מצר הורמוז יקבע את גורלה של אמריקה

ארבעה שבועות לתוך המלחמה עם איראן – והיעד משתנה. זה כבר לא רק נוגע לשאיפותיה הגרעיניות של איראן, זו הפכה למלחמה על השליטה במצר הורמוז, צוואר הבקבוק האנרגטי החשוב ביותר בעולם. כי מי ששולט בהורמוז, שולט בנפט. ומי ששולט בנפט, שולט בכלכלה העולמית. העולם לא יהיה אותו עולם אחרי המלחמה הזאת. מצר הורמוז אולי יישאר במים בינלאומיים באופן פורמלי, אבל בפועל הוא יהיה תחת שליטה. השאלה היחידה היא, בידי מי? קשה להימלט מהמסקנה שמי שינצח במלחמה הזאת ישלוט במצר הורמוז.

איראן בוודאי לא מסתירה את שאיפותיה. בכיר איראני אמר השבוע לערוץ Press TV שבשליטת המשטר שאחד התנאים להפסקת אש הוא הכרה בזכותה הטבעית והחוקית של טהראן על מצר הורמוז. טראמפ עדיין לא אמר דבר על שליטה במצר הורמוז, אבל הוא לא צריך. אם ארה"ב תנצח, הורמוז יעבור לשליטת ארה"ב. התירוץ יהיה הביטחון – אבל זה יהיה הפרס. הורמוז יעניק דחיפה אדירה להגמוניה האמריקאית. זה יהפוך את ונצואלה וגרינלנד לזוטות. סין היא יבואנית הנפט הגדולה בעולם. בערך מחצית מהנפט שלה זורם דרך מצר הורמוז. מי ששולט בהורמוז מחזיק מנוף קריטי על הכלכלה הסינית. ארה"ב כבר משתמשת בפיקוח על יצוא של מוליכים למחצה מתקדמים ועל ציוד לייצור שבבים כדי לרסן את העלייה הטכנולוגית של סין. שליטה על הורמוז תיתן לוושינגטון את היכולת לחנוק גם את עורק החיים הכלכלי של סין.

קשה להאמין שבייג'ינג לא מודאגת מאוד. להזכירכם, יפן תקפה את פרל הארבור ב-1941 רק אחרי שארה"ב הטילה אמברגו נפט שאיים לחנוק את הכלכלה שלה. המטרה של יפן במתקפת הפתע הזאת הייתה ברורה: לנטרל את הצי האמריקאי באוקיינוס השקט כדי שתוכל להשתלט על שדות הנפט של אינדונזיה וכך לקזז את האמברגו האמריקאי. אפשר להניח בבטחה שסין לא תחכה למצוא את עצמה באותו מצב. יוזמת "החגורה והדרך" היא עניין של שרידות כלכלית, נתיב מילוט יבשתי מנתיבי הים שבשליטת ארה"ב. איראן פרו-אמריקאית או הורמוז בשליטת ארה"ב יהפכו את פוליסת הביטוח הזאת לחסרת ערך. אז מה תעשה סין כדי לעצור את ארה"ב מלהשתלט על הורמוז?

כפי שטענתי בסרטון הקודם שלי, סין הגבירה את התמיכה הפיננסית והצבאית שלה באיראן כבר מאז הצעדים החד-צדדיים של טראמפ נגד ונצואלה. אם זה יתברר כלא מספיק על מנת לשמר את הסטטוס קוו, אי אפשר לשלול את האפשרות שבייג'ינג תעשה יותר. השאלה היא כמה יותר? האם ניתן לשלול מהלך על טייוואן?

סין לא רוצה עימות צבאי ישיר עם ארה"ב, אבל אולי היא לא תצטרך אחד כזה. איום בהסלמה סביב טייוואן עשוי להספיק כדי לאלץ את וושינגטון לחשוב פעמיים עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת באיראן, במיוחד לנוכח העובדה שהנכסים הצבאיים של ארה"ב פרוסים כמעט עד קצה גבול היכולת כרגע. החידוש של טיסות צבאיות סיניות רחבות היקף ליד טייוואן בשבועיים האחרונים יכול להיתפס כאזהרה. אני לא מתנבא כאן, אבל בהתחשב במה שמונח על כף המאזניים במלחמה הזאת, לא יהיה זה נבון לשלול שום דבר. כפי שאתם יודעים, אני חושב שטראמפ לא יכול להתקפל וגם לא יתקפל מול איראן. ההיגיון שלי הוא פשוט: אם הוא יסתלק עכשיו, מצר הורמוז ייפול תחת שליטתה של איראן. וכפי שאמרתי בסרטון של השבוע שעבר, המשמעות בפועל תהיה שסין תחליף את ארה"ב כערבה הביטחונית של המזרח התיכון.

העמדה שלי בנושא הזה לא השתנתה. אני עדיין מאמין שלטראמפ כמעט אין ברירה אלא לקחת בכוח את מצר הורמוז. במונחים מעשיים, זה כנראה אומר מתקפה אמפיבית על קו החוף של איראן באזור בנדר עבאס, אולי בהשתתפות ישראל, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. הסיכון הגדול ביותר לתחזית שלי הוא קריסה פתאומית של ההנהגה האיראנית או של נכונותה להתנגד. אבל כרגע, הסיכון הזה לא נראה גבוה במיוחד. נראה שהתמיכה הצבאית והכלכלית מסין ומרוסיה מעניקה לאיראן כושר עמידה אמיתי במלחמה הזאת, די בדומה לאופן שבו התמיכה האמריקאית והאירופית החזיקה את אוקראינה במלחמה במשך ארבע שנים מול רוסיה שעל הנייר נראית חזקה הרבה יותר. יש הבדל גדול בין התקפלות להתקפלות מזוייפת. טראמפ הראה לנו בחודש האחרון שהוא שולט באמנות של שתיהן. בהתחשב בתמיכה הציבורית הנמוכה במלחמה, טראמפ יודע שכושר העמידה שלו במלחמה הזאת יוכרע בידי שוק המניות האמריקאי והכלכלה האמריקאית. טראמפ יודע שאם שוק המניות יצנח בחדות, יהיה קשה אפילו יותר לשכנע את הקונגרס לממן את העלויות המאמירות של המלחמה. האירוניה הגדולה ביותר במלחמה הזאת היא שכדי שטראמפ יישאר במלחמה, הוא יצטרך לשכנע את וול סטריט שהוא רוצה לסגת. וול סטריט עד כה לא היוותה יריב של ממש עבור טראמפ. נראה שהשווקים לא מסוגלים להבדיל בין התקפלות מזוייפת להתקפלות אמיתית. אבל אם אני צודק בכך שהמלחמה תהפוך למכוערת יותר לפני שהיא תסתיים, אז זוהי רק שאלה של זמן עד שלשוק סוף סוף ייפול האסימון. תרחיש הבסיס שלי הוא עדיין: מחיר נפט גבוה יותר ומחירי מניות נמוכים יותר.