ארגון "רבנים לזכויות אדם" מפיץ מסמך המוכיח לכאורה כי הנגב שייך לבדואים. אך כאשר מעיינים בו בזהירות, מתברר כי הוא מוכיח בדיוק את ההפך.
בסתיו שעבר התרברבו פעילי ארגון 'רבנים למען זכויות אדם' בכך שהם מצאו ראיות חדשות המוכיחות את זכויות הבדואים על קרקעות הנגב. ב-24 לנובמבר הם פרסמו באתר האינטרנט שלהם כי "דו"ח החברה להכשרת היישוב מ-1920 מוכיח כי 2.6 מיליון דונם נרשמו בבעלות בדואית בנגב". החוקרים הפרו–בדואים אחמד אמרה, אורן יפתחאל וסנדי קדר פרסמו אז מאמר דעה ב"הארץ", בו הזכירו את המסמך הזה וטענו שהנגב מעולם לא היה שייך למדינה וכי תביעות הבדואים מסתמכות על נימוקים היסטוריים ומשפטיים מוצקים. למעשה, אנשי 'רבנים למען זכויות אדם' היו כה בטוחים בעצמם עד שהם פרסמו את המסמך ההיסטורי כולו באינטרנט.
למזלם של כל הנוגעים בדבר, הקורא העירני יכול לגשת לבדוק את המסמכים עצמם וזו בהחלט התקדמות. במשך שנים, חוקרים-אקטיביסטיים וארגונים כמו 'רבנים למען זכויות אדם' הסתתרו מאחורי הטענה כי יש להם "ידע ייחודי" בנושאים אלו, אשר בזכותו הם יכולים להתבטא במונחים מופרזים כמו "צדק ילידי" או "קולוניאליזם-התנחלותי". אבל כאשר קוראים את המסמכים בעיון מתברר כי למלך אין בגדים: המסמכים מוכיחים למעשה בדיוק את ההיפך.
מסמך "הכשרת היישוב" משנת 1920
'רבנים למען זכויות אדם' טוענים שמסמך שפורסם בשנת 1920 על-ידי חברת "הכשרת היישוב", ארגון שהוקם בשנת 1908 לרכישת קרקעות עבור התיישבות וחקלאות יהודית בארץ ישראל בתקופה העות'מנית, מוכיח שהיו "2.6 מיליון דונמים תחת בעלות בדואית". הם טוענים ש"תוצאות הסקר ברורות – שטחי אדמה גדולים בנגב מיושבים, מעובדים ומצויים בבעלות בדואית".
אך בניגוד לטענת המחברים, המסמך עצמו אינו כה מדוקדק וברור כפי שהוא מוצג על ידם. אין בו תאריך פרסום ברור או הסבר על תחום התמחותו של המחבר. דפיו אינם ערוכים לפי סדר ונראה שחלקים ממנו חסרים. יתרה מכך, באופן בלתי מוסבר, חלק מהעמודים נכתבו בעברית וחלקים אחרים באנגלית.
מה מכיל הדוח? זוהי למעשה סקירה מעניינת מאוד של השבטים והחמולות הבדואיות בנגב. כל שבט מצוין לצד מספר עובדות עליו, כגון "שטח מעובד", "אספקת מים”, "בעלות" ו "יחסים עם הממשלה". ההערכה היא שהמסמך הוכן כדי לתת לרוכשי קרקעות יהודים פוטנציאלים אינדקס גיאוגרפי ("גאזטיר") של הנגב, שבאותה תקופה אוכלס רק על ידי שבטים בדואים נודדים והעיר הצעירה באר שבע.
'רבנים למען זכויות אדם' טוענים למשל שהדוח חושף כי "שבט עזאזמה הוא הבעלים של 770,000 דונמים של קרקע". אך למעשה, הדו"ח אומר ש"אין בבעלות שבט עזאזמה כל מסמך רשמי המאשר שהשטח שייך להם" והמחבר מציין אף ש"כמעט לכל השטח בגבולותיהם אין בעלים חוקי". ואף בכל הנוגע למשפט הבדואי הפנימי, לעזאזמה אין הרבה ו"הם מחזיקים חוג'אג' (מסמך משפטי שבטי) רק עבור חלק קטן מהשטח". הדו"ח ברור: לשבט זה אין שום זכות חוקית על האדמות והוא לא רשם תביעות עליהן אצל השלטונות הטורקים. הדו"ח מציין ש"רק חלק קטן מאוד מהשטח מעובד". המחבר קורא להם "השבט התרבותי האחרון בדרום פלשתינה" ואומר שהם מנהלים "חיי נוודות", במסגרתם הם מגיעים לעיתים אפילו עד לעמק יזרעאל, וכי הם "לוחמניים".
בניגוד לאנשי העזאזמה, מחבר הדו"ח ידע לציין את שמותיהם של אישים אחרים – לא בדואים – המחזיקים בבעלות חוקית על חלק משטחי הנגב. כך מציין הדו"ח כי "האפנדים ששמם מופיע להלן הצליחו בתקופת המשטר הטורקי להשיג בעלות על שטחים נרחבים בחלק זה". אחד מהם הוא נוצרי מירושלים ששמו תאופיק בטאטה ה"מחזיק בבעלותו שטח נרחב" של קרקעות בקרב העזאזמה.
