העולם הגדול: אוסטרליה

ספינה עמוסת אסירים בריטים, 778 במספר, יישבה לראשונה את היבשת אוסטרליה לפני קצת יותר ממאתיים שנה • מאז, יבשת העונשין הלכה ושגשגה תחת הכתר הבריטי, והפכה לאחת המדינות המפותחות והעשירות ביותר בעולם • גם כאן, סודה של המדינה הוא במדיניות השוק החופשי שלה, באחוז הקטן של הוצאה ציבורית, ובהסרת החסמים על ייבוא • אוסטרליה, גן-עדן של חופים לבנים וחירות 

בתחילת הקיץ של שנת 1787 עזבו אחת-עשרה ספינות את מימיה המוגנים של פורטסמות', אנגליה, והפליגו דרומה במרחביו הפתוחים של האוקיינוס האטלנטי – אל קצה העולם. הספינות, שיצאו מחצי הכדור הצפוני, חצו את קו המשווה והגיעו לחצי הכדור הדרומי בשנת 1788; לאחר שמונה חודשים של מסע רצוף תלאות, הטילה הספינה הראשונה עוגן בגן העדן האבוד. קרוב לוודאי שאיש מחברי אותו משט, 778 אסירים ואסירות ועוד כמה מאות מלחים וסוהרים, לא ידע שסופו של מסעם יסמן את תחילת קורותיה המודרניים של היבשת הקטנה בעולם, אוסטרליה.

המדינה האוסטרלית היא פדרציה של שש מדינות, שהגדולות שבהן הן מדינת אוסטרליה המערבית, מדינת אוסטרליה הדרומית, קווינסלנד והטריטוריה הצפונית. נוסף עליהן חברות בפדרציה טריטוריות חוץ יבשתיות רבות, כמו האיים הזעירים בעלי השם הציורי "קוקוס", שבהם גרים כשבע מאות בני אדם. על אף שיש בעולם לא מעט מדינות איים, אוסטרליה היא המדינה היחידה שהיא יבשת של ממש: שטחה העצום, 7.6 מיליון קמ"ר, ממקם אותה כמדינה השביעית בגודלה בעולם, ויכול היה לספק קמ"ר פרטי לכל אזרח ישראלי. גם עבור האוסטרלים המציאות הזו לא רחוקה: ביבשת הרחבה גרים רק 22,262,000 אזרחים, מה שהופך אותה לאחת המדינות הפחות צפופות בעולם (פחות משלושה אנשים לקמ"ר; מקום 230 מתוך 237). אמנם, רוב התושבים מתרכזים בערים הגדולות (89%), ומיעוטם בעיירות קטנות ובחוות בודדים.

המרחקים בין קצותיה של אוסטרליה בלתי נתפסים כמעט. נסיעה מהעיר המוכרת סידני לעיר הבירה קנברה אורכת רק שעתיים ברכב, אך תייר שיחפוץ במסע מהחוף המזרחי לחוף המערבי – מסידני ועד פרת' – יבלה 65 שעות מחייו בנסיעה רצופה בקו הרכבת Indian Pacific, שהוא השישי באורכו בעולם (4,352 ק"מ!), ויחצה שלושה אזורי זמן. בדרכו יראה התייר בעיקר מדבר שממה; האקלים של אזורים נרחבים הוא יבש, ורק אחוז קטן משטח המדינה מכוסה בצמחיה (6.16%). הנוף האוסטרלי מישורי ברובו, או לכל היותר עשוי רמות גדולות, ורק חלקים מועטים מהמדינה הרריים; ההר הגבוה ביותר, הר קושצ'ושקו, הוא חלק מרכס הרים המכונה האלפים האוסטרלים, ופסגתו מתנשאת לגובה של 2,229 מטרים. ממש בלבה של היבשת, באזור של חולות אדומים, נמצא אחד מפלאי הטבע של אוסטרליה: סלע מהגדולים בעולם הקרוי אולרו (Uluru). הוא מקודש לילידים האבוריג'נים, ומספק חוויה ויזואלית מיוחדת למערביים. מישורי הפרא העצומים של אוסטרליה מאוכלסים במינים אנדמיים רבים, שהמוכרים שבהם הם יונקי הכיס – הקנגורו והקואלה למשל.

