מזכ"ל השומר הצעיר לשעבר: הייתה שמחה לאיד בהתנתקות

בפרק מיוחד של הפודקאסט "כור ההיתוך", אירח שניאור ובר לשיחה את איתי זיידנברג, מנכ"ל תנועת "ברית הנגב וההר" ולשעבר מזכ"ל תנועת "השומר הצעיר". בשיחה פתוחה, רגע לפני שמערכת בחירות נוספת נראית באופק, מדברים השניים על הבריתות שנרקמות דווקא מתוך הקרע החריף בעם, על הנס האישי שהציל את חייו בבוקר השבעה באוקטובר, ועל ההבנה הדרמטית שצמחה מתוך השבר: אי אפשר להמשיך לנהל את המדינה באותן קונספציות פוליטיות וחברתיות שהביאו אותנו לנקודת השפל הגדולה בתולדותינו.

"אף אחד עכשיו לא יבוא להציל אף אחד בניר עוז"

זיידנברג, תושב קיבוץ בית קמה, קשור בנימי נפשו לנגב המערבי. אשתו היא בת קיבוץ ניר עוז, ובמשך שלושים שנה חווה את המציאות הביטחונית באזור מקרוב. בבוקר השבעה באוקטובר 2023, חייו ניצלו בשלוש הזדמנויות שונות של מה שהוא מגדיר כ"מזל טהור".

"בשישי באוקטובר הייתי בניר עוז עם שניים מילדיי, ובהחלטה של רגע החלטנו לא להישאר שם ללילה", הוא משחזר. "בשבת בבוקר יצאתי לרכיבת אופניים בבארי. בשעה 06:29 תפסו אותי האזעקות בצומת סעד, עוד בתוך הרכב. לא הבנו מה קורה, עשינו פרסה בכיכר ונכנסנו למיגונית ל-25 דקות. סמוך לשעה 07:00 החלטתי לחזור לבית קמה בגלל תפקידי במערך החירום. כעשר דקות לאחר מכן, צומת סעד כבר לא הייתה בשליטתנו. באותם רגעים לא הבנו שאנחנו מצילים את החיים שלנו".

בזמן שזיידנברג נמלט מהתופת בכבישים, חמיו וחמותו נותרו בממ"ד בניר עוז, כשהמחבלים בתוך ביתם מנסים לפרוץ את הדלת. למשך שעה וחצי נתק הקשר עמם. "ההודעה האחרונה הייתה 'מחבלים בבית, מנסים לפרוץ, הצילו'. אחרי זה – שעה וחצי של שקט שבה עוברים בראש התסריטים הגרועים ביותר".

במהלך ניסיונות החילוץ, נתקל זיידנברג באמירה המטלטלת ששינתה את תפיסת עולמו: "התקשרנו למוקד המועצה האזורית אשכול. בפעם השלישית ענה מוקדן נחוש ואמר לאשתו של איתי: 'תקשיבי לי טוב, אף אחד עכשיו לא יבוא להציל אף אחד בניר עוז. בניר עוז עכשיו כל אחד לעצמו. תדאגי שההורים שלך יישארו בממ"ד'. זו אמירה נוראית, אבל בפרספקטיבה, היא תיארה במדויק את המצב של כולנו באותו בוקר: כל המדינה שהכרנו לפני כן פשוט קרסה לנו מול העיניים".

"גילינו שהמתנחל והקיבוצניק פועלים מתוך כוונות דומות"

חורבן הבית הציוני, כפי שכינה זאת חבר בארי לוטן פניאן, נבע לדעת זיידנברג מניכור חברתי עמוק ומחלוקה אוטומטית למחנות. "אנשי הנגב המערבי צעקו במשך שנים שהמדיניות מול חמאס תסתיים באסון, אבל כחברה לא הצלחנו להקשיב להם. התשובות לכל שאלה נגזרו מאיזה מחנה פוליטי אתה שייך, ולא מההיגיון הבריא. כל מחנה בתורו לא ידע לשמוע את המחנה השני".

