הרשויות המקומיות קורסות תחת נטל המסתננים

בדיון בועדת הכנסת לטיפול במסתננים ועובדים זרים התגלו ה"אנשים השקופים" הנושאים בנטל הקליטה והטיפול באוכלוסיות המסתננים בערי ישראל • נציגים ממגוון רשויות מקומיות הציגו את הקשיים עמם מתמודדים שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך העירוניים ואת העלויות הרבות המוטלות על תושבי הערים • עד שלא תגובש מדיניות ברורה בנושא, מי שישלם את מחיר הנאורות הם אזרחי ישראל הסובלים מפגיעה באיכותם וזמינותם של השירותים העירוניים

"השאלה מי מוגדר כעובד זר אינה רלוונטית. כל עוד הם כאן המדינה תדאג ותטפל בהם", כך פתחה חברת-הכנסת מיכל רוזין את הדיון אתמול ב"ועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים" של הכנסת, והמשיכה: "מדיניות לא ברורה בנושא תוביל להתמודדות של הרשויות המקומויות עם הבעיה". לפי דברים אלו, לא רק שנוכחותם של מאות-אלפי זרים בישראל הנה גזרת גורל שאין להרהר אחריה; אלא שמשום-מה גם הטיפול בהם חייב להיות מוטל על כתיפה הצנומות של המדינה. ובהקשר זה, כפי שהתברר במהלך הדיון בנושא "התמודדות הרשויות המקומיות עם אוכלוסיית העובדים הזרים והמהגרים מאפריקה"  מי שנושא בעיקר הנטל בעניין הן הרשויות המקומיות באמצעות מערכות הרווחה, הבריאות והשיטור שלהן.

על מנת לבחון את הנעשה בשטח הגיעו לדיון נציגי הערים המרכזיות המתמודדות עם התופעה ושטחו מעט מן הנתונים המדאיגים. באופן מפתיע למדי, מי שנעדר מהדיון היה לא אחר מאשר ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי, שלפחות על-פי הנתונים הדמוגרפיים אמור להיות מוטרד ביותר. למרבה הפלא, נעדרים בולטים נוספים היו כל חברי הועדה מלבד חברת הכנסת רוזין, יושבת ראש הועדה.

קריסה באילת

ראש-עיר אחד שכן טרח לכבד את הועדה בנוכחותו הוא מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת מזה כעשור, ואחד ממקימי פרויקט "קליטה קהילתית" במסגרתו קולטת העיר עולים חדשים מצרפת והונגריה. בנוסף לאותם עולים חדשים, נכנסו לאילת כ-7,000 מסתננים בלתי-חוקיים בשנים האחרונות (בעיר כולה מתגוררים כ-55 אלף תושבים), מבלי שתנתן לעיריה אפשרות לתכנן או להיערך לכמות כה גדולה של מהגרים. הכאוס הדמוגרפי שיוצרים המסתננים משבש תוכניות ארוכות טווח שבנתה העירייה בתחומים רבים, כפי שבא לידי ביטוי במערכת החינוך: עתידם של תלמידי המהגרים הנמצאים בבתי ספר יסודיים עדיין לוט בערפל, ויעלה לדיון רק בעוד כשנה. בינתיים, הם לומדים את לימודי הליבה בכיתות נפרדות, אך משולבים אינטגרלית בכל שאר המקצועות. את ילדי הגנים מממנת, מי אם לא, הרשות המקומית. הילדים משולבים בכל הפעיליות חרף העובדה שהוריהם לא משלמים על כך.

בנוסף, המתחמים והפארקים שהוקמו בעיר לרווחת התושבים "נכבשו" על ידי מהגרים, מה שיוצר פחד ותסכול בקרב האזרחים. בעקבות קשיי האוכלוסייה המהגרת נוצר מחסור עצום בעובדים סוציאליים, שמצידם מקדישים משאבים רבים ויקרים לטיפול במסתננים. בשורה התחתונה, העלות הכוללת של הטיפול במסתננים הבלתי-חוקיים על ידי עיריית אילת מגיעה לכדי  3 עד 4 מיליון שקלים, זאת בלי לקחת בחשבון הוצאות על שיקום מפגעי השחתה וונדליזם. לדברי הלוי, אין שום מדיניות רווחה שעליה ניתן להסתמך, מה שרק מחמיר את המצב.

