העולם הגדול: שווייץ

בסדרת מאמרים חדשה, יביא אליהו גליל ניחוחות וטעמים מהכלכלות הליברליות הבולטות בעולם • הפתיחה שמורה לשווייץ: המדינה השמרנית והחופשית ביותר בעולם המערבי, ומהעשירות ביותר בתבל • סירוב עיקש להצטרף לארגונים בינלאומיים, משאלי עם סדירים, מערכת בנקאות אדירה, היסטוריה של שכירי חרב מקצוענים ונאמנים, ומעל לכל: דיוק, איכות ואמינות, הם מאפייניה הבולטים של המדינה החופשית ביותר באירופה  

לאחר שלוש שעות של הליכה מאומצת על צלע ההר התלול, כשהקרחון הפטגוני הכחלחל כל כך קרוב אלינו אך עדיין בלתי מושג, הבנתי שהאיש שהלך בסוף הטור ושתק, ידע יותר מאיתנו לקראת מה הוא הולך; כשאנחנו קילפנו מעצמנו שכבה אחר שכבה, נפטרים מעוד חולצה טרמית ומעוד מעיל פליז, הוא רק פשט את הסוודר וקשר אותו למותניו. סקרנותי גברה כשסירב להצעתי לצלם אותו במצלמתו על רקע הנוף המופלא של הקרחון – "תודה, אבל אני יודע איך אני נראה", וכשעצרנו סוף-סוף להשקיף על ההרים המושלגים, סיפר כריסטוף שהוא מ-Switzerland וכל חלקי הפאזל הסתדרו מעצמם; קרירות, דייקנות, שלווה; אדם שהוא תבנית נוף מולדתו.

שכירי החרב של לואי ה-16

שווייץ היא ארץ מרכז-אירופית הררית ומיוערת, המוקפת באגמים ובעמים כחולי-דם וגובלת במדינות אירופאיות חשובות כמו גרמניה, צרפת ואוסטריה, וגם בנסיכות הזעירה ליכטנשטיין. בהיותה מדינה נייטרלית הנמנעת מהתערבות בסכסוכים, זכתה שווייץ לתדמית עממית של מדינה פסטורלית, שלווה ושוחרת שלום. ואף-על-פי-כן, שווייץ אינה יונה פותה אלא נץ טורף שמקורו מרוח בדם מזמנים רחוקים: האגדה ההוליוודית על וילהלם טל, היא עיבוד מודרני לסיפור המאבק של השווייצרים בכובש האוסטרי, בראשית המאה ה-14, שהקנה להם את עצמאותם; על אף שצבאה לא לקח חלק באף אחת ממלחמות המאה ה-20, וגם לא באלו של שתי המאות הקודמות, ולמרות שהיא אינה מאוימת על-ידי אף אחת משכנותיה, החוקה השווייצרית קובעת חובת גיוס לגברים החל מגיל 19, לצד מדינות מערביות ספורות בלבד. כיום מחזיקה שווייץ בצבא סדיר קטן (135 אלף חיילים) אך איכותי ומודרני. לאחרונה אף עלתה לכותרות יחידה צבאית שווייצרית, בנסיבות מצערות במיוחד: חדירה לשטחה של שכנתה ליכטנשטיין, בגלל שגיאת GPS…; אך לא רק על עצמאותה ושלומה נאבקה שווייץ. שמה יצא גם כאומה של שכירי חרב מקצועיים, נאמנים וקשוחים. כך למשל, במהלך המהפכה הצרפתית נהרגו בקרב גבורה הירואי מאות שכירי חרב שווייצרים, בעת שניסו להגן על מלך צרפת מזעם ההמונים. את סיפור הקרב ההוא מנציח פסל של אריה הגוסס מפצעיו, בשעה שהוא ממשיך לשמור על סמלי בית המלוכה הצרפתי. הפסל, שנחצב בתוך קיר סלע טבעי, מוכתר במשפט בלטינית "Helvetiorum Fidei ac Virtuti", שפירושו: "[לזכר] נאמנותם ואומץ לבם של השווייצרים". שכירי חרב שווייצרים אחרים, מפורסמים אף יותר, מגינים כבר מאות שנים על האישיות הדתית הקתולית הבכירה ביותר, האפיפיור, במסגרת "המשמר השווייצרי". לשורותיו, אגב, מתקבלים רק שווייצרים קתולים שגובהם 174 ס"מ ומעלה.

