כרגיל, אנחנו מפספסים את הנקודה: בעוד השמאל פועל על-פי דוקטרינת מלחמת המעמדות ורואה בימין אויב אידאולוגי שיש להביס, עסוק הימין בניסיונות להידברות והכלה על בסיס אחוות-אחים מדומיינת
במהלך טקס לציון שמונה שנים להתנתקות היכה השר אורי אריאל על חטא ואמר: "לא הבנו מה יכול לעולל לנו ציבור שמוסת בכלי התקשורת". בכך ביטא אריאל את אחת מקלישאות ההתנתקות הנפוצות ביותר: ההתנתקות וצרות אחרות נבעו ממשגה טקטי של הימין המתנחל, שלא השכיל להקים גם מאחזים בלבבות; לו רק היו עוד כמה תואמי אורבך-אמרוסי-אריאלי במערכות העיתונים, כל זה היה לא היה.
אולם, למרות הפיתוי שברעיון, המחשבה לפיה די להפנות את "הטובים לתקשורת" אינה אלא נאיביות טכנוקרטית, ההולמת את האובססיה של הימין להשתלב במוקדי הכוח ולזכות בהכרה. למעשה, הבעיה עמוקה הרבה יותר, והפער שבין התנהלות השמאל להתנהלות הימין משקף הבדלים תהומיים בגישתן של הקבוצות לשדה הפעולה הפוליטי.
הנקודה המרכזית שבגינה ממשיך הימין לספוג מפלות פשוטה למדי: בעוד השמאל נוהג על-פי הפרדיגמה הבסיסית של "מלחמת המעמדות" על שלל הווריאציות וההתאמות העכשוויות שלה, הימין רואה את המאבקים הפנימיים כמעין ריב בין אחים, בו האחדות חשובה יותר מהאמת. וכך, בשעה שהשמאל מפעיל באופן שיטתי שלל מניפולציות ואסטרטגיות חתרניות-למחצה במטרה להשליט את סדר יומו המתקדם, עסוק הימין במציאת נקודות-השקה ודרכי שיתוף-פעולה עם הקמים עליו לנצחו.
לכן, בעוד שאנשי הרוח והציבור הימניים שוהים במאהלי הידברות, בבתי-מדרש שיתופיים ובדיונים אידיאולוגיים קדחתניים, מצליחים אלופי הסוציאל-מניפולציה לכבוש עוד חלקת השפעה ציבורית; כאשר דנים רבנינו שליט"א בשאלות הרות-גורל כמו "דת ודמוקרטיה", "יהדות וזכויות-אדם", או "עובדי-קבלן מן התורה מנין?" (במסגרת ריקודי מה יפית במימון המכון הישראלי לדמוקרטיה), מנצחים הפרופסורים ועורכי-הדין משמאל בזירת הצעות-החוק ותקדימי בג"ץ, שסופם מי ישורנו. זו אגב, התשובה לשאלה מדוע נעלמים אנשי "זכויות האדם" מכל מאבק שיש בו שמץ של ימניות: הימין, בהיותו אויב אידיאולוגי, לא ראוי לחמלתה של הנאורות, השומרת את אנרגיית הזכויות שלה לבעלי-ברית פוטנציאלים.
לא "המון מוסת" פרי מעשיה של התקשורת יש כאן, אלא אליטה לוחמנית, אשר כלי-התקשורת הם רק רכיב בודד באוסף נרחב של כלי-הזין המצויים באמתחתה.
זו לא התקשורת, טמבל
וכאן, שוב, הימין לא קורא את המציאות נכוחה. הימין הפיק לכאורה את לקחי ההתנתקות והסתער חזיתית על הזירה התקשורתית: כיפות סרוגות מפארות כיום רבות ממערכות העיתונים; מגישי חדשות חוזרים בתשובה ומסיירים בשומרון חדשות לבקרים; ופריחה חסרת-תקדים בארגוני ביקורת-תקשורת מציפה לרבים מאיתנו את קיר הפייסבוק. אולם, בהיעדר הבנה בסיסית של המערכה, פעילות טקטית זו – מרשימה ככל שתהא – כמעט ונעדרת השפעה לחלוטין.
