הצעדים שמדינת ישראל צריכה לעשות כדי למנוע את תרחיש יום הדין הבא
אחרי מלחמת ששת הימים התחושה בישראל הייתה שאנחנו בלתי מנוצחים. ההישגים העצומים של המלחמה יצרו את האופוריה שהובילה לאסון של מלחמת יום כיפור. וזה בדיוק המצב היום. לכאורה מצבנו מצוין: למרות המלחמה ובניגוד לתחזיות, הכלכלה הישראלית צומחת. מדינת ישראל פירקה באופן מזהיר ונחרץ את טבעת האש שבנו סביבנו במהלך כמה עשורים. היא מחריבה עד היסוד את יכולות הגרעין ויכולות הטילים האיראנים וחיזבאללה על הברכיים ולא מצליח לשלם משכורות לפעיליו. תחזיות המומחים דיברו על מאות טילים ביום שישוגרו על ישראל מכמה חזיתות ועל עשרות אלפי הרוגים, אבל הקואליציה הישראלית-אמריקאית הצליחה לחסל כמעט את כל יכולת השיגור האיראנית. היום ברור לכולם שישראל היא המדינה המוגנת ביותר בעולם מאיומים בליסטיים ותעשיית הנשק הישראלית רק הולכת וצומחת.
וכדי לא לחזור על הטעות של יום כיפור, מדינת ישראל מוכרחת להתכונן היטב אל הבאות. בישראל השבעה באוקטובר נתפס בטעות כתרחיש הקיצון, בשעה שהשבעה באוקטובר יכול בקלות להפוך להקדמה למערכה כואבת הרבה יותר.
כדי להבין עד כמה בקלות המצב יכול להתהפך דמיינו שלנשיאות ארה"ב מגיע פוליטיקאי נוסח זוהראן ממדאני, בעל עמדות פרוגרסיביות ואנטי ישראליות קיצוניות. זה אולי נשמע מופרך היום, אבל הכוחות הפרוגרסיביים חזקים מאוד בארצות הברית, ודי במועמד כושל אחד או בפיצול במחנה השמרני כדי להפוך את התסריט הזה לסביר. נניח שנשיא הזה יוצר אמברגו נשק על ישראל ומבטל את התמיכה הבינלאומית בישראל, צעדים שממשלים קודמים כבר ביצעו. עכשיו נניח שכוחות שהשנאה בהם לישראל מבעבעת מנצלים את שעת הכושר. לדוגמה שהטורקים והמצרים מבינים את המצב ומטילים מצור ימי על ישראל וכך מונעים הגעה של מזון או תחמושת לישראל. במצב כזה סביר מאוד שהרשות הפלסטינית והחמאס ינצלו את החולשה ואת המחסור בתחמושת כדי לתקוף יישובים ביהודה ושומרון וכן סביב עזה ובמישור החוף. מאוד סביר שבמצב של חולשה גם חלק מערביי ישראל יצטרפו למערכה ויחסמו צירים בישראל. התסריט הזה נשמע לכם דמיוני – אבל כדי להבין עד כמה הוא סביר צריך להכיר את הסיכונים הגדולים שלפניהם ניצבת מדינת ישראל.
איומים רבים ועוצמתיים מבחוץ ומבפנים
גם ללא קשר לציר האיראני, מדינת ישראל מוקפת באויבים בעלי עוצמה רבה שרק ממתינים לשעת כושר. טורקיה של ארדואן, בעלת אחת הצבאות החזקים בעולם, כבר לא מסתירה את שאיפותיה האזוריות ואת איבתה לישראל, ועל פי סקר בינלאומי של מכון Pew מיוני האחרון, 93 אחוז מהציבור בטורקיה מביעים דעות שליליות מאוד כלפי ישראל. בנוסף, בישראל נוטים לזלזל בצבא המצרי (בדיוק כמו אחרי מלחמת ששת הימים), אבל מדובר בצבא גדול מאוד ומצויד היטב. המשותף לכל המדינות האלה, ולרבות אחרות סביבנו, הוא השנאה היוקדת לישראל בקרב הציבור והרצון להשמיד אותה. אין מדינה בעולם שמוקפת בכל כך הרבה צבאות עוצמתיים של מדינות שכל כך מעוניינות להשמיד אותה. הכוחות סביבנו רק מחכים לשעת חולשה או בידוד ובקלות יכולים להיות מופנים כלפינו.
