חוק מנותק מהקרקע: הבדואים החרימו את המפגשים עם בגין ומי שהשתתף בהם הודח או פוטר.
המשפט "אם מתנגדים לך מימין ומשמאל, כנראה שאתה עושה משהו נכון", מלווה את השר לשעבר בני בגין מזה זמן רב. מאז החל בגין לקדם את התכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בממשלה הקודמת, וביתר שאת מאז החלו הדיונים על כך בכנסת, ניתן לקרוא את המילים הללו מעל פניו החתומות בדיוני ועדת הפנים ובמסיבות עיתונאים.
מי לא תוקף את החוק? חברי הכנסת הערבים, חברי הכנסת הימנים, ארגוני זכויות האדם, עיתונאים, בלוגרים ומי לא. אך ככל שמספר המתנגדים והמבקרים גדל, כך גדלה גם אמונתו הפנימית של בגין; וככל שמוצאים יותר חורים בתכנית ויותר בעיות בקשר שלה למציאות, דימויו העצמי כאביר ההדר רק מתגבר.
זהו דימוי עצמי מסוכן. אשר מלבד ביטחון מופרז ויהירות, גורר עימו גם אמונה עיוורת – על גבול הפונדמנטליזם – ב"צדק ההיסטורי" של תכניתו, ומונע כל אפשרות של שיח כנה ומבוסס עובדות.
והעובדות, מה לעשות, מסרבות להתיישר לפי התכנית של בגין, כפי שבא לידי ביטוי שוב ושוב בדיוני ועדת הפנים בנושא.
הקשבה סלקטיבית
השר לשעבר בגין אוהב להתהדר ב"הליך ההקשבה" שהוא קיים, שבו הוא נפגש לדבריו עם "למעלה מ-600 בדואים" שכולם הסכימו להצעותיו. "הממשלה קיימה מהלך הקשבה חסר תקדים, פעיל ונרחב לציבור", לדבריו, "לא היה אדם ולא היה ארגון שפנו בבקשה לפגוש אותי וסורבו. ראינו, נפגשנו, שמענו בתשומת לב את כל מי שביקש לפגוש אותנו. בעקבות מהלך ההקשבה הזה, הממשלה תיקנה את תזכיר החוק".
600 בדואים זה ודאי מספר יפה, ו-50 פגישות זהו בהחלט הספק מרשים עבור שר בממשלה. אלא שבגין מתחמק באופן שיטתי משתי שאלות פשוטות: מי היו אותם 600 בדואים, ומה הם אמרו? האם אלו אנשי ההנהגה השבטית החזקים שהסכימו להצעותיו? האם היו אלו תובעי הבעלות הגדולים, הטוענים לבעלות על מאות אלפי דונמים, שהביעו מוכנות להתפשר?
על-פי עדותם של חברי הכנסת הבדואים, התשובה היא "לא" רבתי. "התכנית הזו לא מקובלת אצל הבדואים", הבהיר חד-משמעית חה"כ טלב אבו-עראר בדיון בוועדת הפנים לפני שבועיים. "מתנגדים לה בניגוד מוחלט למה שאומר מר בגין, שכל הזמן מתהדר ומתגאה גם שהוא ישב עם חלק גדול, או עם רוב הבדואים שמסכימים לכך. אנחנו לא שותפים לתכנית הזו כאוכלוסיה הבדואית, כמנהיגים באוכלוסיה הבדואית, ולכן אנחנו מתנגדים לה".
וביתר תקיפות חבר הכנסת זחאלקה, בדיון בשבוע שעבר: "עם מי דיברת?", שאל את בגין, "אולי דיברת עם שני אחוז, מישהו אמר לך שהוא מסכים לתכנית? מישהו טען שהתכנית הזו טובה?"; "אני רוצה שתביא לי חמישה שמות של אנשים שאמרו לך שהתכנית הזו טובה", התריס זחאלקה, "כל אלה שנפגשו איתך אמרו לך לא. הם לא אמרו לך כן, תציג מה העמדות ששמעת!".
