צה"ל ממשיך להטעות בנוגע לשילוב נשים בלוחמה. והפעם: יהל"ם

הם יצרו תפקיד ייעודי חדש לנשים רק כדי שהפיילוט יצליח – הנתונים נחשפים

לוחמות. כדחי שהבנות יצליחו לסיים את המסלול, יצרו בשבילן תפקיד אחר עם דרישות פיזיות נמוכות יותר (תמונה: דובר צה"ל).

אחד המיזמים לשילוב לוחמות בצה״ל שהצבא מתפאר בהם הוא הניסיון לשלב לוחמות בצוותי יהל״ם, היחידה המיוחדת של חיל ההנדסה. בדצמבר האחרון צה״ל הודיע שהפיילוט הסתיים בהצלחה, והרמטכ"ל הנחה ״להמשיך את מודל השילוב של לוחמות ביחידת יהל"ם, זאת כחלק מהתפיסה הכוללת לחיזוק מערך הלחימה של חיל ההנדסה הקרבית ושילוב הנשים במקצועות הלוחמה בצה"ל כולו״.

הפיילוט החל מעט לפני המלחמה ונמשך כשנתיים וחצי. בסך הכל גויסו שלושה מחזורים של לוחמות שעברו, על פי הודעת דו״צ, ״מסלול הכשרה ייחודי״ ביחידה. ההודעות החגיגיות מבליטות את ההישגים של הבנות, היכולת הגבוהה שהן הפגינו ואת המעמד ״שייכנס לדפי ההיסטוריה״.

אולם בהודעות הרשמיות והחגיגיות הסתתרה שאלה גדולה: מה היה טיבו של מסלול ההכשרה ללוחמות? ומה היו הפערים בינו לבין מסלול ההכשרה ללוחמים? בנושא הזה הניסוחים עמומים והמידע חסוי.

ובכן, לידי "מידה" הגיע מידע על דרישות הכשירות הגופנית של יהל״מ לבנים ולבנות. נאמר בפשטות: הפערים דרמטיים.

לוחמים לוחמות
ריצת 3 ק״מ 12:20 דק׳ 14:47 דק׳
עליות מתח 10 עליות מתח עם ציוד אישי במשקל 15 ק״ג 5-7 עליות ללא ציוד וללא משקל
ספרינט 300 מטר 51 שניות 57 שניות
לחיצות חזה 60 ק״ג, 10 חזרות 30 ק״ג, 11 חזרות

הפערים ברורים. בריצת "בר-אור" 3 ק״מ למשל, רף הסיום של הבנות שהוכשרו כלוחמות ביחידה נמוך יותר מרף הקבלה של הבנים לגיבוש (14 דק׳). בעליות מתח הפער ברור ובולט, לא מצפים מהבנות להגיע לרמת הכוח הפיזי בשרירי הזרוע כפי שמצפים מבנים. בשלב הביניים של הכשירות, שאותו הבנות צריכות לסיים כדי להתקדם במסלול, הן משתמשות בגומיה לביצוע עליות מתח, ועליהן להצליח 13 עליות, כמובן בלי ציוד.

גם במסע המסכם וביכולת נשיאת הציוד ישנם פערים. בעוד שהבנים נדרשו לשאת 55 אחוז משקל גוף, הבנות נדרשו להרבה פחות (הנתון המדויק אינו בידינו אך מקורותינו מאשרים כי מדובר בפערים גדולים).

המשמעות היא שהצבא מבין היטב שלוחמות המסיימות את מסלול ההכשרה הזה אינן כשירות לביצוע המשימות של הלוחמים, ושמאחורי הקלעים היה ברור לכולם שהן לא יועדו לכך. ביהל"ם התייחסו לשילוב בנות ביחידה כסוג של משימה צבאית שצריכים לעמוד בה בהתאם לדרישות בג״צ מהצבא. כדי שהניסוי יצליח היחידה הביאה בחשבון את המגבלות הפיזיות של הבנות ביחס לבנית ועיצבה עבורן מסלול שירותי ייחודי בתפקיד מבצעי ספציפי שאינו דורש אותה רמת כושר פיזי.

