הסנקציות עובדות: באיראן מתכוננים לכשלון המו"מ

שיחות הגרעין נמשכות, ומנהיג איראן ח'אמנהאי כבר מכין את הקרקע עבור כשלון אפשרי: לפני כחודש הוא הכריז על תוכנית "כלכלת התנגדות", שעיקרה הפחתת התלות האיראנית בגורמים חיצוניים • הציבור באיראן אינו מתרגש ומזהה כי מדובר באשליה חסרת בסיס שלא תקל עליו את העול • ובעוד הלחץ הבינלאומי עושה את שלו והכלכלה האיראנית מדשדשת, מתגלה המניע האמיתי העומד מאחורי המהלך: תמרון פוליטי, המאפשר לח'אמנהאי לשמר את כוחו גם בקרב הימין השמרני במדינה

המצב באיראן לא קל. המִנְהל הכושל של ממשלת אחמדינז'אד עשה שמות בכלכלת המדינה ועולן של הסנקציות מכביד עוד יותר על האוכלוסייה קשת היום, מה שהופך את הסרתן לחשובה ביותר עבור המשטר והאזרחים. אך למרות הקלה פעוטה שהתרחשה לא מזמן, הסרה מלאה של הסנקציות תלויה בהצלחת המשא-ומתן, שבינתיים, כפי שהעידה שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון במספר הזמנויות, עוד רחוקה מלהתגשם.

על רקע זה, ב-19 בפברואר הכריז ח'אמנהאי על תוכנית "כלכלת ההתנגדות" של איראן. התכנית כוללת סעיפים רבים המתווים את המטרות הראויות של הכלכלה האיראנית, כגון הגדלת התפוקה של גז ונפט במטרה להשפיע על השוק העולמי, עידוד השקעות, התמקדות בייצוא על-פני ייבוא ויצירת תרבות של "ג'יהאד, המייצרת ערכים ועושר ומגדילה אפקטיביות". העקרונות שהיא מתווה אמורים, לדברי המנהיג, להוציא את איראן מהמבוי הכלכלי הסתום בו היא נתונה, ולהופכה ל"עצמאית, גמישה ולמבוססת ידע".

תכנית זו פורסמה בכלי התקשורת באיראן, וראשי השלטון והרשויות – המבצעת, המחוקקת והשופטת – כבר הונחו באופן אישי על-ידי ח'אמנהאי לאמצה. גם אנשי הדת במדינה החלו להפיץ את הבשורה, בהוראת המשטר, וחזרו על ססמאות "כלכלת ההתנגדות" ברחבי המסגדים, במטרה לעודד את הציבור. כך למשל, מטיף יום שישי של טהראן, אחמד ח'אתמי הכריז כי "התשתיות הצטברו במשך 35 שנה מאז המהפכה. אנחנו במקום ראשון בייצור נפט וגז ויכולים ליישם את כלכלת ההתנגדות. הכלכלה הזאת תבטל את האפקט של הסנקציות".

האזרחים פסימיים: סיסמאות ריקות

על פניו, התוכנית של ח'אמנהאי נשמעת מצויין; אחרי הכל, מי מתנגד לכלכלה יעילה, מבוססת מידע וייצוא, המעניקה עצמאות כלכלית? אלא שהבעיה נעוצה בפרט קטן ושולי, שאיכשהו חמק בין השורות: די בהתבוננות קלה במצע "כלכלת ההתנגדות" כדי להבחין שאין בו שום פירוט לגבי אופן השגתם של יעדים נעלים האלה.

פרט זה לא נעלם מעיני הציבור. שכבות רחבות באוכלוסייה האיראנית זיהו כי מדובר באוסף ססמאות, לפחות בכל הנוגע לטווח הקצר המיידי, וההמונים לא מתרגשים במיוחד. נקודה זו באה לידי ביטוי במחסור הבולט בדיונים על הנושא במרשתת האיראנית, למעט בבלוגים ואתרים רשמיים של המשטר.

