הכשלים הביטחוניים שחושפת האשפה של ביר הדאג'

הרוח שהביאה עמה את הסופה בשבוע שעבר הביאה במרחבי הנגב גם דברים נוספים: המון המון אשפה שנלכדה בגדר היישוב שבו אני מתגורר, סמוך לכפר ביר הדאג׳. וכך מצאתי את עצמי בוקר אחד נוסע לאורך השביל ההיקפי, ומתבונן במאות שקיות ניילון, אריזות, חבילות חטיפים ושאר האשפה שהיא חלק בלתי נפרד מנוף העבריינות הבדואית. אבל הפעם משהו מיוחד צד את עיני. בין חבילות הביסלי הערבי והקפה הזול הרוח הביאה עמה גם זבל מסוג חדש: מארזי קרטון של ציוד רחפנים המשמשים להברחות נשק וסמים מעבר לגבול סיני.

ההיקפים מבהילים ממש. רק בשטח העניין הקטן והמצומצם שלי ספרתי לפחות 7 מארזים ענקיים של רחפנים כבדים מסוג פליי-קארט 30, מתוצרת חברת DJI בעלי יכולת נשיאה של כ-30 ק״ג לטווח של כ-16 ק״מ. מדובר בכלי המרכזי שמשמש להברחות בגבול, המסוגל לשאת מספר רובי M-16 ותחמושת רבה. כל רחפן כזה עולה בשוק כ-100,000 ש״ח.

רחפן נוסף שמארזים שלו נמצאו בשטח הוא מטריס 400, גם הוא מתוצרת חברת DJI. מדובר ברחפן קטן יותר בעל כושר נשיאה מופחת (6 ק״ג) שנועד לצרכי צילום ומעקב. עלותו בשוק היא כ-50,000 ש״ח.

לצידם ספרתי לפחות 15 מארזים של סוללות ומטענים לסוללות לרחפנים. מתאם נשיאה לרחפנים מסוג קטן יותר (הפלייקארט מגיע עם מתקן נשיאה מובנה) וציוד נוסף. סוללות למטריס 400, למשל, עולות כ-10,000 ש״ח כל אחת.

מספר מארזים היו של סוללות מדגם db2160 של חברת DJI, שנועד לרחפן מסוג AGRAS T100 שמסוגל לשאת 100 ק"ג ומיועד על פי היצרן לשימושים חקלאיים (ריסוס וכדומה). סוללה כזו לבד עולה כ-4000 דולר (15,000 ש״ח) ומחיר הרחפן עצמו הוא מעל 120,000 ש״ח.

התאריכים על גבי המארזים שמצאנו הם כולם מהחודשים האחרונים. מדובר בציוד חדש ואיכותי ביותר.

פרטים מעניינים נוספים שנמצאו על גבי המארזים הוא זהות היבואן שממנו רוכשים הבדואים את הציוד. מדובר באחד היבואנים הגדולים של ציוד רחפנות בישראל, ושמו שמור עמנו. על פי תעודת אחריות שנמצאה באחד המארזים, ופרטי משלוח שמופיעים במארזים אחרים. הציוד – לפחות הסוללות – נרכש מהיבואן הזה בדרך זו או אחרת.

מארזים נוספים שנמצאו בשטח באזור לפני מספר שבועות כללו גם שמה של חנות מסוימת במרכז הארץ, שמפיצה את הסחורה של אותו היבואן. מדובר באחת החנויות המוכרות לממכר ציוד רחפנות מסוג זה בארץ. הדבר מלמד על מסלול הרכש הבדואי.

איננו יודעים אם היבואן, בעלי החנות או מישהו מטעמו מודעים למטרת הרכישה או ייעדה הסופי של הסחורה. כפי שנחשף בחקירות שניהלה המשטרה, כנופיות המבריחים מפעילות רשתות מתוחכמות של אנשי תיווך וחברות קש שמבצעות את רכש הציוד עבורן. ככל הנראה הסוחרים החוקיים והרשמיים בישראל אינם שותפים בביצוע העבירות ואינם בהכרח מודעים להן.

מסקנה חשובה נוספת נוגעת לרכש הרחפנים עצמם. על פי חוק לא ניתן לרכוש רחפנים עם כושר נשיאה בהיקפים כאלו בלי רשיון מיוחד מהרשות לתעופה אזרחית ובלי רישום של כלי הטייס במאגר ארצי. הדבר מייצר הגבלות עבור ארגוני הפשע ומחייב אותם למצוא פתרונות ומעקפים שונים. גורמים בתעשייה טענו בפניי כי הרגולציה הזו מונעת מהמבריחים לרכוש את הרחפנים מספקים בארץ, וכי גם הרחפנים עצמם מוברחים מעבר לגדר (בניגוד לציוד הנלווה – כמו סוללות ומטענים – שאינו מחייב רישום וכפי שראינו נרכש דרך ספקים ישראליים), אבל הממצאים בשטח מלמדים כי ההערכה הזו אינה מדוייקת. כפי שציינתי נמצאו מארזים שלמים של כ6-7 רחפנים כבדים מסוג פלייקארט, ועל אחד מהם נמצאה מדבקה של חברה שמעניקה שירותי מטען בנתב״ג לסחר אווירי. כלומר: לפחות חלק מהרחפנים נרכשים בכסף מלא מיבואנים וספקים בישראל.