זאת יש לדעת: התקשורת איננה עיקר, ואפילו היא איננה תוצר רק של "אנשי תקשורת". איש התקשורת תלוי באופן מוחלט בעבודה הנעשית מאחורי הקלעים על-ידי מדליפים ו"מקורות" שיוצרים סיפורים טובים. לאחר שהסיפורים יצאו לאור, הם תלויים בחברי-כנסת שעטים למנף אותם לכלל פרשיות פוליטיות רבות-משקל; ארגונים לא-ממשלתיים (לזכויות משהו) המשלבים אלמנטים משפטיים א-לה-בג"ץ; פקידים ממונים שעברו הכשרה מאוד מסוימת ומקדמים אג'נדה משל עצמם; ושלל מכוני מחקר ו"אנשי-רוח" המשרטטים היטב את הגדרות הטוב, הרע והמכוער של השיח הציבורי. כשכל זה מגובה בכסף רב, מדובר במכבש לחצים בלתי-ניתן לעצירה.
רק השילוב של כמה אלמנטים שכאלו יכול לייצר סיפור-בר השפעה של ממש, ורק המינוף הנכון שלהם יכול להביא לשינוי מדיניות ולפעולות ממשלתיות או ציבוריות. פרשת האסיר-X מדגימה היטב איך פועלת המערכת: פרשה זו התפוצצה, כזכור, באמצעות שילוב של פרסומים "במקורות זרים" והתפרצות מתוכננת היטב של כמה ח"כים במליאה, נמשכה בעתירת 'האגודה לזכויות האזרח' שליוותה את הסיפור, והסתיימה בצמצום צו איסור הפרסום שאפף את הפרשה וחשיפתה לעין-כל.
מודל זה חוזר על עצמו במרבית הפרשיות החמות האחרונות: באמצעים שכאלו סוכל מינוי של אורי בר-לב למפכ"ל המשטרה; כך נטרלו את נתן אשל בלשכתו של נתניהו; וכפי שפורסם ב'הארץ' פעולה מסוג זה מתרקמת בימים אלו נגד הנגיד המיועד יעקב פרנקל. הדוגמאות עוד רבות. לא הכל "פוליטי" במובנו המקובל של המונח, אך השיטה בהחלט ברורה.
ברור לכל בר דעת, כי תהא אשר תהא דמותו של מגיש החדשות או עורך המהדורה, כאשר מתחוללת "פרשיה" בסדר-גודל שכזה, קשה לו מאוד שלא לדווח עליה. והראיה, גם העיתונות הדתית והימנית לא נמנעה מעיסוק אינטנסיבי בשלל פרשיות שכאלו, גם אם ברור שהמשך ניפוחן משחק לרעת הימין. אף עיתונאי, מכל רקע אידיאולוגי שהוא, לא יכול להתעלם מסיפור טוב.
וכאן מגיע עיקר הכשל: הימין סובל ממחסור חמור בכל אחד מהרכיבים מהם יוצקים פרשיה לאומית: מרבית המקורות הפוטנציאליים לסיפורים שכאלו שומרים על שתיקה ממלכתית בשל הלויאליות שלהם למערכת; מרבית הח"כים והשרים מעדיפים לעשות את עבודתם המיניסטריאלית (שלא לומר הסקטוריאלית) ואינם ששים לעסוק ב"שטויות" מעין אלו; ארגונים לא-ממשלתיים כמעט ואין; ומכוני המחקר והרוח – במידה והם קיימים – מכלים זמנם ב"הידברות" או בפסאודו זכויות-אדם ואינם פנויים למאבק. וכך, גם כאשר לבסוף מצליח עיתונאי מימין לחשוף סיפור בעל פוטנציאל של "פרשיה", בדרך-כלל הוא מוצא את עצמו בודד במערכה, בניסיון עקר לקבל מעט תשומת-לב ממי שהחשיפה אמורה הייתה להיות בלב עשייתו הציבורית.
איפה פרשיית ניצן אלון?