זהו המידע ש'רבנים למען זכויות אדם' וחבריהם האקדמאים כמו פרופסור אורן יפתחאל מסתירים מאיתנו: הסיפור האמיתי של מסמך הכשרת היישוב מ-1920 הוא החשיפה כי לבדואים לא הייתה שום בעלות וכי לא היו להם שום זכויות בקרקע תחת המשטר הטורקי. יתרה מכך, נחשף כי אפנדים ערבים עשירים מהאליטות העירוניות רכשו באופן חוקי קרקעות במקומות שבהם חיו הבדואים. אפנדים אלה רשמו את קרקעותיהם אצל הרשויות הממשלתיות ולמעשה היו הבעלים שלהן.
מי תובע את עזה?
אותה תופעה מתגלה כאשר נידונות זכויותיהם של שבט אחר, שבט הטיאהא. 'רבנים למען זכויות אדם' טוענים כי המסמך מראה ששבט זה הם בעלים של "1,120,000 דונמים". אך לא כך כתוב בדו"ח. המחבר מגולל את ההיסטוריה של השבט, וטוען שהוא "שלט פעם בדרום פלשתינה במשך כמה מאות שנים" וכי "הפלחים של הדרום שילמו מיסים" לשבט. למעשה, השבט היה כה חזק עד שנאמר עליו כי "עזה הייתה שייכת לטיאהא". תוך שהוא דן בתולדותיהם, מציין המחבר פרט חשוב: "את השטח הגדול ביותר באזוריהם הם כבשו בעזרת החרב לאורך מספר מאות שנים". הם נישלו את שבט הג'באראת, והדו"ח מציין כי תת-השבטים של הטיאהא ניהלו קרבות עם הכפרים הערביים שמדרום לחברון באזור דהרייה ויטה.
וכאן מגיע החלק החשוב מבחינת ה"בעלות" של השבט. הדו"ח קובע כי ל"טיאהא אין מסמכים ממשלתיים כלשהם המראים שהשטח הזה שייך להם. המסמך היחיד שישנו ברשותם הוא חוג'ה”. המוסבר כסוג של מסמך "חתום על-ידי השבטים השכנים הישנים של השייח' והוא עובר בירושה מאב לבן".
עדות זו מספרת את כל מה שצריך לדעת: הטיאהא אינם הבעלים החוקיים של קרקעות כלשהן. הם יושבים על קרקעות שהם הצליחו להשתלט עליהם באמצעות החרב.
הטענה המוזרה המופיעה בדו"ח כי הטיאהא הם "הבעלים של עזה" חושפת את חולשת התיזה של 'רבנים למען זכויות אדם': אם נניח שהביטויים "מחזיקים" או "בעלים" המופיעים בדו"ח מתכוונים לבעלות חוקית מבוססת, אזי על פי תיאוריה זו יש "להחזיר" את עזה לבדואים.
אך אף אחד לא מחזיר את עזה. מדוע? כי הזכות החוקית האמיתית לקרקע אינה מוגדרת על-ידי רציחת אנשים "בחרב" כדי לרכוש אותה. לעות'מאנים היה קודקס קרקעות ברור מאז שנות ה-1850, והיו להם משרדי קרקעות בעזה ובבאר-שבע משנת 1900. הבעלים האמיתיים רשמו את הקרקעות שלהם, הם לא הביאו את החרב. העובדה שלטיאהא היו הסכמי שליטה עם שבטים אחרים היא טיפוסית לתת-תרבויות המבקשות לערער את סמכות המדינה, בדומה למאפייה. גם "בילי הנער" במלחמת מחוז לינקולן בארה"ב חתם על הסכמים שונים עם חברי כנופיות אחרות, וכך נוהגים אנשי העולם התחתון עד היום, המגדירים אזורי שליטה בתוככי הערים. כל זה לא מעניק מעמד חוקי להסכמים אלו.
למרבה האירוניה, הזכויות האמיתיות בשטחי המגורים של הטיאהא היו שייכות לאפנדים. המחברים מציינים כי בשטחים אלו "האפנדים של עזה, באר-שבע וחברון מחזיקים בבעלותם אחוזות גדולות. האדמה הפורייה ביותר נפלה לידיהם של האפנדים". זאת, בניגוד לטענת 'רבנים למען זכויות אדם' כי השבטים הבדואים עיבדו שטחי קרקע נרחבים. הסקר מפרט לא פחות מארבעים אפנדים שעיבדו את הקרקעות, שהיו הבעלים החוקיים של קרקעות אלה.
שוק שחור ודמי חסות
השבט האחרון המוזכר במסמך הוא טראבין, שהם לטענת 'רבנים למען זכויות אדם' "הבעלים של 778,750 דונמים". המסמך עצמו מציין ש"טווח שבט טראבין משתרע על שטח של… 796,250 דונמים", ונאמר בו כי שבט זה מקורו ממצרים, והוא היגר לפלשתינה בסביבות 1799. הם קוראים לטראבין "שבט מיושב ותרבותי", וכרגיל, "אין להם קושאנים כלשהם אבל יש להם חוג'אג'". לפי המחבר באביב ובקיץ אזור הנדידה של השבט משתרע עד לים המלח. ובסתיו הם הגיעו עד לכפרים של הפלחים בהר חברון ועבדו יחד איתם. וודאי שלא די בעובדה שבני השבט חנו ליד ים המלח ועבדו עם ערבים בהרי חברון, כדי להקנות להם "זכויות" בקרקעות אלה.
