דעה: הגרעין האיראני והנאיביות היהודית

רק אומה שאיבדה את האינסטינקטים הקיומיים ביותר, במשך אלפי שנות גלות ושלטון זר, תהיה מסוגלת להפקיר את ביטחונה בידיים זרות – ועוד בידיו של הנשיא התבוסתן ברק אובמה • כעת, משנחתם ההסכם עם איראן, המצב אף הורע בהרבה: תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין תחשב כפגיעה בקהילה הבינלאומית וכצעד מתריס ומזלזל • ולמרות זאת, עדיף לחיות בלי לגיטימציה בינלאומית, מאשר למות באופן לגיטימי

כשמאיר דגן, יובל דיסקין וגבי אשכנזי, בליווי 90 אחוז מהפרשנים המובילים, יצאו כנגד ראש הממשלה נתניהו בסוגיה האיראנית, הנחת היסוד שלהם היתה שפעולה אמריקנית כנגד מתקני הגרעין באיראן עדיפה על פעולה ישראלית. הגם שהיכולות השונות של ישראל וארצות-הברית הכתיבו לוחות זמנים שונים, מבחינת המועד האחרון שבו פעולה צבאית עשויה להיות אפקטיבית, בחרו דגן, דיסקין ואשכנזי להאמין שברגע האמת יעמוד הנשיא אובמה בהתחייבותו למנוע מאיראן נשק גרעיני.

מצוידים בהתחייבות זו, ומן הסתם גם בהתחייבויות שניתנו בארבע עיניים, בחרו שלושת בכירי הממסד הביטחוני לתקוע מקלות בגלגלי המדיניות של נתניהו, ועל-פי כמה פרסומים אף סנדלו את ראש הממשלה מ"לדרוך" את המערכת כחלק מההכנות לפעולה כנגד איראן לפני כשלוש שנים.

השבוע קרסה הנחת היסוד של דגן, דיסקין ואשכנזי עם חתימת הסכם מינכן ב', בין נציגי שש המעצמות לאיראן. משטר הסנקציות שהורכב במשך שנים ארוכות צפוי להתפרק בחודשים הקרובים לגורמים, בעוד שאיראן לא ויתרה על מאום מיכולותיה וקיבלה אישור בינלאומי למעמדה כמדינת סף גרעינית. אם הסדר הקבע שתחתום איראן עם נציגי המעצמות בעוד שישה חודשים יהיה דומה להסכם הנוכחי, הרי שאיראן תהפוך למדינה גרעינית מבלי שאיש בקהילה הבינלאומית ינקוף אצבע בנידון.

הנשיא אובמה – ובהתחשב ברקע האידיאולוגי שלו זה לא היה כל כך מסובך לראות את זה מראש – מעולם לא התכוון לעמוד במילתו. לא בהבטחות שנתן לבכירים ישראלים בחדרי חדרים, ולא בנאום החנופה שנשא בפני סטודנטים ישראלים בירושלים.

אובמה מעולם לא התכוון לכך שיפעל למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני בכל מחיר. להיפך, כל הסימנים מראים שהדבר היחיד שהתכוון למנוע בכל מחיר הוא מתקפה ישראלית כנגד מתקני הגרעין באיראן. לשם כך הכל היה כשר – החל מהבטחות לבכירים ישראלים, דרך התחייבויות פומביות לפיהן כל האופציות על השולחן ועד הסכם עם איראן שמקשה מאוד על ישראל לפעול בצורה עצמאית.

אכן, לא פחות מניסיון לעכב את פרויקט הגרעין האיראני, נראה כי ההסכם שנחתם בין נציגי המעצמות לאיראן נועד להקשות ככל הניתן, ואולי אף למנוע מדינית, אפשרות למתקפה ישראלית עצמאית כנגד איראן. שהרי על רקע הסכם פיוס והתקרבות דיפלומטית בין איראן למערב, יורדת  בצורה דרמטית הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה ישראלית. כעת, תראה מתקפה כזו לא רק כפעולה כנגד איראן אלא כהתרסה כנגד הקהילה הבינלאומית כולה. ולא, לא מדובר בחששות בעלמא: ויליאם הייג, שר החוץ הבריטי, הצהיר כי "נמנע מכל מדינה בעולם, כולל ישראל, לנקוט צעדים שיחתרו תחת ההסכם הזה. ונעשה זאת בצורה שתהיה ברורה מאוד לכל הצדדים מעורבים". גם מקבילו הצרפתי הצהיר שתקיפה ישראלית באיראן נראית כעת "בלתי סבירה".

