מיעוט נוצרי נרדף

עבור הנוצרים הקופטים במצרים האביב הערבי הפך לחורף קודר. רדיפות, רציחות ופרעות מבשרים עבורם את אופיו החדש-ישן של האזור

שנה חלפה מאז ההפגנה בה נהרגו 24 נוצרים-קופטים על-ידי כוחות הביטחון המצרים. ומאז ההפגנה, שפרצה בעקבות שריפת כנסיות, התנכלויות והסתה מתמשכת נגד הנוצרים במצרים, מצבה של אוכלוסייה זו רק הולך ומדרדר.

הנוצרים-הקופטים מונים כ-10 מיליון איש מתוך כ-85 מיליון מצרים. תחת שלטונו של מובארכ הם ניהלו חיים שלווים למדי, בשל ההגנה שהעניק להם ורדיפתו אחר האסלאמיסטים. אך מאז נפל המשטר הישן, גורמים רדיקלים הפכו את חייהם במצרים לקשים מנשוא.

על גל ההצלחה של מפלגת 'האחים המוסלמים', שהציגה אסלאם מודרני וסובלני, רכבו לא מעט גורמים סלפים-ג'יהאדיסטים התומכים באסלאם רדיקלי. 'האחים' אולי תפסו את מרב תשומת-הלב העולמית, אך המפלגה השנייה בגודלה במצרים היא מפלגת 'אל-נוּר' הסלפית, החותרת להטמעת וחיזוק מעמדה של חוקת האסלאם, ה'שריעה', במדינה.

"אין לציית למי שאינו מושל על-פי השריעה", הכריז שייח' מוחמד מוסטפא, מנהיג בולט בתנועה הסלפית, הסבור כי הרחוב המצרי-מוסלמי תומך בהתקפות הסלפים על "כוחות הכופרים והצלבנים". בהתייחסו לספר "התנגשות הציביליזציות" של סמואל הנטינגטון (אשר "אמר את האמת למרות שהיה שקרן"), אמר כי "במאבק המתקרב של התנגשות הציביליזציות, ידו של האסלאם תהיה על העליונה וח'ליפות אסלאמית תשלוט בעולם". כאשר נדרש לסוגיה הנוצרית, אמר: "לא נפר את החוק נגד הנוצרים, אבל עליהם לבחור אם לשלם ג'יזיה, להתאסלם או להילחם". נדמה כי הדברים הללו, אשר עוררו דאגה בקרב הקהילה הקופטית, נקלטו היטב באוזניהם הקשובות של ההמון המוסלמי הזועם.

ריימונד אבראהים, חוקר המתמחה בתחום האסלאם והמזה"ת, סקר את ההתקפות האנטי-נוצריות האחרונות. מסתבר כי במצרים מחולקים עלונים המציעים פרס כספי למוסלמים אשר "יהרגו או יפגעו פיזית באויבי דתו של אללה (ברחבי מצרים) – הנוצרים, עבדי הצלב, קללת אללה עליהם". בשל העלמת העין מצד רשויות החוק, מחברי העלון אף אינם חוששים לציין את מקום המפגש למוסלמים המעוניינים ללמוד עוד על הריגת נוצרים. רצה הגורל, וביום שהופץ העלון פורסם דו"ח אחר תחת הכותרת "הרצח הסדרתי של קופטים החל בא-סיוט", בו סופר על בעל עסק נוצרי שנרצח על-ידי סלפים.

העלונים הללו מבטאים את הלך הרוח השורר במצרים מזה מספר חודשים. במהלך תקופה זו הופיעו דיווחים חוזרים ונשנים בתקשורת המצרית אודות כנופיות ובריונים מוסלמים, שתקפו תושבים נוצרים בבתיהם, ביניהם נשים וילדים, חטפו אותם ודרשו כופר בתמורה לשחרורם. באחת העדויות, סיפר מצרי-קופטי כי כנופיה מוסלמית תקפה את ביתו ביריות והציבה בפניו ברירה: "שלם או שתמות". מקרים כאלו מסתיימים בדרך-כלל בפנייה לעזרת המשטרה והגשת תלונה על פשע שאף אחד לא יטרח לפענח.

עוד דיווח ארגון 'סולידריות קופטית' כי הנוצרים סובלים מהתעללות סדרתית הכוללת מכות, בזיזת רכוש והצתות מכוונות של בתי-עסק. עדויות אחרות מספרות על עלילות שווא שהובילו להתפרצויות אלימות של אספסוף זועם. באחד האירועים הופצו באזור אל-עמריה שמועות אודות בחור נוצרי שהיה בקשר רומנטי עם בחורה מוסלמית. בתגובה יצאו לרחובות כ-3000 מוסלמים, תקפו נוצרים, בזזו ושרפו את רכושם. הצבא, שהגיע באיחור רב, לא עצר איש.

למרות הרדיפה המתמשכת, רק בסוף ספטמבר הגיעה המתיחות המוסלמית-נוצרית גם לזרם המרכזי של המדיה המערבית. סוכנויות הידיעות רויטרס ו-AFP דיווחו כי רוב הקהילה הנוצרית ברפיח נסה על נפשה לכיוון אל-עריש, לאחר שאסלאמיסטים רדיקלים איימו עליהם ברצח ואף ירו יריות לעבר חנות של אחד מהם.

מכל המקרים הללו ממשלת 'האחים המוסלמים' העלימה עין באופן עקבי. הגדיל לעשות השאם קנדיל, ראש ממשלת מצרים, כשהכחיש את האירוע ברפיח ואמר כי "משפחה או שתיים החליטו לעבור למקום אחר מרצונן החופשי, כפי שיכול לעשות כל אזרח מצרי שיחפוץ בכך". בנוסף, למרות הבטחותיו של מורסי להגדיל את הנציגות הנוצרית בממשל המצרי, כיום ישנה רק נציגה אחת בקבינט המייצגת ציבור המונה קרוב ל- 12% מכלל האוכלוסייה.

מצרים כמשל

רדיפת הנוצרים לא עוצרת במצרים. ממאלי נסו לאלג'יריה ומאוריטניה 200,000 נוצרים, בשל קבוצות טרוריסטים הקשורים לאל-קאעידה. בסוריה צרו קבוצות מורדים סונים על העיירה הנוצרית רבלה המונה כ-12,000 איש. הערים קוסאיר וחומס נוקו כמעט לחלוטין מלמעלה מ-50,000 אזרחים נוצרים, ובמוצול שבעיראק צנח מספר התושבים הנוצרים מ-75,000 ל-25,000, בעוד שאלו שבחרו להישאר סובלים מאיומים ופגיעות בנפש. כנסיות הוצתו גם בקניה, ניגריה, אינדונזיה ואזרבייג'ן, וגם באיראן השיעית נעצרו לאחרונה מאות נוצרים פרוטסטנטים-אוונגליסטים באמתלה של "התאספות לא חוקית" ו"תעמולה נגד המשטר האסלאמי".

בסעיף 18 של ההכרזה בדבר זכויות האדם, שאומצה בעצרת הכללי של האו"ם בשנת 1948, נכתב כי "כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת, חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו". לפחות בנוגע להפקעת חופש הדת מנוצרים בעולם המוסלמי, המערב, בינתיים, שותק.