פרק של "ללא גבולות" על שיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי בין הסינים לאיראנים והשלכותיו על המשך המלחמה
בועת ה-AI, האשראי הפרטי, המלחמה באיראן… האם שוק המניות האמריקאי עמיד או פשוט בהכחשה? כמה באמת שווה רשת הבטחון של טראמפ?
אחרי שרוכבים על גב הנמר, קשה לרדת ממנו. אמרה סינית עתיקה זו נכנסה לשיח הפוליטי המודרני על ידי לא אחר מאשר מאו דזה-דונג. מאו השתמש בה, כידוע, כדי לתאר את המעורבות האמריקאית במלחמת קוריאה. הנקודה שלו הייתה שלאחר שארה"ב התחייבה לעימות, היא לא יכלה לסגת בקלות מבלי לאבד מאמינותה. החוסן המפתיע של שוק המניות האמריקאי מאז תחילת המלחמה עם איראן משקף תפיסה רווחת בוול סטריט, לפיה דונלד טראמפ יתקפל מהר אם שוק הנפט ייצא משליטה. הצהרתו של טראמפ בשבוע שעבר שהמלחמה "תסתיים בקרוב", לאחר שמחירי הנפט זינקו לכמעט 120 דולר לחבית, רק חיזקה את אמונת השוק שטראמפ ימצמץ לפני ששוק הנפט יישבר. אבל האם טראמפ ימצמץ? או במילים אחרות, האם הוא יכול לרדת מהנמר בקלות?
לא וושינגטון ולא בייג'ינג יודו בכך בגלוי אבל ייתכן שהמלחמה עם איראן היא עימות הפרוקסי הראשון באמת ביריבות הבין-מעצמתית בין ארה"ב לסין. האפשרות שעימות ראשון שכזה יפרוץ באיראן ולא בטייוואן, לא הייתה צפויה כלל. ואכן, עד לאחרונה בייג'ינג היססה לספק לטהרן גיבוי אסטרטגי משמעותי. אבל ייתכן שצעדיו החד-צדדיים של טראמפ נגד ונצואלה אילצו את סין להעריך מחדש את הסיכון שבהישארות על הקווים. איראן היא צומת קריטי ביוזמת "החגורה והדרך" של סין -גשר יבשתי המחבר את מרכז אסיה למזרח התיכון ולאפריקה, אשר נועד להפחית את תלותה של סין בנתיבי שיט הפגיעים למצור ימי אמריקאי בעימות עתידי. לכן, חילופי משטר בחסות ארה"ב באיראן יעמידו את השקעותיה של סין וחלק ניכר מהאסטרטגיה האזורית שלה – בסכנה. ואכן – כפי שטענתי בסרטון קודם – ייתכן שבייג'ינג פירשה, בצדק או שלא, את העויינות האמריקאית כלפי איראן כמכוונת בעקיפין נגד סין. לאור זאת, אין זה צריך להפתיע שסין העמיקה את מעורבותה באיראן מאז מלחמת 12 הימים ביוני שעבר.
מוקדם יותר השבוע, שר החוץ של איראן טען שאיראן מקבלת סיוע מסין ומרוסיה, כולל שיתוף פעולה צבאי. זה עומד בניגוד חד לביקורת הפומבית של טהרן על שתי המדינות, על כך שעשו מעט מאוד למענה במלחמת 12 הימים. הסימנים לשיתוף פעולה צבאי בין סין לאיראן הולכים ומתרבים זה חודשים. מספר דיווחים מצביעים על משלוחים מסין של נתרן פרכלורט, רכיב בסיס מרכזי לייצור דלק רקטי מוצק לטילים בליסטיים. סביר להניח שאיראן לא הייתה יכולה לבנות מחדש את ארסנל הטילים שלה אחרי מלחמת 12 הימים במהירות שבה עשתה זאת ללא עזרה מסין. לאחרונה, התקבלו דיווחים על פריסת מכ"מים סיניים מתקדמים מדגם YLC-8B שלפי הטענות יכולים לזהות מטוסי חמקן כמו מפציצי B-2 ומטוסי קרב דוגמת F-35. לפני שבועיים, רויטרס דיווחה כי איראן הייתה קרובה להשלמת עסקה לרכישת טילים על-קוליים סיניים נגד ספינות מדגם CM-302, המסוגלים לאיים על כוחות הצי האמריקאי, כולל על נושאות מטוסים במפרץ הפרסי.
