הקרב על הצלת פניציה

עובדי פניציה דורשים מהמדינה להעביר צינור גז למפעל כדי להציל אותו מסגירה. להערכת ההנהלה המעבר משימוש במזוט לגז טבעי יחסוך למפעל מדי חודש 5 מיליון שקלים.

עובדי מפעל פניציה המייצר זכוכית שטוחה הפגינו אתמול (ה') לצד מנהלי המפעל באזור-התעשיה אלון תבור. החברה נמצאת בהקפאת הליכים וחובותיה נאמדים בלמעלה מ-320 מיליון שקלים. דרישת העובדים שונה מן המקובל בהפגנות מסוג זה: הם דורשים שהמדינה תחבר את המפעל לצינור הגז הארצי.

למעבר לגז חשיבות גדולה בהישרדות המפעל, שכן הוא יוזיל באופן ניכר את עלויות הייצור ויגביר את כושר התחרות של המפעל בעולם. משרד האוצר הביע נכונות לממן חלק גדול מהסכום הנדרש להנחת הצינור. השקעה מסוג זה בתשתיות הוכיחה את עצמה כתורמת לצמיחה ומעודדת יזמות עסקית ולכן כמשתלמת גם למדינה.

להערכת הנהלת המפעל המהלך יהפוך את המפעל לרווחי, והתחייבות המדינה להנחת הצינור תאפשר לגייס משקיע שימנע את סגירתו. לדברי צבי אורן, נשיא התאחדות התעשיינים, "הדרך היחידה להציל את המפעל היא לסייע בהכנסת משקיעים. זאת, באמצעות יצירת תנאי וודאות, שבמרכזם לוח-זמנים מחייב לחיבור המפעל לגז טבעי במטרה להוזיל את עלויות היצור שלו".

התאחדות התעשיינים דורשת ממשרד האנרגיה והמים לקבוע לוחות-זמנים מחייבים להקמת וחיבור צינור הגז למפעל. כמו כן ההתאחדות מבקשת לקבוע מערכת פיצוי ריאלית, למקרה של איחור בלוח-הזמנים. בפניציה מעריכים כי המעבר משימוש במזוט לגז יוזיל את העלויות ב-5 מיליון שקלים בחודש, וזהו גובה הפיצוי שמבקשת החברה.

בפניציה טוענים שהממשלה התחייבה לחבר את המפעל לגז בשנת 2010. החברה תבעה בעבר פיצוי מהמדינה בשל העיכוב בחיבור לגז, אך מוכנה לוותר על דרישה זו אם ייקבע מועד חדש לחיבור לגז והמדינה תתחייב על פיצוי במקרה של עיכוב.

הדרישה של מפעל פניציה שונה מן התביעות המקובלות במקרים דומים אחרים. בדרך-כלל פונות המחאות הללו ללב, ולא להגיון, לסולידריות סוציולוגית ולא להיתכנות כלכלית. נשמע בעיקר על העובדים המפוטרים וקשייהם בפריפריה, ואיש לא יסביר מדוע המאזן העסקי בחסר. המדינה בתורה תתבקש לגלות חמלה ולהזרים כספים שיפצו ישירות על הפסדיו של מפעל לא-תחרותי.

לא זה המקרה בפניציה. כאן הדרישה היא כלכלית, לסייע בהקמת תשתית יסודית. בעניין זה למדינה תפקיד ואחריות מוגדרים יותר, ומה שצריך לקבוע במקרה זה הוא המספרים. למפעל פניציה ועובדיו מגיע ציון לשבח, ולו רק על ניהול דיון ענייני.