לטענות אלו גם אישוש מפי מקורות שונים שעוקבים אחר התהליך: ראשי השבטים, אנשי ההנהגה השקטה והמסורתית, סירבו באופן עקבי להיפגש עם השר לשעבר. אז עם מי נפגש בגין? ככל הנראה היו אלו ראשי ארגונים ועמותות שונות, או תושבים חסרי מעמד רשמי, שככל הידוע לנו הביעו בעיקר את התנגדותם לתכנית. עובדה: לאחר תקופת ההקשבה הייתה תכנית הפיצויים של בגין נדיבה הרבה יותר, הן בקרקע והן בכסף. אלו לא מסקנותיו של אדם ששמע 600 פעמים את המילה "כן".
איומים ופיטורין בצל ההקשבה
עד כמה עמוקה ההתנגדות בשטח לתכניתו של בגין ניתן ללמוד מפרשת הדחתו של אברהים אל-וקילי, שכיהן עד לפני כשנה כיו"ר 'מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב'. על פי הדיווח באתר 'נעים להכיר', "אל-וקילי נחשב זה מכבר כמי שמחבל בניסיונות של מנהיגים אחרים לקדם קו ניצי יותר מול הממשלה", זאת על רקע העובדה ש"אל-וקילי השתתף לאחרונה בכנס הסברה לקידום תכנית פראוור בכפר ואדי אל-נעם לצידו של בני בגין ובכירים נוספים. השתתפותו עוררה את זעמם של ראשי הוועדים בכפרים הבלתי מוכרים".
על-פי האתר "מנהיגים בדואים רבים מחרימים את השיחות ואת הכנסים שמארגן השר בגין", מכיוון ש"התפיסה הרווחת בקרב מנהיגי הציבור הערבי והבדואי היא שמדובר במראית עין של הדברות עם האוכלוסיה, בעוד שהממשלה אינה פתוחה לשינויים משמעותיים בתכנית בסוגיות העיקריות: שאלת הבעלות על קרקע ופינוי הכפרים הבלתי מוכרים".
את עוצמת ההתנגדות לכל שיח עם בגין ונציגיו, הרגיש גם עאטף אבו עג'ג', הבדואי היחיד שעבד במטה יישום הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, שנאלץ להתפטר לאחר לא יותר משלושה חודשים במשרה. לפי עדותו, שנמסרה לעיתון 'הארץ', הוא נאלץ לעשות זאת בשל מסכת לחצים בלתי-נגמרת שהופעלה כלפיו. "לפני כמה שבועות פורסם מכתב בכל היישובים הבדואים בנגב, בו נכתב לא לשתף פעולה עם המטה, אבל העיקר בו היה להחרים אותי", סיפר אבו-עג'אג' ל'הארץ', "רוב החברים שלי כבר לא מדברים איתי. נכנסתי לחנות המכולת כדי לקנות חלב לילדיי, ואז הצביעו עליי ואמרו 'הנה המשת"פ הגיע, הנה זה שהשב"כ עובד איתו'". לדבריו, השבר הגיע ברגע שהדבר נודע להוריו: "אבא ואמא פשוט בכו לי. 'תעזוב את העבודה הזאת, אין לי 20 בנים כדי שישמרו עלייך', אמר לי אבי. הוא פשוט פחד על החיים שלי, כנראה שזה היה רק עניין של זמן עד שהיו שורפים לי את הבית. חלק מהאנשים פה קודם פוגעים ואחר כך מדברים. ההחלטה לעזוב נכפתה עליי".
זו, אם כן, פניה של "ההקשבה" של השר לשעבר בגין. הקשבה חלקית וסלקטיבית ביותר, אשר כל מי שאינו שבוי של הקונספציה ולא מתרגש מאיזו "הזדמנות היסטורית" מדומיינת, יכול לעמוד על טיבה.
החוק להסדרת הטייקונים הבדואים
חברי הכנסת הערבים ועמיתיהם ממרצ, פרצו בצחוק מתגלגל כשחברת הכנסת אורית סטרוק טענה בשבוע שעבר כי החוק "הולך להעשיר ולהפוך לטייקונים 12 אחוז מהאוכלוסיה, ולאמלל את שאר האוכלוסיה". הח"כים הערבים, שמצאו הזדמנות לקטוע שוב את דבריה של סטרוק, הפעם בצחוק במקום בצעקות, לא החמיצו רגע: "טייקונים בדואים, טייקונים בדואים", צחק בקול רועם חבר הכנסת עיסאווי פריג' ממרצ, "צריך לצחוק מהבדיחה". החרו החזיקו אחריו חבריו, שכולם מכירים אישית כמה שוכני וילות מפוארות בעיירות כמו לקיה, רהט או חורה.