קחו לדוגמא את מינויו של ניצן אלון לאלוף פיקוד המרכז, מינוי שהיה ועודנו לצנינים בעיני מרבית המחנה ה"לאומי". ראשי ההתיישבות אמנם מחו על המינוי, הפובלציסטים של המחנה כתבו ופיבלצו, אך הכלבים נבחו מעט, והשיירה עברה בשאון. עכשיו דמיינו לרגע שהיה מדובר בקצין ימני מובהק, כזה שגדל בהתנחלות מבודדת עם אשה בעלת שביס אימתני ושמונה ילדים עטורי פיאות בלונדיניות וכיפות-ענק. האם צריך בכלל לתאר מה היה קורה בעיתון "הארץ"? על מה היו מדברים חברי-הכנסת של התנועה-העבודה-מרצ-חדש במליאה ובוועדות? האם יש צורך לדמיין את העצומות ומאמרי הדעה שינטפו זעם, חשש ודאגה לדמוקרטיה?
ועל איזה חומר היו מתבססים כולם? היו נמצאים לבטח כמה מדליפים ומדליפות, עמיתים לשעבר רוויי קינאה וזעם אידיאולוגי, וכל הרפש האפשרי היה צף ועולה: פקידה שאי-פעם חלפה לידו תתהדר בשם "א" ותתאר את מעלליו לכאורה; שני חברים מהטירונות ייזכרו איך הוא דיבר על ערבים; פקוד לשעבר (חבר בשוברים שתיקה) יתאר בדמעות איך פעם איבד סבלנות במחסום או במעצר. גדעון לוי ועמירה הס היו עובדים במשמרות 7/24, ושר הביטחון ומפקדי הצבא היו מבינים היטב שבכדי לזכות למעט שקט תעשייתי מוטב לשחרר את הלה מתפקידו.
האם ניצן אלון חף מכל אלו? האם לא דבק בו רבב במשך השנים, רבב שהיה מאפשר למעוניינים בכך לעשות לו מעשה גלנט לתפארת מדינת ישראל? בשל מצבו של הימין ושיטות העבודה שלו, לעולם לא נדע. במקרה זה, השלכות הגישה ה"ממלכתית" מימין מורגשות היטב על-ידי רכבים חולפים בכבישי יו"ש. השמאל יכול להרשות לעצמו, מפני שהימין מרשה גם מרשה לו, בעוד שהימין מפעיל על עצמו צנזורה עצמית, בין השאר כדי שלא להיכוות מאש המערך הלוחם של השמאל.
מתנחלים באפנדיציט
הפערים בתשתית התודעה של הימין והשמאל אדירים: הימין מחפש אחר שיתופי פעולה ונקודות השקה אידיאולוגיות בדרך לאחדות הקוסמית של הרוח הלאומית המהוללה ("להתנחל בלבבות"), ובכך נופל כטרף קל לאשפי הפוליטיקה משמאל. כאשר תקום כאן מדינת כל אזרחיה שתנוהל ביד רמה בידי יועצים משפטיים ומומחים לזכויות-אדם, כל שייוותר הוא להכות על חטא שלא התנחלנו גם באפנדיציט.
אם יש לקח אחד שצריך ללמוד בימים אלו, הריהו הצורך הבוער להפסיק להתפנק בשיחות מוסרניות, ולגשת למערכה של ממש: המאבק על דמותה של המדינה אינו מתנהל באולמות הכנסים ובתכניות האירוח, אלא בשטח הסבוך של הקמפיין, החשיפה העיתונאית, והלחץ הפוליטי, והוא כולל הפשלת שרוולים, מניפולציות ולכלוך. בכדי להתאים את עצמו לשדה-הקרב המודרני, הימין צריך להפוך את עצמו לקטן יותר וחכם יותר, ובעיקר – מתוחכם יותר. לא נעים ולא מערכתי לומר זאת, אבל בקרב הזה הניצחון תלוי בהדלפות לתקשורת, התנצחויות על דוכני הכנסת (די ל"אחי, אחותי"), מאבק ציבורי ברור ונוקב, ובלגאן כללי כשמישהו משמאל נחשף בקלונו.
חז"ל קבעו כי הבית נחרב בשל שנאת חינם. ההפך משנאת חינם איננו אהבת חינם, אלא שנאה שלא-לחינם. קצת ממנה בהחלט לא תזיק לימין לנער את המערכת הפוליטית מלסגת שלב אחרי שלב בפני האידיאולוגיות ותפיסות העולם שמכתיב השמאל.