ובר אתגר את זיידנברג והזכיר כי היו גם קולות בעוטף שראו בתושבי עזה שותפים, וקולות מהעבר ששמחו בגירוש מגוש קטיף מתוך אשליה שהדבר יביא שקט. זיידנברג לא התחמק:

"לגבי ההתנתקות, התופעות של שמחה לאיד וחוסר רגישות היו רווחות במחנה רחב, וזה בדיוק הניכור שאני מדבר עליו. גם אם מדינה מקבלת החלטה אסטרטגית כואבת, אתה לא יכול לצהול כשאתה הורס בית של מישהו אחר. הציבור שפונה קיבל תחושה קשה מהחברה, וזה משהו שחייבים לתקן".

עם זאת, זיידנברג טוען: "רצועת עזה נמצאת קילומטר וחצי מהבית של חמיו וחמותי. היא תישאר שם, ויישארו שם שני מיליון פלסטינים. לחכות שמשהו ייעלם זה כמו לחכות למשיח – זה לא יכול להיות חלק מתוכנית עבודה. הוכח שדוקטרינת חיזוק החמאס כדי 'לנהל את הסכסוך' הייתה שגויה מיסודה. השבעה באוקטובר יכול היה להימנע אם לא היינו מטפחים את הגורם הקיצוני ביותר מתוך מחשבה שזה משרת אינטרס פוליטי".

השבר האישי והלאומי הוביל את זיידנברג להקמת "ברית הנגב וההר" – תנועה המבקשת ליצור חיבורים בלתי צפויים בין קצוות החברה הישראלית. "שנים ארוכות נפגשתי עם מתנחלים ואמרתי: 'הם אנשים טובים, אבל בגלל שאנחנו לא מסכימים על הנושא המהותי ביותר, אין לנו מה לדבר'. היום אני מבין שאם נמשיך ככה, נאבד את המדינה לפני שנפתור את הוויכוח".

כיום, השותפה הרשמית של זיידנברג להובלת הארגון היא תושבת היישוב תקוע שבגוש עציון. מפגשי התנועה מתחלקים חצי-חצי: חלקם מעבר לקו הירוק וחלקם בקיבוצי העוטף.

"אני מוכן לשים סימן שאלה בכל מקום ששמתי בו סימן קריאה לפני השבעה באוקטובר", מצהיר זיידנברג. "אנחנו כבר לא קוראים לזה 'הסכסוך', אנחנו קוראים לזה 'המאבק על ארץ ישראל', כי זה מושג מדויק יותר. גילינו שהמתנחל והקיבוצניק פועלים מתוך כוונות דומות מאוד ומתוך אהבה עצומה למדינה, רק הדרכים שלהם שונות. אם נתאחד רק במצבי אסון, האסון הבא הוא מעבר לפינה, ואני לא יודע כמה אסונות כאלה המדינה הזו מסוגלת לשרוד".

כשנשאל על הקרע מול החברה החרדית, הודה זיידנברג ביושר כי מדובר באתגר הבא של התנועה. "החברה החרדית היא כרגע הבליינדספוט שלנו. עדיין לא הגענו לשם מספיק, אבל הבסיס לשיח קיים. ברגע שמדברים על מהויות ותוכן, הדמיון בינינו לבינם יהיה גדול בהרבה ממה שנדמה לנו".

את האשמה המרכזית להמשך השסע מטיל זיידנברג על המערכת הפוליטית: "בצורה גורפת, השיח הפוליטי הנוכחי בישראל רק מפריע ומפלג. הפוליטיקאים מתפרנסים מהקרע ומייצרים תעשייה של שנאה. התפקיד של החברה האזרחית הוא לקחת את המושכות לידיים, בדיוק כפי שהחמ"לים האזרחיים תפקדו באוקטובר כשהמדינה נעלמה, ולבנות את הבריתות האלו מלמטה. אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע קיומי, והמובן מאליו של קיומנו פה – נגמר".