ואכן, מדובר במשפט מצחיק למדי, אם הוא לא היה מדויק עד כאב. כפי שניתן לראות שחור על גבי ניר ממשלתי, בטבלה המופיעה בדו"ח ועדת גולדברג (עמ' 31).
על פי הנתונים, 324 משפחות תובעות יחד 306,502 דונם, שהם 51.8% מסך השטח הכולל של התביעות, ממוצע של כמעט 1,000 דונם למשפחה. מכיוון שעל-פי החוק התמורה בכסף נעה בין 5,000-2,500 ₪ לדונם, הרי שמדובר בסכום אסטרונומי של בין 2.5 ל-5 מיליון ₪ למשפחה.
האם זה עדיין מצחיק אותך, עיסאווי?
הוויכוח אם כל תובעי הבעלות הם 12% מכלל אוכלוסיית הבדואים כפי שטענה בדיון חברת הכנסת סטרוק, או 40% מהאוכלוסייה כפי שטוענים בשמאל, הוא למעשה מיותר: רובם המוחלט של תובעי הבעלות תובעים שטח כה קטן, עד כי הקרקע שאותה יקבלו מכוח זכאותם להתיישבות (זכאות שתקפה גם בלי חוק בגין), גדולה יותר מחלקם היחסי בתביעת הבעלות. העניין הוא חמור הרבה יותר: כ-2 אחוז מהבדואים (304 תובעי הבעלות על צאצאיהם) יהפכו למיליונרים, ויחזיקו לבדם בלמעלה מחצי האדמות שיינתנו לכלל הבדואים.
השר בגין נוהג להתייחס לתכניתו להעניק מאות אלפי דונמים ומיליוני שקלים לתובעי הבעלות הבדואים כאל "צדק היסטורי" כלפי האוכלוסיה הבדואית, שאמור להסיר באחת את משקעי העבר ולהוליך את תושבי האזור אל עבר מאה שנות שגשוג. האם יצירתו של מעמד ברוני קרקעות (עם בעלות בטאבו), יועיל באופן כלשהו לאוכלוסיה?
יצירתה של לאומנות
אולם, התוצאה החמורה ביותר של החוק היא הפיכתה של סוגיית הקרקעות הבדואית לסכסוך בעל אופי לאומי. כפי שהעירו חברי הכנסת כלפא (הבית היהודי) ופייגלין (הליכוד ביתנו) בדיון, תביעות הבעלות הבדואיות הן סוגיה משפטית-אזרחית פר-אקסלנס, שצריכה להתברר בבתי המשפט ולא במליאת הכנסת. אחרי הכל מדובר בכמה אלפי תביעות ותובעים שלהם סכסוך אזרחי עם המדינה, כזה המתברר באמצעות ראיות מקובלות או שנחתך בפשרות נקודתיות.
בכך שהחוק מאחד את כל התביעות, והופך אותן לסוגיה אחת בעלת משמעות לאומית ואף "היסטורית", מייצר השר לשעבר בגין, כמעט יש מאין, נושא חדש לסכסוך לאומני: שוב אין מדובר בתביעתו של פלוני או בעדות סביו של אלמוני, אלא ב"יחסי היהודים והבדואים"; או, כפי שמתחזק הרושם מהתקשורת הערבית והעולמית, ב"נכבה חדשה" המתהדרת בשלל מילות גנאי מהלקסיקון הפוסט-קולוניאלי.
מה הפלא אפוא, שחברי-הכנסת הערבים לא בוחלים באיומים?
"אני מזהיר את חברי הוועדה, גם מהממשלה וגם מהכנסת, שלא יעזו להמשיך ולאשר את הצעת החוק", אמר בדיון חבר הכנסת טלב אבו-עראר, "אני מזהיר את כולם שלא יעזו, כי החוק הזה לא ישים, אנחנו נעדיף את המוות על החיים בתוך המודלות".