אוי הימין הטוב והמסכן שרק עסוק בקירוב לבבות. קירוב לבבות למשל על ידי האשמת השמאלנים כבגידה במדינה או בסטליניזם, וכמובן ביצירת רשימות שחורות של שמאלנים שהתבטאו באופן לא מספיק ציוני לדעת הימין. הימין שרודף את עמותות השמאל ומאשים אותן (בשקר) בהסתרת מקורות המימון שלהן תוך ניסיון לחוקק חוקים שיהפכו את עצם קיומן הכלכלי לפשע, והימין שתובע את השמאל תביעות סנאפ"פ כאשר זה מציב מראה מול פניו.
באמת, רק אהבת אחים טהורה נמצאת לנגד עיניכם.
אוי באמת. איפה אתה חי? אתה מדבר על חוק העמותות שהוא חסר משמעות אמיתית (הרי הוא מדבר רק על מימון ממדינה זרה, ומה הבעיה להעביר את המימון דרך מכון פרטי?) או על תביעות דיבה תאורטיות שבהן הימין מעולם לא זכה?
בוא נדבר על המציאות, לא על הזיות רדיפה שיש לשמאלנים. השמאל דאג לשנות את החוק כך שכמה מרססי גרפיטי – יוגדרו פעילי טרור, רק בגלל שהם מתנחלים. השמאל עושה הכל כדי למנוע תפילת יהודים בהר הבית – רק כי הם יהודים. שיוויון וזכויות אדם זה הדבר האחרון שמעניין את השמאל. עובדה, כעשרת אלפים גורשו בכח במהלך פאשיסטי ואנטי דמוקרטי בו המדינה הפעילה צבא כדי לבצע טיהור אתני של אזרחיה שלה. השמאל ירה על אלטלנה, אבל בגין הניח את הנשק כדי למנוע מלחמת אחים. השמאל עצר את אנשי האצ"ל והלח"י והסגירם לאוייב הבריטי במה שלימים יתקרא כ"סזון". רק לא מזמן פואד קרא לירות בראש במתנחלים. האלוף שלמה גזית, כשהוא רואה כיפות סרוגות הוא רואה צלבי קרס. השמאל שונא את המתנחלים הרבה יותר מהפלסטינים. למרות שמהפלסטינים יצאו מרצחים שנטלו חיי אלפי יהודים חפים מפשע. אבל מה זה רצח של אלפי חפים מפשע, מתוכם שמאלנים רבים, אל מול חוסר הסכמה אידאולוגי? ברור שהאחרון הוא הפשע החמור יותר, בעיני השמאלני.
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=NFZC_Pkoy5s
הבעיה של הימין בכלל ושל הימין הדתי לאומי בפרט היא הבריחה מאחריות ומשאיפה להנהיג באמת את המדינה. קראתי לאחרונה מספר ראיונות עם נפתלי בנט. בכל הראיונות שאלו אותו אם הוא מעוניין יום אחד להיות ראש ממשלה, אבל בנט התחמק וסרב לדון בזה. טען שהוא לא מתעסק בזה כרגע. לעומת זאת בראיונות עם יאיר לפיד הוא מצהיר תמיד שהוא מעוניין יום אחד להיות ראש ממשלה. וכאן מתחיל ההבדל. בנט והציונות הדתית נעולים במגזריות הם מכלים את כל האנרגיות במאבק חסר תוכלת על מי יהיה הרב הראשי בזמן שהשמאל מבשל לנו כאן עוד הסכמי אוסלו. ביום שהימין הדתי יצא מהמגזריות ויצהיר שהוא מעוניין להנהיג את המדינה, רק אז נוכל לראות מימוש מלא של אידיאולוגיה ימנית יהודית בנהגה. עד אז נסתפק בנתניהו תואם השמאל מבחלינת עמדות בתחפושת של איש ימין.
רגע…
לא, נו, בחייאת… עכשיו ברצינות – זה טור סאטירי נכון
לא, נו ברצינות, תפסיק רגע לצחוק… זה נכתב כבדיחה, כמערכון לאיזו תוכנית סאטירית, נכון
?!
אתה לא רציני… לא יכול להיות… אתה לא באמת מאמין במה שכתבת… עקיבא ידידי – אין דרך יפה להגיד את זה – אתה חי בסרט
ממש סרט!
