מרדכי דוד וה"ווק" של הימין הישראלי

בשבוע שעבר פרצה סערה תקשורתית סביב סרטון של משפחה שהתחפשה כולה למרדכי דוד. התחפושת כללה חולצה כתומה עם כיתוב "מתו הנכדים" מאחור וכובע עם הכיתוב "פאק קפלן" וברקע התנגן שיר "ביבי מלך, כל השמאל תאכלו ת'לב". אחרי שגם מימין וגם משמאל הושמעה ביקורת חריפה על הסרטון הוא ירד מהרשת, והמשפחה (וביחד איתה מרדכי דוד עצמו) מיהרה לשטוח שלל טיעונים והצדקות למה שראינו: מתו הנכדים – זה בכלל על נכדי המן וחמינאי! אבא עובד בשב"כ, האח נהרג במלחמה, פוסטים מרגשים מה-7.10, ועוד.

אני מכיר את הטריק הזה. הוא נקרא מוט וביילי (Motte and Bailey), על שם מבנה נפוץ של טירות בימי הביניים. בפנים נמצא המוט, המבצר החזק והמוגן שאי אפשר להתווכח איתו ("אנחנו רק שונאים את חמינאי, אנחנו פטריוטים") ומבחוץ נמצאת הביילי, החצר, כלומר הפרובוקציה האמיתית שקשה להגן עליה ("מתו הנכדים" + חולצה כתומה של מרדכי דוד + כובע "פאק קפלן"). הביילי נועדה להכעיס, להסעיר, להפוך את הסרטון לוויראלי וליצור דיון סוער. המוט נשמע סביר ותמים ומאפשר להמשיך לקדם את הרעיון הקיצוני בלי לשלם את המחיר. החוקר ג'יימס לינדזי מסביר שזו לא סתם טקטיקה רטורית – זו צורה קלאסית של אגיטפרופ (agitprop): תרגיל סובייטי המהווה שילוב של אגיטציה (עוררות רגשית) ופרופגנדה. זה מזכיר את דרישת "להפסיק את מימון המשטרה" של הפרוגרסיבים באמריקה: צועקים מסר קיצוני (הביילי), וכשמותקפים נסוגים למוט של "רק רצינו רפורמה תקציבית". כשהסערה שוככת, חוזרים לביילי.

השימוש בטריק הזה הוא אחת מן הרעות החולות של הימין הנעור (Woke) באמריקה, מבית היוצר של טאקר קרלסון, קנדס אוונס וחבר מרעיהם. הימין הזה מאמץ בדיוק את השיטות הקלוקלות של השמאל: אגיטציה רגשית, תחושת קורבנות, פרובוקציה גסה ואז נסיגה מיידית ל"אתם לא מבינים אותנו" ושימוש ברקע אישי כדי להגן על מסרים קיצוניים. זהו כשל אסטרטגי של מחנה שאמור להיות רוב שלטוני אך בוחר לאמץ תודעה של מיעוט נרדף.

תופעת מרדכי דוד עצמה היא סימפטום נוסף של הימין הווקי. מעשים אלה כמו נלקחו מן הספר הידוע לשמצה של סול אלינסקי "כללים לרדיקלים" ושל ממשיכי דרכו. דוד פועל בדיוק כמו מנהיגי מחאת קפלן: פרובוקציה אישית וחציית גבולות. כשדוד חסם את רכביהם של חוסמי כבישים ושל אהרן ברק עוד היה ניתן לקבל זאת בהסכמה שבשתיקה, אבל כשפתח את דלת הרכב שלו ואיים עליו זוהי כבר חציית קו אדום. אסור לתת לנאמנות למחנה לסמא את עינינו. רבים קוראים לזה 'הצבת מראה' לשמאל. אבל הצבת מראה אמיתית דורשת לעמוד מאחורי הדברים – לא לשלוח ביילי ואז לברוח למוט. אם אנחנו מזדעקים לנוכח פעולותיה המפלגות של גלי בהרב מיארה – שדורשת בחוסר סמכות מוחלט ובלהיטות פוליטית לפטר את בן גביר בעיצומה של מלחמה קיומית מול איראן, בזמן שבמקרים אחרים היא מגלה דחיינות מופלגת – איך נוכל לקבל בהבנה פעולות מפלגות רק כי הן "משלנו"? הפרובוקציות האלו הן בדיוק הדלק שמיארה ושות' צריכים כדי לצייר את הימין כאלים ומסוכן.

בואו נדרוש מעצמנו את מה שאנחנו דורשים מהצד השני: תגידו מה שאתם באמת חושבים. תעמדו מאחורי זה. אל תשלחו ביילי ואז תברחו למוט ותאשימו את כולם ב"פרשנות שגויה" וגזלייטינג כאילו אנחנו לא רואים את מה שאנחנו רואים. כי בסוף, כשהמחנה שלנו הופך למראה של הווק, האמת היא הקורבן הראשון.

נחשון רוט עובד בפורום קהלת ועורך אתר "מידה" לשעבר.