טיפשותם הפוליטית של היהודים

ההבטחות וההתחייבויות שפיזר אובמה גרמו לרמטכ"ל, ראש מוסד וראש שב"כ ישראלים לתקוע מקלות במדיניות ראש ממשלת ישראל, ולהעביר את ביטחון מדינת ישראל לידי קבלן משנה כריזמטי ונעים הליכות, אך כזה שביטחון ישראל אינו בראש מעייניו. התוצאה היא שלא רק שאובמה לא מתכוון ולא התכוון לפעול בעצמו כנגד איראן, אלא שהוא גם הצליח להשתמש בבכירי מערכת הביטחון הישראלית כדי למנוע תקיפה לפני כשלוש שנים וכדי להקשות ככל הניתן על מתקפה ישראלית אפשרית בעתיד.

כשארווינג קריסטול כתב על "טיפשותם הפוליטית של היהודים" הוא כתב אמנם על יהדות ארצות-הברית, אלא שקשה למצוא כותרת מתאימה יותר לתיאור ההחלטה להפקיר את ביטחון ישראל בידיו חסרות האחריות של ברק אובמה.

אין אומה בעולם שתסכים להעביר את האחריות על טיפול בסוגיה שמסכנת את עצם קיומה לידי אחרים. אין מדינה עצמאית וריבונית שתבחר לסמוך על הבטחות חסרות ערובה, זולת רצונו הטוב של המבטיח. רק בניה של אומה שהיתה משועבדת מאות שנים, שאיבדה את האינסטינקטים הפוליטיים הבסיסיים ביותר, היתה מעלה בדעתה להעביר את היכולת למנוע איום קיומי מידיה שלה לידיים זרות.

שוב התברר שהנאיביות היהודית עלולה להעמיד את מדינת ישראל בפני איום חסר תקדים. במבחן המכריע והדרמטי ביותר שעמד בפני ישראל מאז הקמתה, ברגע האמת שלשמו החליטה הציונות שהעם היהודי צריך לקחת את גורלו בידיו, בחרו בכירי מערכת הביטחון בישראל להעביר את האחריות על קיומו של העם היהודי לידיים זרות, להאמין להבטחות שמעולם לא נועדו להתממש ולהפקיר את ישראל בידי אדם תבוסתן כמו ברק אובמה.

האיום האיראני מהווה איום קיומי על ישראל ממגוון סיבות: מלבד התרחיש של מתקפה גרעינית איראנית ישירה, ישנם מגוון תרחישים שהתממשות אחד מהם תשנה כליל את המזרח התיכון ועשויה לסכן את עצם קיומה של ישראל.

התגרענות איראנית תוביל למירוץ חימוש גרעיני במצרים, סעודיה, תורכיה ואולי מדינות נוספות. זירה מזרח תיכונית מרובת שחקנים בעלי יכולות גרעיניות יוצרת סיכון לא רק לשימוש מכוון בנשק גרעיני, אלא גם לחישובים מוטעים או טעות בשיקול הדעת שעשויה להוביל לקטסטרופה גרעינית גם מבלי שאחד מהשחקנים יהיה מעוניין בכך. הסבירות למלחמה קונבנציונלית תגבר בשל ניטרול ההרתעה הגרעינית הישראלית וגם העברת נשק מלוכלך לידי ארגוני טרור על ידי אחת המדינות הינה תרחיש אפשרי. מלבד זאת מובן שתעוזתם של ארגוני הטרור תגבר כאשר הם יהנו ממטריה גרעינית איראנית. איומי אחמדינז’אד בדבר השמדת ישראל היו דבר שניתן לחיות לצדו כאשר איראן לא החזיקה בנשק גרעיני, אולם מציאות שבה מנהיג איראני המחזיק בנשק גרעיני יצהיר אחת לכמה חודשים על כוונות ארצו להשמיד את ישראל תיצור אוירה בלתי נסבלת בחברה הישראלית ותפגע קשות בכלכלת ישראל.

חומרת האיום האיראני מחייבת את המנהיגות הישראלית לקבל הכרעה ברורה: הגם שהלגיטימציה הבינלאומית לתקיפה ישראלית ירדה בעקבות ההסכם שנחתם בז'נבה, והגם שהמחיר המדיני שייגבה מישראל על פעולה ישראלית עצמאית עלה, איננו יכולים לקבל מציאות של איראן גרעינית. כל מחיר שנשלם בדעת הקהל הבינלאומית או בזירה הדיפלומטית מתגמד למול חומרת האיום הנשקף ממזרח. אם הסכם הקבע שייחתם בעוד שישה חודשים יהיה דומה להסכם הנוכחי, ישראל חייבת לתקוף את מתקני הגרעין באיראן.