אין תגובה עניינית מזו… מספיק סאטירי בשבילך?
עברתי שוב על הטקסט, ניסיתי בכל זאת להוציא מהדברים משהו שנראה לי מציאותי אפילו בצורה ממש תלושה, אבל בכל זאת – קצת מחובר למציאות.
ולא מצאתי.
אני לא יודעת מה דעתי על הימין הישראלי, אני לא יודעת מה דעתי על השמאל הישראלי – אבל אני יודעת שאתה פשוט לא הבנת כלום.
יש עוד הרבה דברים שאת לא יודעת – אחד מהם הוא לשקר באופן אמין. אני מבין שבתור שמאלנית מאוד מפחיד אותך אם הימין באמת יוריד את הכפפות ויתחיל להילחם באמת בשליטה המוחלטת של השמאל בסדר היום. מה לעשות, במוקדם או במאוחר – זה יקרה, גלגול עיניים ולעג לא יעזרו למנוע זאת.
מעורר מחשבה
בעצם, התעלית על עצמך עם תגובת המשך אפילו פחות עניינית מהנ"ל.
סליחה אור, התגובה הייתה מכוונת לתגובה האחרונה של שני.
עודד, קודם כל הלוואי שלמחנה הלאומי היה ולו מעט מעזות המצח שיש לשמאל להפוך הלכה למעשה את הכלים הרטוריים שציינת. הרי זאת בדיוק הנחת היסוד של המאמר (למקרה שלא שמת לב)- השמאלנים עושים לילות כימים כדי להכפיש כל סממן ציוני ולאומי במדינת היהודים, באמצעים כגון מערכת החוק והמדינה, כדי להוציא אל הפועל את התכניות ההזויות שלהם למזרח תיכון חדש, והרבה פעמים הדבר עולה בידם. גירוש 8,000 היהודים מגוש קטיף ועוד כמה מאות מצפון השומרון היא דוגמה מצוינת שהוזכרה בכתבה (למקרה שלא שמת לב).
הרי אתה במו מקשיך חיזקת את דבריו של כותב המאמר: הימין אולי מבטא את דעתו על השמאל באמצעות העמדת מראה מול פרצופו הבוגדני (כן, הרבה מפעולות השמאל ראויות לכינוי "בגידה במולדת", ע"ע מאמרי דיעה ב"הארץ", מחסום-ווטש, בצלם, שלום עכשיו, שוברים שתיקה וכו'), אבל אינו פועל בנחישות ובלהט הנחוצים כדי שתופעות בזויות כאלה יימאסו על הציבור בישראל.
לא די לומר שהשמאל בוגדני פה ולכתוב שהוא סטליניסטי שם (כן, יש בו גם סממנים כאלו, ע"ע הדרת היריב האידאולוגי המושבע מעמדות מפתח והשתקתו הכמעט מלאה בתקשורת במשך כל תקופת שלטונו של השמאל). חשוב גם להשקיע מאמצים כבירים בהכפשתו של המחנה הרקוב הזה בכל שדה אפשרי אחר: הפוליטי, אקדמי, חינוכי, תקשורתי והתרבותי(באמת שאין מספיק הצגות או הפקות טלוויזיה שדנות בשפלותו, צביעותו ונבזותו של השמאל). אתה יודע, דברים שאשכרה יזיזו משהו למישהו בשלטון הלחיץ שלנו.
בקיצור, עודד, תתעודד. העכבר האדום ימשיך לשאוג ואנחנו, הציבור חסר העניין, נמשיך להיאנח בייאוש מכל צרחה ובעיטה שלכם, לחיות, לבנות ולהיבנות.
מילים כדורבנות, בכמה משמעויות של הביטוי.
מי שלא מוריד את הכפפות, זה לא חייב להיות בגלל שהוא מרחם על השני ודואג לשלומו, זה יכול להיות פשוט מכיוון שקר לו מדי ולא נוח ללא הכפפות.
מדוייק, שמאלנים נמאסתם. אין מנהיג אמיתי לימין החילוני ולכן הוא הלך לישון. מהוא כמו. שמיר ש״ח . לכן בנט וליברמן קיבלו הרבה מנדטים…. יום יבוא ונכניס את השמאלנים העלובים הללו לחורים שמהם באו
מצטער …. אי-פון…. 🙂
החלומות המטורללים של חלאות אדם מסוגך רק חושפות את פרצופו של הימין "אוהב הבריות" וה"הומני" שהכותב הסהרורי ניסה לצייר במאמר.