"זכויות הבעלות" של המאפייה
השלטונות העות'מנים והבריטים לא הכירו בזכויות הבעלות של הבדואים. כל שהם עשו הוא להעלים עין מכלכלת הצללים של הבדואים, כמו שעושות מדינות מודרניות לעתים כשהן אינן מצליחות לאכוף את החוק על השוק השחור של סחורות. אך העובדה שמדינה לא מצליחה למנוע עסקאות וחלוקות טריטוריאליות בלתי-חוקיות, לא אומרת שהמדינה מכירה בהן.
במקרים רבים שילמו רוכשי הקרקעות לבדואים תשלום עבור קרקעות על אף שהם לא היו הבעלים החוקיים שלהם. הם עשו זאת מאותה סיבה שבעל חנות עשוי לעתים לשלם למאפייה תמורת "הגנה" או "חסות". עצם העובדה שבעל החנות משלם דמי חסות אין פירושה שאלה שקיבלו את דמי החסות הם בעלי "זכויות" ו"תביעות" על הקרקע. כך נהגו גם האפנדים, שהיו משחדים את הבדואים כדי שיימנעו מתקיפת החוות שלהם, והפלחים ששילמו "מיסים" לשבטי הבדואים, כדי שאלה לא יטרידו אותם.
כשהממשלה התחזקה, הפלחים התקוממו, התנגדו לבדואים וכלכלת הצללים הזו נשברה. עד לתקופת המנדט הבריטי היא כבר נסחפה וחלפה מן העולם לטובת חוקים מסודרים וסמכות שלטונית אפקטיבית. הבדואים תובעים היום קרקעות שמעולם לא היו בבעלותם ולא הוכרו על ידי אף מערכת שלטונית באזור.
אפשר לנהל ויכוח ארוך אודות הדרך הנכונה לפתור את בעיית ההתיישבות הבדואית בנגב. אך לכל הפחות ראוי שהמצדדים בהכרה ב"בעלותם" של הבדואים על האדמות יעשו זאת על בסיס עובדות היסטוריות מוצקות, החפה מקריאה סלקטיבית במסמכים.
תודה לסת' פרנזמן על הטענות הכי הזויות מקרב מכחישי זכויות הבדואים: חלק מהאדמות בכלל שייכות לשבטים מעזה? סבבה, אתה בעד שהעזתים ייקבלו עליהן בעלות? חלק מהשבטים כבשו את האדמות בכוח משבטים אחרים? סבבה, אתה בעד שכל אדמה שנכבשה לפני מאה שנה ויותר תשוב לבעליה המקוריים?
–
מר פרנזמן מגדיל לנופף בציטוט מהמסמך כי אין לבדואים מסמך טורקי רשמי של בעלות על הקרקע [קושאן], אבל זו בדיוק הטענה, הבדואים לא הכירו במשטר הכיבוש העות'מני, וניהלו מערכת רישום קרקעות משלהם, במסגרת זו הם היו הבעלים, ולא במסגרת החוקים של משטר הכיבוש העות'מני הבלתי לגיטימי. המשטר העות'מני, אגב, דווקא הכיר בפועל בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית
"הבדואים לא הכירו במשטר הכיבוש העות'מני, וניהלו מערכת רישום קרקעות משלהם, במסגרת זו הם היו הבעלים".
טענה מצחיקה. לא רק שלא ניהלו מערכת רישום לקרקעות המחייבת ידע במדידות, תהליך רישום מוסכם וניהול ארכיון אלא נלחמו ופלשו לשטחי השכנים כל שני וחמישי. מחר תטען שפיתחו מערכת בורסאית.
לגבי הטענה הראשונה-תרשה לי לתקן: לא רק שלא הכירו בשלטון העותמנאי, גם לא בירדני, בסורי, במצרי ובישראלי. זה נכון לגבי כל מקום שהבדואים נפגשו עם שלטון ורשויות חוק. ראה סיני המצרית והנגב הישראלי. כנופיות, פרוטקשן, הברחות.
אם כיבוש הוא בסדר, מה הבעיה? הם כבשו מבעליהם המקוריים, אנחנו כבשנו מהם. אתה, לעומת זאת, רוצה להכיר רק בכיבושי הבדואים: הבדואים בעלי זכות לכבוש את כל הנגב, ואילו ישראלים – נהה.
(אגב, אני לא מכיר במשטר הכיבוש הישראלי, ומנהל מערכת רישום משל עצמי. במסגרת זו, אני הבעלים של כל תל-אביב. אני אפילו הולך צעד הלאה מהבדואים, ולא פונה למערכת המשפט הישראלית הלא-לגיטימית).
אם מר פרנזמן חושב שישנו עיקרון כללי לפיו כל מי שאבות אבותיו כבשו קרקע לפני עשרות שנים הוא מחזיק לא חוקי בקרקע, הרי שהדבר מערער את כלל מערכת הבעלות על קרקע בעולם, ובישראל בפרט. מדובר באבסורד ובעיקרון לא הומני של הענשת בני אדם על חטאי אבות אבותיהם. במקום זאת אני מציע כעיקרון כללי לא לחזור לעוולות עבר שנעשו על ידי אבות אבותיהם של אנשים שלא חטאו במאום.