בשיחה עם ידיד איראני, המתגורר בפרובינציה האיראנית לורסתאן, עולה תובנה דומה. "המושגים הללו – "כלכלת ההתנגדות" – הם משחקי מלים", הוא הסביר ל'מידה', "רובו המכריע של העם האיראני מעוניין בפתיחת שערי המסחר עם העולם. אפילו הקיצוניים מבינים את את זה". לדבריו, שיחות הגרעין מהוות פתח לתקווה עבור העם הנאנק תחת העול הכלכלי, ו"נכון לעכשיו, בקרב העם האיראני קיימת אווירה חיובית לגבי העתיד". "אבל אם השיחות יגיעו למבוי סתום", הוא הזהיר, "איראן תצא משליטה".

אכן, התקווה היחידה עבור המשטר והאזרחים היא הסרת הסנקציות, שתוביל לפתיחת שערי הכלכלה האיראנית ולסחר עם העולם. לא לחינם מדווחים כלי התקשורת האיראנית חדשות לבקרים על חברות מערביות שעומדות בתור לעשות עסקים באיראן. בהתחשב בפוטנציאל העצום של השוק האיראני אין זו תעמולה ריקה. אך למרות השאיפות, על-פי המצב הנוכחי נראה שיקח עוד זמן רב עד שחברות זרות אכן יעשו זאת.

כך למשל, כתוצאה מהסנקציות שהוטלו על הבנקים האיראניים הם נותקו ממערכת ההעברות הבנקאיות הבינלאומיות  SWIFT, מה שפוגע, כמובן, במסחר ובהעברות כספיות בין איראן לחו"ל. הסנקציות אמנם אינן מגבילות רכש של מוצרי מזון ומוצרים אחרים המוגדרים כ"צרכים הומניטאריים", אלא שגם רכישתן מסובכת מאוד הודות לסנקציות. איראן מבקשת להקל על תהליכים בנקאיים בירוקרטיים הקשורים לעסקאות מסוג זה, אך בינתיים, כך על-פי הדיווח האחרון של סוכנות הידיעות 'רויטרס', הבנקים המערביים לא ממש חשים לשתף פעולה, מחשש לקנסות אמריקניים.

היסטוריה של שחיתות

הבעיות הכלכליות של איראן לא החלו עם הסנקציות; הן נובעות מכמה סיבות, חלקן היו קיימות עוד לפני המהפכה האסלאמית ב-1979. הבעיות הללו הן העדר אפקטיביות, מנהל כושל ויותר מכל – השחיתות הפושה בכל מקום. ולא בשחיתות "רגילה" בלבד עסקינן, אלא בשחיתות ממוסדת, ששורשיה נטועים עוד בשנות ה-70 של המאה העשרים, תחת שלטונו של מחמד רזא שאה. חוקר איראן צ'ארלז קוזצמן קבע ש"השחיתות לא הייתה רק עניין צדדי באיראן של השולשת הפ'הלווית. היא הייתה אבן פינה של כלכלת איראן. המדינה הייתה מעורבת בכל עניין פעוט של הכלכלה האיראנית חרף שנאתו של השאה לקומוניזם ואמונתו בשוק החופשי".

המשטר האסלאמי לא המציא את השחיתות, אך תחת שלטונו היא תפחה לממדים חדשים. המצב כיום הוא שבאיראן מתקיימת כלכלת צללים ענפה, המנוהלת בחלקה על-ידי 'משמרות המהפכה', החולשות על חברות, מפעלים ונמלים. יש לציין כי 'משמרות המפכה' כפופות למנהיג בלבד, ולא לנשיא באשר הוא.

התחקיר המעמיק של רויטרז שפך אור חדש על האימפריה הכלכלית המושחתת שכונן המנהיג עלי ח'אמנהאי. ח'אמנהאי ניצב בראש הפירמידה של הארגון "סתאד", חברת נדל"ן עצומה, ובראשם של "בוניאדים", קרנות הון שונות המנהלות סכומים עתק של מיליארדי דולרים. על-פי החישוב של האוצר האמריקני, הונו של "סתאד" בלבד נאמד בכ-92 מיליארד דולר. ח'אמנהאי אולי אינו מושחת באופן אישי – לכל הפחות אין ידיעות מוצקות על כך – אך כל ההון העצום הזה אכן עומד לרשותו ולרצונו.

