למה לבני מאיימת על ישראל מעל כל במה, למרות שהמשא-ומתן נדון לכישלון? ארז תדמור מנסה לפצח את החידה.
וינסטון צ'רציל אמר פעם כי דיפלומט טוב הוא אדם החושב פעמיים לפני שהוא לא אומר כלום. ציפי לבני, כנראה, לא שמעה על כך, ולאחרונה היא מתנפלת על כל מיקרופון שנקרה בדרכה כדי לאיים בכך שישראל צפויה לבידוד בינלאומי במידה והמשא-ומתן המדיני ייכשל.
חיפשתי וחיפשתי דרך דיפלומטית להתייחס להתנהלות זו, אלא שבדומה למשא-ומתן המדיני, נכשלתי. אין דרך דיפלומטית להתייחס לעובדה ששרת המשפטים של ישראל – זו שאחראית גם על ניהול המשא-ומתן – אינה מסוגלת להבין שהתבטאויות על "השלכות שלילות על כלכלת ישראל" ו"בידוד בינלאומי" הן ההישג הגדול ביותר של מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל.
הרי אפילו לבני אמורה להבין שכשהפלסטינים שומעים דברים מסוג זה הם יקשיחו את עמדתם. גם היא לא הייתה מפרסמת מודעה בעיתון כדוגמת הנוסח הבא: "למכירה – טויוטה קורולה. יד שנייה מעו"ד. חייבת למכור תוך יומיים אחרת הבנק יעקל לי את הדירה".
כן, גם לבני חייבת להבין זאת. ולכן, למרות שאיני מזהה אצלה כושר אנליטי מזהיר במיוחד, אני חייב להניח שמסתתר כאן משהו שהוא מעבר לטיפשות הנראית-לעין גרידא. מה מניע את גלגלי השיניים בראשה של שרת המשפטים? מהם המהלכים התיאורטיים שהיא שוקלת לפני שהחליטה להצטרף למסע להגברת הלחץ על אזרחי ישראל?
בראשי עולות שתי אפשרויות.
1. ניסיון כפייה על אזרחי ישראל: ציפי לבני מבינה את השלכות דבריה, אך משמיעה אותם בכל זאת במטרה לכפות את עמדותיה על הציבור הישראלי בדרך עקיפה של לחץ בינלאומי ובידוד; זאת למרות שלפני שנה בלבד קיבלה רק 5% מקולות הבוחרים.
אבל יש קושי בתזה הזו. לא יכול להיות שלבני חושבת שהמשא-ומתן יבשיל. הרי היא עצמה ניהלה את המשא-ומתן מטעם ממשלת אולמרט, בו סירבו הפלסטינים להצעותיה מרחיקות-הלכת; הלא היא עצמה מנהלת את המשא-ומתן המדיני בשנה האחרונה, ויודעת טוב מכולם כי הפלסטינים לא זזו בסנטימטר מעמדותיהם בראשית התהליך.
2. אסטרטגיה גלותית: ציפי לבני מבינה היטב שאין שום סיכוי להסדר עם הפלסטינים. הפלסטינים יסרבו לכל הסדר מכיוון שאינם רוצים מדינה לצד ישראל, אלא מדינה במקום ישראל. ומכיוון שציפי לבני טסה כבר שנים מוושינגטון לדאבוס ומז'נבה לבריסל, מוקד ההתייחסות העיקרי שלה, כוכב הצפון התודעתי שלה, איננו אזרחי ישראל, אלא הקהילה האירופית.
מתוך ידיעה שהמו"מ ייכשל, מנסה לבני נואשות, שלא לומר בפתטיות גלותית, לייצר אליבי מדיני שאמור להטיל את האחריות לכישלון המו"מ על כתפי הפלסטינים. לבני בונה את הטיעון: "אנחנו עשינו כל מה שיכולנו, הצענו הכל, הרי שמעתם אותי אומרת שישראל חייבת להגיע להסכם. זה לא אנחנו, זה הם". כך, בתחינות והפצרות, תנסה לבני למנוע מהפריץ האירופי לבצע את זממו ביהודים. לא שאסטרטגיה זו עבדה אי-פעם, אבל בכל זאת, אסטרטגיה.
