מחקר חדש חושף כי מדיניות התמיכה העקיפה בחקלאות עולה למשפחה ענייה יותר מ-1,400 ש"ח בשנה.
מהי הדרך הטובה ביותר להוזיל את מחירי המזון? מסתבר שלא הפיקוח על המחירים • מחקר חדש של 'מכון ירושלים לחקר שווקים' חושף כי מדיניות התמיכה העקיפה בחקלאות עולה למשפחה ענייה יותר מ-1,400 ש"ח בשנה • מתוך 3.1 מיליארד ש"ח שמעבירים מידי שנה הצרכנים לחקלאים, יותר מ-517 מיליון ש"ח מגיעים מכספם של עניי ישראל • בטלו את המיכסות, קצצו את המכסים ותנו לשוק לעבוד
בשבוע שעבר הכריז שר האוצר יאיר לפיד על כוונתו להוזיל מספר מוצרי מזון באמצעות הרחבת פיקוח המחירים. אולם למעשה האמת היא בדיוק הפוכה: מדיניות הפיקוח והרגולציה בענף החקלאות דווקא מייקרת את מוצרי המזון הבסיסיים. מדו"ח שפורסם לאחרונה על-ידי ארגון ה-OECD עולה שמדיניות הממשלה בנוגע לתמיכה עקיפה בחקלאות עולה למשפחה ישראלית ממוצעת 1,400 ש"ח בממוצע מדי שנה.
זה לא סוד שיוקר המחיה ויוקר המזון פוגעים באיכות החיים של אזרחי המדינה. מניתוח נתוני הלמ"ס עולה שבשנים האחרונות המשק הישראלי חווה עלייה תלולה במחירי המזון. בין השנים 2013-2005 מחירי המזון בישראל טיפסו בשיעור ריאלי של 16.1% בעוד באיחוד האירופי המחירים עלו ב-4.6%, ובארה"ב הם עלו ב-3.4% בלבד.
עליית המחירים ניכרת במיוחד בתחום מוצרי החלב, הבשר והביצים – תחומים הנהנים בישראל באופן מסורתי מסובסידיות עקיפות, דהיינו סובסידיות הממומנות על ידי הצרכנים ולא על-ידי תקציב המדינה.
כשבוחנים את הנתונים, מבינים את גודל הצרה: משק בית ממוצע בחמישון התחתון מוציא 1,166 ש"ח בשנה רק על תמיכה בחקלאות, המועברת ליצרנים החקלאים. סכום זה הוא ההפרש בין המחיר הגבוה שמשלמים בישראל בשל התמיכה העקיפה, לבין המחיר הטבעי, שיכול, לחלופין, להיקבע בתנאי שוק חופשי ותחרותי. למעשה, האוכלוסייה הענייה ביותר בישראל מעבירה מידי שנה כ-517 מיליון ש"ח לחקלאים, מתוך יותר מ-3.1 מיליארד ש"ח בשנה, אותם תורמים כלל הצרכנים.
העלות השנתית לתמיכה עקיפה בחקלאות לפי חמישוני הכנסה בשנת 2011 (בש"ח למשפחה):
לא צריך תמיכה
בשנותיה הראשונות, הגדירה המדינה את פיתוח ענף החקלאות כעדיפות עליונה. הצורך בהבטחת יכולת ייצור מזון עצמאית לעתות מלחמה, מציאת תעסוקה להמוני העולים ושמירה על גבולותיה, הביאו את ישראל ליצירת מנגנוני תמיכה בחקלאות. בימינו, אחוז התוצרת החקלאית מתוך התמ"ג הינו 2.6% בלבד והחקלאות מעסיקה רק 6% מכוח העבודה הישראלי. אך למרות זאת, המדיניות נותרה כשהייתה.
יתרה מכך, החקלאות כיום היא ענף משגשג, ואינה זקוקה יותר לסובסידיות מהצרכנים: ישראל מייצרת בעצמה 95% מהמזון שהיא צורכת ומייצאת בהיקפים הולכים ועולים. למעשה, אחת הסיבות לשגשוג הייצוא הוא העובדה כי הצרכן הישראלי מסבסד בפועל את הצרכן האמריקני או האירופאי.
אך למרות השינויים המפליגים שחלו במשק, הקיפה של התמיכה העקיפה בישראל נותר משמעותי ביותר ומהווה כ-70% מסך התמיכה בחקלאות. תמיכה זו נעשית באמצעות מספר כלים, הכוללים בין היתר, מכסי יבוא גבוהים במיוחד. שיעור המכס המוטל על גבינות מיובאות, למשל, עומד על עשרות אחוזים דבר שהופך את יבוא הגבינות ללא-כדאי ומונע תחרות והורדת מחירים. כלי נוסף אשר תומך במחירים גבוהים באופן מלאכותי הוא מכסות ייצור, הנפוצות בעיקר במשקי החלב והביצים מונעות תחרות חופשית וייצור יעיל.