מובן שמשמרות המהפכה ושאר המוסדות מהסוג הנ"ל לא יפנו את מקומם ולא יוותרו על הנתח שלהם בכלכלה לטובת המדינה. ניתן לשער שכל חברה שתגיע לאיראן תאלץ להגדיר תקציבים כדי לשחד פקידים ו"להתחלק ברווחים" עם כל מיני גורמים אחרים, בדומה למתרחש ברוסיה בימים אלה. לא בכדי איראן ממוקמת במקום המאוד לא-מכובד (144) של מדד השחיתות העולמי, לא רחוק מרוסיה (מקום 127). הצרה היא שכמו במצרים, אין בנמצא שיטות ופתרונות שיצליחו להבריא את הכלכלה האיראנית בקצב שיענה על ציפיות האוכלוסייה.

דאגה אמיתית לאזרח או תמרון פוליטי?

מבחינה מסוימת נאום "כלכלת ההתנגדות" מבטא את הפסימיות של ח'אמנהאי לגבי התוצאה הסופית של המשא-ומתן עם המעצמות, ובכך מופנה למעשה לעבר גוש הימין השמרני במדינה.

בעבר, המנהיג הציג עצמו מספר פעמים בתור מי שאינו מתנגד לעצם השיחות, ובכך גיבה את הנשיא רוחאני. מצד שני, בכל הפעמים שנשמעו אמירות מצד הימין השמרני ש"ח'אמנהאי מתנגד למשא-ומתן", מעולם לא נשמעה הכחשה מטעם לשכתו. ואין זה דבר של מה בכך; לשכת המנהיג מאוד רגישה לכל אמירה שבה מוזכר המנהיג. הוא גם הצהיר כי אינו מאמין בהשגת תוצאות חיוביות מבחינת איראן, קרי, הסרת הסנקציות, ומכאן אפוא שכדאי לאיראן להסתמך על עצמה ו"להדק חגורות". עמדה זו, יחד עם הסיסמאות הריקות מתוכן, כמו "ג'יהאד כלכלי" והתגברות על הסנקציות, עליהן חזר ח'אמינהאי בנאומו, הן בדיוק מה שהימין השמרני מעוניין לשמוע. אמירות אלו שונות בתכלית מעמדותיו של הנשיא רוחאני, הדוגל בפתיחות כלכלית.

כך בא לידי ביטוי כוחו הריכוזי של ח'אמינהאי, השולט למעשה בכל הפלגים במדינה ומשחק משחק כפול: מצד אחד הוא מתיר לרוחאני לנהל את המשא-ומתן, אך מצד שני הוא תומך במפורש בגישות של הימין השמרני. בצורה כזו מיישם מנהיג איראן תמרון פוליטי מובהק: אם השיחות יוכתרו בהצלחה הרי הרווח שלו, ואם לאו – והכלכלה לא תשתפר – הרי שהוא כבר הזהיר שאין לבטוח באמריקנים ושיש לאמץ "כלכלת התנגדות".

נשיא מסונדל

אם לשפוט לפי הצהרותיו הביקורתיות כלפי 'משמרות המהפכה', הנשיא רוחאני מבין היטב שהוא יתקשה לבצע שינויים נדרשים בכלכלה בלי להתעמת עם כוחן של המשמרות. אשר על כן, תלותו של רוחאני בח'אמנהאי גוברת, מאחר שרק הוא מסוגל לפקוד על 'משמרות המהפכה'. זה כנראה הרקע להסכם ה"סטטוס קוו" שהושג בין השנים, כאשר על-פי הדיווחים, בפגישה שהתקיימה בין רוחאני למנהיג, סיכמו הללו כי רוחאני יזכה לגיבוי בכל הנוגע לשיחות הגרעין, בתנאי שהוא נמנע מלפעול בנושאים הקשורים לזכויות אזרח ולחירויות הפרט.

כך, ההוצאות להורג נמשכות באיראן כרגיל. שליח האו"ם לזכויות אדם באיראן אחמד שהיד הודיע לאחרונה כי מצב זכויות האדם תחת רוחאני כמעט ולא השתפר כלל. שתיקתו הרועמת של הנשיא האיראני לגבי נושאים אלה, כמו גם הימנעותו מהדרישה לשחרר את מיר חוסיין מוסווי ואת מהד כרובי, שני מנהיגי האופוזיציה הירוקה, מובנות אפוא לחלוטין, מאשררות את קיומה של עסקת ה"סטטוס קוו" ומבהירות כי רוחאני אכן ממלא את חלקו בה.