ההיסטוריה הארוכה של שווייץ כרוכה, כדרכן של היסטוריות, בסיפור המאבקים הפנימיים והחיצוניים של העם; היא נולדה מתוך ברית צבאית שכרתו שלושה קנטונים בסוף המאה ה-13, שנאבקו בבית הבסבורג האוסטרי. גוף מדיני זה, לאחר שגבר על הכובש האוסטרי וזכה בעצמאות, התרחב עם הצטרפותם של קנטונים נוספים והפך אט-אט לזה המוכר לנו כיום. לפדרציה של ממש הפכה שווייץ רק מאה שנים לפני שקמה מדינת ישראל. שטחה גדול אמנם כמעט כפליים מזה של מדינת ישראל, אך בשתיהן חי מספר דומה של אזרחים (7.6 מיליון~). חרף העובדה שהארץ דלה במשאבי טבע — אין בה נפט, גז או פחם בכמויות מסחריות, וגם לא אדמות מרעה נרחבות — הכלכלה השווייצרית היא אחת הכלכלות המצליחות בעולם: התמ"ג השווייצרי לנפש גדול מזה הישראלי ב-39 אחוזים, ועומד על 43K דולרים לשנה. יחס התמ"ג לנפש שלה מדרג אותה במקום השמיני בעולם, אחרי ארה"ב ומעצמות הנפט קטאר ואיחוד האמירויות, ולפני כווית, בריטניה וצרפת; וכך, על אף שרק כשליש מתושבי המדינה בגילאים 25-64 הם בעלי תארים על-תיכוניים (בישראל, לשם השוואה, 46 אחוזים מבני שנתונים אלו מחזיקים בתואר אקדמי), ואין בה משאבים טבעיים, כלכלתה של שווייץ צומחת (עלייה של 25% בתמ"ג לנפש במהלך עשר השנים האחרונות), ושיעור האבטלה בה הוא מהנמוכים בעולם (4.1%). לפי דו"ח של ה-OECD, השווייצרים מובילים בחריצותם, עם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הגבוה בעולם. שווייץ היא גם המדינה המפותחת ביותר במרכז אירופה אחרי גרמניה, לפי 'מדד הפיתוח האנושי' (HDI) של האו"ם, והתשיעית בעולם כולו.

בין המדינות הקפיטליסטיות בעולם

מהו סוד ההצלחה של השווייצרים? נראה שהדבר קשור בעיקר במודל הקפיטליסטי המובהק של השוק השווייצרי. שווייץ היא מדינה שבה ההיצע והביקוש קובעים את רמת המחירים כמעט ללא התערבות מלאכותית של הממשלה; אכן, מכסים גבוהים מוטלים על ייבוא ירקות ופירות לשם הגנה על המשק החקלאי הלאומי, מה שמשפיע לרעה על יוקר המחיה (מחיר המזון מהווה 20% ממדד המחירים), אך בשאר תחומי החיים המודל הכלכלי השווייצרי הוא של שוק חופשי אמיתי; היא מדורגת חמישית בעולם ב'מדד החופש הכלכלי', מה שמקנה לה כרטיס כניסה למועדון היוקרתי במדד, של "מדינות בעלות חופש כלכלי מלא" – יחד עם ניו-זילנד, אוסטרליה, סינגפור והונג-קונג. הדירוג הגבוה נובע, בין היתר, גם מכך שבעלי עסקים שווייצרים נהנים מביטחון כלכלי איתן ואינם צריכים לחשוש מפגיעה בזכויות הקניין או משחיתות ממשלתית, אך בעיקר מכך שרמת הסחר החופשי במדינה טובה מאוד: יש מעט מאוד חסמים ואין מגבלות על השקעות זרות. בנוסף, לפי 'מדד התחרותיות העולמי' של הפורום הכלכלי העולמי (WEF), שווייץ היא גם המדינה בעלת השוק התחרותי ביותר בשנים האחרונות.