אני מניח שמר פרנזמן חושב שהעיקרון הכללי הוא שהבעלים של קרקע הוא מי שרשום על ידי המדינה כבעלים של הקרקע, ואם אין כזה – היא שייכת למדינה. מכיוון שזה מקובל, כעקרון כללי, בכל המדינות בכל ההיסטוריה של האנושות, זה נראה כמו כיוון נכון.
אהה. זה מתחיל להיות מאוד מעניין.
נתחיל מהרעיון לפיו הבדואים לא הכירו "בשלטון העות'מני הכובש והבלתי לגיטימי". זו טענה מהפכנית בחוק הבינלאומי ובהיסטוריה כאחד. מלבד העובדה שזו כנראה הפעם הראשונה שמישהו טוען שארבע מאות שנות שלטון עות'מאני (ולפניהם כנראה גם התקופה הממלוכית, שהרי גם הם לא בדיוק זכו להסכמת הבדואים, אם היו כאן בצורה הזו) הן לא לגיטימיות, ומלבד הכנסת אקיבוש בדלת האחורית כמין מילת קסם של מאגיה שחורה, הרי שאנחנו מבינים שהבדואים – שחלק מהם בכלל הגיעו לפה אחרי שהעות'מאנים השתלטו – נהנים מסגולה פלאית, לפיה החוקים שלהם גוברים על כל חוק אחר, ועצם נוכחותם פה הופכת כל שלטון לכיבוש-בלתי-לגיטימי.
המשמעות הברורה הנוספת, וברור שהיא התפלקה למר מוהר למרות שהוא *באמת* חושב כך, היא שלדעתו השלטון הישראלי גם הוא שלטון כיבוש לא לגיטימי, והבדואים הם התושבים הלגיטימיים פה.
אלה החידושים הראשונים.
יש עוד חידושים: למשל, שאם מסמך מסויים מראה בעלות של אפנדי מעזה על קרקע, אזי יש לתת אותה לבדואים, שמא יבוא האפנדי מעזה ויבקש אותה (ואז מה? מן הסתם, יבואו הבדואים ויעשו לו צדק בדואי, בניגוד למדינה, שאיך תתמודד?). השאלה כמובן, למה לא לתת לי את אדמתו של אותו אפנדי מעזה, אלא לשבט כלשהו.
וזה ממשיך ואפילו משתפר: אין ספק שהבדואים לא באמת הכירו בשלטון העות'מאני. וגם לא בבריטי. האמת, שגם בישראלי לא ממש, כפי שיכולות להעיד הרבה מכוניות שחנו דרומית מקו באר שבע, אללה ירחמן. אבל אנחנו אמורים להאמין שהשלטון (בכל אחד מהמקרים) הכיר בהם, ולא סתם הכיר – נתן להם שטחים שאינם רשומים כשטחים בבעלותם. ולא רק זה: הבדואים ניהלו "רישומים פנימיים", למרות הנתונים הידועים על אחוז האנאלפביתים בקרבם בתחילת ימי השלטון הבריטי. אבל כנראה רישומים סודיים, כי עד עכשיו הם לא נמצאו. והשלטון, כאמור, שהם תפסו כלא-לגיטימי, הכיר בהם כלגיטימיים, הם לא קיבלו את שיטות הבעלות שלו, והוא קיבל (דה יורה, לא סתם) את שיטות הבעלות שלהם. זה נשמע מאוד הגיוני, ומתאים לפלורליזם הרב-תרבותי שאפיין כידוע את האימפריה העות'מאנית.
ואם מר מוהר חושב ש"כל מי שאבות אבותיו כבשו קרקע לפני עשרות שנים הוא מחזיק חוקי בקרקע", אדרבה: אבות אבותינו כבשו את השטח ב-1948, ולא זו בלבד – יש שטחים שנכבשו בידי אבות אבותינו ב-1967. אז סגרנו עניין – הכל טוב, אין תביעות (וכמובן, ברור מאליו שלשיטת מר מוהר הבעלות היהודית על שטחים בגוש עציון ובחברון היא ללא ערעור: היא גם רשומה חוקית, אם כי לא במערכת הבדואית לניהול מאגרי קרקע, וגם נכבשה בידי יהודים. אז בכלל סבבה; ובשאר יו"ש, אפילו אם נניח שהיא נכבשה או ב-1967 הוחזקה שלא כדין, אזי לתמוך בפינוי ישראלים משם "מדובר באבסורד ובעיקרון לא הומני של הענשת בני אדם על חטאי אבות אבותיהם" (ואכן, יש כבר דור שלישי בהתנחלויות). ההשלכות ברורות.
ולא רק זה – מסתבר שרישומי הבעלות, בניגוד למקובל בכל מקום, היו קולקטיביים בלבד- ולכן אף אחד לא מצליח להביא רישומים פרטיים אפילו לרבע השטח הזה. כי הרי ברור שכל פלאח (וכל הבדואים היו כנראה פלאחים) עיבד את השטח רק בקומונה שיתופית, ולכן לא היו גבולות. גם האריסים התקיימו כנראה רק בתעמולה הציונית.
אין ספק, פלאי פלאים.