איך קוראת לבני את ז'בוטינסקי?
הגם שכבר החליפה את עורה המדיני והפכה לאשת שמאל מובהקת, ממשיכה ציפי לבני ומתיימרת לדבר כבית"רית וכתלמידת זאב ז'בוטינסקי. מעניין כיצד תוכל ליישב בין התבטאויותיה לדברים שכתב ז'בוטינסקי בעניין הלחץ המדיני:
אין ידידות בענייני מדיניות, יש לחץ. מה שמכריע את הכף אינו הטוב או הרע של המושל. זוהי כמות הלחץ, שתבוא מצד הנתינים עצמם. אם הלחץ אינו בא אלא מצד מתנגדינו, ומצידנו אנו אין לחץ נגדי, שמספיק לבטל את הראשון ולהתגבר עליו, הרי כל מה שייעשה בארץ – נגדנו ייעשה, אף אם האיש העומד בראש הממשלה ייקרא בלפור, אף אם ייקרא וודג'ווד, אף אם ייקרא תיאודור הרצל!
כי התיקון הקל ביותר בענייני מדינה אינו נקנה אלא על-ידי לחץ ומלחמה. ומי שאין לו המרץ, או אין לו ההעזה, או אין לו הכישרון, או אין לו החשק להילחם – זה לא ישיג אף את התיקון הקל ביותר לטובתנו!
לבני כנראה קוראת את ז'בוטינסקי במהופך לגמרי, וסבורה שהצד שמתכופף ומתקפל מעביר את הלחץ לצד השני. המציאות הפוכה לגמרי, כמובן. דווקא הצד שבורח מזמין עוד לחץ, דווקא הצד המבוהל מזמין עוד איומים וחרמות, דווקא הצד שמפגין חולשה סופג את האש.
הגיע הזמן שמישהו יסביר לשרת-המשפטים, לשעבר שרת-החוץ, לשעבר כמעט ראשת-הממשלה, כי האינטרס הישראלי הוא להפנות את הלחץ לעבר הפלסטינים, ולשם כך עליה לדבוק בתורת רבה, ולייצג בלהט עמדה ישראלית בלתי-מתפשרת. אם תבוא פשרה, רק כך היא תבוא. הגיע הזמן שמישהו יפנה ללבני כדי לומר: הפוך, ציפי, הפוך.
היא סה"כ אנטישמית. למה אתה חושב שדרושה לכך אסטרטגיה?
לדעתי השמאל מנסה להכין את הקרקע למשאל עם – למקרה שיהיה הסכם ויעשו משאל עם.
בגלל זה לבני אומרת שבלי הסכם נזכה לבידוד בינ"ל, בגלל זה הוציאו שלטי חוצות שבלי הסכם לא נוכל להוריד את יוקר המחיה, ובטח השמאלנים ינסו למכור לנו עוד כל מיני שקרים בסגנון.
אין אנטישמיות אין אסטרטגיה- מה נשאר אישה נבובה וטיפשה ועם ישראל שהצביע למטומטמת .
שיתוף הפעולה של השמאל עם התקשורת הוא מהטובים שקיימים בעולם.
אותה תקשורת בעלת אג'נדה פוליטית משפיעה על הנטיה הפוליטית של העם בצורה מרחיקה לכת.
העם יודע מה שהתקשורת מרשה לו לדעת ואיך שהיא מרשה לו לדעת.
ציפי לבני מאיימת בחרמות וכידוע גורמת נזק עצום לישראל, בתגבור התקשורת הישראלית זו לא נתפסת כעמדה פוליטית או כאישיות הזויה אלה כמצב לגיטימי שיש להגיב אליו.
העמדות הוותרניות, האובר הומאניות ודמוקרטיות של השמאל הינן חסרות בסיס לא מחזיקות מים במבחן המציאות והוכחו שוב ושוב כלא נכונות ורעות.
אז איך בכל זאת אותן עמדות נשארות לגיטימיות? איך עדיין קיימים אזרחים שמצביעים לאותם מפלגות?
התשובה נמצאת מולינו בסלון בהיי דפינישן.
דיפלומט טוב הוא אדם החושב פעמיים לפני שהוא לא אומר כלום – Edward Heath