אל כל הכוחות הממתינים כדי לתקוף אותנו יש לצרף את הרשות הפלסטינית. עשרות אלפי חייליה אינם שוטרים אלא חיילים מאומנים שמתאמנים במדינות זרות. הצבא של הרשות הפלסטינית מצויד במקלעים כבדים, רימונים, רובי צלפים ועוד. מדובר בצבא של ממש בלב מדינת ישראל שמתאמן באופן גלוי בכיבוש ישובים יהודים. אל הרש"פ יש להוסיף את המגזר הערבי. חלק מהציבור הערבי בישראל לא רק שלא מזדהה עם מדינת ישראל אלא גם רואה בה אויב של ממש, ובדו"ח רשמי של השב"כ נכתב "היקף כלי הנשק בחברה הערבית הפך לסכנה לביטחון הלאומי של ישראל". ארגוני הפשיעה בחברה הערבית אוגרים נשקים כבדים כגון רימונים, מקלעים וטילי נ"ט. די באחוז קטן מאוד מכלי הנשק האלה כדי לשתק צירים מרכזיים בשעת חירום ולמנוע אפשרות של כוחות ביטחון להגיע לגבולות או לסייע ליישובים מותקפים.
תלות מוחלטת בייבוא ובארה"ב
בניגוד למדינות אחרות ישראל תלויה כמעט לגמרי בסיוע חיצוני. אין נתונים רשמיים בדבר אחוז המזון המיובא לישראל, וההערכה המקובלת היא שכ־40%–60% מהקלוריות/אספקת המזון בארץ מקורן בייבוא. יותר חמור מהמזון הוא הנשק. במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר ממשל ביידן הגביל מכירת נשק לישראל באופן חלקי בלבד נוצרה בצה"ל מצוקה קשה מאוד שהקשתה באופן ממשי על ניהול הלחימה. גם במלחמה הנוכחית מול איראן, כבר לאחר שבועות בודדים של הפצצות באיראן נזקקה ישראל לעסקת נשק גדולה מול יצרנים אמריקאים באישור הממשל.
התלות בארצות הברית אינה רק האיום של חוסר היכולת לפעול צבאית ללא תחמושת, חלפים וציוד אמריקאים, אלא גם תלות מדינית. דעת הקהל בעולם בשלה לסנקציות בינלאומיות רחבות על ישראל וחלק גדול מהאזרחים בעולם ישמחו מאוד לקדם החלטות שיסייעו להשמדתה של מדינת ישראל. לפי סקר Global 100 של הליגה נגד השמצה שנערך בלמעלה מ-100 מדינות, כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם הבוגרת מחזיקה בעמדות אנטישמיות מובהקות. במילים אחרות, ללא התמיכה הבינלאומית האמריקאית ספק גדול אם לא היינו כבר ניצבים בפני סנקציות בינלאומיות משתקות.
אפשר לפעול כדי להקטין את הסיכונים
חשוב שנלמד מחוכמתו של יוסף התנ"כי כדי לנצל את "שבע השנים הטובות" כדי להתכונן לאפשרות של שבע השנים הרעות. בהתאם לאתגרים שאותם מניתי, אלו ארבעה מישורים שעלינו לתקן כדי למנוע את התרחיש המסוכן הזה:
- ציוד והכנה מתאימים של יישובים: הנחת העבודה של מדינת ישראל צריכה להשתנות ולקחת בחשבון מצבי קיצון בהם לא ניתן יהיה להגיע ליישובים בזמן שהם מותקפים. לכן חיוני שהציוד ביישובים יאפשר להם להיות תחת מתקפה במשך שבועיים ללא סיוע חיצוני. תפיסה שכזו מחייבת להגדיל מאוד את כמות וסוג התחמושת שנמצאת ביישובים, וכן ליצור מאגרי מים ומזון בכל יישוב.
- חימוש של אזרחים בעלי ידע ומוכנות: מי שהגיבו ראשונים בשבעה באוקטובר היו אזרחים ולא הצבא. בישראל מצויים אזרחים רבים שעברו הכשרה ממושכת בשימוש בנשק בשירותם הצבאי, אולם כיום, מדינת ישראל עדיין לא מאשרת החזקה פרטית של רובים. באזורים זכאים, הקרובים לגבולות, יש לאפשר ליוצאי חי"ר קרביים לרכוש באופן פרטי רובה במקום אקדח. כך כמות החימוש באזורים בעלי סיכון תהיה גבוהה יעילה יותר, ובשעת חירום תאפשר יותר מרחב פעולה. נסו לדמיין כמה אזרחים ניתן היה להציל אם הסעיף הזה היה מיושם לפני השבעה באוקטובר.