בדואים לא הכירו בשלטון העות'מני שכמעט לא שלט בנגב (ובפרט בשטחי העזאזמה שם לא שלטו העות'מנים כלל). זה שלטון שלא פיתח את הנגב לטובת תושביו, לא נכח בו כמעט (למעט ב"ש) אלא רק גבה מיסים, וכך לא נתפש כשלטון לגיטימי, אתה היית רואה שלטון כזה כלגיטימי? הציונות אגב, הייתה באותו קו עם הבדואים בעניין הזה ונלחמה בטורקים.
למעשה העות'מנים [כמו גם הבריטים ומוסדות התנועה הציונית] דווקא הכירו מצדם בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית כשיטה תקפה וחיצונית לרישומי הבעלות הרשמיים של השלטונות, ולכן גם קנו מבדואים אדמות לצורך הקמת העיר באר שבע (למרות שאדמות אלו לא היו רשומות באופן רשמי כשייכות להם ברישום שלטוני מרכזי).
בכל מקרה, גם אם אתה רוצה להכיר בלגיטימיות של השלטון העות'ני… הרי שלא נעשה שום רישום קרקעות שלטוני מקיף בארץ בתקופה זאת, ולכן כמעט לאף אחד לא היה שטר בעלות רשמי. הסדר המקרקעין התחיל רק ב 1928. עד אז לפי כל המחקרים היו רשומים רק 5% מהבעלויות על קרקעות בארץ אצל השלטונות. מדוע להעניש רק את הבדווים? אם כן, הבדווים נכנסו לקרקעותיהם לפני רישום המקרקעין, לא היו מתנגדים, והם החזיקו, עיבדו וישבו את קרקעותיהם. אם היה מגיע אליהם הסדר המקרקעין היה ללא ספק רושם את קרקעותיהם המעובדות והמיושבות על שמם כמו בכל מקום אחר בארץ. אם מתייחסים לשטח המעובד שלהם המצויין במסמך, הרי שהוא גדול בהרבה משטח תביעותיהם כיום. .
יריב, אתה זורה חול ומלסטם את דעת הבריות.
כל אדמה שבדואים מכרו לגורם אחר – אין חולק שהיא אינה שייכת לבדואי יותר. עכשיו המחלוקת היא לגבי קרקע שהבדואים טוענים עליה לבעלות ולא מכרו אותה. מה הם הראיות שמישהו הכיר בטענות הבעלות של הבדואים על הקרקע הזו, שלא נמכרה לגורם אחר?
אם הם עיבדו את הקרקע במשך שנים – אנא הביאו תצלומי אוויר. אם שלטון מסויים הכיר בהם, אנא המציאו מסמכים שמוכיחים זאת.
בואו עם ההוכחות, ותנו לבית משפט לבחון אותם.
בוא אני אגלה לך סוד – זה בדיוק מה שקרה. ובית המשפט זרק אותם מכל המדרגות, בכל ערכה. סיפורי אלף לילה ולילה של הבדואים שאתה ממחזר פה נבחנו בבית המשפט ונמצאו שיקריים. לכן השמאל עבר לטקטיקה אחרת, במקום להוכיח בעלות פרטית, ממציאים את נושא ה"ילידות", וכך מנסים לעקוף את בתי המשפט ולתת לבדואים זכויות קולקטיביות בלי שום רישום ובלי שום הוכחה.
תודה באמת יריב, זוהי המטרה שלך. הוכחת בעלות שעומדת בסטנדרטים משפטיים – מעניינת אותך כקליפת השום.
בבקשה, הכל פה. מכתב הכרה בריטי של ממשלת המנדט לבן גוריון כבר ב-1935, לגבי זכויות הבדואים בקרקעות הנגב, ועוד. גם דוח הכשרת היישוב מדבר על מעל למיליון דונם מעובדים ע"י בדואים בצפון הנגב
ומעניין שאני לא העליתי את המילה "ילידות" אף לא פעם אחת. אתה מתווכח פה עם איש קש
1) מכתב ההכרה של המנדט הבריטי מדבר אך ורק על "תת מחוז באר שבע". לא על כל הנגב. כלומר, אתה בעצם מודה שאף שלטון לא הכיר בכל שאר האדמות בנגב להם הבדואים טוענים לבעלות.
2) במכתב של ארגון השמאל הקיצוני "רבנים רפורמים למען זכויות אדם שאינו יהודי", יש רק ציטוט אחד על שבט הטיאהא, שם מחבר הדו"ח אכן כותב שהם הבעלים. האם נוכל עכשיו להסכים שכל שאר השבטים (שכן מופיעים בדו"ח, אך לא כתוב שם שהם הבעלים) אינם הבעלים החוקיים של הקרקע להם הם טוענים לבעלות? לא מסכים?! וואו, הפתעת אותי. מלבד זאת, גם בדו"ח עצמו כתוב מפורשות שאין להם שום מסמך חוקי מן השלטון, ושהם כבשו כל מה שיש להם באמצעות החרב ולא באמצעות רכישה חוקית.
3) אבל עזוב את השטויות. אתה לא רוצה בדיקה פרטנית בהתאם לסטנדרטים משפטיים לכל שבט בדואי. מבחינתך כל הנגב שייך לכל הבדואים. איך אני יודע? אתה לא דורש שינוי הלכה משפטית, או הליך משפטי חוזר לבדואים. אתה רוצה שהמדינה תמסור קרקעות לבדואים ללא תנאי, בעודך מתעלם לחלוטין מכל ההליכים שקויימו, בהם נקבע מפורשות שאין לבדואים בדל של זכות על הקרקע.