מקובל שתוואי השטח ההררי של שווייץ השפיע רבות על דמותה של הכלכלה המקומית; החיסרון בקרקעות מישוריות — רק 36% מאדמותיה של שווייץ ראויות לעיבוד — המריץ את התושבים הקדומים לוותר על החקלאות לטובת ייצור מוצרים בעלי ערך מוסף גבוה ומסחר בהם. החל בגבינות ובשוקולדים מובחרים וכלה, בתקופה המודרנית, בתעשיות שהפכו לשם דבר בעולם. שעונים, למשל, היו ועודם אחד מענפי הייצוא השווייצרי המצליחים ביותר. החדירה של היפנים לשוק בשנות השמונים פגעה אמנם בהכנסות, אך התעשייה השווייצרית התאוששה וכיום שולטים בשוק העממי ובשוק היוקרתי מותגים שווייצרים כגון 'רולקס' ו'סווטש', והביטוי "שעון שווייצרי" עדיין משמש שם נרדף לדיוק ולאיכות. אך לא רק שעונים טובים מייצרים שם בעמקי האלפים, אלא גם מנועי דיזל, רכיבים אלקטרוניים, כימיקלים לתעשייה הפרמצבטית העולמית ועוד מוצרים שבהם באים לידי ביטוי יתרונות התעשייה השווייצרית: דייקנות, אמינות ואיכות גבוהה. התעשייה המקומית נתמכת במכוני מחקר טובים, שמסייעים לה להישאר בחזית הייצור העולמי; "המכון הטכנולוגי של ציריך" (ETH) נחשב לאחד ממוסדות הלימוד הגבוהים הטובים באירופה, ומתוכו יצאו מדענים חשובים כמו וילהלם רנטגן ואלברט איינשטיין. ובכלל, רבע מבוגרי האוניברסיטאות בשווייץ בכל שנה מסיימים לימודים במסלולים מדעיים או הנדסיים. לא מפתיע אפוא לגלות שהגשושיות האמריקניות 'ספיריט' ו'אופרטוניטי', שחקרו בעשור הקודם את פני השטח הקשוחים של מאדים, הונעו בכוח טכנולוגיה שווייצרית דווקא.

מלבד התפתחות התעשייה, חסרונם של משאבי טבע המריץ את השווייצרים לנצל גם את שאר יתרונותיהם היחסיים עד תום: הם השכילו להפוך את הנופים ההרריים עצמם למשאב, וכן את מערכת הפיננסים והבנקאות הדיסקרטית והאמינה. ועדיין, למרות נופיה המופלאים, מלונותיה המפוארים ומערכת הבנקאות שלה, חלק הארי של התמ"ג השווייצרי עודו מגיע מהתעשייה: לפי נתוני הלשכה הסטטיסטית של שווייץ, התעשייה המקומית מייצרת את הפלח הגדול ביותר, 18.4% מהתמ"ג, והמסחר, בדגש מפתיע על תיקון כלי רכב ואופנועים, אחראי ל-16.5% מנפח העוגה הכלכלית. אווז הזהב של מערכת הבנקאות וחברות הביטוח תורם לה 10.9%.

ואי אפשר בלי לומר מילה על הבנקים והכספות השווייצרים: בתחילה, הדיסקרטיות המוחלטת והאמינות שהבנקים ושאר המוסדות הפיננסיים של שווייץ סיפקו לכל מי שהציע די כסף – ובכלל זה גם לרודנים, טרוריסטים וברוני סמים – הפכו את שווייץ לאוצר בינלאומי של חשבונות בנק וכספים זרים. לפי אומדנים שונים, כשליש מההון העולמי המוחזק מחוץ למדינות המקור, ב"בנקים זרים", נמצא בשווייץ. כיום, שווייץ היא אבן שואבת להשקעות זרות גם, ואולי בעיקר, בשל מס החברות הנמוך שבה (8.5% בלבד ברמה הפדרלית) והודות לשיעור מס נמוך על הכנסות זרות, אשר גורמים לחברות בינלאומיות להשתקע בשווייץ. הדבר עורר את חמתו של האיחוד האירופי, שדרש משווייץ להשוות את שיעורי המס על ההכנסות. לאחרונה נכנעה שווייץ ללחץ, והחליטה להקטין ואף לבטל את הפער במיסוי בין הכנסות המגיעות מחוץ לשווייץ ובין הכנסות המגיעות מתוך שווייץ.

ייתכן שחוזקה הצבאי של שווייץ ומסורת החרב שלה, לצד הנייטרליות שלה, שמרנותה הפוליטית והכלכלית והקושי לפלוש אליה, הם אלו שמקנים את הביטחון בכספות השווייצריות למשקיעים מכל רחבי העולם. מלבד, כמובן, האמון שיש בכספות הפלדה השווייצריות עצמן..