לא לחינם הפליגו ספינות האסירים ההן דרומה דווקא; אוסטרליה היא ה"חור" האולטימטיבי; המדינה השכנה הקרובה ביותר לאוסטרליה היא פפואה ניו-גיני המרוחקת 150 ק"מ בלבד מחופיה, אך הרוצה לבקר במדינה גדולה יותר, ניו-זילנד למשל, יצטרך לגמוא לא פחות מ-2,300 ק"מ. בין אוסטרליה לאירופה מפרידים 12,000 ק"מ של ים בקו אווירי, ומרחק דומה מפריד בינה ובין דרום אמריקה. אפריקה קרובה יותר, ו"רק" 8,000 ק"מ גועשים מפרידים בינה ובין היבשת הדרומית.

אגדות עממיות על ארץ דרומית לא נודעת היו מוכרות באירופה כבר מהתקופה הרומית, ולמעשה מקור שמה של היבשת הוא המלה הלטינית ל"דרומי" – australis. אך מסתבר שבני המערב לא באמת הכירו את אוסטרליה; המגע האירופי המתועד הראשון עם היבשת אירע רק מאות רבות של שנים אחר כך, בתחילת המאה ה-17, כשמגלה ארצות הולנדי בשם ויליאם ג'ונסון נחת על חופי היבשת לראשונה. ג'ונסון גורש בידי הילידים האבוריג'נים, אך הדבר לא הרתיע אחרים מלנסות את מזלם. בעקבות ההולנדי באו מגלי ארצות נוספים, הולנדים, פורטוגלים ואנגלים. גילוי רדף גילוי, אך אפשר ואוסטרליה הייתה נשארת יעד אטרקטיבי רק למגלי ארצות אלמלא הצעתו של ג'יימס קוק להפוך אותה למושבת עונשין בריטית.

יום אוסטרליה של האסירים, ועצמאות ללא שפיכות דמים

קוק, מגלה הארצות האנגלי המפורסם, היה האירופי הראשון שראה את חופיה המזרחיים של אוסטרליה; (לאנגלים, אגב, שמורה גם זכות ראשונים מפוקפקת על איבוד ספינה ראשונה (בשנת 1622) בחופי אוסטרליה). במסעו הראשון כמגלה ארצות, הצטווה קוק להגיע לאי טהיטי שבדרום האוקיינוס השקט, שם היה עליו לצפות במעבר כוכב נוגה על פני השמש. הספינה, שצוותה כלל מלבד מלחים גם כמה אסטרונומים ובוטנאים, יצאה מזרחה באוגוסט של שנת 1768 והצליחה להגיע ליעדה בזמן. לאחר שסיים את משימתו הראשונה, פתח קוק את הוראות המסע החתומות שקיבל מידי האדמירלות, וגילה שמשימתו הבאה היא איתורה של "טיירה אוסטרליס", הארץ הדרומית. קוק אפוא המשיך לשוט מזרחה, והגיע לניו זילנד המרוחקת. על אף שניו זילנד כבר הייתה מוכרת לגיאוגרפים – טסמן ההולנדי כבר גילה אותה ועוד אי נוסף (שלימים יקרא טסמניה על שמו ויעניק את שמו גם ל"שד הטסמני" החביב) באמצע המאה ה-17 – רגל אירופאית לא דרכה בה כבר 128 שנים. משם המשיך קוק במסע גישוש מזרחה מתוך כוונה למצוא את היבשת האוסטרלית.

בסתיו של שנת 1770 הגיח קו החוף המזרחי של אוסטרליה מבין הגלים, והיבשת האבודה נתגלתה. קוק נחת על החוף וערך בו מסע קצר ולאחר מכן החל לשוט צפונה לאורך קו החוף, לצורך מיפויו. במהלך שייט זה נפגעה הספינה משונית אלמוגים והושבתה. התיקון ארך שבעה שבועות, וזמן זה נוצל גם לצורכי ביקור ביבשת. במהלך אחד הביקורים נתקלו האירופאים לראשונה בחיות אפורות ומוזרות, ולאחר זמן אף הצליחו לצוד אחת מהן. קפטן קוק והבוטנאי ג'וזף בנקס תיעדו את הדבר ביומניהם: "שיחק מזלו של מר גור, שיצא להסתובב באותו יום עם רובהו, להרוג את אחד מבעלי החיים שכה עוררו את סקרנותנו … הראש, הצוואר והכתפיים קטנים מאוד ביחס לשאר חלקי הגוף; הזנב אורכו כמעט כאורך הגוף, עבה ליד העכוז, הולך ודק לקראת קצהו … היא מתקדמת בקפיצות או דילוגים, הגומאים מרחק רב, ביציבה זקופה. עורה מכוסה פרווה קצר שצבעה חום כהה או אפור … המקומיים מכנים את החיה 'קנגורו'. למחרת היה הקנגורו שלנו מוכן לאכילה והתברר שבשרו מצויין" (מתוך דויטשר, בראי השפה, עמ' 177-178).

