כל תושב נחשב: מפקד אוכלוסין מאיים לקרוע את בוסניה

בוסניה במתח: בפעם הראשונה מאז מלחמות הבלקן נערך במדינה מפקד אוכלוסין, המאיים להצית מחדש את הסכסוך האתנו-דתי • בדומה למזרח-התיכון, למרות שנים של דיכוי קומוניסטי ועל אף הרב-תרבותיות המערבית הכפויה, העדות השונות בבלקן עדיין מושפעות מעברן המסוכסך והעקוב מדם • הרוב המוסלמי המסתמן מעורר דאגה בקרב מדינות וגופים שונים ברחבי העולם, החוששים מניסיונות של אסלאמיסטים רדיקליים לצבור כוח במדינה • האם תגבר העדתיות על הלאומיות? ימים יגידו

בפעם הראשונה מאז מלחמות הבלקן שהובילו להקמת בוסניה-הרצגובינה (1995-1992) השתתפו אזרחי המדינה במפקד אוכלוסין, שהחל ב-1 באוקטובר ונמשך כחמישה-עשר יום. התוצאות הרשמיות של המפקד יתפרסמו רק בעוד כשנה-שנה וחצי, אך התחזיות השונות כבר מצביעות על כך שהסקר ייקבע כי רוב האוכלוסייה היא בוסנית-מוסלמית. לידיעה זו השלכה עצומה על על עתיד המדינה, שמאז תום המלחמה מתפקדת כמדינה רב-תרבותית, בה בנוסף למוסלמים חיים גם סרבים (נוצרים-אורתודוכסים), קרואטים (נוצרים-קתולים) ומיעוטים אחרים, כמו יהודים וצוענים. לתוצאות המפקד יש גם השלכות חשובות על יחסיה של המדינה עם גופים כלכליים ופוליטיים באירופה, כמו האיחוד-האירופי, ועל קבלת סיוע מצד גופים כלכליים שונים.

מדינה מאוחדת או אוסף עדות?

מפקד האוכלוסין האחרון נערך בשנת 1991, לפני התפרקות יוגוסלביה. בבוסניה חיו אז כ-4.4 מיליון בני אדם, מתוכם 43.5% בוסנים (מוסלמים), 31.2% סרבים ו-17.4 אחוזים קרואטים. יותר מ-5% הגדירו עצמם כ'יוגוסלבים', מונח שכעבור זמן קצר התנדף במלחמת האזרחים האכזרית, שפרצה כשנה לאחר מכן. לדברי סוכנות הידיעות 'רויטרס', מפקד האוכלוסין החדש מהווה "אבן דרך" בהתאוששות המדינה מאז המלחמה. יחד עם זאת, הוא גם "מעורר מתיחות" שמונעת התקדמות ו"מאיימת על עתיד המדינה". למעשה הוא נוגע בסוגיה הרגישה, כיצד בוסניה רואה עצמה כיום: "כמדינה מאוחדת או כאוסף של עדות המתחרות ידה של מי תהיה על העליונה"?

החשש מהמתח הגואה הוביל את השלטונות לפתוח במסע הסברה רחב ברשת האינטרנט, המעודד את אזרחי המדינה לזנוח הבדלים אתנו-דתיים, ששולטים בשיח הציבורי בשני העשורים האחרונים, ולהתמקד בהיותם כולם אזרחים בוסנים שווים, ללא כל קשר למוצא האתני של האזרח או אמונתו הדתית. מסע ההסברה אמנם זוכה להצלחה מסוימת, אך הוא גם נתקל בהתנגדות שמגיעה משני כיוונים שונים: מצד אחד מכיוון האסלאם הרדיקלי, לו שורשים עמוקים בבוסניה; ומצד שני מכיוון הסרבים, החיים בתוך בוסניה במסגרת אוטונומית בשם 'רפובליקה סרפסקה', המהווה "עצם בגרון" מבחינת הבוסנים-המוסלמים.

מושפעים מצלקות העבר

בבלקן, בדומה למזרח-התיכון, חיים בהווה את סכסוכי העבר. הנוצרים, הסרבים והקרואטים, מפולגים עוד מהימים בהם הכנסיות שלהם התפצלו, ולשניהם היסטוריה עקובה מדם של מלחמות מול המוסלמים. הסכסוך החל עוד בימי האימפריה העות'מאנית, כאשר זו השתלטה על איזור הבלקן בשנת 1389, ומשם חדרה לאירופה. הקרב בו קוסובו, "ירושלים" של הסרבים, הפכה להיות חלק מהאימפריה העות'מאנית נשאר צרוב בתודעה הסרבית. הם חיפשו הזדמנות להשיב לעצמם את כבודם האבוד ואת "עיר הקודש" שלהם; הזדמנות שנקרתה בדרכם בשנת 1998, כאשר מנהיג סרביה, סלובודאן מילושביץ, קרא לתומכיו ואוהדיו להחזיר את האזור לשליטת הסרבים ולנקום את התבוסה לעות'מאנים. הוא עשה זאת ביום השנה לציון "קרב קוסובו".

