פרשת שמות – הפרעוניזם לא יעבור

מה מניע שתי פקידות במשרד הבריאות הפרעוני להפר את הוראת חוזר המנכ"ל (סעיף 13/ב) להטביע את כל התינוקות הזכרים?

בפרשתנו מסופר על מקרה מפתיע: שתי מילדות מעזות להמרות את פי פרעה ולהפר את החוק הקובע שיש להרוג תינוקות עבריים זכרים מיד עם לידתם. המעשה מרשים על רקע אכזריותו של פרעה, ומרשים עוד יותר על רקע המציאות שבה חיו המילדות. כך מתארת הפרשה:

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים (שמות א טו-יח).

שפרה ופועה פחדו מהשמים יותר משהן פחדו מהממשלה ולכן העזו לסרב לחוק האכזרי המורה להן לרצוח תינוקות בני יומם. קשה להסביר מה מפחיד יותר ממלך שיכול להרוג אותך ברגע שירצה. הרבה יותר קשה היה לשפרה ולפועה להסביר לחברותיהן מדוע המעשה המחוצף של אי-ציות להוראת המלכות הוא הדבר הנכון והמוסרי לעשות. מן הסתם, מי שחי שבאותה תקופה חשב שצריך לציית להוראות המלך, הרי "עדיפות מאה שנות עריצות על פני שנה אחת של אנרכיה".

כיצד ניתן לטעון שמלך, שכל הארץ שייכת לו, טועה? מנין מגייס אזרח בודד את החוצפה לטעון שהרוב, שהחליט וקבע מערכת חוקים מסוימת, טועה? מי שמצדיק הליכה נגד הזרם מאמין במשהו שנמצא מחוץ למערכת החוקים המקומית, ואוחז במקור לגיטימציה החיצוני לחברה שבה הוא חי. אצל גיבורות פרשתנו – שזכו לשבחים מהאל ("וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת") עוד לפני שהוזכר משה רבנו – מדובר באלוהים המקראי, זה שברא את העולם. אחרים, כמו הנרי דיויד ת'ורו מנמקים את עמדתם בדרכים אחרות.

שפרה ופועה לא לבד. בהמשך הדרך, כשפרעה מחמיר את תנאי העבדים העבריים, הוא מורה לנוגשים המצרים להורות לשוטרים העבריים להכות את העבדים. אך השוטרים מסרבים, ומוכים לבסוף בעצמם: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם" (שמות ה, יד). השוטרים קיבלו החלטה שאינה הגיונית ברמה האישית, אשר לא ניתן להצדיקה מבחינת החוקים המקובלים במצרים. הם לא הסתפקו בתירוצים כמו "אבל לא עברתי על החוק" ולא התרשמו מכתב האישום שהוגש נגד שפרה ופועה.

גיבורי המשנה בפרשתנו, שפרה, פועה ושוטרי ישראל לא הכפיפו את המצפון לחוקי המדינה, ולא חשבו שהחוקים מבטאים או צריכים לבטא את כל מה שצודק ונכון בעולם. החוק חשוב בעיניהם, אבל לעתים מותר ואפילו חובה להפר אותו.