אלא שבאופן מפתיע, איש לא הצליח לאתר בהמשך יליד שמכיר את המילה "קנגורו", קל וחומר שמקשר אותה לחיה האפורה. רבים החלו לתהות שמא קוק ובנקס טעו; אגדה אורבנית טוענת עד היום ש"קנגורו" אינו אלא צירוף מילים בשפת הילידים שמשמעותו "איני מבין" – תשובתם של המקומיים לשאלתו הלא-ברורה של קוק… רק מאה שנים לאחר מכן, בשנת 1971, טוהר שמו של קוק ונפתרה התעלומה; אנתרופולוג שחקר את השפה הילידית גוגו ימיטיר, גילה ש"גנגורו" הוא שמו של קנגורו גדול אפור מסוג מסוים.

קוק המשיך במסעו לאורך החוף, וכשהגיע לאחד האיים בחוף הצפוני, "אי החזקה" (Possession Island), הוא תבע בעלות על אדמת היבשת כולה בשמו של מלך אנגליה ג'ורג' השלישי, תוך הנפת דגל האימפריה הבריטית. הוא קרא לה בשם "ניו סאות' ווילס". כששב קוק לאנגליה, הוא הציע למלך לנצל את היבשת הנידחת כדי להקים בה מושבת עונשין. את אתר הנחיתה שלהם ביבשת תיארו קוק ואנשיו כמקום נוח להקמת נקודת התיישבות.

קוק לא לגמרי דייק: כשהגיעו ספינות האסירים הראשונות למפרץ הוא התגלה כלא-ראוי להתיישבות, והן נאלצו לחפש אתר חלופי לאורך החוף המזרחי. האתר שנבחר לבסוף הוא המקום שבו שוכנת עד היום סידני – עיר הבירה של מחוז ניו-סאות' ווילס, שהיא גם העיר הגדולה באוסטרליה עם אוכלוסייה של ארבע מיליון תושבים.

בעוד שמדינות מודרניות רבות חבות את קיומן לתעוזתם של מנהיגים שהניפו את נס המרד כנגד הכובש הזר, אוסטרליה קיבלה עצמאות מהאימפריה הבריטית בדרכי שלום, ונראה שהיא חייבת את קיומה דווקא לאותה חבורה של פושעים מצורעים ומגורשים. ואכן, עד היום נחוג יום הגעת משט האסירים הראשון כחג לאומי בשם "יום אוסטרליה".

 הלבנים דוחקים את האבוריג'ינים

היבשת הפראית הלכה ונכבשה אט אט תחת מגפי האדם הלבן – ובסיוע המפרשים הלבנים של אניותיו. במהלך המאות ה-18 וה-19 הוקמו באוסטרליה שש קולניות נוספות, שהלכו והתפתחו כחלק מהאימפריה הבריטית. הגידול באוכלוסיה היה איטי, אך הבטחות להתעשרות מהירה הגבירו את קצב הגידול; הבהלה לזהב באמצע המאה ה-19 הביאה להגדלת מספר התושבים ב-150% עד סוף המאה – המועד שבו התאחדו הקולניות לפדרציה, שקיבלה עצמאות מידי הכתר ממש בתחילתה של המאה ה-20.

אכן, פיתוחה של אוסטרליה לווה בפגיעה בילידים האבוריג'ינים, חלקה בלתי מכוונת, כתוצאה מההשתלטות על שטחי המחייה שלהם, וחלקה מכוון – כמו זו שבה מצדד מאמר המערכת של ה'קוקטאון הראלד' משנת 1874, הקובע ש"כאשר פראים מחליטים להילחם בציביליזציה, יש להשמידם; זה גורל גזעם". במאה ה-21 החליפה מדיניות ההגירה את המאבק הישיר בילידים: במשך חמישים השנים האחרונות עודדה הממשלה האוסטרלית הגירה של לבנים דווקא, דבר שהמשיך לצמצם את שיעורם של הילידים האבוריג'ינים באוכלוסיה, עד שכיום הם מהווים פחות מאחוז מתושבי היבשת.