איראן רמזה שהיא גם מקבלת תמיכה מודיעינית מסין ומרוסיה. במהלך העימות הזה, נראה שטהרן התרחקה מהסתמכות על GPS אזרחי לטובת מערכת הניווט הלוויינית הסינית של באידו, מה שעשוי לעזור להסביר מדוע הטילים וכטב"מים שלה נראים מדוייקים יותר וקשים יותר לשיבוש מאשר במלחמת 12 הימים בשנה שעברה. ניתן להסיק שהשינוי הזה תורם להצלחה הגדולה יותר של איראן מול מטרות צבאיות אמריקאיות יותר מכפי שרבים ציפו. מודיעין גלוי מרמז שאיראן השמידה או פגעה במספר מטרות אמריקאיות ומכ"מי הגנה אווירית של בעלות ברית ברחבי האזור, כולל לפחות מכ"ם THAAD אחד. הוול סטריט ג'ורנל דיווח שכמה מטוסי תדלוק אמריקאיים ניזוקו במתקפה על שדה התעופה בסעודיה בשבוע שעבר. בינתיים, הסגתן של שתי קבוצות תקיפה
של נושאות מטוסים אמריקאיות הרחק מאיראן, על רקע דיווחים על תקיפות ותקריות מבצעיות, מרמזת שסביבת הפעולה הפכה למאתגרת הרבה יותר מהצפוי. מה שסין כנראה מספקת אינו שליטה בשדה הקרב, אלא את תשתית החלל שהופכת את איראן לכוח לוחם אפקטיבי הרבה יותר.
בשבוע שעבר טענתי שהתקפלות ("TACO") אינה אופציה עבור טראמפ במלחמה הזאת. טענתי שכדי להתקפל, הוא יהיה חייב להימצא ביתרון במלחמה, ומכיוון שהוא כבר לא ביתרון, הוא נאלץ להמשיך עד שיהיה שוב ביתרון. סיבה נוספת לכך שטראמפ לא יכול להתקפל היא מעורבותה של סין במלחמה, שהגדילה משמעותית את מה שמונח על הכף. הסתלקות של טראמפ עכשיו, תהיה שקולה להשלמה עם תבוסה בעימות הפרוקסי הראשון בין ארה"ב לסין. מעבר לפגיעה התקשורתית ביוקרה של ארה"ב, תוצאה כזאת כמעט בוודאות תפגע בביקוש העתידי לייצוא הביטחוני של ארה"ב, דבר שהקומפלקס הצבאי-תעשייתי רב העוצמה לעולם לא יאפשר. נוסף על כך, אם המשטר בטהרן ישרוד את המלחמה, הוא כמעט בוודאות יאיץ את הידוק הקשרים בין איראן לסין, וכך יקשה הרבה יותר על ארצות הברית לבלום את איראן בעתיד, שלא לדבר על טביעת הרגל המתרחבת של סין במזרח התיכון.
