חוב של 70 מליארד שקלים, משכורת ממוצעת של 34 אלף שקלים, שביתות כוחניות ואיומים: חברת החשמל לישראל
אחרי שנרגענו מסופת השלגים שפקדה את הארץ, ומהחשיכה שבאה בעקבותיה, הגיע הזמן לפשפש קצת בפנקסיה של חברת החשמל • איומים בשביתות, מלחמה ביצרני חשמל פרטיים וחוב דמיוני של 70 מליארד שקלים – כ-35,000 ש"ח לכל משק בית ישראלי – הם רק חלק ממעלליו של אחד המונופולים הממשלתיים הכוחניים והמושחתים ביותר • מודל ההפרטה המתבקשת אמנם אינו פשוט, אך האלטרנטיבה הנוכחית מאיימת להחשיך את מדינת ישראל
סופת השלגים האחרונה, שגרמה בין השאר לניתוק של עשרות אלפי בתי אב מחשמל למשך ימים, הציתה מחדש את הדיון בנושא הפרטת משק החשמל בישראל. ראשון הקופצים היה חבר הכנסת אורי מקלב, שאמר: "כשלי חברת החשמל בהתמודדות עם נזקי הסופה הינם תמרור אזהרה למצבו של משק החשמל בישראל, ומהווים קריאה ברורה להפרטה מיידית ומלאה של חברת החשמל". מיד אחריו קפצו כל מתנגדי ההפרטה והציגו תרחישי אימים, מלווים בדוגמאות של מהלכי הפרטה כושלים מכל מיני מדינות.
טרם ניגש לסוגיה, רק נעיר שהנושא החשוב הזה, המלווה אותנו כבר שנים ארוכות, אינו זקוק באמת לטריגרים של סופות שלגים כדי לעורר אותו. שאלת אופן ההיערכות לסופה והטיפול בנזקיה לא ממש רלוונטיות לדיון, ולא שם צריך לחפש את הסיבות לביצוע רפורמה במשק החשמל. יש סיבות טובות הרבה יותר.
חברת החשמל שקועה בחובות אדירים – מעל ל-70 מיליארד שקלים; כ-16% מתקציב המדינה הכולל. כיוון שהמדינה ערבה לחובותיה של חברת החשמל, צריך לדייק ולומר שכולנו שקועים בחוב זה. למעשה, מדובר בכ-35 אלף שקלים לכל משק בית בישראל.
חלק מסוים מהחוב הבלתי-נתפס מקורו בהקמת ארובה נוספת בחדרה לצמצום זיהום האוויר; חלק אחר נגרם בשל קטיעת אספקת הגז ממצרים לפני שנה וחצי, וההימנעות מהפעלת תחנת הפחם החדשה באשקלון (בלחץ הארגונים הירוקים והמשרד להגנת הסביבה); וחלק גדול נוסף נובע מהפרשות החברה לפנסיה שהלכו ותפחו עם השנים, ומחריגות מהסכמי שכר הגבוהים כבר ממילא.
אם לא די בכך, בפעם הבאה שתקראו כי תעריף החשמל בישראל זול יחסית למדינות העולם, זכרו כי מדובר בתעריף מלאכותי ומסובסד, המושפע משיקולים פוליטיים. למעשה, אתם אמנם משלמים מעט על החשמל, אבל צוברים בהתמדה חוב אדיר. הודות לחוב זה, גם כשהגז יתחיל לזרום ממאגר 'תמר' ועלות הפקת החשמל תוזל באופן משמעותי, תעריפי החשמל יישארו גבוהים.
מלבד חובות אדירים, חברת החשמל סובלת גם מחוסר יעילות כרוני. בהודעה שמסרה לציבור בשנת 2012, התברר כי רזרבות החשמל שלה עומדות על 2.5% בלבד, לעומת 25% שמקובל במדינות מפותחות. כחוט השערה אפוא, מפריד בינה ובין קריסת מערכות. כשמוסיפים לכך את בקשותיה המבישות מאזרחים, החוזרות מדי שנה, שלא להפעיל מכשירי חשמל בשעות העומס – התמונה עגומה אף יותר.