ההבדלים בין צוותי הבנים לצוותי הבנות ידועים בתוך היחידה ידועים. במהלך המלחמה על צוותי הבנות הוטלו בעיקר משימות של הפעלת רחפנים וכדומה והן לא פעלו בקווים הקדמיים. הפערים בין הלוחמים ללוחמות היו כה גדולים עד שלאחרונה אף נידונה האפשרות לשנות את סיכת הלוחם שיקבלו הבנות ביחידה, כדי להמחיש שיש הבדלים בין לוחם ללוחמת, מתוך הבנה שהבנות אינן ״לוחמות יהל״מ״, אלא ״לוחמות ביחידת יהל״מ״.

אם כן, קשה למצוא כאן סיבה למסיבה. כל האירוע הזה היה אירוע מלאכותי לצרכי יח"צ ובג"צ. בפועל את התפקידים שממלאות הבנות היו יכולים בקלות למלא בנים. אם יש הצדקה להורדת הרף עבור המצאת תפקידים מסוימים, אפשר לשלב בהם בנים ש"אינם כשירים" מספיק כדי לשרת ביחידה – וכאלה יש בצבא בשפע. כפי שנודע לנו, לוחמים גברים שנופלים בהכשרה בשל אי עמידה בדרישות הפיזיות מתמרמרים בדיוק מהדבר הזה – מדוע לא להקצות אותם לתפקידים הללו? הסטנדרט הכפול כאן מקומם.

הצבא הפרוגרסיבי

היח"צ בעניין בנות יהל"ם הוא הדוגמא הבולטת לפרויקט שילוב נשים בלוחמה בצה״ל, שנעשה תחת לחצים חיצוניים ומשפטיים. פיילוט נשים בשריון למשל, שהוגדר כ״מוצלח״ בביצוע תרגולות צוות במתווה מוגבל, הוביל להצבתם של 2 טנקים בגבול מצרים, המוגדרים כ״פלוגה״. כעת יש כוונה להרחיב את הפיילוט לחטיבות השריון המתמרנות. מכיוון שהפערים הפיזיים הם נתון שאין להתכחש לו, גם ״הצלחה״ של פיילוט כזה צריכה להימדד בספקנות רבה. בפרט שבמצב הנוכחי מה שחסר לצה״ל הוא בעיקר טנקים, ולא לוחמים שיאיישו אותם.

התופעות הללו קיימות גם ביחידות אחרות, והן אפילו מתפשטות היום אל היחידות המיוחדות של צה״ל, כמו שלדג, סיירת מטכ״ל ו-669. הצבא פשוט לוקח סיכונים על חשבון הרמה המקצועית והכשירות הגופנית של הצוותים והבריאות של הבנות. בפועל לא נמצאה בת אחת שעמדה דרישות הסף הפיזיות שהוגדרו כתנאי בסיסי אפילו לתחילת ההכשרה. אבל אנחנו רואים שאחרי שהפיילוטים האמתיים נכשלים, עוברים להמצאת פיילוטים מדומים, שבהם אפשר "להצליח".

ניסוי שילוב נשים ביחידות המתמרנות אולי יצליח לספק את צרכי ארגוני הנשים ושופטי בג״צ, אבל הבחינה הרציונלית היחידה והקובעת אמורה להיות השאלה המבצעית. והתשובה לה זהה וחד משמעית בישראל ובעולם, בהווה ובעבר. חבל שהפרוגרסיבים מאמינים שהם יכולים להנדס את העתיד בניגוד למציאות הצבאית ולביולוגיה של המינים. המחיר יקר.

מדובר צה"ל נמסר:

מסלול הלוחמות ביחידת יהל"ם בנוי ומותאם לנשים הלוחמות בהיבטים הפיזיים, כמו כן, סרגל המאמץ שונה בהתאם לייעוד המסלול ולצורך המבצעי.

מטרת הפיילוט, שנמשך כשנתיים וחצי, היא לבחון את שילוב הנשים בתפקידי לחימה ביחידת יהל״ם של חיל ההנדסה הקרבית. במהלכו, גויסו שלושה מחזורי לוחמות אשר עברו מסלול הכשרה ייחודי, שכלל התמחות בהפעלת פלטפורמות מיוחדות, טכנולוגיות מתקדמות ועמידה בסטנדרט המבצעי של יחידת יהל״ם.

הלוחמות לקחו חלק במאות פעילויות מבצעיות בצפון וברצועת עזה, תורמות משמעותית ליכולות היחידה ומוכיחות מקצועיות, נחישות ומוטיבציה גבוהה בשדה הקרב. הלוחמות סיימו את מסלול ההכשרה בהצלחה וכיום מבצעות את תפקידן במקצועיות ובעמידה בסטנדרטיים המבצעיים של יחידת יהל״ם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *