אף שקרא ל"כניעה ללא תנאי", בחינה יסודית של ההצהרות ושל מטרות המלחמה מציירת תמונה אחרת
קריאתו של טראמפ בתחילת המערכה ל״כניעה ללא תנאי״ עוררה ברבים ציפיות מקסימליסטיות מהמלחמה הנוכחית מול איראן, כולל החלפה מלאה של המשטר ושינוי אופייה של המדינה מן היסוד. עבורנו הישראלים, מדובר באינטרס חיוני לביטחון הלאומי שלנו, ועל כן לנוכח הצהרות פייסניות שנשמעות בימים האחרונים מכיוון הבית הלבן נרשמת אכזבה מרה.
אולם מי שעוקב אחר הצהרות הנשיא טראמפ וסביבתו הקרובה החל מתחילת המלחמה לא אמור להיות מופתע. למן הרגע הראשון התגלה פער בין הציפיות הגבוהות הללו לבין מטרות המלחמה המתונות יחסית של הממשל.
בהצהרה הראשונה שלו עם פרוץ המערכה (28.2) קבע הנשיא הטראמפ כי מטרת המלחמה היא ״הגנה על אזרחי ארה״ב על ידי השמדת איומים מיידיים מצד המשטר האיראני״. לדבריו, ״פתחתו במבצע במטרה למנוע מהדיקטטורה האכזרית והרדיקלית הזו לאיים על אמריקה ועל האינטרסים הלאומיים שלנו. אנחנו נתקוף את תעשיית הטילים הבליסטיים שלהם ונמחק אותה מעל פני האדמה. אנחנו הולכים להשמיד את הצי שלהם. אנחנו הולכים להבטיח שהשלוחות הטרוריסטיות שלהם לא יוכלו לפגוע ביציבות האזור וכל העולם ולתקוף את הכוחות שלנו. אנחנו נבטיח שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. זו מטרה פשוטה וברורה״.
בדברים אלו מקופלים 4 יעדים אופרטיביים:
א. השמדת תעשיית הטילים הבליסטיים.
ב. השמדת הצי.
ג. הפסקת פרויקט הפרוקסי (חיזבאללה, החות׳ים וכו׳).
ד. עצירת פרויקט הגרעין.
יש לשים לב לדקויות בניסוח הזה. בעוד ששני היעדים הראשונים הוגדרו כיעדים של פעילות צבאית (״השמדה״) היעדים, היעדים של הפסקת פעילות הפרוקסיז ופרויקט הגרעין יכולים להתבצע גם על ידי המשטר ובמסגרת הסכם.
בהמשך הדברים הסביר טראמפ כי ניסה להשיג את היעדים הללו באמצעות משא ומתן במשך החודשים שחלפו מאז ״עם כלביא״ וההפצצה האמריקנית על פורדו (״פטיש חצות״), אך הבין שהמשטר מהתל בו:
"אחרי התקיפה ההיא, הזהרנו אותם לעולם לא לחדש את המרדף הזדוני שלהם אחר נשק גרעיני, וניסינו שוב ושוב להגיע לעסקה. ניסינו. הם רצו לעשות זאת. הם לא רצו לעשות זאת. שוב הם רצו לעשות זאת. הם לא רצו לעשות זאת. הם לא ידעו מה קורה. הם פשוט רצו לעסוק במלאכת הרשע. אבל איראן סירבה, בדיוק כפי שעשתה במשך עשורים על גבי עשורים״.
יתרה מכך, האיראנים, על פי טראמפ, ניצלו את ההפוגה בזמן המגעים כדי להמשיך ״לבנות מחדש את תוכנית הגרעין שלהם ולהמשיך לפתח את הטילים לטווח רחוק שיכולים כעת לאיים על חברינו ובעלי בריתנו הטובים מאוד באירופה, על כוחותינו המוצבים מעבר לים, ושבקרוב יוכלו להגיע למולדת האמריקאית״.
האסטרטגיה האיראנית לפי הנשיא הייתה לנצל את הזמן לבנות את מערך הטילים הבליסטיים שלהם כדי לייצר מנוף והרתעה שבחסותם יוכלו לקדם את פרויקט הגרעין. ומכאן הצורך בהתקפה.
