זו הביורוקרטיה, טמבל: מדוע הישראלים עובדים יותר

ארגון ה-OECD פרסם לאחרונה דו"ח מטריד, לפיו העובד הישראלי עובד בממוצע הרבה יותר מאשר עמיתו האירופי (ועדיין משתכר פחות) • הפרופסורים ערן ישיב ודן בן-דוד ממכון טאוב הרימו את הכפפה, וסיפקו פרשנות מרתקת לנתון המעציב. רק דבר אחד פעוט, אשר מהווה את הגורם המרכזי לפריון העבודה הישראלי הנמוך, הם שכחו לציין: העדר התחרות והביורוקרטיה המוגזמת שרווחים במדינת ישראל 

בשבועיים האחרונים התקשורת הכלכלית געשה בעקבות פרסום השוואתי של ה-OECD, אודות פריון העבודה בשנת 2012 במדינות החברות בארגון. 'פריון העבודה' מבטא את התפוקה של עובד ביחידת זמן מוגדרת, כלומר, עד כמה הוא יעיל בעבודתו. ובכן, הנתונים לא מפתיעים אבל בהחלט מדאיגים: ישראל מדורגת במקום ה-26 מתוך 34 מדינות, כאשר הפריון של עובד ישראלי לשעה הוא 33.4 דולר – 37% מתחת לממוצע ב-OECD. לא נעים לומר, אבל אפילו יוון עברה אותנו השנה.

חשיבותו של המדד גדולה, משום שפריון העבודה מנבא היטב את רמת השכר בפרט ואת רמת החיים בכלל. עובד שלא מייצר מספיק ישתכר מעט, וכאשר מוסיפים לכך את יוקר המחיה היחסי בישראל אין פלא שקשה לישראלי הממוצע לסגור את החודש. הישראלים עובדים הרבה יותר ממערביים אחרים, ומרוויחים הרבה פחות.

הגורמים שמצוטטים ברוב הכתבות שעסקו בנושא, אם זה ב-The marker, כלכליסט, או גלובס, הם פרופ' דן בן-דוד ופרופ' ערן ישיב ממכון טאוב, שמראים כי במבט לאחור מתברר שפער הפריון בין ישראל למדינות המערב רק גדל עם השנים. אבל זה לא הדבר המעניין ביותר שניתן ללמוד מניתוחם של הפרופסורים. מעניינת יותר הצלחתם של השניים לנתח את הגורמים הרבים למצב העגום בישראל, מבלי להזכיר את המושג "תחרות" באף כתבה. כן כן, אותה מילה קפיטליסטית מושמצת אשר בלעדיה, מה לעשות, לא תיכון כלכלה בריאה וצומחת.

מה הם כן מזכירים? ובכן, בן-דוד מדבר על מצב התשתיות הפיזיות בארץ, כגון כבישים ורכבות, שלוקים בחסר ביחס למדינות המערב, על פיחות בהשקעות במשק, על הון אנושי נמוך בשל אי השקעה מספקת בחינוך, על השקעה מעוטה יחסית בהון פיזי ובציוד חדיש שמייעלים את העבודה, ולקינוח – על השחיתות שפושה בביורוקרטיה הישראלית ומקשה על העסקים. ערן ישיב מאשים בנוסף את הערבים והחרדים שמועסקים בענפים מיעוטי פריון, ומדווח לנו שבענף הבנייה (שמהווה 10% מהמשק), כמו גם בחקלאות, עובדים עם טכנולוגיות ישנות ומסתייעים בעובדים זרים שמרוויחים מעט, ולכן הפריון בענפים הללו נמוך במיוחד.

כל מי שמבין קצת כלכלה צריך לשפשף את עיניו נוכח היעדרותה של בעיית אי-התחרות במשק הישראלי מניתוחם של השניים. כמובן, אין פה טעות מקרית. מה המסקנות המשתמעות מדבריהם של בן-דוד וישיב? שהמדינה צריכה להשקיע יותר בתשתיות, בחינוך, בהשמת ערבים וחרדים בענפים יצרניים – אך שחס וחלילה לא תקטין את מעורבותה בכלכלה החופשית. נכון, הם מצביעים על הביורוקרטיה המושחתת, אבל כאן צריך לדייק: מערכת ביורוקרטית איננה לוקה בשחיתות אלא יוצרת שחיתות. מה ההבדל? שאי-אפשר לרפא ביורוקרטיה משחיתות. בתחומים שבהם הפקידות גדולה ומסורבלת תיווצר שחיתות, לא בגלל טיב הפקידים, אלא משום שרוב מעשי השחיתות מטרתם קיצור תהליכים ומעקף מכשולים ביורוקרטיים. מנגד, כשהביורוקרטיה מצומצמת או נעדרת, השחיתות מצטמצמת בהתאם. אם כן, בתחום הבנייה למשל, שלוקה בשחיתות יותר מכל ענף אחר במשק, אין צורך ב'ריפוי' הביורוקרטיה אלא בצמצום דרסטי שלה. אין זו מקריות שישראל דורגה במקום ה-39 במדד השחיתות ובמקום ה-38 במדד הביורוקרטיה, משום שהשנייה יוצרת את הראשונה ללא תלות כמעט בגורמים נוספים.