אז אל תבלבל את המוח שלא מעניינת אותך "ילידות". אתה מתהדר בטיעונים משפטיים, אבל דרישתך היא מסירת קרקע ע"י הממשלה, לא שינוי החוק כך שיאפשר הליך משפטי הוגן (לטענתך).
האדמות בוויכוח הן ברובן באזור באר שבע
אז אתה מסכים שלבדואים אין שום זכויות לאדמות שאינן בסמוך לבאר שבע?
"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך מצוטט בכיר הקק"ל יוסף וייץ אומר לדוד בן-גוריון סמוך להקמת המדינה. ובהזדמנות אחרת אומר יוסף וייץ לבן-גוריון, כי "האדמה הטובה בנגב היא קניינם של הבדואים ובעדה צריך יהיה לשלם".
אפילו לפי הציטוט שלך, שלא ברור כמה הוא מקורי ומהו הקשרו, יש וויכוח. וברור לחלוטין שדעתו של וייץ לא התקבלה. כנראה שגם הוא, כמוך, לא היה משכנע.
אבל בבקשה תתייחס לנקודה המרכזית – האם אתה מודה שאינך מעוניין בהליך משפטי אמיתי שיברר את זכויותם של הבדואים באופן פרטני, אלא דורש מהמדינה שפשוט תעביר, ללא שום בירור משפטי, את הקרקעות שהבדואים דורשים עליהם בעלות? ואם אתה כן מעוניין, אנא הסבר למה אתה מתעלם מהכרעותיהם של כל ההליכים המשפטיים שכבר התקיימו?
אני בעד בירור פרטני של התביעות על בסיס הכרה בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית. זאת כי רוב הבדואים לא רצו לרשום את קרקעותיהם אצל העות'מנים והללו לא חייבו אותם בכך והכירו בשיטת הבעלות שלהם כשיטת רישום קרקעות תקפה וחיצונית לרישומי הבעלות של השלטון המרכזי. כיום, במקרה הטוב, ישראל מוכנה להכיר רק במי שיש לו תעודה עות'מנית [קושאן] של בעלות או חזקה על הקרקע. וגם אז לא תמיד זה תקף כ היו הפקעות וכו'
הטענה שלך פשוט מגוחכת. משפט מודרני פועל לפי עקרונות צדק שיוויוניים, לא לפי מסורות עמומות שלא מגובות בשום הוכחה חיצונית. ולראייה השיטה הבדואית סותרת את עצמה – כמעט על כל דונם בנגב יש יותר מבדואי אחד שטוען לבעלות.
בעלות על קרקע צריכה להיות לפי פרמטרים אובייקטיבים. לדוגמא: הוכחה שהאדמה נקנתה בדין, או הוכחה שהיה שימוש רציף ע"י הטוען לבעלות.
הפרמטרים האלו נבדקו בבתי המשפט – והבדואים לא צלחו שום פרמטר. אתה שוב שוב מתעלם מהעובדה הזאת. אתה לא טוען שיש פרמטר אובייקטיבי שבית המשפט התעלם ממנו, אלא אתה פשוט רוצה הכרה בלעדית במסורת פנימית של הבדואים, שכמובן לא מגובה בשום ראיה חיצונית.
תאר לך שיש במשפחה שלי מסורת פנימית שכל רמת גן היא שלי, האם תצפה שמדינת ישראל תכיר במסורת המשפחתית שלי גם כן?
אתה חוזר שוב ושוב שהשלטון העות'מני הכיר בבעלות הבדואים על הקרקע, אבל אין לך שום הוכחה לכך.
מכחישי זכויות הבדואים ממשיכים להתווכח איתי שלבדואים לא היו זכויות בקרקעות הנגב. אנסה זאת שוב בעברית פשוטה: בכיר הקק"ל (ולאחר מכן מינהל מקרקעי ישראל) יוסף וייץ, הסמכות הכי משמעותית בהבנה במעמדן של קרקעות בזמנו, מצוטט אומר לדוד בן-גוריון סמוך להקמת המדינה כי: "האדמה הטובה בנגב היא *קניינם* של הבדואים ובעדה צריך יהיה לשלם".
–
עכשיו מה לא ברור? המילה "קניינם"? המילה "של"? או המילה "בדואים"?
–
או שמא המגיבים, שאני מניח שלא חיו אז ולא ניהלו את מקרקעי ישראל והתנועה הציונית, יודעים יותר טוב מה היה מעמדן של קרקעות הנגב ממי שכן חי אז וכן ניהל את מקרקעי ישראל והתנועה הציונית?
–
לפותרים את הדיסוננס יוענק פרס – יושרה ועקביות לוגית
מה שלא ברור הוא למה לדעתך ציטוט של אדם אחד, בכיר ככל שיהיה, מכריע את הוויכוח. אני בטוח שיש עוד בכירי קק"ל, שחשבו אחרת. האם ציטוט אחד מהם יספיק כדי להכריע את הוויכוח לכיוון השני?