מי שהסביר זאת בצורה סדורה יותר היה שר המלחמה האמריקאי פיט הגסת׳, בהצהרה לתקשורת ביום השלישי למלחמה:
״המרדף הגרעיני העיקש והגלוי של איראן, הפגיעה שלהם בנתיבי השיט העולמיים, וארסנל הטילים הבליסטיים והכטב"מים המתאבדים הגדל שלהם – אינם עוד סיכונים נסבלים. איראן בנתה טילים וכטב"מים עוצמתיים כדי ליצור מגן קונבנציונלי עבור שאיפות הסחיטה הגרעינית שלה. תנו לי לומר זאת שוב: מגן קונבנציונלי עבור שאיפות הסחיטה הגרעינית שלהם. המדינה שלנו, עמנו ובני בריתנו – כולם נמצאים על הכוונת שלהם. איראן הצמידה אקדח קונבנציונלי לראשנו בזמן שניסתה לסלול בשקרים את דרכה לפצצה גרעינית״.
כלומר: המערך הבליסטי (וככל הנראה גם הצי) נועדו לייצר ״מטריה״ קונבנציונלית עבור הנשק הלא קונבנציונלי. המערך הזה הוא גם מה שהקנה למשטר את הביטחון ואת המנוף לנהוג בקשיחות במשא ומתן. הסרת המגן הזה מסירה את המחסום שמנע התקדמות במשא ומתן.
ואז הסביר הגת' ברחל בתך הקטנה את מטרת המבצע (ומכאן ברור גם מה לא נכללה בה): ״המשימה של מבצע ׳זעם אפי׳ ממוקדת בצורה כירורגית: להשמיד את מערכי הטילים ההתקפיים של איראן, להשמיד את ההגנה האווירית של איראן, את הצי שלה ותשתיות ביטחוניות נוספות. לעולם לא יהיה להם נשק גרעיני. אנחנו מכים בהם באופן כירורגי, בעוצמה מכרעת וללא התנצלות."
ולמי שעוד לא הבין, הוסיף הגסת': ״זוהי אינה מלחמה של מה שנקרא 'שינוי משטר'. אך המשטר ללא ספק השתנה. והעולם טוב יותר בזכות זה״.
דברים דומים אמר גם מזכיר המדינה מרקו רוביו (״לא יכולה להיות להם החסינות של הסתתרות מאחורי מערך טילים בליסטיים״), ודוברת הבית הלבן קרוליין לויט. גם הצהרותיו של ראש ממשלת ישראל בימין נתניהו לא חרגו מהקו הזה,. הוא לכל היותר דיבר על ״יצירת תנאים״ להחלפת המשטר, אך הבהיר שזו לא המטרה של המבצע עצמו אלא תוצאה אפשרית רצויה שלו.
אם לסכם עד כה, המדיניות האמריקנית תופסת את המערכה כך:
המטרה: עצירת פרויקט הגרעין ופרויקט הפרוקסי.
האמצעי: פעולה בהסכמה עם המשטר.
האתגר: המשטר לא מתגמש מכיוון שהוא נסמך על מערך הטילים הבליסטיים ועל הצי לסגירת הורמוז.
הפתרון: השמדת מערך הטילים והצי, וחיסול ראשי המשטר.
הפעולה הצבאית נועדה לכפות על המשטר להסכים לתנאיה של ארה״ב, שעיקרם שלילת הגרעין והפרוקסי. וזה היה קו המדיניות העקבי פחות או יותר של הממשל. בהצהרותיו בימים האחרונים טראמפ הבהיר שההישגים הצבאיים שהוצבו למערכה הושגו. ״ניצחנו את המלחמה באיראן… הצי שלהם איננו, חיל האוויר שלהם איננו, רשת התקשורת שלהם הושמדה, כל מערך הנ״מ איננו, רוב הטילים שלהם אינם…״. אמר טראמפ שלשום. ולפיכך, האיראנים הסכימו לחזור לשולחן המשא ומתן. ״הם באו למשא ומתן. מי לא היה מגיע במצבם?״. לשיטתו הדבר שתרם לכך הוא סוג של החלפת משטר: ״בעצם יש כאן שינוי משטר. זהו שינוי במשטר מכיוון שכל המנהיגים שלהם מאוד שונים היום מאלו שהתחלנו איתם״. המודל הרצוי לדבריו הוא המודל הוונצואלי: ״תראו איך זה הולך בונצואלה, לא רע הייתי אומר״.
מתברר אפוא כי לממשל מעולם לא הייתה תכנית רצינית להחליף את משטר האייתוללות במלואו. ארה״ב לא הייתה מתנגדת לכך כמובן, וטראמפ אכן דרבן את האופוזיציה וקרא לאנשים לצאת לרחובות אבל לא הוצגה פעולה סדורה לבצע זאת.