העיר הלא-לבנה

נציגי עיריית תל אביב, המונה בין 50-70 אלף מסתננים, הדגישו גם הם את גודל הבעיה וציינו כי העירייה נוקטת במדיניות לא ברורה כבר 20 שנה. אחת הסוגיות הבוערות עמן מתמודדת העירייה היא סוגיית היתרי העבודה והאשרות לפתיחת עסקים. מדברי הנציגים מסתמן כי גם בעת שנסגרים עסקים בלתי-חוקיים הדבר אינו נעשה תחת פיקוח מסודר או בהינתן הוראות ברורות. בעיר ישנם כ-3,000 ילדים שעלותם למערכת החינוך מסתכמת בכ-30 מיליון שקלים. הפערים יוצרים תסכול רב בקרב האזרחים שחשים כי המהגרים "גוזלים" מהם משאבים. לא ברור מה ביקשה חברת-הכנסת רוזין להביעה כשהעירה ש "הפערים קיימים בלי קשר" וכי "הנתונים היו כאלה גם לפני ההגירה". האם מצביעיה התל-אביבים ישמחו לדעת שנציגתם מזלזלת בתלונות מסוג זה?

על פי נציגי העירייה, ההוצאות הכספיות של העירייה הן עצומות ומושקעות בעיקר באכיפת החוק, בהתמודדות עם פשיעה ובתחזוקת תשתיות. נטל תקציבי זה לא מאפשר לעירייה התקדמות או השקעה בחזון עתידי, אלא רק דריכה במקום וישור קו קונסיסטנטי.

נציגי עיריית ירושלים מציינים בעיות דומות ומדווחים כי בעיר שוהים בין 1000-2000 מבקשי מקלט. גם בבירה נשמעים קולות הטוענים כי "בגלל שהם פה לי יש פחות" מכיוון האזרחים, ובצדק. "ניתן להחיל את החוק הקיים גם על אוכלוסיית המסתננים, או להגדיר מדיניות שתתאים למציאות החדשה", מדגישים נציגי עיריית ירושלים כחלק מהדרישה לתכנית ארוכה ומוגדרת שתתאים לטווח הארוך.

חופרים בור תקציבי

גם בערים המתמודדות עם היקפים קטנים יותר של התופעה, נרשמו תלונות בנושא. בחדרה למשל, המצב מעט פחות גרוע, בעיקר בשל העובדה שהמספרים לא גדולים כל כך. בעיר ישנם כאלף מהגרי עבודה, אך מספרם הולך וגדל. המהגרים מגיעים לאזורים המאוכלסים על ידי מסתננים אחרים ויחד עוסקים בפעילות בלתי-חוקית כמו כייסות, וגניבות. לעירייה קשה מאוד לאמוד את הסכומים המושקעים באותם מהגרים, אך ההערכות הן כי שהותם משפיעה מהותית על הגירעון הקיים במילא.

כמו בחדרה, גם באשקלון נרשמות השלכות חמורות להיעדר התקצוב והטיפול במהגרים מוטל כולו על התשתיות העירוניות. בעיר שוהים קרוב ל-800 מסתננים בלתי חוקיים, כשהתוצאה הניכרת ביותר היא הגדלת הגירעון. בנוסף, נפתחו בעיר לא מעט עסקים בלתי חוקיים כדוגמת פיצוציות, חנויות למכירת אלכוהול, ובתי-בושת. כמו בערים אחרות, גם באשקלון ישנו קושי רב באומדן התקציבים המוקצים לאכיפת הסדר והחוק כתוצאה מפעילויות בלתי חוקיות של מהגרים.

בסופו של יום ברור לכל בר דעת כי היעדר מדיניות בנושא היא מסוכנת. הקושי הרב לעקוב אחר גודל התקציבים המושקעים באוכלוסיית המהגרים יוצר למעשה אשליה, שהרי הם מפוזרים בקרב שלל נותני השירות העירוניים, וקשה לבודד אותם מבחינה תקציבית. על כל פנים, מדיניות של ממש להתמודדות עם התופעה נראית רחוקה מאוד כרגע, בוודאי כשכל מה שיש ליושבת ראש הוועדה לומר הוא ש "הוועדה תפנה למשרדי הממשלה בכדי לקבל תקציבים נוספים באמצעותם נסייע לרשויות המקומיות".