בעוד כשבועיים יבחר נשיא חדש לאיראן. בין אם ינהל מדיניות חוץ מתונה ובין אם ימשיך בקו הניצי של אחמדינז'אד, ביחס לתוכנית הגרעין לא צפוי שינוי משמעותי
בעוד כשבועיים ינהרו אזרחי איראן לקלפיות ויבחרו נשיא חדש, שיביא עימו מדיניות חוץ חדשה • עמימות או התרסה, שיתוף פעולה עם המערב או הקצנה אידיאולוגית? • כך או כך, לא נראה כי מי מהמועמדים יעצור את השאיפות הגרעיניות של משטר האייתוללות • על ההיבט הגרעיני של הבחירות באיראן
הבחירות שיתקיימו באיראן בעוד כשבועיים עשויות להיות גורליות ביותר לעתיד המדינה, ואולי אף לעתיד האזור כולו. מאחר ועל-פי מבנה המשטר האיראני הנשיא הוא זה המופקד על עיצוב מדיניות החוץ של המדינה, הרי שלזהותו של המנהיג השפעה מכרעת ביותר, כפי שעולה מסקירת פעילותם של שלושת הנשיאים הקודמים.
מתגרענים בשקט
הנשיא הראשון של איראן האסלאמית היה אכבר האשמי רפסנג'אני, בעל ההיסטוריה הפוליטית הארוכה, שהחיה את תכנית הגרעין של המדינה לאחר מלחמת איראן-עיראק. בתקופתו הייתה המדיניות הגרעינית האיראנית מדיניות "עמומה" או "מעורפלת": איראן החלה לצבור את הידע והכלים הדרושים לשם העמדת תכנית גרעין עצמאית איראנית, כל זאת מתחת לאפן של יתר מדינות העולם. מדיניות זו נמשכה גם בימיו של הנשיא הבא, מוחמד ח'אתמי, עד לשנת 2002, כאשר חשפה האופוזיציה, ה-"מוג'אהידין א-חלק", מידע על אתרי-גרעין איראנים לא-מדווחים.
באותו הזמן הייתה איראן חתומה על אמנת ה-NPT למניעת תפוצה גרעינית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (הסבא"א), והייתה אמורה להנגיש לביקורת את כל אתרי-הגרעין שברשותה. למזלו הרב של ח'אתמי, מי שעמד בראש הסבא"א באותה העת היה מוחמד אל-בראדעי המצרי, שנהג באיראנים ובתכניתם הגרעינית ביד רכה.
כך, גם לאחר חשיפת התוכנית הגרעינית החשאית המשיך ח'אתמי במדיניות ה"מעורפלת", שמר על קור-רוח והציג את התוכנית כתוכנית למטרות מחקר ושלום ותו לא.
הילד המטורף מגיע
כל זה השתנה עם עלייתו של מחמוד אחמדינז'אד לשלטון, בשנת 2005. בעוד שקודמיו שמרו על ערוצים פתוחים מול מדינות המערב, הקצין אחמדינז'אד את עמדותיו האנטי-אמריקניות ואנטי-ישראליות, והצהיר בגלוי על תכנית הגרעין שלו, ועל רצונו בשליטה איראנית מוחלטת על תוכנית הגרעין (הוא לא סיום את שיתוף הפעולה עם פקחי האו"ם).
על פי כל הסימנים, אחמדינז'אד אימץ את מדיניות "הילד המטורף", המציג התנהלות אימפולסיבית ולא-רציונאלית וזאת במטרה לגרום למעצמות המערב למבוכה, שכן "בילדים ובמטורפים לא ניתן לשלוט על-ידי איומים", כדברי האסטרטג הגרעיני תומאס שלינג.
אסטרטגיה זו של אחמדינז'אד, הדומה במידת-מה לאסטרטגיה שאימץ סדאם חוסין בשנות ה-90, נראית כאפקטיבית: נכון לעכשיו מעצמות העולם מוותרות ונסוגות, ותוכנית הגרעין ממשיכה לפעול בהתאם לשאיפותיו וזאת למרות חוסר שיתוף הפעולה האיראני עם סבא"א והקהילייה הבינלאומית.
אותה הגברת בשינוי אדרת
ככל הנראה, המועמד בעל הסיכויים הרבים ביותר לזכות בנשיאות הוא סעיד ג'לילי, המקושר היטב בחצרו של המנהיג העליון ח'מנהאי. הבחירה בג'לילי, הממונה כיום על תיק הגרעין והמעורב עמוקות בסוגיה, מעידה על רצונם של הגורמים המדיניים האיראנים להגיע בקדנציה הקרובה להכרעה בעניין התכנית הגרעינית.
ניתן לצפות שג'לילי, בעל הניסיון והכישורים הדיפלומטיים הענפים, יהיה מתון יותר מאחמדינז'אד, אך עם זאת להניח שלא יגמיש עצמו בתחום הגרעיני. לכל היותר ישטה ג'לילי במערב בכך שינקוט במהלכי הידברות שיעניקו לאיראנים מרחב-נשימה, תוך המשך קידום תכנית הגרעין כמצופה.
גם המועמד הריאלי השני, ע'לאם עלי חדאד-עאדל, צפוי לנקוט במדיניות פייסנית יותר. חדאד-עאדל, בעל הרקע הפוליטי העשיר בשלל גופי ממשל איראניים, זכה ברוב קולות הבוחרים באזור טהראן בבחירות לפרלמנט ב-2011, כך שסיכויו לזכייה נראים גבוהים. מאחר וחדאד-עאדל אוחז בתואר שני בפיזיקה ובדוקטורט בפילוסופיה, סביר להניח כי הלה ינקוט במאמצים דיפלומטיים ניכרים מול מדינות המערב, במטרה לשבור את הבידוד של המדינה. אך יחד-עם-זאת קשה לראות כיצד הלה מוותר על שאיפותיה הגרעיניות.
מה שמסתמן נכון לעכשיו הוא, אפוא, כי בשנים הבאות תחול התחממות ביחסים שבין איראן למערב שתערער את הקונסנזוס הבינלאומי נגדה, קונסנזוס שניסה לבנות ראש-הממשלה בנימין נתניהו בעמל רב. ככל שעובר הזמן, ההכרעות הקשות העומדות בפני ישראל לנוכח התכנית הגרעינית האיראנית לא נעשות קלות יותר.