כבר בתחילת המלחמה חשפה דוברת הבית הלבן קרולין לוויט כי במסגרת המשא ומתן היה הממשל מוכן להסיר את הסנקציות ואפילו לספק למדינה תשתיות לתכנית גרעין אזרחית על בסיס טכנולוגיה אמריקנית. הדרישה במהלך המגעים שקדמו למלחמה הייתה לזנוח את הגרעין, לא להחליף את המשטר. וכעת, לפחות לפי ההצהרות, טראמפ סבור שניתן להשיג זאת.
לכך יש להוסיף כמובן את המנוף האחרון שנותר לאיראן: פתיחת מיצרי הורמוז. ה״מתנה״ היחידה שאיראן עוד יכולה לתת במסגרת ההסכמים.
על פי הפרסומים, הדברים העיקריים שנכללו בתכנית 15 הנקודות של הנשיא לסיום הקונפליקט נסובים כולם סביב שלושת הנושאים הללו: 6 סעיפים מתוכם עוסקים בתכנית הגרעין; 2 בפרויקט הפרוקסי האזורי; 2 הנוגעים לטילים (הגבלת טווח); והקביעה שמיצרי הורמוז יהפכו לאזור שיט חופשי. לצד זה, הממשל האמריקני מוכן לספק לאיראנים תכנית גרעין אזרחית והסרת הסנקציות לצמיתות.
לממשל טראמפ לא אכפת בעצם מי שולט באיראן ומה השקפת עולמו ומה מטרותיו הדתיות. הוא מתעניין אך ורק בשורה התחתונה של המדיניות, ולשם הוא חותר. בכך נאמן טראמפ לעמדותיו הריאליסטיות, ומהסלידה העמוקה שלו ממבצעי שינוי משטר סטייל ג׳ורג׳ בוש הבן.
הפעולה הצבאית של השבועות האחרונים הסירה את ״מעכבי המו״מ״ שגרמו לעקשנות המשטר, וכעת, כך טראמפ מעריך, הם בשלים להסכמות. בציוץ ברשת Truth Social מלפני שלושה ימים הסביר טראמפ כי מתנהלים כעת מגעים ״טובים מאוד ופרודוקטיביים, הנוגעים לפתרון מלא וסופי של מעשי האיבה במזרח התיכון״.
במקביל למגעים ולדיבורים על שיחות, צבא ארה״ב מזרים למזרח התיכון עוד כוחות רבים, ככל הנראה דיביזיות החי״ר המובחרות, כדי להכין את האפשרות לפתיחה בכוח של מיצרי הורמוז אם השיחות לא יעלו יפה. פעולה כזו תיטל מהאיראנים את קלף המיקוח האחרון שעוד נותר להם, ואז, כך מעריכים האמריקנים, יושג הסכם.
הסכם כזה חשוב לארה״ב מכמה סיבות, ואחת מהן (ושמא העיקרית שבהן) היא המאבק בין ארה״ב לסין – הסכם שיוציא את איראן מממעגל ההשפעה הסיני הוא אחת מהשאיפות הברורות של הממשל. כמו ונצואלה, איראן היא ספקית אנרגיה משמעותית, ואם המשאבים הללו ״עוברים צד״ בעימות האמריקנו-סיני, מדובר בהישג משמעותי מאוד. ואין ספק שלשם טראמפ מכוון.
מה כל זה אומר בשבילנו? אם התכנית האמריקנית אכן תצליח, יוסרו מספר איומים משמעותיים על מדינת ישראל ואין להקל בכך ראש. אולם צריך לזכור שכל עוד המשטר באיראן נשאר משטר האייתוללות בגרסה כזו או אחרת, מטרותיה ארוכות הטווח של המדינה לא ישתנו. הם יתאימו את עצמם למציאות, יכפפו ראש בפני האילוצים, אך בהזדמנות הראשונה ישובו לסורם. לכך ישראל צריכה להיערך. יש לנצל את הזמן שנותר להשיג את מירב ההישגים בחזית לבנון. שיפור עמדות לאורך קו הגבול, טיהור השטחים שנתפסו והעמקת הפגיעה בחיזבאללה.
כל הסימנים כעת מראים כי העימות עם הציר השיעי לא מסתיים ושיהיו לו עוד מופעים אלימים ו״סבבים״ מסוגים שונים. עלינו להתכונן בהתאם, גם בשטח אבל חשוב יותר – בבניין הכוח, ובראש ובראשונה בשיקום צבא היבשה, שהוא הפתרון הצבאי האפקטיבי היחיד לאיומי המעגל הקרוב. הארי, כך מסתבר, יצטרך עוד להמשיך לשאוג.