רובם המכריע של תושבי היבשת הם לבנים ממוצא אירופאי (92%), לצד מספר מיעוטים שהגדול שבהם הוא אסיאתי (7%) וכאמור האבוריג'יני (1%). ההומוגניות התרבותית של אוסטרליה מאפשרת לה יציבות פוליטית מרשימה, ואין שום פלא שמדד 'פרידום.האוס' דירג את המדינה כדמוקרטיה בעלת "חופש גבוה", כיאה למדינה מערבית מן השורה הראשונה.

למרות המסורת הפוליטית המפוארת שירשו ממדינת האם אנגליה, האוסטרלים ביטאו ברבות השנים את עצמאותם על-ידי התנתקות מדורגת ממורשת הסמלים הבריטית. עיר הבירה המקורית איבדה את מעמדה לטובת קנברה, וגם המנון המדינה האוסטרלי הוחלף; ההמנון המקורי היה זה הבריטי, "אל נצור את המלכה", אך הוצע לשנותו כבר בשנת היובל של אוסטרליה. ניסיון זה לא צלח אמנם, אך בשנת 1984, לאחר כמה משאלי עם וניסיונות שינוי שלא החזיקו מעמד, שונה לבסוף ההמנון ל"התקדמי אוסטרליה היפה". בנוסח המקורי של ההמנון החדש צוינו חסרונותיה של אנגליה בלי בושה ("With all her faults we love her still"), אך קטע זה הושמט ואינו מושר כיום. ההמנון המקורי נותר כ"המנון המלכותי" שמנוגן באירועים בהם משתתפת מלכת אנגליה או חברים אחרים במשפחת המלוכה.

ואי אפשר גם בלי פיסת טריוויה עולמית: מה הקשר בין ההמנון האוסטרלי ובין מנהגי תפילה חסידיים? ובכן, בנוסח הנוכחי של ההמנון מופיע הפועל האנגלי הארכאי והפואטי "Girt" שמשמעותו היא "מוקף", והוא חולק מקור אטימולוגי זהה לזה של ה"גרטל" החסידי המקיף את מותניו של המתפלל, שמקורו במילה הגרמנית "Gürtel".

גבולות בטוחים, עשרות אלפי חיילים

שלא כמו ישראל, אוסטרליה מוקפת רק ים; מאחר שהאורך הכולל של גבולותיה המשותפים הוא 0 ק"מ, אין לה סכסוכים טריטוריאליים. למרות שאוסטרליה הייתה יכולה לנצל את מיקומה הנידח בקצה העולם ואת המחסור החריף באויבים טבעיים כדי לחמוק ממעורבות בסכסוכים בינלאומיים, היא לא עשתה זאת; בשתי מלחמות העולם נלחמו חיילים אוסטרלים לצד חיילי צבאות האימפריה הבריטית, ואף השתתפו בקרב גליפולי המפורסם. חיילים של 'כוחות ההגנה של אוסטרליה' השתתפו גם במבצעי הפלישה האמריקנים לעיראק ואפגניסטן.

למרות שאין לה אף סכסוך טריטוריאלי, ממשלת המדינה משקיעה 3% מהתמ"ג שלה בצבאה המודרני. לאחרונה אף ניהל הצבא האוסטרלי תרגיל תמרון גדול יחד עם צבא ארצות-הברית, שדימה התגוננות ממתקפה של מדינת אויב משותפת (ככל הנראה סין). בשל הריחוק הגאוגרפי של היבשת מאויבים פוטנציאליים, הצבא משקיע בפיתוח יכולות תקיפה אוויריות וימיות; הצי מחזיק צוללות ומשחתות, וטייסי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מפעילים כמאתיים מטוסי תובלה, תקיפה, הפצצה ואימונים וגם את הכטב"ם הישראלי "הרון 1". השירות בצבא האוסטרלי הוא התנדבותי, החל בגיל 17, ושוויוני – נשים יכולות לשרת בכל תפקידי הלחימה מלבד היחידות המיוחדות.