גם חבר הכנסת באסל גטאס (בל"ד), לאחר שערך השוואה מאיימת לאירועי יום האדמה ("יהיה כאן הרבה יותר בלאגן מזה"), הבהיר את כוונותיו היטב: "ננצל כל דיון וכל סעיף לחשוף את הפנים האמיתיות של החוק הזה. כדי להביא למאבק העממי הזה לעלות כל פעם מדרגה", הוא אמר.
כשמקשיבים לדיונים בוועדה קשה שלא לתלוש את השערות: אף אחד מהיושבים בחדר לא מעוניין בתכנית, ולא בהסלמה שתבוא בכנפיה: לא אנשי 'הבית היהודי', לא 'הפלג הקיצוני' של 'הליכוד-ביתנו' ולא כל חברי-הכנסת הערבים ואנשי השמאל.
כשכולם אומרים לך שאתה שיכור, השר לשעבר בגין, ייתכן שכדאי להפסיק לנהוג.
עקיבא אתה שפיץ
?אז מה האלטרנטיבה למצב הקיים
ריבונות, חוק וסדר.
מי שמוכיח בעלות בבית משפט מקבל את הקרקע\פיצוי לפי החלטת בית המשפט.
מי שלא מוכיח מפונה מהשטח.
אם מתחילה התקוממות משתמשים במשטרה ובצבא כדי לאכוף ריבונות.
כמובן שגם ליהודים שפלשו לאדמה לא שלהם צריך להתייחס בצורה זהה.
לכבד את החלטות בתי המשפט שדנו בתביעות הבעלות של הבידואים.
זה הפתרון לכל סכסוך בעלות במדינת ישראל.
עקיבא, אז איך זה שהחוק הגיע לשלב הנוכחי? מי הצביע עבורו ולמה?
חלק מהח"כים הצביעו לו מתוך תקווה לשנות אותו בוועדה, וחלק מתוך משמעת קואליציונית ושיקולים פוליטיים נוספים. וחלקם כנראה גם מסכים עם בגין שהחוק הוא טוב וראוי. בכתבה לא טענתי שהשר לשעבר בגין מנותק מהח"כים, אלא מהשטח.
רבים תולים תקוות בהסדר המוצע, כשההסדר שבגין מקדם הוא השלב הכי מתקדם ומקיף מבחינת רצינותו. עם זאת, מדובר בבריחה מהתמודדות עם סוגיית הבדואים בנגב על ידי פתרון בעיית תביעות הבעלות ותו לא. ההסדר מניח שבמידה ותיפתר בעיית תביעות הבעלות (שהיא אכן מכשול רציני לכל הסדר), הרי שהשאר יפתר מעצמו או שלפחות, יהיה יותר קל להגיע לפתרון. כמו שעקיבא ציין, זהו פתרון מנותק לחלוטין מהשטח, משום שהבעיה אינה הסדר כזה או אחר, אלא כיבוד החוק והחלת הריבונות. כל עוד החוק עובד באופן חד צדדי, שום הסדר לא יעבור את מבחן המציאות. מה שהצעת החוק הזאת תחולל הוא תקדים להכרה בזכויות המומצאות של הבדואים ומתן שטחים נרחבים מאוד (בטאבו!) לבעלות של כמה משפחות בדואיות. הפתרון באמת הרבה יותר פשוט – החלת הריבונות וקידום בירור תביעות הבעלות. רובן המוחלט של תביעות הבעלות ידחה ואז המדינה תוכל להציב מתווה פתרון הגיוני ושוויוני שגם עשוי להצליח במידה רבה אם תהיה נחישות באכיפת החוק.
היהודי אותו יהודי גלותי רופס, הערבי אותו ערבי פראי ואלים, הרי אמפריות של גנבים וסחיטות דמי חסות זה ההתמחות הרשמית של הבדואים אין דין ואין דיין, כולנו צריכים להיות מאושרים אם הבדואים יסתפקו בקרקעות שגזלו ולא ימשיכו להשתלט על עוד ועוד קרקעות במקומות מבוקשים יותר, מי שלא מסוגל להתמודד איתם היום לא יהיה מסוגל להתמודד איתם גם מחר, והאדמה שיהודים רבים כל כך שפכו את דמם והקריבו את חייהם למענה