היזמות הישראלית גוססת – ירידה חדה בפתיחת עסקים חדשים

נתוני דמוגרפיה עסקית שפרסמה הלמ"ס חושפים קריסה של כ-17% במספר העסקים החדשים שנוספו בישראל בשנת 2012 בהשוואה ל-2011. מהנתונים עולה כי מגמת הירידה נמשכת כבר שלוש שנים, בהן נרשמת ירידה עקבית, במונחים מוחלטים ויחסיים, במספר העסקים החדשים. מסתבר באופן לא מפתיע כי בעוד הפופוליזם הכלכלי נוסק, המשק הישראלי מתרסק. (כתב רותם סלע)

והרי החדשות: בשנת 2010 נפתחו בישראל 47,373 עסקים חדשים, שהיוו כמעט 10% מכלל העסקים הקיימים; בשנת 2012 נולדו רק 45,285 עסקים חדשים, המהווים רק 9% מכלל העסקים הקיימים במשק. במילים אחרות: בתוך שנתיים בלבד ירד יחס העסקים הקיימים לעסקים החדשים מ-1:10 ל-1:11. וזה לא כל הסיפור.

יש הסבר הגיוני מאוד לכך שבישראל נפתחים פחות עסקים חדשים: העסקים הקיימים נסגרים הרבה יותר מהר. בשנת 2012 נסגרו 39,000 עסקים, עלייה של 1.5%  (600 עסקים) בהשוואה לשנת 2011 בה "נולדו" כאמור יותר עסקים. הסיבות לכך ברורות: העלאת מס החברות, מס הדיבידנדים, המע"מ, חוקי העבודה החדשים הצצים על שולחן הכנסת חדשות לבקרים, והרגולציה המשתוללת בחסות "שנאת הטייקונים", שאינה אלא זעם פוליטי המופנה כנגד המגזר העסקי.

בכלכלה חשובה הדרך לא התוצאה

נתונים הנוגעים לדמוגרפיה העסקית אינם זוכים בדרך כלל לכותרות – כאשר למעשה הם חשובים הרבה יותר מסדרות נתונים אחרות. פוליטיקאים, כלכלנים אקדמאים, פעילים חברתיים ועיתונאים מתמקדים בדרך כלל בשורה מוכרת לעייפה של פרמטרים כשהם מדבררים את מצב המשק: צמיחה, אבטלה, גרעון מסחרי ושינויים בשער המטבע. אלא שמשתנים אלו בוחנים אך ורק את השורה התחתונה, התוצאה של פעולות השחקנים במשק והממשלה, ולא מעידים על החיוניות והדינמיות שמבטיחים את חוסנו לאורך זמן. כך למשל צמיחה יכולה להיות תוצאה של הגדלת הגרעון הממשלתי המנפחת באופן מלאכותי את התוצר בעקבות גידול בהוצאה של המגזר הציבורי; גרעון מסחרי עשוי לנבוע משינויים במחיריהן של סחורות בינלאומיות ותנודות בשער המטבע, ואבטלה לנבוע מגידול במספר העובדים במגזר הציבורי או במגזרים הנתמכים על ידו – גידול שמשמעותו למעשה קיטון בחוסנו של המשק.

עצרו שנייה. אם עוד לא הצטרפתם לעמוד של הקפיטליסט היומי בפייסבוק, הקליקו, ולחצו Like

בכדי לאמוד את מצב המשק בצורה טובה יותר יש למדוד לא את התוצאה אלא את התהליך, כאשר האינדיקציה הטובה ביותר לשיפור צפוי בהקצאת המשאבים, עלייה בפריון, בצמיחה ובתחרותיות (כלפי פנים וכלפי חוץ), היא המוכנות של יזמים לנסות ולפתוח עסקים חדשים. פתיחה של עסק חדש מערערת באופן חיובי את הסדר הקיים – היא מייעלת מתחרים, גורמת לניצול טוב יותר של משאבים (בין אם העסק מצליח ומהווה מודל להעתקה ובין אם הוא נכשל ומהווה שיעור במה-לא-לעשות), ומספקת פרנסה לשכירים שאינם נסמכים על שרירות ההחלטה של מדינה המעבירה להם כספי מיסים, אלא על יצירת ערך לצרכנים אמיתיים.

ה"טייקונים"

פגיעה בעסקים שקולה אם כך לפגיעה חמורה במשק. אלא שמעבר לשאלות של מחיר ישנם אלו המכניסים שיקולים "ערכיים", וטוענים כי פגיעה בעסקים מוצדקת, כיוון שמדובר למעשה לפגיעה בעשירים מופלגים ומרובי כוח AKA הטייקונים. למרבה הצער העצמאי הממוצע רחוק מלהיות נוחי דנקנר (וגם נוחי דנקנר לא מה שהיה). כ-51% מבין 503,000 העסקים הפעילים בישראל מתבססים אך ורק על העבודה והיזע של הבעלים, ואינם מעסיקים כלל שכירים. בפחות מ-15% מכלל העסקים עובדים יותר מ-4 עובדים. רק בכ-4% מהעסקים (כ-20,000) יש יותר מ-20 עובדים. עסקים חדשים, אגב, נוטים להיות קטנים יותר. כ-58% מכלל העסקים החדשים שנפתחו בשנת 2012 אינם מעסיקים שכירים. אלו מהם שישרדו, יעסיקו מאוחר יותר מספר גדול יותר של עובדים.

מצד אחד אין מספיק שומן בכדי להעסיק מנקה, ומצד שני גם היציבות לא משהו. עסקים בישראל נופלים כמו זבובים, ועסקי המסעדנות כמו זבובים למרק חם. הנתונים המוקדמים ביותר הנמצאים בידינו על פתיחה וסגירה של עסקים הם משנת 2005, בה נפתחו כ-43,026 עסקים. במלאת להם שמונה שנים, שרדו מתוכם רק 18,160. כלומר, רק כ-42.2% מכלל העסקים שנפתחו ב-2005 עדיין פעילים. חייהם של המסעדנים הם הקשים ביותר. מ-3,659 עסקים בתחום המסעדנות שנפתחו בשנת 2005 רק 808 עדיין ממשיכים להגיש מנות – שיעור הישרדות של 22.1%. העסקים השורדים ביותר בסקטור בעל נפח פעילות משמעותי הם עסקים בתחום הרווחה, הסעד, ושירותי בריאות. כ-56% מהעסקים שהוקמו בתחום זה בשנת 2005 עדיין קיימים.

עסקים בישראל הם מוסדות יציבים פחות ולא תמיד מכניסים יותר ממשרה ממשלתית. היזמים והעצמאיים בישראל צריכים לעמול מצאת החמה עד צאת הנשמה ברכישה ובריצוי לקוחותיהם. כלכלת שוק לא חיה על מספרים בטבלאות אקסל, אלא על החלטתם, הלא תמיד רציונלית, מושכלת או מובנת של אנשים לסכן כסף, זמן ומוניטין בכדי לייעל את הקצאת המשאבים של החברה, ליצור משרות ולהתחדש. הדמוגרפיה הכלכלית של ישראל מראה כי אם לא נחזיר את הגלגל לאחור, לא רק חייהם של היזמים יהפכו לגיהנום, אלא גם חיינו שלנו.