העיתון של המדינה מציג: דמגוגיה, תבסותנות, והפחדות. וזה ילך ויחריף
ביום חמישי האחרון פתחתי את עיתון 'ידיעות אחרונות' והתקשיתי להאמין שאני קורא עיתון ישראלי, ציוני, פטריוטי, בעיצומה של מלחמה של ישראל בארבע חזיתות פעילות לפחות. כפולת עמודים 2-3, הכפולה החשובה בגיליון, התחלקה לחמש יחידות תוכן. שני מאמרים צדדים, שניים מרכזיים וקריקטורה. ארבעה מהם נשאו מסר מחליש, אחד מהם נשא מסר מחזק.
לפני שנברר האם זהו שיקוף הוגן של רוח העם בימים אלה, ניתן בהם סימנים:
מאמר צדדי אחד, בצד ימין של עמ' 2, שהיה היחיד שלא עסק ישירות במלחמה, היה מאמר פוזיטיבי ומחזק והיה מאמר אורח. הכותב, דוידי בן ציון, סגן ראש מועצה אזורית שומרון, דיבר בו בשבח תפיסת השטח ביו"ש ע"י החוות.
יתר התוכן בכפולה – שני מאמרים מרכזיים, קריקטורה ועוד מאמר צד, עסקו במלחמה. מילא שכולם היו שליליים ומחלישים, הם נשענו על שקר אחד גדול ושמן.
במאמר המרכזי הראשון, מאמר שכולו פלגנות וחולשה, כינתה מרב בטיטו את המלחמה "חגיגה מיליטריסטית", "מוצר מפוקפק בשם מלחמת אין ברירה", "מלחמה שהממשלה בישראל היא המרוויחה העיקרית ממנה", בעוד אנחנו, הציבור, "נדרשים לממן עבור הממשלה את מלחמת החינם" המונהגת בידי "ראש ממשלה שנמצא בבריחה מתמדת – מאישומים פליליים עד לאשמה לאומית".
בין לבין חובשת בטיטו את כובע המומחית הצבאית וקובעת שאיראן, חיזבאללה וחמאס עומדים בקלות בלחץ, שלטראמפ אין פתרון לסגירת מיצרי הורמוז ושעריפת ההנהגה הצבאית והמשטרית באירן לא תשיג שום מטרה.
הנימה המרכזית העולה מהמאמר היא נימה של חולשת הציבור נוכח המלחמה וניצולו לרעה בידי הממשלה.
המאמר המרכזי השני, מאת אבי שילון, קובע שאנחנו "לכודים במשיחיזם צבאי", ששגינו בהגדרת מטרות המלחמה שאת המרכזית שבהן (שעל פי שילון היא השתלטות על 450 הק"ג של האורניום המועשר) כבר לא נשיג, שאנחנו "מסובכים בצפון" עם חיזבאללה, וכן שהחיים שלנו במלחמה כה ארוכה הם "איום קיומי" ואף "הפסד".
אותה נימה ואותו סנטימנט: המלחמה מתקדמת לא טוב, הציבור חלש.
מאמר הצד השני, של רתם איזק, קובע שהחוסן בעורף הוא "ציפוף שורות ומשטור שמטרתו לבלבל אותנו במקרה הטוב, ולעוור אותנו כליל במקרה שמודגם כעת". לפי איזק "חוסן זו היכולת לדרוש שינוי. להגיד שככה אי-אפשר להמשיך. שמגיע לנו יותר."
ואילו הקריקטורה מבטאת את הקושי של תושבי תל אביב לרוץ למקלטים ואת אי הנוחות של שהייה בהם.
המסקנה מהכפולה כולה חד משמעית: הציבור עייף מהמלחמה, לא מאמין בה, סובל ממנה, מתנגד לה. האם זהו שיקוף נאמן למציאות של המצב?
לחלוטין לא. בניגוד לנהי בידיעות אחרונות, רוב הציבור הישראלי איתן, מאמין במלחמה ותומך בהמשכה על אף הקשיים.
בסדר, מר-מבקר-עיתונות, העיתונות גרועה. באמת יש צורך לצלול לקרבי כל מאמר בכפולת העמודים הזו?
הוא מבקר עיתונות, זו עבודתו.
כן, כדי שנבין מיהי העיתונות ומה מטרתה.
העיתונות המודפסת בגסיסה, כשמתבררת רמתם הנמוכה של הכותבים בה, רמת כתיבה של תיכוניסט ממוצע.
ברשתות החברתיות ישנם שפע כותבים ברמה גבוהה בהרבה, וזה כלל לא קשור לעמדות פוליטיות של הכותב.