בשביל זה יש בתי משפט, שמשקללים את כל התמונה. וראה זה פלא – הם לא התרגשו מהציטוט הזה. אף בדואי לא הוכיח מעולם את זכאותו על הקרקע, בכל הערכאות. כנראה שצדק אמיתי דורש יותר מציטוט אחד.
הבדואים גם לא מכירים יותר מדי בשלטון הישראלי, לפחות חלקם. זה עדיין די מגוחך: מצד אחד לא הכירו בשלטון, מצד שני השלטון (באופן ליברלי במיוחד, מאוד אופייני לעות'מאנים) הכיר בהם; ניסיון להמציא קטגוריה חדשה בדין הבינלאומי, ולהחליט ש-מאות שנים אחורה – אם שלטון לא 'פיתח אזור מסויים לטובת תושביו' הוא היה לא חוקי (הבדואים, כמובן, פיתחו כל אזור שהיו בו לטובת התושבים. וגבו דמי חסות לטובת התושבים. ולכן יש להם בעלות חוקית על הקרקע…). אגב, על תנועת ההת'עתמנות שמעת? זה לעניין 'נלחמה בטורקים' (חלק ממנה נלחמו, במלחה"ע I) ובטח שהתנועה הציונית לא התייחסה בתיאוריה המומצאת שלך לשלטון העות'מאני (כמובן, לשיטתך זה שהרצל בא להתחנן בפני הסולטן דיו לומר שהתנועה הציונית כן הכירה בשיטת הבעלות העות'מאנית…
הסיפור שלך על הקמת באר-שבע הוא כמובן היפוך הדברים על ראשם: מה שהשלטון העות'מאני רצה הוא להגביר את השליטה עליהם. לא 'להכיר' בריבונות שלהם שאתה טוען לה.
ולבסוף, גם אם תזנח את הטענה המשתמעת שלך שהשלטון הציוני הוא לא-לגיטימי והבדואים שליטיו החוקיים של הנגב (ומן הסתם מפתחים אותו לטובת תושביו…) הרי שאתה *עדיין* לא מביא שום ראיות לטענותיך, למעט סיסמת 'כל המחקרים' (לא נכון, בטח לא לגבי *כל* הארץ בצורה שווה), לא מוכיח כלל שהשטחים הנדרשים *כיום* הם השטחים שהיו מעובדים בפועל אז (תוך התעלמות מכך שאשכרה מצויינים בדו"ח אחוזי העיבוד הכוללים, המאוד לא גבוהים, וזה לא קשור כהוא זה לטענותיך), מניח שלבדואים יש בעלות ולכן יש להם בעלות ומכאן שבוודאי יש להם בעלות, וזו הוכחה מוחצת שיש להם בעלות, בין אם יש מסמכים או לא, הוכחות או לא, עיבוד או לא, ובעלים אחרים ידועים של הקרקע או לא.
אני מקווה שלפחות את עצמך שכנעת.
יריב,
הטענה שחלק מן האדמות שייכות לעזתים אינה טענתו של סת' – אלא הטענה העולה מן המסמך ההזוי שסיפקו "רבנים רפורמים למען זכויות אדם שאינו יהודי", שמטרתו לספק הוכחות לבעלות הבדואים על הנגב.
ואתה סותר את עצמך – המשטר העות'מני מעולם לא הכיר בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית, אם היה מכיר בשיטה הזו, היה בידי הבדואים (או ברישומי המשטר עצמו) מסמך טורקי רשמי של בעלות על הקרקע [קושאן], מה שכולם, כולל אתה בעצמך, מסכימים שאין ולא היה.
הבדואים לא הכירו בשלטון העות'מני הכובש והבלתי לגיטימי, לא רשמו את קרקעותיהם אצלו, לא רצו לשלם לשלטון בלתי לגיטימי זה מיסים והסתמכו על שיטת הבעלות המסורתית שלהם עם רישומים פנימיים שלהם. ואם מתייחסים לשטח המעובד שלהם, הרי שהוא עובד מעל ל-10 שנים ברציפות ולכן אמור היה לזכות אותם בחזקה על הקרקע אפילו לפי המשפט העות'מני. למעשה העות'מנים [כמו גם הבריטים ומוסדות התנועה הציונית] דווקא הכירו מצדם בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית כשיטה תקפה וחיצונית לרישומי הבעלות הרשמיים של השלטונות.
ומה הם ההוכחות שיש לך ש:
1) הבדואים עיבדו 10 שנים רצופות חלק ניכר מן הקרקע לה הם טוענים לבעלות (2.6 מיליון דונם כמדומני, כנראה שהיו פה 10 מיליון בדואים חקלאים מסורים ופשוט לא שמנו לב).
2) העות'מנים, הבריטים והתנועה הציונית הכירו בבעלות הבדואית. במיוחד בהתחשב בעובדה שבשום מקום לא נמצא מסמך רשמי התומך בטענתך.
אם ככה, למה "הכשרת הישוב" שלחה נציגים לנגב לקנות אדמות מבדואים?