אבל אל דאגה חמוד, ברגע שמשאלות ליבך יהפכו למציאות דרא"פ של שנות ה-80 תהיה שוויץ בהשוואה לישראל. אתם גם תגלו פתאום "שהחנונים מהשמאל" יודעים להילחם על מקומם בדיוק כפי שגילו זאת האחים המוסלמים לא מזמן במצרים.
בנתיים ניסינו את החלומות ההזויים של חלאות מהסוג שלך וקיבלנו בתמורה אלפי הרוגים בכל. הארץ. תגיד מה שתגיד אבל כל מי שעיניו בראשו רואה שהשמאלנים הרסו לנו ת׳מדינה
זו בעיה ידועה של הימין: הימין אוהב את הזולת, בעיקר את השונים ממנו. הוא מלא סבלנות לאחרים, לא איכפת לו משייכות קבוצתית, ובאופן כללי ימניים רק רוצים לחיות עם כולם בשלום ובשלווה. כה חבל שהשמאל שונא את האחר, מעדיף להתבדל ולצבור כוח על חשבון אחרים, ולא מוכן כלל לעזור לחלשים או לשונים ממנו. רק בשביל פוסטים כאלו שווה להיות מנוי לבלוג הזה
שיחדש נהדר. שאפו
ענק, נקרעתי מצחוק. רק שכחתם לציין שיונה אברושמי ויגאל עמיר השתתפו בהכנת הפוסט, ולא רק מאות ואלפי הטרוריסטים הימנים שבאופן יומיומי מרססים איומים, מחבלים ברכוש ומניחים מטעני חבלה בקרבת מקום מגוריהם של פרופ' זאב שטרנהל, חגית עופרן ושמאלנים "מלאי שנאה" אחרים, או עשרות אלפי הטוקבקיסטים הימנים שמסיתים לאונס ורצח של שמאלנים מדי שניה ושליש בממוצע ברשת, או סתם הילדים בשכבה של אחיינית שלי ששמו לה פתק בתיק בהפסקה "מוות לשמאלנים". אין ספק שבמבחן ההיסטוריה, הימין הישראלי יוכתר ללא עוררין כמלך מלכי המלכים של היעדרה המוחלט של מודעות עצמית.
יונה אברושמי, יגאל עמיר, זאב שטרנהל? או אולי פרובוקטורים בשליחות השמאל?
http://rotter.net/forum/gil/17964.shtml
http://aveterra.livejournal.com/331961.html
http://www.2all.co.il/Web/Sites/ngfn/PAGE6.asp
ארץ ישראל שלנו .
כל מי שעומד בדרך לריבונות , חובה ממעלה ראשונה להלחם בו לפחות באותה שפלות ונבזות שהיא דרכו של השמאל .
כל מי שאומר אחרת לא מבין מזה עם ישראל
תפסיקו להתנצל . תפסיקו להגיד אחים שלנו .
אלא גויים , בני נוצרים שעלו מאירופה וממשיכים את ההשמדה
שביצעו אבותיהם ביהודים .
לא להתחתן איתם. לא להעסיק אותם ורק לגדף ולחרף את אנשי התועבה האלו .
אותו קיבלה מנתניהו, שרת המשפטים, שדעותיה ידועות (אף כי רק לאחרונה היא דיברה על נזקי ההינתקות, שהיא היתה ממוביליה – בהתבטאות שכמעט ולא דווחה). זוהי זירת הפעולה החשובה ביותר כיום, בה מתמנים החברים במוסד השלטוני הבכיר ביותר במדינה, בג"צ – וגם יתר הערכאות חשובות מאוד. רוצים להבין מדוע הימים מפסיד בבית שוב ושוב? זוהי אחת הסיבות – הפקרת זירות פעולה חשובות על ידי נתניהו
אני חושב שהשאלה היא לא איך מגיבים יגאל עמיר, יונה אברושמי, ברוך גולדשטיין ואפילו "תג מחיר", אלא כיצד מתנהלת האינטיליגנציה. האינטיליגנציה מהצד השמאלי מתנהגלת בדיוק כמו שעקיבא מנתח את זה, בעוד האינטיליגנציה של הצד הימני אכן עוסק בניסיון לקירוב לבבות אבוד. בהחלט פוסט מעניין. יש על מה לחשוב. אני חושב שהאופן שבו ניסיתם להתנהל מול השערוריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה ורצונה לקבל קרקע מאדמות הלאום היא התחלה לא רעה.