משכורות מנופחות, חשמל חינם, שביתות ואיומים
עלות השכר הממוצע בחברת החשמל עומדת על 34.6 אלף שקלים לחודש – הרבה מעל לממוצע השכר במשק, וגם הרבה מעל לממוצע השכר בחברות החשמל בחו"ל: בהשוואה לנהוג במדינות אחרות, שכרם של עובדי חברת החשמל גבוה ב-38%. מדובר, אגב, בעלייה נאה של כ-19% ביחס לשנה הקודמת. בסך הכול, עלות השכר השנתית של חברת החשמל היא 5.34 מיליארד שקל בשנה. לכך יש להוסיף גם את הבונבוניירה המפורסמת בדמות חשמל חינם לכל עובדי החברה, על חשבון משלם המסים.
כל זה לא הפריע לעיתון גלובס, שמתנגד אוטומטית לכל הפרטה, 'לחשוף' כי "מרכיב שכר העובדים בהוצאות חברת החשמל זניח", שכן, הוא מהווה "רק כ-20% מעלויות החשמל", ואיננו מצדיק הפחתה בשכר עובדי החברה. על קו המחשבה הזה, נמליץ לגלובס לחשב להבא את שיעור עלות שכר העובדים כחלק מהחוב הכולל של מדינת ישראל, דבר שיבטיח כי הוא יהיה זניח אף יותר. כנגד הפופוליזם הזה, נאמר שהורדת עלות השכר של חברת החשמל ב-25% בלבד, יכולה לממן הורדה של מס חברות עבור כלל העסקים בישראל בשני אחוזים שלמים.
אולם, הבעיה העיקרית איננה המשכורות הגבוהות והפנסיות המנופחות, כמו הדרך הנלוזה שבה הן מושגות; בישראל, יותר מבמדינות אחרות, כל קבוצה שיושבת על השאלטר, או על השיבּר, או על שערי הייבוא והייצוא, מנצלת את כוחה עד תום וסוחטת את הממשלה שמפחדת משביתות יקרות, ואת משלם המסים שנוהג לא לצאת להפגנות על כספים שנלקחים ממנו בעקיפין.
בישראל, כל ראש ועד עובדים מתנהג כמו ראש מאפיה – מקדם קרובים וחברים לתפקידים עתירי שכר, מתפנק בטיסות יקרות ובתנאי העסקה מופלגים, ומרשה לעצמו, מבלי להתבייש, לאיים על כולנו מבעד למסכי הטלוויזיה. זהו חידלון מוסרי שחייב להסתיים, ללא קשר לגודל השפעתו על תעריף החשמל או המים.
מודל הפרטה לא פשוט
גם בקרב חסידי ההפרטה יש הנוהגים בפופוליזם בכל הנוגע לחברת החשמל. בניגוד לנמלים, למשל, שאותם ניתן להפריט ובוודאי לאפשר הקמה של שחקנים מתחרים, הפתרון למשק החשמל מורכב יותר. הסיבה לכך פשוטה: תשתית ההולכה וחלוקת החשמל היא אחת, ולא ניתן להקים לה מתחרות. יש מקום רק לרשת עמודי חשמל אחת בכל רחוב.
ב-1999 הוקמה 'הוועדה הבין-משרדית לשינויים מבניים במשק החשמל', שהמלצותיה משמשות את התשתית לרפורמה שאותה מנסים ליישם עד היום. הוועדה, שבחנה את משקי החשמל במדינות השונות על יתרונותיהם וחסרונותיהם, המליצה על פתרונות שונים עבור כל מקטע של אספקת החשמל – מהייצור ועד החלוקה ללקוחות. כך גם הוצע בנייר של הממונה על ההגבלים העסקיים שהוגש בקיץ האחרון. כדרכם של ניירות עמדה ממשלתיים גם כאן צריך לברור את המוץ מהתבן, אך המסגרת הכללית נכונה, בשינויים המתבקשים:
המקטע היחיד שבו מתאפשרת תחרות אמיתית, הוא שלב הייצור והפקת החשמל בתחנות הכוח. בחלק זה, ניתן לאפשר הקמת חברות חשמל מתחרות, שיאבקו על לב הלקוחות בהורדת המחירים. לעומת זאת, בשלב ההולכה מהתחנות לאזורים השונים, באמצעות קווי מתח ארוכים ותשתיות שונות, יישאר בכל מקרה מונופול – שצריך להינתן במכרז עבור ההצעה היעילה והנדיבה ביותר. בשלב האחרון של החלוקה בפועל לבתי הלקוחות ותחזוקת החשמל העירוני, אמורים לקום מונופולים מקומיים הנפרדים אחד מהשני – גם כן תמורת ההצעה הנדיבה ביותר.
