כשצה"ל הפסיק לרצות לנצח

בפרק חדש של הפודקאסט "כור ההיתוך" שהוקלט לפני המלחמה, אירח שניאור ובר את אלוף-משנה (מיל') חזי נחמה, לוחם ומפקד עתיר זכויות (סיירת מטכ"ל, מג"ד גבעתי, מח"ט ג'נין), לשיחה שחודרת אל לב השאלות המטרידות את החברה הישראלית מאז השבעה באוקטובר: איך הפך צה"ל מצבא יוזם וחתרני לצבא שנמנע מהכרעה?

המשפטיזציה של שדה הקרב: "חיילים בסיכון כדי למנוע פגיעה באזרחי אויב"

נחמה, שגדל על מורשת קרבות הגבורה של מלחמת ששת הימים ויום כיפור, מתאר תהליך של "שינוי רדיקלי והרסני" שעבר הצבא ב-30 השנים האחרונות. לדבריו, המפגש הראשון שלו עם צה"ל "האחר" היה כבר בשנות ה-90, סביב הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון והאינתיפאדה השנייה.

נחמה מתאר רגע מכונן בקריירה הצבאית שלו, במפגש בשנת 2010 עם הפצ"ר דאז, אביחי מנדלבליט: "מנדלבליט הציג לוח מחיק ודירג את סדר העדיפויות במלחמה. הוא אמר שבתוך המשולש שבין אזרחינו, חיילינו ואזרחי האויב – עלינו להשתדל בכל מחיר להימנע מפגיעה באזרחי האויב, גם במחיר סיכון חיילי צה"ל. כשקמתי למחות, זכיתי לשיחת נזיפה."

נחמה טוען כי תפיסה זו הולידה פרוצדורות כמו "נוהל שכן" (שבוטל על ידי בג"ץ) ו"הקש בגג", שהעניקו לאויב מרחב חסינות וסיכנו לוחמים בשטח. הוא נזכר בכאב בנפילתו של פקודו, אביב חקאני ז"ל, בקרב בתוך בית ברצועה ב-2003 – אירוע שלדבריו היה יכול להימנע לוּ הופעל כוח אש מאסיבי מהאוויר ללא מגבלות משפטיות מחמירות.

שחיקת מושגי ההכרעה והכיבוש

לדברי נחמה, צה"ל זנח את האמונה ביכולתו להכריע את האויב והחליף אותה במושגים של "סבבים" ו"ניהול הסכסוך".

"לימדתי דורות של קצינים שכיבוש שטח הוא ציווי צבאי בסיסי. בשנות ה-80 וה-90 המילה הזו הפכה למילה גסה בחברה הישראלית, וצה"ל פשוט הפסיק לרצות לכבוש שטח."

נחמה גם מדבר בכאב על ההשלכות הקשות של השינוי הזה. בעקבות הוויתור על התמרון, נסגרו כ-20 חטיבות והצבא נשען על טכנולוגיה, גדרות וחיל האוויר – תפיסה שהתנפצה ב-7 באוקטובר. בנוסף, מסביר נחמה, תפיסות פרוגרסיביות ואנטי-זהותיות שמקורן באקדמיה בחו"ל חלחלו פנימה לצה"ל ופתחו פער בין הדרג הלוחם והבריא בשטח לבין הדרג הבכיר שאימץ שפה "שאינה צבאית".

רוח צה"ל ו"אפקט של אלאור אזריה"

נחמה מבקר בחריפות את העיסוק המוגבר במוסר וב"טוהר הנשק" על חשבון החתירה לניצחון, ואת המסר המועבר למפקדים בפולין כאילו בנסיבות מסוימות כל חייל עלול להפוך לנאצי. בנוגע לפרשת אלאור אזריה, טוען נחמה כי הטעות לא הייתה רק של החייל, אלא של המערכת: "הצורה שבה צה"ל טיפל בזה הייתה טעות נוראית. לפרסם תמונה של לוחם באזיקים עם כותרת 'נאשם ברצח' זה בלבול עמוק. צה"ל כל הזמן מרגיש צורך להצטדק מול בג"ץ וגורמים בינלאומיים."

שילוב נשים: "אג'נדה שחזקה מהרף המבצעי"

סוגיה נוספת שמעלה נחמה היא שילוב נשים ביחידות לוחמות. הוא מבהיר כי הבעיה אינה דתית, אלא מבצעית: "כמג"ד בבה"ד 1 ראיתי איך הרף המבצעי מונמך כדי לאפשר לנשים לסיים את הקורס. אמרו לי במפורש: 'אג'נדת שילוב הנשים חזקה מאיתנו'. זה מחליש את האתוס של צה"ל כצבא הכרעה."

מבט לעתיד: "תהליך של תשובה"

למרות הביקורת הקשה, נחמה מזהה ניצנים של שינוי. הוא מספר על אלוף שמשתחרר בימים אלו שהודה בפניו: "טעינו, קיבלתי כתורה מסיני תפיסות פרוגרסיביות עקומות". נחמה מקווה שההבנה ש"אי אפשר להמשיך לשים על עצמנו מגבלות שהפצ"רית בוחרת" תחלחל ותחזיר את צה"ל להיות הצבא המנצח והנחוש של פעם.