טוענים שהצבעות חשאיות חיוניות בכדי לאפשר לנבחרי הציבור "להצביע על-פי מצפונם". מצפון הוא דבר טוב, אך אין צורך בחשאיות בכדי שאדם יהא נאמן לו.
בחירות חשאיות למינוי נבחרי ציבור הן תנאי הכרחי בחברה דמוקרטית. אך בחירות חשאיות על-ידי נבחרי ציבור במילוי תפקידם היא אנטי-דמוקרטית והרסנית. כאשר האנשים שבחרנו בהם צריכים להכריע בשאלות מהותיות או להחליט על מי להטיל משימת ביצוע, חובה עלינו לדעת מה הם עושים. אם לא, כיצד נוכל לחייב אותם לתת דין וחשבון, כיצד נוכל לתגמל אותם בהצבעה חוזרת או להענישם בהצבעה עבור יריבם?
כאשר נבחרי ציבור מתעקשים להצביע בחשאי, זהו סימן ברור ביותר כי בכוונתם לרמות את הציבור ולהפר את הבטחותיהם. זה מה שאירע בבחירות לנשיאות עבור משה קצב בשנת 2003; זה מה שקרה בבחירות החשאיות של חברי הכנסת לוועדה למינוי שופטים ביוני 2009 ו- 2013; וזה מה שקורה בכל הצבעה של אותה ועדה למינוי שופטים כאשר הם ממנים את השופטים שלנו.
אינטרסים עלומים בעילום-שם
סיפור בחירתו של הרב מצגר ב- 2003 מאפיין את ההשלכות הבלתי הולמות של בחירות חשאיות בידי נבחרי ציבור. לפני "ההצבעה", הוציא היועץ המשפטי לממשלה המלצה רשמית וציבורית המעודדת את הבוחרים לפסול את מועמדותו של הרב מצגר בגין "מעשים לא-הולמים", והרבנים הראשיים היוצאים, בצעד תקדימי ושובר מסורת, המליצו בריש-גלי לא למנות את הרב מצגר. אלא שבגלל שההצבעה נערכה בחשאי, סמויה מעיני הציבור, התעלם הרוב מאותן המלצות והצביע עבור מצגר. כאשר מעשיהם של נבחרי ציבור נסתרות מעיני הציבור, ניתנת יד חופשית לאינטרסים פוליטיים ובלתי-הולמים לשלוט בכיפה.
בתי-המשפט הם אחת הזרועות רבות-העוצמה והחודרניות ביותר בממשל הישראלי. השופטים מעצבים באופן גובר והולך את האופי הציבורי ומקבלים החלטות שונות שבעבר נחשבו כלא מתאימות לתחום התמחותם. הרכב בית המשפט העליון חשוב הרבה יותר מאשר זהותו של הנשיא או הרב הראשי. במיוחד בתקופה זו, לאחר הכרזתו של נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק על "מהפכה חוקתית" ופתיחתם של בתי המשפט לעותרים ציבוריים ובעלי-עניין. כיום קובע בית המשפט את תקפותם של חוקי הכנסת, ומבטל את אלה שהשופטים חשים שאינם "הולמים את ערכי המדינה". דווקא בשל כך, חובה עלינו להבטיח כי שופטים אלה ייבחרו בצורה אחראית בידי נציגים נבחרים של הציבור, ללא עסקאות אפילות בחדרים צדדיים, עם שקיפות מלאה ועם אחריות ציבורית. זה המצב בכל דמוקרטיה בעולם, למעט בהודו… ובישראל.
טוענים שהצבעות חשאיות חיוניות בכדי לאפשר לנבחרי הציבור "להצביע על-פי מצפונם", ללא לחצים פוליטיים ושיקולים חיצוניים.
מצפון הוא דבר טוב, אך אין צורך בחשאיות בכדי שאדם יהא נאמן למצפונו. זה לא יהיה מוגזם לצפות שנבחרי הציבור יעשו את הדבר הנכון לאור יום ובפני הציבור. כמעט כל הפרות המצפון – או מה שצריך להיות המצפון – מתרחשות בחשאי. האם מישהו באמת חושב שהמפלצת המכונה "הולילנד" בירושלים היתה מתקיימת אם כל ההליכים הקשורים למקרה היו נערכים בפומבי?
רב הנסתר
הבחירות של הרבנים הראשיים לישראל היא דוגמא מיטבית לכך שנבחרי ציבור חייבים לפעול באופן גלוי, ולא מאחורי פרגוד. עוד בתחילת החודש נכללו ברשימת המועמדים אחיו של יו"ר ש"ס, אריה דרעי, חמישה בנים של רבנים ראשיים לשעבר, רב המועדף על חברי "הבית היהודי", שנבחר בבחירות חשאיות שבהן אפילו התוצאה הסופית נשמרה בסוד, ורב הנתון לביקורת של היועץ המשפטי לממשלה בגין הצהרות גזעניות לכאורה.
גם הוועדה הבוחרת את המועמדים, שבה חברים 150 איש, נבחרת בעצמה בתהליך סבוך ומפותל. שני שלישים הינם רבנים ושליש נבחרי ציבור, אשר נתמנו בידי ועדה של חמישה איש, המורכבת משני פוליטיקאים, שני רבנים ושופט שנתמנה בידי שר הדתות. נראה שיש פחות מחמישה-עשר איש במדינה שאכן יכולים לתאר את הדרך שבה בוחרים את חברי הוועדה, ואלה הם מנהלי הקמפיין של המועמדים. השיטה פגומה מיסודה ויש לשנותה. אך, בינתיים, מן הראוי שנזכה במידה מסוימת של שקיפות. אין סיבה לגיטימית או הצדקה לניהול בחירות חשאיות בידי 150 חברי הועדה. היה עליהם להצביע בפומבי בכדי שנוכל לקרוא תיגר על מעשיהם.
מוסד הרבנות הראשית מוטל כיום יותר ויותר בסימן שאלה. רבים שואלים לעצם נחיצותו. לכן, חובה על אלה התומכים בו להסיר להבא את מסך הערפל מעל תהליך הבחירה. אלה המתנגדים למוסד זכאים לחזות בתהליך הבחירה הנערכת לעיניהם. החשאיות היא לנו הבוחרים – לא עבור אלה שנבחרו בכדי לייצג אותנו.
יואל גולובנסקי, עורך דין בארץ ובארה"ב, הוא הנשיא המייסד של המכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר מבוסס על מאמר שמופיע בג'רוסלם פוסט.