- הורדת התלות הצבאית בארצות הברית: כאמור ישראל קונה הרבה מאוד נשק, וההערכה היא שבין 65 ל־70 אחוז מהרכש הצבאי הישראלי הוא מארה"ב. המשמעות היא תלות כמעט מוחלטת באספקה צבאית מארצות הברית. זה מצוין כל עוד היחסים טובים, אבל ממשל ביידן כבר הוכיח לנו עד כמה קושי ביחסים עם ארה"ב יכול לאיים על פעילות צבאית ישראלית. יש לגוון את מקורות האספקה הישראלית כדי למנוע מצב שבו שינוי ממשל בארצות הברית מונע מישראל את היכולת להגן על עצמה.
- יצירת בריתות וקשרים חדשים: ישראל היום תלויה כמעט לגמרי בארצות הברית. הקשר עם האמריקאים הוא חיוני ויש לטפחו, אך גם חשוב להבין שלא לעולם חוסן. כאשר רמת התלות גבוהה כל כך, מספיק נשיא אחד אנטי ישראלי כדי ליצור מציאות קשה לישראל. כדי למנוע סיכון שכזה חשוב לנסות לייצר רשת חדשה של קשרים באירופה, באפריקה, אסיה ודרום אמריקה. קשרים שיכולים להוות משענת למקרה שהשותפה המרכזית שלנו תחליט להפנות אלינו עורף.
ברור שניתן להעלות נקודות נוספות לפעולה. אבל השלב הראשון הוא בכלל להבין את הסיכונים. ההצלחה הנוכחית מסנוורת את רוב הציבור וגורמי הביטחון בישראל, ומונעת את ההכנה לאפשרויות מורכבות בעתיד. הכנה כזו, כפי שלמדנו מהשבעה באוקטובר, היא עניין של חיים ומוות.
חשוב להטמיע את הנאמר בכתבה. צריך גם להילחם באנטישמיות ע"י שינוי התודעה. סין, איראן ועוד מדינות משקיעות הון רב בהגברת האנטישמיות ושינאת ישראל ואצלנו עדיין לא מבינים את זה.
אתה צודק, להלן החלטות שהממשלה צריכה לקבל
——————————————–
א) כל לוחם במילואים מקבל רובה אישי הביתה וגם תחמושת, ציוד לביש.
מה שטוב לשוויץ שלא ראתה מלחמה מאז אמצע המאה ה- 19 טוב גם לישראל.
תותקן כספת לרובה לכל איש מילואים. בתרחיש של פשיטה של הרשות הפלשתינית או ערבים בעלי ת.ז כחולה, בכל שכונה יהיו בין מאות לאלפי כלי נשק ארוך. לכל חייל תהיה רשימת קשר אורגנית אבל גם רשת קשר מקומית.
ב) כל חייל מילואים רשאי לרכוש רובה טוב יותר, כוונות אופטיות, ציוד לביש בחנויות מותאמות ובמחיר מוסכם בין החברות למדינה. IWI, אמתן וסילבר שדאו תחזקנה חנויות שימכרו נשק רק לחיילי מילואים או שאר בעלי היתר במחיר מוסכם. לדוגמא, חייל מילואים ששכרו טוב וקיבל הביתה m4 עם כוונות ברזל יוכל לקנות רובה ערד עם טלסקופ. מבחינת החברות מדובר בשוק של מאות אלפי לקוחות בגילאי 25-55, אנשים שיכולים לרכוש לעצמם רובה מהדרג הראשון ב- 1000$ או כוונת טלסקופית ב- 600$. מאחר וכל הנשק הוא מתאים למה שנעשה בו שמוש בצה"ל בחירום יהיו יותר רובים מחיילים, כל נשק שימכר יצא עם מספר סדורי המוכר למערכות של צה"ל\משטרה. מאחר וכל הנשק בבית. לא יהיה שלב של התארגנות בימ"ח ליחידות החי"ר. ויהיה ניתן להגיע לשטח מהר ולהשלים חוסרים דרך אספקה מנהלתית של גדוד המילואים.
ג) העברת חוק כי מי שנכנס לבית שיש בו נשק חוקי ונורה האחריות עליו ועליו בלבד. ע"פ הכלל אם במחתרת בא הגנב אין לו דמים.
