההרים בצפון־מערב שולטים הכורדים שאיתם פתחנו. לפי הערכות שונות הכורדים הם כ-8–10 אחוז מאוכלוסיית איראן – כלומר כ-8 עד 9 מיליון בני אדם.

בח'וזיסטן הערבית מרוכז חלק הארי של משאבי האנרגיה של המדינה: כ-80 אחוז ממאגרי הנפט של איראן וכ-60–70 אחוז מהפקת הנפט השוטפת. לפיכך, שליטתה של טהרן בח'וזיסטן היא תנאי מרכזי לתפקודה של מערכת האנרגיה של איראן.

בלוצ'יסטן שולטת בנתיבי התנועה המובילים מן המפרץ הפרסי דרך מצר הורמוז אל האוקיינוס ההודי ואל גבול פקיסטן.

אם כן לאזורי הפריפריה לא רק משמעות אתנו־פוליטית אלא גם חשיבות אסטרטגית ממשית. דרך אזורים אלה עוברים מסדרונות תחבורה ואנרגיה המחברים בין הקווקז, מרכז אסיה והמפרץ הפרסי לבין האוקיינוס ההודי ונתיבי הסחר העולמיים. אזורי הפריפריה הללו יוצרים קשת גיאוגרפית סביב מרכז המדינה. במסגרת טבעת הפריפריות הזו ממלאים הכורדים תפקיד מיוחד. האזורים הכורדיים בצפון־מערב איראן מחוברים גיאוגרפית למרחב כורדי רחב יותר המשתרע דרך עיראק, סוריה וטורקיה. אזור גיאוגרפי רציף זה נתפס במשך שנים רבות על ידי חוקרים כאחד הגורמים האפשריים לשינוי עתידי של המפה הפוליטית במזרח התיכון. במשך שנים רבות פעלו באזור זה ארגונים פוליטיים וצבאיים שונים, והקשרים עם הכורדים בעיראק ובסוריה מעניקים לו עומק אסטרטגי מסוים. המרחב הכורדי הוא אחד האזורים הבודדים במזרח התיכון שבהם מתקיימים במקביל עומק גיאוגרפי, זהות אתנית חזקה וקשרים עם גורמים אזוריים ובינלאומיים.

התקדים ההיסטורי: איראן 1945

בשנת 1945, כאשר כוחות סובייטיים שהו בצפון איראן לאחר מלחמת העולם השנייה, קמו בשטח המדינה שתי ישויות פוליטיות חדשות: ממשלה אוטונומית אזרית בצפון ורפובליקה כורדית במהאבאד שבמערב המדינה. שתי הישויות התקיימו זמן קצר בלבד ונמחקו לאחר נסיגת הכוחות הסובייטיים מאיראן. אף שהפרק הזה היה קצר, עצם הופעתן של ישויות פוליטיות אזוריות בשטח איראן מלמדת כי בתנאים מסוימים שליטתה של טהרן באזורי הפריפריה אינה מובטחת.

עם זאת, עצם קיומן של תנועות התנגדות מקומיות בדרך כלל אינו מספיק כדי לערער את כוחו של שלטון מרכזי. גורם מכריע הוא לעיתים קרובות היכולת של השלטון המרכזי להפעיל את מלוא כוחו הצבאי.

בהקשר זה יש חשיבות מיוחדת לעליונות אווירית. יצירת "מטרייה אווירית" מוגבלת יכולה לשנות באופן משמעותי את מאזן הכוחות, להגביל את תנועת הכוחות האיראניים ולהקשות על ריכוז כוח נגד מוקדי התנגדות אזוריים.

ברית של אינטרסים

כאשר בוחנים את המערכת האזורית הרחבה, ברור שתהליכים כאלה אינם מתרחשים בחלל ריק. המזרח התיכון פועל לעיתים קרובות על בסיס חפיפה חלקית של אינטרסים. ניסיון השנים האחרונות בסוריה מדגים זאת היטב. למרות שרוסיה תמכה במשטר אסד, הצליחה ישראל ליצור מנגנון תיאום עם מוסקבה שאפשר לה לפעול נגד הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה.

במקביל קיים גם ניסיון משמעותי של שיתוף פעולה בין ארצות הברית לכוחות הכורדיים במאבק נגד דאע"ש. הכורדים היו מהכוחות היעילים ביותר שלחמו לצד ארצות הברית. ייתכן אפוא שבקרוב נראה מבנה מורכב יותר של אינטרסים מצטלבים: מצד אחד בין ישראל, הכורדים וארצות הברית, ומצד אחר בין ישראל, הכורדים ורוסיה – בעיקר בהקשר של בלימת ההשפעה הטורקית באזור.

אם הנהגת ישראל תזהה בזמן את השינויים במאזן הכוחות האזורי ותפעל בתיאום הדוק עם ארצות הברית, תוך שמירה על עליונות אווירית מעל צפון ומערב איראן, עשוי להיפתח לראשונה זה עשרות שנים חלון אסטרטגי לשינוי עמוק במעמדה של איראן במזרח התיכון.