כפי שציינתי בסרטון קודם, מסדרון רכבות חדש שמחבר את סין לאיראן פעיל כמעט במלואו. הוא משתרע לאורך יותר מ-10,000 קילומטרים דרך מרכז אסיה, הקו הזה מקצר את זמן שינוע הסחורות בין שתי המדינות מכ-30 עד 40 יום דרך הים לכ-15 יום ביבשה, וחשוב מכך, הוא יספק לטהרן ולבייג'ינג נתיב סחר יבשתי שפגיע הרבה פחות לסנקציות אמריקאיות. ניתן לטעון במידה רבה של צדק כי ייתכן שזהו חלון ההזדמנויות האחרון של ארצות הברית למנוע מאיראן להפוך לעוגן יציב במסלול האסטרטגי של סין. אבל זה לא ייעצר שם. אם משטר המולות בטהרן ישרוד את המלחמה הזאת, התבססות הציר הסיני-איראני עלול לעצב מחדש את המאזן הגיאופוליטי של המזרח התיכון כולו לעשורים הבאים. אם טראמפ יסתלק עכשיו, מדינות המפרץ יישארו להתמודד עם איראן נועזת יותר בכוחות עצמן. זה בוודאות יפתח את הדלת לסין, שכבר היום היא יבואנית הנפט הגדולה ביותר במזה"ת, להחליף את ארצות הברית כערבה לבטחון וכבוררת הפוליטית במזרח התיכון. אני לא מאמין שמישהו בוושינגטון יכול לחיות עם זה. לדעתי, לא רק שהתקפלות אינה אופציה, אלא גם שהחלפת המשטר עשויה להיות האופציה היחידה של טראמפ עכשיו.
תחושת הבטן שלי אומרת שטראמפ מבין שאין לו הרבה ברירה מלבד לסיים את מה שהתחיל. אם הוא לא ביטא זאת בפומבי, ייתכן שזה משום שהתבטאות כזאת תסתכן בהעלאת מחירי הנפט והורדת שוקי המניות. אבל השוק יגיע בסופו של דבר לאותה מסקנה. פשוט אין דרך קלה לפתוח מחדש את מצר הורמוז. בתרחיש הבסיס שלי, ייתכן שארה"ב תצטרך לשקול השתלטות על חלקים מקו החוף האיראני סביב בנדר עבאס באמצעות מבצע אמפיבי. זו הדרך היחידה לשבור את אחיזת החנק של איראן בתנועת המכליות. שוק המניות האמריקאי כנראה יגיב רע לתוצאה כזאת, במיוחד אם היא תלווה בעלייה במספר ההרוגים האמריקאים. לא ייקח זמן רב עד שהמשקיעים, אפילו אלה הפרטיים שקונים בירידות, להבין במהירות שעלייה בכמות האבדות הופכת את ההתנתקות של ארה"ב לעוד פחות סבירה. טראמפ אולי יחליט לקחת את הזמן, אבל ככל שהוא ימתין זמן רב יותר בטרם פריסת הכוחות הקרקעיים, כך מחירי הנפט יישארו גבוהים זמן רב יותר. עם שיבוש בהיקף של יותר מ-10 מיליון חביות ביום, מחירי הנפט כנראה יעלו לרמות גבוהות אפילו יותר.
המכון לחקר מדיניות כלכלית בסטנפורד העריך השבוע שמחירי הנפט המזנקים עלולים לקזז לחלוטין את ההטבות הכספיות של החזרי המס האחרונים. וזה רק בהנחה של סגירה בת שלושה שבועות של מצר הורמוז. כמובן שבתרחיש קיצון, טראמפ יכול לפעול להגבלת יצוא הנפט האמריקאי. זה יקל על לחץ הצרכנים בטווח הקצר, אבל זה יבוא על חשבון ענקיות הנפט האמריקאיות, שמחירי המניות שלהן יספגו כנראה מכה קשה. תשואות האג"ח עלו במקביל לזינוק במחירי הנפט. עם זאת, אם שוק המניות האמריקאי ירד ביותר מ-10%-15%, והשוק יתחיל לחשוש מהאטה כלכלית חדה, הפד יתחיל להישמע מודאג, וזה בתורו אמור לספק תמיכה מסוימת לאג"ח. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שהאג"ח זולות, אבל אני פשוט חושב שהמניות יקרות מאוד בזכות המשקיעים הפרטיים שקונים בירידות. האג"ח לא צריכות להיות זולות. הן רק צריכות שהשוורים בשוק המניות יישברו. דבר דומה נכון גם לגבי הזהב, שלאחרונה נסחר כמו האג"ח. ולגבי הדולר האמריקאי, אני משער שהוא יגיע לשיא רק כשהאג"ח יגיעו לתחתית.