המדינה השמרנית באירופה

הטופוגרפיה המחורצת של שוויץ השפיעה לא רק על הכלכלה אלא גם על ההיסטוריה המדינית של חבל הארץ; כמו בתיאוריה האבולציונית של דארווין, הניתוק הפיזי בין האוכלוסיות בשווייץ יצר מגוון תרבותי. כל טריטוריה ושפתה, כל קהילה ומנהגיה. החלוקה הפיזית והתרבותית הובילה באופן ישיר לחלוקה פוליטית לקנטונים נבדלים, ששמרו על האוטונומיה השלטונית שלהם גם לאחר האיחוד ביניהם. שווייץ היא בעלת מסורת דמוקרטית מפוארת ויציבה, ושיטת הממשל שלה הייתה ונותרה בעלת מאפיינים של דמוקרטיה ישירה; בקנטונים הקטנים מקובל עד היום לערוך משאלי עם בהשתתפות כללית, בדיוק כמו בפוליס של יוון העתיקה, ולכל אחד מאזרחי הפדרציה פתוחה האפשרות להעלות "הצעת חוק אזרחית" אם אסף די חתימות. לא פלא אפוא ש'במדד החירות' של 'פרידום האוס', זוכה שווייץ לציון 1 (הגבוה ביותר) בתחום 'זכויות האזרח' וה'זכויות הפוליטיות'.

לצד החופש הכלכלי, שווייץ היא בין המדינות השמרניות בעולם, ולאורך שנים היא עמדה איתן כנגד רוחות בינלאומיות של שינוי ופגיעה בריבונות המדינית. כך למשל, הצטרפותה לארגונים בינלאומיים היא נושא השנוי במחלוקת פנימית עזה, בגלל החשש מפגיעה בריבונות השווייצרית. לארגון האו"ם, למשל, הצטרפה הפדרציה רק בשנת 2002, 57 שנים לאחר הקמתו (!) ; לאיחוד האירופי סירבו באופן מוחלט אזרחי שווייץ להצטרף, ואף ליוזמת האזור הכלכלי האירופי (EEA), בו חברות המדינות האירופאיות שאינן חברות באיחוד, הם הפנו עורף. מכל מקום, שווייץ חברה בכמה ארגונים כלכליים אירופאיים ובינלאומיים, כגון איגוד הסחר האירופאי (EFTA) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF), ואף חתמה על כמה הסכמי סחר עם האזור הכלכלי האירופי.

שמרנותה של שווייץ ודאגתה לחירותה באות לידי ביטוי גם במאפייניה הצבאיים ובגיוס החובה שלה, כמו גם בהיתר המפורסם שלה להחזיק נשק בידיים פרטיות (אחוז האזרחים נושאי הנשק בשווייץ הוא הרביעי בעולם). אגב, לפיתוחו של הצבא מקדישה שווייץ אחוז קטן מהתמ"ג (0.8%), מה שמעניק לביטוי "הצבא צועד על קיבתו" משמעות חדשה: אחוז התמ"ג שמושקע בצבא זהה לאחוז שמייצרת החקלאות המקומית.

תחום נוסף בו מתגלה שמרנותה של המדינה הוא תחום הלשון. הטופוגרפיה שהולידה את ריבוי הקנטונים, יצרה גם מגוון שפתי רב. רוב לשונות ההלווטים שגרו בעמקים האלפינים נעלמו מן העולם כמו דובריהן, אך אחת מהן, רומאנש, שרדה עד ימינו ואפשר שהיא השפה הלטינית האחרונה שעוד מדוברת מחוץ לגבולות הוותיקן. היא נוצרה בעבר הרחוק מעירוב של הלטינית הוולגארית, העממית, של חיילי האימפריה הרומית, עם שפה גאלית מקומית. כיום היא משמשת פחות מאחוז מאוכלוסיית שווייץ – ואף-על-פי-כן היא אחת מארבע השפות הרשמיות של המדינה ולמעשה הראשונה שבהן. רומאנש הפכה לשפה רשמית כתגובת-נגד ללחץ של מדינות האזור – גרמניה, צרפת ואיטליה – על הממשלה השווייצרית לקבוע את שפתן כשפה הרשמית. השווייצרים בחרו ברומאנש כדי להתבדל ולשמר את ייחודם.

ואם ננסה לתור אחר קשר ישראלי בפסטורליה השווייצרית, אזי במידה מסוימת ניתן לומר שהציונות המודרנית חייבת את קיומה לשוייץ, לנייטרליות שלה ובעיקר לנופיה המרהיבים. הקונגרס הציוני הראשון (1897) נערך בבאזל, עיר ומחוז בשווייץ, לאחר שההצעה לקיימו בציריך לא יצאה לפועל. נראה שאם שווייץ לא הייתה מסכימה לארח את האירוע שבו הותנעה המהפכה הציונית, ספק אם היה נמצא אתר אירוח אחר ואפשר שההיסטוריה של המזרח התיכון הייתה שונה.