פופוליזם המסתננים של ועדת הרווחה

הדיון על שירותי הרווחה לאוכלוסיות חסרי-המעמד בישראל, שהתנהל בוועדת הרווחה השבוע, מראה עד כמה הפופוליזם בנושא היכה שורש • חברי-הכנסת התחרו ביניהם בהשמעת הצהרות הומניות חסרות כל בסיס, והדיון כולו נעשה כמעט ללא שום נתונים כספיים • כששר הרווחה מצהיר שיפעל על-פי "תקנות הלב", נראה שהמצב רק הולך להחמיר

 סוגיית המסתננים והמהגרים הלא-חוקיים מהווה אתגר גדול למדיניות ההגירה של ישראל. הדרך לעצור את זרם ההגירה שפוקד את אזורנו, כמו-גם המדיניות הראויה בכל הנוגע לקליטתם או גירושם של אלו שכבר כאן, ראויים לדיון מעמיק בכל הפורומים הרלוונטיים. כמה מצער היה לגלות כי בדיון השבוע (1.7.13) ב'וועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים', שאלות הרות-גורל אלו נעלמו לחלוטין מעל סדר היום.

למי שנכח בדיון היה קשה להימנע מהרושם שהוועדה המיוחדת הקדישה את מלוא זמנה, ואירחה נציגים מכל משרד ממשלתי וארגון אפשרי, רק כדי לשטוח את סבלם של העובדים הזרים ומבקשי המקלט. יש להודות על האמת, מצבם של אנשים אלו הוא לעתים מכמיר-לב ודורש טיפול. הכרחי קצת פחות לכנס ועדה שכל מטרתה היא התרברבות הומנית של המשתתפים בה.

"אין להשלים מוסרית עם הנתונים הללו. איני מקבל אף נימוק, יש להשמיע קול צעקה", הרעים ח"כ דב חנין (חד"ש); "אי אפשר לעצום עיניים ולהגדיר את הבעיה ככזו שלא נמצאת בתחום אחריותנו", הדגיש ח"כ שמעון סולומון (יש עתיד); ואילו ח"כ משה מזרחי (העבודה) אף הגדיל והצהיר כי "לא היה קורה כלום אם היו מביאים ילדים מסוריה".

בהתחשב בהלך הרוח ששרר בדיון, אין זה מפתיע כלל; אמנם, שמה של הוועדה הוא 'הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים', אולם מדברי המשתתפים עולה כי מדובר בגזירת-גורל שנכפתה על מדינת ישראל, ולא בבעיה מדינית שבן-אנוש יכול לה. המשתתפים בדיון שבו וחזרו על המנטרה כי "לישראל אין מדיניות ברורה בנושא", מה שמעורר לא-מעט תהיות לגבי המקורות התקציביים שאותם מתכננים חברי-הכנסת לייעד לעניין.

איפה הכסף?

הצהרות נוספות העלולות לעורר דאגה בקרב שר האוצר הטרי, הגיעו מכיוונו של חברו למפלגה, שר הרווחה מאיר כהן, שהודיע חגיגית כי  "באין תקנונים נעבוד עם תקנון הלב ועד שתתקבל החלטה משפטית כך יהיה" , לדבריו, "אם נפעל על-פי התקציב, המשמעות היא שברוב המקרים נשב בחיבוק ידיים", ולכן משרדו משתדל "לייצר תקציבים עם מה שיש לנו. מה שמקבל ילד מדימונה צריך לקבל כל ילד, גם ללא מעמד".

כשקוראים את הרשימה הארוכה של הגופים הממשלתיים המופקדים על מתן שירותי רווחה לעובדים הזרים ולחסרי מעמד אזרחי, מתקבל הרושם שהעומס על התקציב כלל לא הולך להיות זניח. משרד הבריאות, משרד המשפטים, עיריית תל אביב-יפו, משרד הרווחה ורשות האוכלוסין, הם רק חלק מאגפי-השלטון שהנגררים לטיפול במסתננים ובעובדים זרים. אך תמימות היא לחשוב שהמשאבים הרבים המוקצים לכך לא באים על חשבונן של אוכלוסיות אזרחיות חלשות אחרות.

מן המסמך המפורט שחולק בוועדה ניתן ללמוד את הנתונים הבאים: בישראל שוהים כרבע מיליון זרים שאינם תושבי המדינה: כ-92 אלף תיירים שנכנסו על-פי חוק לישראל ואשרתם פגה, כ-55 אלף מסתננים ומבקשי מקלט, כ-83 אלף עובדים זרים זמניים (מתוכם כ-14 אלף לא חוקיים) ועוד כ-20 אלף נשים פלסטיניות הנשואות לישראלים שמעמדן לא הוסדר. על-פי ההערכות, מבין הללו כ-8,000 הם קטינים חסרי מעמד, שחלקם אף נולדו בארץ.

אולם, לצד הנתונים הדמוגרפיים, לא כלל המסמך כמעט שום נתונים כספיים. למעשה, מלבד סעיף בודד המתייחס למרכז מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע למהגרי עבודה ומבקשי מקלט) בו הוזכר גם אלמנט תקציבי כלשהו (חצי מיליון ש"ח המוזרמים למרכז ע"י עיריית ת"א) ; אין זכר לנתונים תקציביים כלשהם בשאר עמודי המסמך.

העמימות וחוסר הוודאות האופפים את הסוגיה כולה הם בהחלט סימנים מעוררי-דאגה.

השר הנדיב

מדברי השר מאיר כהן, משתמע כי הוא ויתר מראש על בחינת סוגיית העובדים הזרים מנקודת מבט ביקורתית, ואולי אפילו ההפך הוא הנכון ("זו אחריותי כשר רווחה לעשות הכל על מנת להרחיב את השירותים הלא מתוקצבים"). ייתכן כי רוח הדיון הייתה משתנה אילו רק היו פוקדים את הוועדה חברי-כנסת כדוגמת איילת שקד, מירי רגב ויצחק וקנין, שמשמשים בעצמם כחברים בוועדה. היעדרותם הבלתי-מוסברת של שאר חברי הוועדה, ושל נציג, ולו ח"כ בודד, מטעם משרד הפנים, בהחלט תמוהה ביותר.

השאלות המרכזיות שהועלו לדיון בוועדה השבוע אינן מתייחסות לתקציבי העתק המשמשים לטיפול בעובדים זרים וחסרי מעמד אזרחי, או לשיקום השכונות שקרסו לחלוטין בדרום העיר ת"א. במקום זה, העדיפו חברי-הכנסת להשתתף במפגן סולידריות פופוליסטי, ולהבטיח העברת תקציבים רבים לטיפול בתושביה הלא-חוקיים של המדינה. ומה אם מספר המסתננים יעלה בכמה עשרות אלפים נוספים? אל דאגה, נפעל על-פי תקנון הלב.