מבין כל ההמלצות ששוכבות מאובקות כבר 15 שנה, המקטע היחיד שטופל עד היום – וגם זה באופן חלקי מאוד – הוא מקטע הייצור, שבו כ-5% בלבד נתונים כיום בידי גופים פרטיים. אם לא די בכך, כיוון שחברת החשמל עדיין מהווה מונופול בתחום ההולכה והחלוקה, גם מעט התחנות הפרטיות שכן הצליחו לקום מוצאות עצמן חסרות יכולת אמיתית להתחרות בחברת החשמל. זאת מפני שהחברה הלאומית מעמידה את תשתיותיה קודם כל עבור עצמה, ורק בלית ברירה מסייעת למתחריה.
בקיץ האחרון למשל, סירבו עובדי חברת החשמל לחבר את תחנת הכוח הפרטית של 'דליה אנרגיות', הממוקמת ליד קריית מלאכי, לרשת החשמל הארצית. זאת בתואנה כבדת המשקל שמדובר ב"הפרטת מקום עבודתם". כוחנות כבר אמרנו? למרבה הצער, בקשתו של הממונה על ההגבלים להוציא צו מניעה שיכריח את עובדי חברת החשמל לחבר את התחנה נענתה בשלילה.
אם כן, הנקודה שדורשת את עיקר תשומת הלב בסוגיית החשמל היא שאלת כוחם וכוחניותם של ארגוני העובדים, ולאו דווקא שאלת ההפרטה. הרי גם אם תחול רפורמת החשמל במלואה, עדיין יהיו מונופולים שיישבו על השאלטר ויוכלו לאיים בשביתה או בהפסקות חשמל.
להחליש את כוחו של הוועד
עם כל חשיבותו של חופש ההתאגדות, לפני כל רפורמה בתחום החשמל כללי המשחק חייבים להשתנות. לא עוד קבוצות לחץ הממוקמות במקום כל כך רגיש, שבהחלטה שרירותית מסוגלות להפעיל את כוחן ולסחוט את הציבור ואת הממשלה. הכוח של ניהול משק החשמל צריך להינתן בידיה של הנהלה בעלת סמכויות, אשר תהיה לה מלוא הגמישות להתייעל, לקצץ שכר, לפטר ולגייס עובדים כרצונה, ולהשקיע את הכסף הרב שניתן בידיה בשיפור התשתיות ובצבירת רזרבות לעתות מצוקה.
אם כך אכן יקרה, ייתכן שעד הסופה הבאה, במקום להגדיל את הפנסיות ב-19%, יושקעו אותם כספים בהטמנת קווי המתח העיליים מתחת לאדמה.
אה, ולקינוח – מערכון ישן וטוב של 'זהו זה'. למה לכבות מזגן אם אפשר להדליק תנור?
רק חבל שהבדיחה בסרטון בסוף היא אלינו
מאמר מעניין מאוד. תודה.
מעניין.
אני חושב שהפרטה של חברת החשמל ופתיחת השוק לתחרות יביאו רק טוב.
לא צריך שכל בית יוכל לבחור חברה.
מספיק שכל רשות מקומית תבחר.
אם חברה אחת כשלה ולא הצליחה לספק חשמל ביום סוער, בשנה הבאה העירייה תעבור לחברה אחרת, יותר טובה. תהיינה כמה חברות שיתחרו על ליבן של הרשויות המקומיות (ולשם כך על דעת הקהל) על ידי מחירים טובים ושירות אדיב (ופרסום..).
יש מקומות בעולם שבהם יש תאגיד שמספק לעיר את המים, החשמל והגז. כמו הגיחון בירושלים, ++. עד כמה שאני ראיתי זה עבד לא רע.
באמת מערכת הולכת החשמל היא אחת, בעיקר בתוך הערים.
אפשר, כמו שנעשה בסלולר, לחייב את חברת החשמל לתת לחברות מתחרות להשתמש בתשתיות שלה תמורת תשלום.
אפשרות אחרת היא להעביר את המערכות הבין-עירוניות לרשות החשמל, כמו שנעשה בקווי הרכבות במדינות רבות.