למרות ריחוקה הפיזי ממדינות אחרות, אוסטרליה חברה בארגונים בינלאומיים שונים. כשאר המדינות שהיו בעבר תחת שלטון הכתר גם היא נוטלת חלק ב"חבר העמים הבריטי", והיא גם שייכת לקבוצה האינטימית של "חמש העיניים" – גוש המדינות דוברות האנגלית שכרתו ביניהן ברית כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה (זו אולי הסיבה לכך שארה"ב השתמשה בשגרירויות אוסטרליה ברחבי העולם להצבת מתקני ריגול, כפי שנחשף לאחרונה). כמובן, היא חברה גם ב-OECD.

כלכלת שירותים עשירה וקפיטליסטית מאוד

התמ"ג האוסטרלי לנפש, לפי הערכת 'קרן המטבע הבינלאומית', עומד על 42,640 דולר לשנה – מה שממקם אותה במקום העשירי המכובד בין המדינות העשירות בתבל, מיד אחרי שווייץ וקנדה. איכות החיים הידועה שלה מתבטאת לא רק בעושר הכלכלי, אלא גם בהיותה מדינה מפותחת במיוחד. במדד הפיתוח האנושי (HDI) של האו"ם היא ממוקמת אי שם בפסגה, שנייה רק לנורווגיה; למקום זה היא מגיעה, בין היתר, בזכות מערכת חינוך טובה ומערכת בריאות מתקדמת; תוחלת החיים הממוצעת של אישה אוסטרלית עומדת על 84 שנים, בדיוק כמו בשווייץ, ומצב הביטחון האזרחי טוב (רצח אחד לכל 100,000 אזרחים בשנה, 52% פחות מבישראל).

גם שיעור האבטלה באוסטרליה נמוך יחסית, והוא עומד בשנה זו על 5.1% מהאוכלוסיה. זאת, בנוסף לזה שהוא מצוי כבר שנים במגמת ירידה ברורה, למרות המשבר הכלכלי העולמי; בעשור שבין 2002 ל-2012, פחת אחוז הלא-מועסקים מ-6.4% ל-5.2% והמגמה כאמור נמשכת. במקביל, באותן שנים חוותה אוסטרליה מגמת עלייה מתונה בתמ"ג לנפש.

אוסטרליה נחשבת לאחת הכלכלות הקפיטליסטיות והחופשיות בתבל. במדד החופש הכלכלי של 'הריטג' היא אף תופסת את המקום השלישי בעולם, בין שש המדינות שמוגדרות "בעלות חופש כלכלי מלא". המגזר הציבורי האוסטרלי רזה יחסית, בוודאי בהשוואה למדינות אחרות: 27% מהתמ"ג מוקדשים למנגנוני המדינה, לעומת 41% בממוצע בשאר מדינות ה-OECD.

כמדינה שחרתה על דגלה את השוק החופשי, אך גם ככזו התלויה מאוד בייצוא של חקלאות ומחצבים, אוסטרליה הקימה את 'הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה – האוקיינוס השקט' (APEC) בשנת 1989, שאחד מעקרונות היסוד שלו הוא פתיחת השווקים בין המדינות והורדת החסמים על ייבוא. בכנס השנתי האחרון של הפורום באינדונזיה יצאו חברי הנהלת הפורום בהצהרה אודות מחויבותם לפעול לחיזוקן של אמנות המסחר הרב-צדדיות, ולהילחם כנגד חסמים מסחריים המובילים להיחלשות המסחר ולהאטת התאוששות הכלכלה העולמית. בעניין זה, ועדת המעקב של האיחוד האירופי פירסמה לאחרונה נתונים שיש בהם כדי ללמד על הקושי שמציבים שווקים סגורים, ועל הפתיחות של אוסטרליה; לפי הוועדה, כ-700 חסמי סחר (שאינם מכסיים) חדשים נוספו בעולם בין השנים 2008-2013. באוסטרליה נוספו 5 בלבד, בשווייץ – 4, בהונג קונג – 1, באינדונזיה – 73, ובארגנטינה, השיאנית, נוספו 147 (!).