ד) ישראל כמדינה, תחזיק מפעלי יצור והרכבה לנשק ומערכות. לא רק תחמושת מפונפנת ושושואיסטית אלא גם קליעי רובה, אקדח ומקלע, פגזי תותח והודפים, פצצות ברזל למטוסים + מנגנוני הנחיה, פגזי טנקים. אין זה אומר שלא יהיה יצור בחו"ל אבל כל יצרן ישראלי יהיה מחוייב להחזיק איזה אחוז מהיצור בישראל בהנחיית משרד הבטחון.
ה) מאגרים ברמת המדינה לגרעינים גם למאכל אדם וגם בהמות ועופות שיכולים להספיק לשנתיים בכל נקודת זמן. מאגרים של דלקים לתקופה של שנה. בשר ודגים קפואים לפחות לשנה.
ו) הגדלת אנרגיה סולארית בכל הארץ גם בעזרת שמוש כפול בקרקע מעל שדות וגם בתחום העירוני. לא תאושר בניה ללא גג סולארי + אגירה על כל גג של בניין וחיבור לרשת החשמל. היזמים יבצעו זאת ללא עלות למדינה. כל שטח חקלאי יניב גם תוצרת חקלאית אבל גם חשמל סולארי ואגירה. מרגע שיש חשמל סולארי ואגירה אין תלות ביבוא דלקים לתחבורה וחשמל. תחת הנחה של 1KW של הספק שמש למטר מרובע ותחת הנחה של 23% יעילות הפקה. קל לעשות את החישוב ולהראות שניתן להגיע ל10-15GW של חשמל סולארי בשעות היום רק מהצללה של שדות ומטעים ומבנים עירוניים. חברת החשמל תקנה את החשמל בהנחה של 25% על מחיר החשמל לצרכן ותנהל את הראשית הארצית והמקומית. לשם הדוגמא, חברת חשמל תמכור לצרכן 1KW-h ב- 65אג אבל תקנה אותו ב- 50אג. השליטה על האגירה היא של חברת החשמל והדבר יאפשר שמוש בחשמל אגור בשעות הלילה וימי גשם.
ז) הגדלת היצור החקלאי של ירקות, פירות, עוף, ביצים כך שללא גרעינים ישראל תגיע לעצמאות תזונתית ללא קשר ליבוא.
ח) המאגרים יהיו מפוזרים ותת קרקעיים ורבים.
אלו פעולות שרובן ללא עלות על אוצר המדינה שיש לבצע על מנת להערך לתרחיש שתארת.
ט) לגבי טורקיה ומצרים. סגירת שייט לישראל משמעו מלחמה. ישראל צריכה להערך לאפשרות שהיא תאלץ להלחם עם מצרים או טורקיה או בשתיהן. מדובר במדינות גדולות וחזקות שיש להן צי גדול בהרבה מאשר לישראל וחיל אוויר באותו הסדר גודל של ישראל. מלאי כפי שתארתי מעלה יאפשר מלאי של דלקים ומזון של עד הסרת הסגר שיכול להיות של חודש או יותר. אני מניח שהפתרון הנכון הוא התמודדות בעזרת חיל אוויר עם צי אויב גדול וטילים מדוייקים לטווח של מאות או יותר ק"מ. יש לשמור על יתרון בשמים גם מול טורקיה וגם מול מצרים. היתרון הוא גם באיכות של התחמושת אבל גם בכמות וכל זאת ללא הקטנה של צבא היבשה שעולה הרבה פחות מחיל האוויר.
שלב ראשון בהתכוננות למלחמה הבאה הוא לזרוק לכל הרוחות את הרמטכל הכושל הנוכחי שבתפקידו במשרד הבטחון היה שותף לסגירת קווי יצור בתעשייה הבטחונית הישראלית כדי לחסוך כסף, והוא כושל במלחמה בעזה ובלבנון.
התעשייה הצבאית הישראלית תקום מחדש אם תקבל התחייבות *ארוכת טווח* לרכש ממשרד הבטחון.
גרוש של כל הפלסטינים והערבים ממדינת ישראל. זו האפשרות היחידה.
מאמר חשוב – הלוואי שיישמו את הנאמר.
מתוך המאמר:
"ההערכה המקובלת היא שכ־40%–60% מהקלוריות/אספקת המזון בארץ מקורן בייבוא."
סיבה חשובה לוותר על "רפורמת החלב" של משרד האוצר מהחודשים האחרונים, העלולה לפגוע ברפתנים מקומיים ולהגביר את צריכת מוצרי החלב המיובאים, בתואנה של הוזלת מחירים פעוטה.