השיח הכלכלי בצרפת לוקה בחסר וקולם של כלכלנים מקצועיים לא נשמע
צרפת שרויה במשבר כלכלי חריף, המיתון אינו נפסק ואפילו נרשמה צמיחה שלילית: על פי דו"ח שהוגש לממשלת צרפת בנובמבר 2012, רוב התעשיות והמפעלים בצרפת אינם תחרותיים. בינתיים הנשיא פרנסואה הולנד לא מצליח להנהיג את הרפורמות הדרושות כדי להתניע מחדש את הכלכלה הצרפתית.
אחת הסיבות לכך, היא התעקשותה של ממשלת צרפת לשמור על המתכונת הקיימת של מדינת הרווחה, כפי שהתגבשה לפני כמה עשורים, זאת למרות שבנסיבות בהם החוב הציבורי ממשיך לתפוח, דגם זה נעשה יותר-ויותר לא רלוונטי.
על אף כל הבעיות הללו, נדמה שהשיח הכלכלי בצרפת לוקה בחסר וקולם של כלכלנים מקצועיים לא נשמע. הכלכלן הצרפתי גי סורמן מסביר בטור בשם "צייר לי כלכלן", שהתפרסם באתר השבועון השוויצרי "אבדו", איך הדבר קרה:
מיהו כלכלן? בצרפת זה כל אחד שיש לו דעה על כלכלה בכלל. למשל, פקיד במשרד האוצר המייעץ לראש המדינה נתפס ככלכלן, אף על-פי שהוא מעולם לא למד ולא פרסם מחקר. אינטלקטואל המתפלסף על אירו או על פצלי גז מוגדר גם הוא ככלכלן, במיוחד אם הוא אנטי-גרמני או אנטי-אמריקני.
לדעתו אחד הקולות החשובים שלא נשמעים היום הוא קולם של המיקרו-כלכלנים, המסוגלים לחזות בכלים מדעיים יחסית את התנהגותם של מעסיקים, עובדים וצרכנים:
בהיותה נתונה פחות להבעת דעות, קולם של העוסקים במיקרו-כלכלה אינו נשמע בצרפת. אילו הייתה למיקרו-כלכלנים גישה לשיח הציבורי היו האנשים יודעים היטב כי האבטלה כיום היא הרבה פחות תוצאה של "המשבר" והרבה יותר תוצאה של חוקי העבודה ועלות העבודה: איש אינו מגייס עובדים מפני שהפיטורין בלתי אפשריים.
לדבריו, "לוולגאריות של הדיון הכלכלי בצרפת יש השלכות: היא מוסיפה עומס על החלשים ומעצימה את החזקים, מרוממת הוגי סרק ומגרשת חוקרים".
