טיומקין נגד טיומקין: אנשים חכמים לא טועים הם סותרים את עצמם

"הוא פשוט אידיוט וצריך להגיד את זה," כתב אליי א', בכיר בחברת השקעות גדולה בישראל. ב"הוא" הכוונה לאבי טיומקין, יועץ וותיק לחברות גידור ומתראיין סדרתי, שקרא בראיון ל"כלכליסט" להוריד את הריבית לחצי אחוז, לקנות מט"ח באמצעות הבנק המרכזי כדי להעלות את שער הדולר לארבעה שקלים, להגדיל באופן דרמטי את הגירעון הממשלתי ולממנו באמצעות קניית אג"ח על־ידי הבנק המרכזי. המלצות מסמררות באוויליותן ובכל זאת, א' טועה — טיומקין אינו אידיוט. הוא משהו הרבה יותר גרוע. (כתב: אורי רדלר)

הסיבות לכך שטיומקין מבקש להעמיק באופן כה משמעותי את התערבות הממשלה והבנק המרכזי במשק הם לדבריו סימנים לירידות בשוק הנדל"ן המבשרים סכנה ללווי המשכנתאות ולבנקים; ומצבו העגום של היצוא הישראלי, שלפי טיומקין "עומד על סף קריסה, כשהגירעון המסחרי נמצא בשיא כל הזמנים."

קביעתו של טיומקין ביחס ליצוא אינה נכונה. בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2013 ירד הגירעון המסחרי ב-48 אחוז ביחס לחודשים המקבילים בשנת 2012. זאת ועוד, אם מתייחסים לגירעון המסחרי הממשי, ללא חומרי אנרגיה ויהלומים, נרשם ב-12 החודשים האחרונים עודף מסחרי זעיר (130 מיליון שקל). יתכן כי התרופה אותה מציע טיומקין לא קשורה כלל למחלה? האופן האגבי והמרושל בו הוא מתייחס לנתונים הוא אינדיקציה ראשונה, ולא היחידה.

למעשה לא מפתיע לגלות כי קביעתו של טיומקין ביחס ליצוא אינה נכונה, שכן המלצות המדיניות שלו הן תמיד אותן המלצות מדיניות, בלי קשר למצב הכלכלי הנוכחי. בראיון ביוני 2008 קרא טיומקין לפעול בדחיפות כדי למנוע משבר חמור: "בנק ישראל צריך להוריד את הריבית ב-2% לפחות ולהתערב בשוק המט"ח כדי להעלות את הדולר ל-4.5 שקלים". באוגוסט 2011, אחרי שבנק ישראל פעל ממש כפי שגרס טיומקין, הציע טיומקין להמשיך בתכנית: "אין סיבה שלא להגדיל את הגירעון התקציבי… כלומר לממן את ההוצאות דרך קניית אג"ח של ממשלת ישראל".

בינואר 2012, חודשים ספורים אחרי שחלק לפישר שבחים על־כך שנקט את הפעולה הנכונה ("ב-2008 פעלו הממשלה ובנק ישראל כראוי ומנעו את התמוטטות המערכת העסקית והבנקאית בארץ") סבר טיומקין כי פישר הוא "כישלון טוטאלי". הוא חזה לשנת 2012 מיתון שילווה ב"בירידת מחירים חדה בשוק הנדל"ן, במשבר גדול במערכת הבנקאות, ובאבטלה הולכת וגוברת". המלצת המדיניות שלו, הייתה, כרגיל: "ישראל היא משק קטן יחסית, שאפשר להשפיע עליו דרך מדיניות תקציבית מרחיבה באופן משמעותי, ודרך הורדת ריבית אגרסיבית בצורה אפקטיבית … להנפיק אג"ח מדינה מיועדות, אותן ירכשו הגופים המוסדיים בשמחה. בנק ישראל צריך לרכוש באופן מאסיבי, לפי הצורך, את האג"ח הממשלתיות". המוניטין של טיומקין מוביל אילנות נמוכים יותר להיתלות בו. כך למשל יחימוביץ' שהפנתה בינואר השנה את עוקביה בטוויטר למאמר של טיומקין בהארץ מ-2009 ("ביבי רע למשק") בו קרא היועץ להעלאה חדה של ההוצאה הממשלתית.

יש לציין כי רבות מתחזיותיו של טיומקין חדות וקולעות. הוא היה מאלו שצפו את התרסקות המערכת הבנקאית בארצות־הברית, הוא גינה את פישר על שנמנע באדיקות מרכישת זהב, הצביע על חולשת גוש האירו והתרסקותו הצפויה (אם כי חטא בהתחייבות לתאריך נפילת האירו: באמצע שנת 2011), הצביע על הטיפשות שבהעלאת המיסוי והמע"מ בשעת קושי כלכלית, ואבחן את בועת הנדל"ן המתהווה. טיומקין אינו זקוק לבדיקת ראייה — הוא רואה היטב. הבעיה היא בפתרונות שהוא מציע.

