המשך ההפצצות באמצעים אחרים

הפסקת האש באיראן

עם פרוץ המלחמה באיראן הגדיר נשיא ארה"ב טראמפ ארבע מטרות למערכה: שלילת היכולת הגרעינית; השמדת מערך הטילים הבליסטיים; הפסקת פרויקט הפרוקסי האזורי; והשמדת היכולות הימיות של איראן, בעיקר הצי. באופן ברור למדי, המטרה שלא הייתה שם למן ההתחלה היא החלפת המשטר. למרות ציפיות או תקוות שהמתקפה תייצר תנאים למהלך כזה, זה לא היה יעד צבאי שארה״ב כיוונה אליו.

לאור זאת יש לבחון את ההתפתחויות האחרונות. ניתן לטעון כי חלק מהיעדים למלחמה אכן הושגו ברמה הצבאית: מערך הטילים הבליסטיים ספג שורה של מכות קשות – ערי הטילים, מערכי השיגור והתשתית התעשייתית שנועדה לחדש אותם הושמדו באופן ניכר. למרות היכולת של המשטר לשגר מטחים קטנים מפעם לפעם, היכולת האסטרטגית של המערך הזה והאיום שהציב למדינות האזור, נשלל. הטילים האיראנים הפכו מאיום קיומי למטרד. וזה בהחלט הישג משמעותי.

פרויקט הגרעין גם הוא ספג מכה קשה, שהשלימה את ההישגים של המתקפה במבצע עם כלביא בשנה שעברה. עם זאת, 450 הק״ג של האורניום המועשר, שככל הנראה קבורים באדמה באחד האתרים, לא נתפסו ולא הושמדו.

הצי, שהוגדר כיעד מרכזי, אמנם הושמד במלואו, אך לצד זאת כידוע היכולת לשתק את התעבורה הימית במפרץ הורמוז לא נפגעה. השליטה האיראנית בים לא התבססה רק על הצי, ולפיכך לא בטוח שהתכלית הושגה למרות השגת המטרה הצבאית המצומצמת.

ומה עם פרויקט הפרוקסי? חיזבאללה הותקף שוב על ידי צה״ל, אך למרות שהתקיפות והמבצע הקרקעי מסיבים לארגון נזקים רבים, אי אפשר להצביע כאן על הישג צבאי מובהק וחד משמעי בהקשר הזה. הארגון עדיין קיים ומתפקד, כפי שחווים תושבי הצפון מדי יום.

חילופי משטר לא היו מטרת המבצע, אך טראמפ טוען שהתקיים משהו אחר – ״חילופי שלטון״. כלומר: התחלפו רבים מהאנשים בצמרת המנגנון השלטוני כתוצאה ממבצעי העריפה המקיפים בתחילת המלחמה, בראשם, כמובן, האייתוללה חמינאי. אם לשפוט לפי ההתבטאויות של טראמפ, ההנחה בממשל היא שמעט ההנהגה הבכירה שנותרה היא ״מתונה״ או ״ריאליסטית״ יותר מהאחרים, וכי עם הללו ניתן להגיע להסכמות.

ומכאן להפסקת האש. רבים באזור ציפו למימוש האיומים של טראמפ על ״השמדת ציביליזציה״ בליל יום שלישי האחרון, אולם אין להתאכזב מהפסקת האש. האיום המדובר נועד להביא את המשטר לפתוח את מצרי הורמוז, זו הייתה המטרה, ולא ״השמדת הציביליזציה״ האיראנית. האולטימטום במקרה הזה היה אולטימטום אמיתי – הנשיא אכן רצה שדרישותיו ייענו וקיווה שלא יהיה צורך לממש את האיום.

האיראנים השתמשו בנשק הנפט שלהם. סגירת המצרים גבתה מחיר כבד מארה״ב שבאופן מפתיע למדי לא הגיעה ערוכה כנראה עם תכנית מעשית לפתוח את המצרים בכוח, והאיראנים סחטו את הפסקת האש שהם זקוקים לה נואשות.

כל אלה עובדות פשוטות. יתר הדברים שנשמעים בימים האחרונים הם פרשנויות והדלפות מצדדים בעלי אינטרס. אנחנו לא יודעים מה יעלה בסופו של יום במשא ומתן, ולבנון כמשל: בשעות הראשונות לכניסת הפסקת האש לתוקף פורסמה טענה שהיא כוללת גם את לבנון. אך אנו יודעים כעת שזו שגיאה. צה״ל תקף באופן מקיף שורה של בכירים בחיזבאללה באותן שעות והוא ממשיך לתקוף בלבנון גם כיום, וממשל טראמפ הבהיר באופן ברור שלא היו הסכמות בקשר ללבנון.

האיראנים מנסים בדיעבד לתקן את המשגה הזה, ומעכבים את פתיחת המצרים. מוקדם לדעת כיצד הדברים יתפתחו, ומי שממהר לצייץ או לכתוב כאילו הוא יודע משהו הוא או שקרן או נוכל (או בוגר גל״צ, שזה אומר שניהם).

כיצד יש לבחון את הימים הבאים? באמצעות תוצאות המשא ומתן. ארצות הברית יצאה למלחמה במטרה להשיג את ארבעת היעדים שלה, ואין חובה להשיג אותם באמצעים צבאיים. אם, כפי שנראה מרמיזות של טראמפ, יש בהנהגה האיראנית גורמים שמוכנים להתפשר ולגלות פרגמטיזם, ייתכן שחלק ניכר מהיעדים הללו יושגו גם באמצעות משא ומתן.

אם תהיה הסכמה על חלק מ-15 הנקודות של טרמאפ, יהיו אלו הישגים משמעותיים. למשל, אם לצד הפגיעה המשמעותית בפרויקט הגרעין תהיה גם הסכמה על הוצאת האורניום המועשר מהמדינה יחד עם מגבלות על המשך הפיתוח, זה יהיה הישג. כך גם ביחס למה שנותר ממערך הטילים הבליסטיים. השאלות הגדולה שמטרידה את המערב נוגעת כמובן למעבר במצרי הורמוז. אם השיט החופשי שם יובטח, והדבר יגובה במעשים – כמו למשל פירוז של האיים שיוצרים את נקודות החסימה בתוכו – יהיו אלה הישגים חשובים.

ביחס ללבנון: כל עוד חופש הפעולה של צה״ל יישמר במלואו ולא תידרש נסיגה מהשטחים שנכבשו במהלך המבצע, אפשר לסכם גם את החזית הזו כהצלחה.

הדבר החשוב ביותר, שעומד ברקע המערכה כולה, הוא המאבק הגלובלי בין ארה״ב לסין. את השלכות המלחמה על הזירה הזו קשה עוד לבחון, אך בטווח הרחוק זו השאלה האסטרטגית החשובה והגדולה מכולן. הבגידה של אירופה – ואין דרך עדינה לומר זאת – היא אירוע טקטוני שקשה להעריך את השלכותיו. האם התפוררות ברית נאט״ו תביא גם לארגון מחדש של הזירה העולמית בהקשר הסיני? האם חלקים מאירופה יבחרו שוב בצד הלא נכון של ההיסטוריה? ימים יגידו.