מלבד הפגיעה בתחרות ובייצור, התמיכה העקיפה מתאפיינת בחוסר שקיפות: מכיוון שמקור התמיכה העקיפה הינו תשלומי הצרכנים ולא תקציב המדינה, קיים חוסר שקיפות רב בכל הנוגע להיקף ופירוט התמיכה. בנוסף, התמיכה העקיפה פוגעת למעשה דווקא בשכבות החלשות מכיוון שהוצאות העניים על מזון מהוות 22% מסך הוצאתם החודשית לעומת 13% בעשירונים העליונים, הרי שהעניים נושאים בנטל החקלאות באופן משמעותי הרבה יותר.
גם ביחס לעולם ישראל נותרת בעניין זה הרחק מאחור. 'רפורמת מקשרי', שהתקבלה בשנת 1992 במועצת האיחוד האירופי, קבעה שעל הקהילה האירופית להקטין בצורה משמעותית את התערבותה במחירי השוק ולעבור מתמיכה עקיפה לישירה. כיום, על-אף שהתמיכה החקלאית באיחוד האירופי גבוהה מזו הישראלית, הרי שהאחוז מתוכה הממומן באמצעות תמיכה עקיפה קטן ונמצא במגמת ירידה, כך שאין לתמיכה בחקלאות השפעה ישירה על המחירים.
מנתונים עדכניים של ארגון ה-OECD נמצא שבעוד שבארה"ב ובאיחוד האירופי שיעור התמיכה העקיפה מתוך סך התמיכה בחקלאות עמד על כ-2% ו-כ- 18% בהתאמה, בישראל שיעור התמיכה העקיפה עומד על כ-70%. לא רק זאת, אלא מדובר גם במגמות הפוכות: בעוד שבישראל, שיעור התמיכה העקיפה גדל והולך, הרי שבאיחוד האירופי ובארה"ב הוא קטֵן.
הפוך גוטה, הפוך
אם רוצים שרי הממשלה להועיל במשהו לציבור הצרכנים, עליהם לנקוט במדיניות הפוכה בתכלית, לצמצם את הסבסוד העקיף והגביר את השקיפות בכל הנוגע להעברות ותמיכות בחקלאים. יש להמשיך לצמצם ולבטל את מרבית מכסי המגן ומכסות היבוא; לבטל את שיטת המכסות בייצור המקומי, ובכך לייעל את הייצור ולהגביר את התחרות. וכמובן, להפסיק את השימוש במחירי מינימום הגורמים לעיוותים בביקושים.
צמצום התמיכה העקיפה בחקלאות, יוביל לחיסכון משמעותי לצרכנים, יגביר את יעילות הייצור והתחרותיות ויביא לירידת מחירים. ולחקלאים בינינו, אל דאגה: ירידה במחירים מגדילה את המכירות, ובכך את הרווח הצפוי. ובתנאים של שוק חופשי, יוכלו חקלאינו לשקוד על פיתוח זנים ושיטות גידול חדשניות ועל כיבוש שווקים חדשים, במקום לכלות את כספם וזמנם על ארגוני לובי ארכאיים.
שאול קירשנבאום הוא חוקר במכון ירושלים לחקר שווקים.
שוב ושוב כותבים במידה על הורדת מכסים על מוצרי מזון מיובאים. שוב ושוב מתעלמים אותם כותבים מתגובות רבות המעלות את הקושיות הבאות:
1) איפה ישנה עוד מדינה (מערבית. לא בורקינה פאסו או גמביה) שבה אין מכסי מגן על מוצרי יבוא כדי להגן על מוצר מקומי? האם מישהו מעלה על דעתו לייצא תפוזים לספרד? סוכר לברזיל? דבש לארה"ב? בשר לניו זילנד? אין סיכוי שהייצוא הזה יתרחש מהסיבה הפשוטה – מכסי המגן כדי להגן על המוצר המקומי באירופה ארה"ב ושאר המדינות המפותחות הo דרקוניים ובעשרות אחוזים גבוהים מהמוצר המקומי, הכול כדי להגן עליו.
2) אם ישראל רוצה להידמות למדינות אירופה וארה"ב היא צריכה להחיל סבסוד ישיר על מוצרי חקלאות, כמו שנהוג במדינות האלו. זה הביא, בין השאר, למשבר כלכלי עמוק ונטל פיננסי אדיר על כלכלות המערב. האיחוד האירופי היה שמח מאוד להיפטר מהסובסידיות הישירות האלו. אז תפסיקו לתת את הדוגמאות של כמה זול באירופה לקנות צנוניות. זה זול כי זה לא המחיר הריאלי!