חופש המסחר, שמתבטא בין השאר בהיעדר מכסי מגן וחסמי סחר אחרים, הוא אחד המרכיבים החשובים בדירוג המרשים של אוסטרליה במדד של 'הריטג'. זאת לצד חופש ההשקעה הגבוה שיש במדינה, הגדול ב-30 נקודות מהממוצע העולמי ומתבטא בין היתר בכך שמשקיעים זרים זוכים לאותו יחס כמו משקיעים מקומיים – מה שמתמרץ אותם להשקיע באוסטרליה. גם החופש הפיננסי המרשים תורם לתמונת המצב הכלכלית: המגזר הפיננסי מפותח, תחרותי ובעל שקיפות גבוהה, וכל הבנקים הם בבעלות פרטית.

בנוסף, בתחום העסקים הקטנים אוסטרליה היא גן-עדן עלי אדמות: הביורוקרטיה מינימלית ויעילה, ודי ביומיים(!) כדי לפתוח עסק חדש. לא מפתיע אפוא לגלות שבשנת 2012 נוספו לשוק 8,868 בתי עסק חדשים, עלייה של 0.4% במספר העסקים החדשים ביחס לשנה הקודמת.

אולם, לא הכל ורוד בגן-העדן הקפיטליסטי של אוסטרליה וגם לה יש מה להשתפר, לפחות לפי 'מדד התחרותיות העולמי' של WEF: על אף הדירוג הגבוה שלה בתחום "תחרותיות המערכת הפיננסית" (7/148), בדירוג הסופי לשנת 2013, הגיעה אוסטרליה רק למקום ה-21 – בפעם הראשונה מחוץ לעשרים הראשונות מאז שהחלה המדידה.

בעוד שבתחילת דרכה הכלכלה האוסטרלית התבססה בעיקר על כריית מחצבים ועל חקלאות, הכלכלה המודרנית שלה מבוססת כיום על מגזר השירותים (פיננסים, היי-טק וכד'). ענפי השירותים השונים מעסיקים למעלה מ-75% מכוח העבודה האוסטרלי, ואחראים על 70% מהתוצר הלאומי. אחרי ענפי השירותים, מגיעים ענפי הכרייה והחקלאות שתורמים גם הם רבות לייצוא ולצמיחה.

אוסטרליה ידועה במוצריה החקלאיים – תבואה, בשר וצמר – ובעפרות המתכת ומחצבי הפחם והאבן. 52% מאדמת אוסטרליה נמצאת בשימוש חקלאי בידי 134,000 עסקים. השטחים הפוריים של המדינה, המכונים גם "חגורת החיטה", נמצאים בדרום-מזרחה של היבשת והם מניבים בעיקר – כמה צפוי – חיטה, אך גם עפרות זהב, ניקל וברזל. אזור זה אחראי ל-3.1% מהתמ"ג של אוסטרליה. את תוצרת החיטה שלה מייצאת אוסטרליה בעיקר למזרח אסיה; הפיליפינים, אינדונזיה, סין ודרום קוריאה.

אוסטרליה היא גם יצואנית עולמית מובילה של פחם; 54% מהפחם שנכרה באוסטרליה מיוצא, בד"כ למזרח הרחוק, ומספק 35% מהתצרוכת העולמית. כמעט 30% מהיצוא האוסטרלי הוא לשוק הסיני, כשחלק ניכר מהסחורה המיוצאת לשם היא ברזל גולמי המשמש לפיתוחו של הענק האסייתי בעל התיאבון. אוסטרליה, אגב, מייצאת גם עפרת אורניום לשימוש בכורים גרעיניים ברחבי העולם, שחלקו אולי זלג גם לאיראן בדרכים עוקפות. ייצוא העפרות הוא בעל דיס-פרופורציה מעניינת בנתונים: בשנת 2005 תרם יצוא העפרות 5.6% מהתמ"ג האוסטרלי, אך תפס לא פחות מ-35% מהנפח המיוצא. בארה"ב, לשם השוואה, מייצרת הכרייה רק 1.6% מהתמ"ג.

גם ענף הייצור (9%) תורם את חלקו המכובד לעוגת ההכנסות האוסטרלית, בעוד שהתיירות מספקת רק 2.6%. הנתון כמובן מטעה: אוסטרליה מספקת לתיירים חופי זהב עתירי גלים לגולשים מכל העולם, שונית מחסום עצומה במזרח היבשת קורצת לצוללנים, והמדבר הגדול מספק מסלולי טרקים לתרמילאים.

אוסטרליה, גן-עדן של חופים וחופש.