מלחמת העולם השנייה שיחקה גם היא תפקיד מרכזי בעיצוב פני המלחמה שקרעה את יוגוסלביה. כיום הסרבים מציגים עצמם כמי שניהלו מלחמת חורמה במשטר הנאצי שפלש וכבש את הבלקן, ויחד עם תומכיו ומשתפי הפעולה שלו – כת ה"אוסטאשה" הקרואטית-קתולית מצד אחד והבוסנים המוסלמים מצד שני – הביאו להשמדה המונית של סרבים, יהודים וצוענים בבלקן (כמובן שהדבר אינו מדויק. היו סרבים שתמכו ושיתפו פעולה עם הנאצים כפי שהיו בוסנים או אלבנים שהתנגדו לנאצים וסייעו ליהודים. מבין אלו יש גם חסידי אומות עולם). הזיכרונות ממלחמת העולם השנייה תדלקו את הסכסוך האתנו-דתי ששב ופרץ לאחר עשורים של משטר קומוניסטי, שדיכא רגשות וזהויות אתניות, דתיות ולאומיות לטובת הזהות היוגוסלבית הכוללת.

שורשים אסלאמיסטיים, ג'יהאדיסטים פעילים

גם האסלאם משחק תפקיד חשוב בעיצוב פניה של המדינה. הנשיא הראשון של בוסניה איליה איזטביגוביץ', מי שהיה מנהיג הבוסנים בזמן המלחמה, ביטא היטב את עמדותיו האסלאמיסטיות בספרו "האסלאם והמערב". במהלך המלחמה הוא קיבל בברכה אלפי מתנדבים מוסלמים שנהרו לבוסניה מכל רחבי העולם על מנת להצטרף לג'האד ולהגן על "אחיהם הנטבחים בידי הנוצרים". מתנדבים אלו פעלו תחילה בנפרד ולבסוף אוגדו במסגרת 'חטיבת אל-מג'אהדין', שהייתה לחלק מהצבא הבוסני שקם לצורך המלחמה. לוחמים חדורי אמונה אלו שיחקו תפקיד מרכזי בקרבות וגם בחלק מפשעי המלחמה שהתרחשו במהלכן. בנוסף, הם הניחו את היסודות לקבוצות הסלפיות שקיימות כיום בבלקן ומהוות איום על כל סוג של שלטון שאינו תואם את השקפת עולמן.

הסכם דייטון, בו נחתמה המסגרת הכללית לשלום בין הניצים, הציל למעשה את בוסניה, שבזמן המלחמה הייתה לכודה בין האסלאם הרדיקלי – בדמותם של איראן השיעית מצד אחד וערב הסעודית הווהאבית וג'האדיסטים סונים מצד שני – לבין הסרבים. אילולא התערבות ארה"ב ומדינות המערב, לא מן הנמנע כי בוסניה לא הייתה קמה כלל (וכך גם קוסובו, שהייתה חוזרת לידיים נוצריות לאחר מאות שנות "כיבוש"). ההסכם כפה על איזטבגוביץ' לזנוח שאיפות אסלאמיסטיות ולאמץ במקום גישה דמוקרטית שתשלב את כלל האזרחים (וליתר דיוק – את הבוסנים, הקרואטים והסרבים) במסגרת מדינה "רב-תרבותית". ההסכם גם דרש במפורש יציאה של כל אותם "מתנדבים" (מג'אהדין) זרים שהגיעו לבלקן. רובם יצאו, חלקם נשארו.

כיום חסידי הזרם הסלפי-ג'האדי פזורים ברחבי המדינה ההררית. לעתים הם מרוכזים בכפרים מבודדים ולעתים מתגוררים בקרב האוכלוסייה הכללית. ניתן לזהות את פעילותם דרך רשת האינטרנט, שבאה לידי ביטוי באתר בשם "בלקן-אסלאמי" ובחשבונות ברשתות החברתיות השונות. מעניין לציין המלחמה בסוריה משכה קבוצות ג'האדיסטים מהבלקן, שהגיעו על מנת לקחת חלק במלחמה נגד משטר אסד.

בורות מבורכת

מאז המלחמה, בוסניה עצמה נותרה די שקטה. מלבד לכמה אירועים ספורדיים הקשורים לטרור העולמי, המדינה שמרה על יציבות שלטונית-דמוקרטית מסוימת. אך העבר אינו נשכח ולו לרגע. הוא מהדהד ברקע, מבעד לבניינים המחוררים והמצולקים הפזורים בבוסניה וברחבי הבלקן כמצבות זיכרון למלחמת האזרחים האכזרית שהשתוללה באזור רק לפני שני עשורים.

מפקד האוכלוסין הוביל להתעניינות מחודשת במצב בבוסניה. לארה"ב, לאיחוד האירופי ולכל מדינות אירופה אינטרס מובהק לחזק אותה ולמנוע את הפיכתה למדינה כושלת ואף עוינת, במידה וישלוט בה האסלאם הרדיקלי. מבחינת הבוסנים, הסרבים והקרואטים ישנה חשיבות רבה למפקד, מתוך מודעות למשמעות של ההגדרה העצמית בעיני כל אחד מהצדדים.

המפקד הותיר שאלות רבות פתוחות. לא ידוע אם הזהות האתנו-דתית אכן חזקה יותר מהזהות הלאומית ושמא הפדרציה הבוסנית תמשיך בכלל להתקיים במתכונתה הנוכחית. אומרים ש"מה שלא יודעים, לא פוגע". ובכן, נכון לעכשיו חוסר הידיעה הותיר את המצב נוח לכל הצדדים. האם התוצאות יציתו מחדש את הסכסוך האתנו-דתי בבלקן? ימים יגידו.