מוטי בננה, כאשר המועמד של "הבית היהודי" למשרת הרב הראשי הוא גזען מסית ונוטף שנאה, וכאשר מובילים אחרים של "האינטיליגנציה" של הימין הם טיפוסים מלאי אהבה וחמלה ליריביהם ולשונים מהם כגון דב ליאור ועובדיה יוסף, לא ברור אם לא כדאי להחזיר את השאלה ליגאל עמיר ויונה אברושמי…..
ועכשיו באמת, אם יש לכם עדיין איזשהו רצון להשניא את עצמכם פחות על אנשים אינטליגנטים, הדבר האחרון שחסר לכם הוא עוד גלגול עיניים והיתממות דוגמת המאמר הזה, גם אם באופן אמיץ הוא חדל לרגע ממתק השפתיים הנסוך בשמן זית זך, שכה אופייני לשיח הימני, כאילו שלא כל בר דעת מבין שמתחת לכל אלה, השיח הימני פירושו אני ואפסי עוד, אדם לאדם זאב, גזענות, שנאה ורצחנות. מהבחינה הזו, המאמר הזה דווקא הולך לכיוון טוב. מה שכן, לצערנו לא אנשים אינטליגנטים קובעים את מהלך העניינים במדינה, ולכן בניגוד לתמונה שציירתם כאן, משאת הנפש הימנית – קרי פסיחה על שתי הסעיפים, שליטה בשטח עצום וגזל קרקעות תאוותני ומסיבי ללא גבול וסייג בלא מתן זכויות אזרח לתושביו המקומיים ותוך המשך ניצולם המחפיר ודיכויים האכזרי – מתקיימת ברמה כבר עשרות רבות של שנים, גם אם היא מלווה ביללותיכם וזעקות הקוזק הנגזל שלכם. אז אנא המשיכו במגמת הנטייה הקלה לאמת, והסירו מעט דאגה מלבכם – "השמאל" רחוק מאד מלשלוט במדיניות הישראלית.
מרתק. שטף מילים חסרות לכידות והנמקה. שמאופיינות בעיקר בטמטום אין קץ ושנאת יהדות. צריך ללמד את האווילות הטקסטואלית הזאת בשיעורי תוד"א..
ואת האינטליגנטית שצריך שיהיה חשוב לימין הלאומי לא להשניא עצמו עליך? כמה יומרני מצידך.
זו כתבה שאי אפשר להפריז בחשיבותה (לכן גם אני לא יכול…). מה שחשוב אבל עוד יותר, הוא שגם עקיבא ביגמן וגם אתר מידה לא ייפלו באותן מחלות של הימין שתוארו פה – הכתבה הזו חייבת המשכיות, כולל המשכיות דומה ואף דומה מאוד (ומשעממת לפרקים אם צריך) לבדיוק מה שתואר פה, עד אשר נראה מכונה ימנית משומנת.
ואת הציטוט "ההפך משנאת חינם איננו אהבת חינם, אלא שנאה שלא-לחינם ", צריך להשמיע כמה שיותר לכל מי שמעונין להציל את עצמו ואת ילדיו מהתהליך שמתחרש פה בעזרת מכונות השמאל המשומנות
אורן,
האם הציטוט של הרב אליהו, מועמד מפלגת הדגל שלכם למשרת הרב הראשי "להסתער עליהם, לטחון להם את הראש" נופל מבחינתך בקטגוריה של אהבת חינם? כי הציטוט הזה, למשל, מתוארך לשנת 2006 – הרבה לפני שהכתבה פורצת הדרך והמדהימה הזו העזה לצאת למשט הבלתי אפשרי על גליו החמימים של אוקיינוס האהבה והחמלה הידוע לשמצה של הימין, ששמעו יצא למרחוק. ואגב, באיזו קטגוריה היית שם את הכרזות של רבין במדי אס אס מעט יותר מעשור קודם לכן – האם גם זו אהבת חינם לתפארת, או שנאה שלא לחינם? ומה לגבי ארון המתים שנישא שם מעל אותן תמונות של רבין, ושמעליו נופף בגאון בינימין נתניהו, אביר אהבת החינם וחמלת האינסוף? אולי זה דווקא בא בקטגוריית השנאה שלא-לחינם, שהרי ידוע שרבין אכן היה חבר נלהב באס אס, לשיטתכם מלאת האהבה, הרוך וההבנה הטרסצנדנטלית?