את הדברים הללו לא בדיתי מלבי, הם נסמכים על דו"ח בנק ישראל לשנת 2012 שפורסם לפני חצי שנה, העוסק בין היתר בבעיית פריון העבודה בישראל. הדו"ח עוסק בפרוטרוט ב"סביבת הפעילות העסקית", וכותב כך:

רמת הפריון צפויה להיות גבוהה יותר במשקים תחרותיים, מאחר שהתחרות יוצרת לפירמות תמריץ להתייעל ולרכוש טכנולוגיות מתקדמות כדי להישאר בשוק… ייתכן כי רמת התחרות הנמוכה מסבירה גם את קצב הגידול הנמוך של הפריון וגם את שיעורי ההשקעה הנמוכים בענפים המוטים לשוק המקומי. ניתוח שיוצג בדו"ח בנק ישראל מביא המחשה עדכנית לכך שהגברת התחרות בתחום התקשורת הסלולרית הביאה להגדלת התפוקה ובד בבד להפחתה במספר המועסקים – קרי, לעלייה בפריון.

בנוסף, הדו"ח מלמד שככל שענף מסוים נתון בתחרות, פנימית ובעיקר חיצונית, כך הפריון בו עולה ואתו גדלות ההשקעות.

עוד נתונים עליהם לא מדברים במכון טאוב, אך קשורים קשר הדוק להידרדרות פריון העבודה בישראל, הם אלו שמתפרסמים מדי שנה בדירוג החופש הכלכלי העולמי של מכון הריטג'. מדד זה משקלל ארבעה סעיפים עיקריים: 1) מידת שלטון החוק וההגנה על הקניין. 2) גודל הממשלה ביחס לתוצר והחופש הפיסקאלי שלה. 3) יעילות רגולטורית – המושפעת מחופש עשיית העסקים, חופש מוניטארי וגמישות בשוק העבודה. 4) פתיחות השווקים למסחר והשקעות.

ב-2013 ישראל הידרדרה שלושה מקומות ביחס לדירוג אשתקד, אל המקום ה-51 בעולם. הסעיפים העיקריים שמפילים את ישראל אל המקום הלא מחמיא הזה, הם ההוצאה הממשלתית הגבוהה, החופש הפיסקאלי שנסוג עקב עליית החוב של ישראל, והשחיתות הגוברת (שקשורה לביורוקרטיה כפי שהסברנו לעיל). אך מדדים נוספים שבהם ישראל מקרטעת בהשוואה ליתר המדינות, הם מדד החופש העסקי שבו ישראל ממוקמת במקום ה-78 בעולם, ומדד הגמישות בשוק התעסוקה שבו מיקומנו הוא 79 בעולם. כאשר מדינה מתעללת בעסקיה, הן מצד גביית המסים והביורוקרטיה המוגזמת, והן מצד אי-אכיפת חוזים ושמירה על קניינם, אין פלא שפריון העסקים נמוך בהתאם. כאשר שוק התעסוקה קפוא והפיטורים נחשבים לפשע, אין לעובדים סיבה לשפר את תפוקתם.

טענה נוספת שטוען פרופ' ישיב היא שבישראל ישנה תרבות עבודה קלוקלת ביחס למדינות המערב, ועל כן העובד הישראלי מייצר פחות. לא ברור על אילו נתונים מסתמך ישיב, שכן גם אם טענתו צודקת במידה מסוימת, היא מתעלמת מהעובדה שהעובד הישראלי עובד שעות נוספות ביחס לעובד במערב, בין השאר דווקא בגלל הפריון הנמוך (ישנה קורלציה ברורה בין פריון נמוך לעבודה עודפת). אך מעבר לכך, ישיב מתעלם מהעובדה שהוכחה פעמים אין ספור שהעובד באשר הוא מגיב לתמריצים ולא ל'תרבות עבודה'. הישראלי הממוצע יעבוד "כמו חמור" אם ידע שהעבודה תגדיל את רווחיו, והמנהל הישראלי יחפש את האמצעי הטכנולוגי החדיש ביותר לעסקיו אם ידע שכך יוכל לצמצם עלויות, להגביר את תפוקתו ולעקוף את מתחריו. מה שכן –  בהינתן משכורת נתונה הצמודה למדד וקביעות, מתקבל על הדעת שהעובד הישראלי ישמור על אנרגיה ככל שיתאפשר לו, וינצנץ יותר ממקביליו במדינות אחרות.

במכון טאוב מניחים שכלל בעיות המדינה והמשק ניתנים לפתרון על-ידי המדינה, לו רק תשקיע את כספיו של משלם המסים במקום הנכון ובכמות הנדרשת. המעיין במסמכיהם יראה בעיקר המלצות להגדלת תקציבים בתחומי החינוך והרווחה, אך לעתים נדירות ייתקל בנייר מדיניות שימליץ להקטין תקציבים או לצמצם את הביורוקרטיה והרגולציה הממשלתית. לכן הם מתעלמים גם בסוגיית הפריון מהפיל שניצב בחדר – הפגיעה הנגרמת בשל מעורבות המדינה בענפים רבים במשק, והעדר התחרות במוצרים רבים שמוגנים מתחרות חיצונית או מיוצרים על-ידי פירמות גדולות שיש להן מהלכים במסדרונות השלטון. תנו לתחרות להופיע, ורבות מהצרות שמוזכרות בדבריהם של נציגי המכון ייפתרו מאליהן.