טיומקין: זו לא המציאות, זה מה שאתה רוצה\חושב שהיא תהיה

לתפישת טיומקין מערכת כלכלית היא התרחשות פיננסית בלבד, שאין לה קשר ממשי להתרחשות פיסית. עלינו לחדול מלהתייחס לשאלות מדיניות 'ריאליות' כמו גירעון בתקציב, חוב ממשלתי או אינפלציה, שכן המצב חסר התקדים שנוצר היום הביא לכך שהחוקים הכלכליים הפסיקו לפעול ("המודלים הקלאסיים של אנשי האקדמיה קרסו"), מה שמייתר את הצורך להתייחס אליהם.

כשאין חוקים, הכל הולך. טיומקין חוזה כי מערכת הבנקאות המסחרית תולאם (או תולאם למחצה) ותהפוך"סוכנת של הבנק המרכזי … הבנק המרכזי בכל מדינה יהפוך לבנק היחיד שמתפקד בה ויכול לתת אשראי". הבנק המרכזי, בתורו, יהפוך סוכן של הממשלה ויאפשר לה ליצור גירעונות כאוות נפשה. מדיניות של הדפסת כספים מאסיבית כזו, לצד קניית מט"ח כדי לפחת את שער המטבע, ריבית נמוכה שתאפשר שפע אשראי ללווים, הפחתת מיסים על צריכה, ולצד תוספת אג"ח מיועדות (כלומר, אג"ח לגופים מוסדיים בריבית גבוהה מריבית השוק).

וכשאין חוקים, הכל הולך גם להיפך. טיומקין מציע למדינת ישראל להדפיס כסף בלי הגבלה ולגייס את הבנק המרכזי להפוך סוכן למימון גירעון הממשלה. זו הדרך, וזה עובד! לדוגמה, בארצות-הברית. מצד שני, הוא מזהיר מפני קריסה הנובעת מאותם צעדים עליהם הוא ממליץ: "האפקטים החיוביים של המדיניות המוניטרית המרחיבה של הורדת הריבית בארה"ב מ־5% לאפס והמהלכים הנלווים של קניית אג"ח אגרסיביות בשווקים, הולכים ומאבדים את השפעתם. המשמעות היא שהשווקים הריאליים והפיננסיים יבצעו סיבוב פרסה בתקופה הקרובה … חמור במיוחד הוא שינוי הכיוון המשמעותי הצפוי במשק האמריקאי".

במלים אחרות: כישלון המדיניות של בן ברננקי כיו"ר הבנק המרכזי בארצות-הברית מוכיח לנו כי ישראל חייבת לאמץ ומיד את המדיניות הכושלת של בן ברננקי.

יש בדברי טיומקין קורט של כסת"ח ישן וטוב, אך עיקרם הוא פשוט ביטוי של דיסוננס קוגניטיבי. טיומקין רוצה במדיניות בה הממשלה מלאימה את הבנקים, מנהלת את שוק ההון, מכתיבה את המהלכים בשוק הנדל"ן, מרחיבה את מדינת הרווחה, מורידה את המסים, מוזילה את המזון והדלק, מבטיחה ריבית גבוהה לחיסכון פנסיוני, מעניקה כסף זול לכל דורש להשקעה בבורסה ובנדל"ן, ומדפיסה כספים כאוות רצונה — והכל בלי שתהיינה לכך תוצאות שליליות.

אלא שטיומקין יודע היטב שמדיניות כזו תוביל באופן וודאי לקריסה מוחלטת של כל מדינה שתנקוט בה. הוא מצביע על־כך שגישה דומה של בואו-נחלק-כסף-לכולם-ויהיה בסדר נכשלת בארצות־הברית ("השווקים הריאליים והפיננסיים יבצעו סיבוב פרסה בתקופה הקרובה"), בלי שתניב צמיחה כלכלית ממשית. גישה דומה ביפן, הוא מציין, תיכשל אף היא ("השוק חושש מהתמוטטות"). יתר על־כן, מניתוח השוק של טיומקין נעדרת לחלוטין אסטרטגיית יציאה. טיומקין אינו יכול להצביע על דרך סבירה להפסיק את הדפסת הכספים והזרמת האשראי הזול. מניתוחו נובע, באופן שאינו מוצהר באופן גלוי כי המדיניות עליה הוא ממליץ יכולה רק להמשיך ולהחריף עד להתמוטטות רבתי.

יש רק דבר אחד גרוע מאידיוט: מומחה שמשקר לעצמו. טיומקין אינו רוביני. כלומר, הוא אינו אידיוט ששיחק לו המזל פעם אחת. האבחון שלו ביחס למשבר המתמשך בעולם חד ומעניק לדבריו משקל. טיומקין חכם. טיומקין מבין. במקביל, הוא ממליץ על המשך והחרפה של אותה מדיניות הרסנית אותה הוא מאבחן. במשפט אחד הוא מצביע על תהום מסוכנת, מספר לנו על המכוניות שהתרסקו אל קרקעיתה, ובמשפט הבא הוא ממליץ בחום לנסוע לעברה במהירות מרבית. כיוון שהוא איננו אידיוט טיומקין הרבה יותר מסוכן, מישהו בסופו של דבר עשוי להקשיב לא רק לעצות ההשקעה שלו.