3) למה לא עשו פה אף פעם כתבה עם קריאה נרגשת להורדת מכסים על מכוניות? הרי אין ייצור שלהן בארץ. המכס הגבוה לא מגן על תעשיה מקומית. למה שלא נתחיל מפה?
האם למישהו מאלה שכותבים פה חדשות לבקרים על חוליי החקלאות בארץ (ויש כאלה) מוכנים לענות בצורה רצינית על שאלות האלו?
בהונג קונג, ליכטנשטיין, מקאו, סינגפור, שוויץ, נורווגיה, גיארגיה, מאוריטיוס, קנדה, איסלנד, אוסטריה, בלגיה, בולגריה, צ'כיה, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, גרמניה, הונגריה, פינלנד ועוד עשרות מדינות, מדיניות המכסים, החסמים והמכסות היא פתוחה יותר מבישראל. בחלק מהמדינות האללו אין מכסים כלל (כולל מכסי מגן).
אהוד
אני מקווה שתגובתו של ירדן ענתה על השגותיך.
אם יש לך שאלות נוספות אשמח לענות
בברכה
נפתלי, להבנתי אי אפשר פשוט לספור מספר מכסים, צריך להדוק את הסיבה. לליכטנשטיין, מדינה בגודל בול דואר, אין מכסי הגנה כי מה הם מייצרים? (לדוגמא). ולפני שתקפוץ, ברור שבדנמרק המצב שונה. צריך לבדוק .
למדינה יש אינטרסים נוספים פרט לכלכלה נטו. חקלאות היא גם נכס אסטרטגי.
אהוד,
1. במרבית מדינות המערב נוצרו קבוצות לחץ חקלאיות חזקות מסיבות היסטוריות. מכיוון שמרבית האוכלוסייה במערב אינה חקלאית, עלות הסבסוד של החקלאים מתפזרת על פני אזרחים רבים, ואילו התמיכה מרוכזת במגזר קטן למדי ששווה להתארגן למען שימור והעלאת הסבסוד. במדינות לא מערביות שיעור החקלאים גדול הרבה יותר ולכן לא ניתן לסבסד אותם בלי להכביד באופן משמעותי על שאר האוכלוסיה שתצא במאבק כנגד החקלאים. רוב יכול לסבסד מיעוט, מיעוט לא יכול לסבסד רוב (לפחות לאורך זמן). לכן אין שום סיבה לרצות להידמות לשאר מדינות המערב בעניין הזה.
2. לתמיכה ישירה יש שני יתרונות על פני תמיכה עקיפה: א. כולם יודעים בדיוק כמה זה עולה ואפשר לדון האם התמיכה שווה את המחיר. ב. את תקציב המדינה מממנים האזרחים באופן פרוגרסיבי ואילו התמיכה העקיפה היא רגרסיבית כך שהעניים משלמים אחוז גבוה יותר מהכנסתם. אני לא יודע למה החלטת שהסבסוד הישיר גרם למשבר הפיננסי, אבל בכל מקרה אם הסבסוד מטיל נטל כבד על התקציב זו סיבה להפסיק אותו – ולא להעביר אותו לכתפי העניים.
3.אני בטח לא אתנגד לביטול מכסים על מכוניות, ונראה לי שכתבי מידה חושבים כמוני בעניין הזה, אבל המשמעות הכלכלית שונה. ראשית, זה מקור להכנסות רבות לתקציב המדינה, כך שיהיה צורך בקיצוץ בהוצאות או בהעלאת מיסים אחרים. דווקא בגלל שאין כאן ייצור מכוניות מקומי ובגלל שגמישות הביקוש למכוניות נמוכה יחסית (מכונית היא צורך עבור רבים ולא מותרות), המכס על מכוניות אינו גורם לאי יעילות ועיוותים באותה מידה כמו המכס על מוצרים חקלאיים.
אולי מישהו יכול להסביר לי למה נטפלים לחקלאים בכל סיפור יוקר המחיה בנושא המזון? גם אם המכסים יבוטלו, הרי החקלאים מוכרים את רוב תוצרתם ב25% ממחיר המדף. כלומר, כמה פוטנציאל אופטימיזציה יש כאן כבר?
ולעומת זאת, נושא השיווק והתיווך זוכה לרשת הגנה מקיר לקיר. עיתונים כלייים, כלכליים, אתרי ימין וכלכלה חופשית.. דממה .
WTF, אנשים?