אני באמת מתנצלת. אין ספק ש"תורת המלך" מנוסח בשפה הרבה יותר פשוטה, ואולי זו הסיבה שהרבה יותר קל ל"מפוקחים" מסוגך ללכת שבי אחרי הסוג הזה של ה"יהדות", שופע האהבה והחוכמה. בכל אופן, אם יש לך שאלות ספציפיות, אשמח להבהיר באופן סדור יותר, נטול ביטויים קשים ומתובנת במשפטים קצרים ופשוטים, לטובתך ולטובת הציבור הדומה לך.
אין. אין. אתה הכי טוב בארץ והכי עמוק בניתוח המלחמה נגד האויב המפלצתי שמכנה עצמו שמאל. הימין אכן מתהדר בטיפשות ובעלאק הדר ז׳בוטינסקאי מתוצרת מנהיגיו העיוורים כבגין ודומיו. הבעיה היא שכך הוא המצב בכל העולם המערבי ולכן לא נראה באופק גלגל הצלה. מי שיכול היה להציל אותנו במצבנו האסוני אל מול אויבי השמאל הוא לדעתי צפריר רונן האחד והיחיד ואף המיוחד בכשרון המדוייק הנדרש לצורך מלחמה בשמאל. מאחר והוא לא איתנו עוד אין באופק מי שיעצור את ההדרדרות במדרון הקרן החדשה ושאר אויבי היהודים האומללים.
היהודים הנחילו לעולם את ספר הספרים. צאצאיה של רחב הביאו לעולם את השמאלנות והפרוגרסיביות. בשלב זה בעולם שאנחנו משתייכים אליו השמאלנות שולטת. הא בהא תליא. לא קל.
צודק. די להתייפייפות צריך להיכנס בשמאל חזק ומלוכלך. ליכלוך לא חסר שם
תמהני האם כך תגיב אם פתאום בנך יחזיק בדעות שמאלניות? וזו הבעיה של כל אלה הן מימין והן משמאל האוחזים בדעה שלמרות הכל אנו לא משפחה אחת ומכאן כל הניתוחים החכמים האלה של דרוס ככל יכולתך ותפסיק לרקוד מה יפית שכן לשיטתם אין פה אחים שחולקים בדיוק כמו אלו שהיו בזמן חורבן הבית ועוד אומרים שאין ראייה לגלגול נשמות.
בהנחה שהדברים לא נכתבו בתור דמגוגיה מכוונת, נראה שהכותב חי בגלקסיה מקבילה. הימין הדתי לא מנסה להכיל כלום, אלא למשוך את כל המדינה לתכניות המשיחיות שלו ולעזאזל הכל. העובדה הפשוטה היא שפעילי ימין רצחו או פצעו שמאלנים במספר הזדמנויות (למשל אמיל גרינצוויג ויצחק רבין נרצחו, זאב שטרנהל נפצע בינוני), גם זה חלק מניסיון ה"הכלה"? גם האיום המפורשים באלימות, ההתנשאות על חילונים והאמירות נוטפות הארס והשנאה (עמיר בניון, דניאלה וייס, הלל וייס כדוגמית זעירה)?
ומה לגבי עשרות תגובות יומיומיות שטוענות ששמאלנים אינם יהודים אלא צאצאי ערב רב? הכותב מוזמן להסתכל בתגובות כאן(18 ו19 למשל) ולראות שהשמאלנים לא נחשבים כ"אחים בריב אחים" אלא כצאצאיה של רחב הזונה שצריך "להיכנס בהם חזק ומלוכלך".
שלוש שנים עברו והמאמר רלוונטי מתמיד.
מתי נפנים?