"לאחר שסיימה יחידת המודדים את סימון השטחים שנרכשו במדויק ,החלה עבודת הניירת המנדטורית של הכנה ורישום הקרקעות בספרי האחוזה,לניירת זאת צורפו מפות חתומות על ידי המוכרים, השייחים של השבטים (בעלי הרכוש) תוך ציון מה חלקה ומיקומה של כול משפחה בנכס הנמכר. לאחר החתמת המפות גם בידי השכנים של החלקות שנמכרו למניעת סכסוכים בעתיד, הוגש כל החומר לאישור משרד הטאבו. לאחר שמחלקת הקרקעות המנדטורית אישרה את ההסכם ואישרה את בעלותם של הבדואים על הקרקעות ניתן היה למכור אותה לקונים היהודיים חברת הכשרת הישוב ."
http://www.agenda.co.il/123/forum/921040
אולי כדאי שתלמד קצת את הנושא:
סוג א': קרקעות מוּלְכּ הן קניינו הפרטי הגמור של האדם.
סוג ב': קרקעות מירי הן נכסי המלכות השייכים לאוצר המדינה. ההחזקה בקרקעות אלה נמסרת על-ידי המדינה לאזרחים תמורת תשלום, לשם עיבודן. מרבית הקרקעות הראויות לניצות חקלאי בארץ ישראל באותן שנים היו קרקעות מירי.
סוג ג': קרקעות מוקופה: קרקעות מירי שהוקדשו למטרות דת או צדקה.
סוג ד': קרקעות מַתְרוּכָּה: קרקעות שברשות הרבים, כגון דרכים ציבוריות או מרעה השייך לכל תושבי הכפר או לכמה כפרים.
סוג ה': קרקעות מַוָואת: קרקעות מתות שאינן בהחזקתו של מישהו ולא הוקצו לשימוש הציבור. קרקע שוממה הרחוקה מיל וחצי ממקומות יישוב.
רוב האדמות שהבדואים טוענים לגביהם תביעות בעלות הם קרקעות מַוָואת. את התביעה להכיר בקרקעות מַוָואת כקרקעות מוּלְכּ הגישו הבדואים לשלטון העותמאני, הבריטי והישראלי. בכל המקרים לא הצליחו לספק לשופטים הוכחות.
מדוע הגישו את אותה בקשת בעלות בפני שלושת השלטונות?
ממתי יש לנוודים זכויות על הקרקע?
לפי פרופ' דוד גרוסמן שפרסם מחקרים בנושא בעלות האדמה בתקופה העותמאנית האפנדים היו בעליהם החוקיים של רוב האדמות לפני המנדט. היהודים קנו מכל מי שהיה מוכן לתת להם מקום. רשויות, שייחים מקומיים, מתווכי נדל"ן מפוקפקים וכנופיות בדואים. לא פעם שילמו ונפלו בפח. קצת אחרי 1900 חלק מהפלאחים התייאשו מפשיטות הבדואים, חכירת האדמה מהאפנדי ומיסי השלטון. העותמאנים הציעו להם הלוואות גישור עד שתעבור התקופה הקשה אבל חלק פשוט עזב. העותמאנים לא קיבלו מעולם את טענות הבדואים ונלחמו בשבטים הפולשים עד שהגיעו הבריטים שהמשיכו להתעלם מסיפורי הבעלות.
אף שלטון – טורקי, בריטי וישראלי לא הכיר בהסדרים הפנימיים של הבדואים, וגם היום אין שום הסדר שמקובל על כל השבטים. התמונה מאוד ברורה לכל מי שבקיא בחומר. את הסילוף העובדתי מובילים רבנים למען זכויות אדם ועמותת במקום שנתמכים ע"י הקרן החדשה לישראל. הארגונים עוסקים בהעברת זכויות נדל"ן לערבים בנגב ובגליל ומשתפים פעולה עם ארגון עדאללה.
האומנם יונת?
מתוך המכתב של ממשלת המנדט לבן גוריון ומשה שרת ב-1935, שביקשו לברר על מעמדו של הנגב להתיישבות יהודית:
"האדמה ברת-העיבוד בתת המחוז של באר שבע נחשבת לכזו השייכת לשבטים הבדואים מתוך החזיקם בה מקדמת דנא" [תרגום שלי]
"The cultivable land in the Beersheba sub-district is regarded as belonging to the Bedouin tribes by virtue of possession from time immemorial…"
עוד פרטים פה:
http://rhr.org.il/heb/2014/04/16105/
ליריב מוהר, וכמובן לכל מי שקרא אותו.
הייתי מצפה שבתור אחד שנלחם בכל כך הרבה אכפתיות ולהט למען זכויותיהם של הבדואים יהיה לך את ההגינות והצדק לתת גילוי נאות לכך שאתה הדובר של 'רבנים לזכויות אדם' המקבלים טונה כסף מה'קרן החדשה לישראל' שכל תפקידה הוא להפוך את המדינה הזו ל'מדינת כל אזרחיה' (המצאה ישראלית) ומשתמשת בבדואים וגם בערבים וגם במסתננים וגם בחסרי הדת וברפורמיים ובכל מי שלא יהודי הלכתית כדי לעשות זאת, ולמנוע את הרוב היהודי כאן, למה שלא תספר להם שמי שממן אחוז גבוה מהקרן הזו שבין היתר ייצרה לנו את דוח גולדסטון שמחברו חזר בו מתוכנו, זה ג'ורג' סורוס, יהודי אתאיסט ואוטואנטישמי (שמחליף בנות צעירות וגויות כמו גרביים ונמצא במשפט כרגע בגלל אחת מהן) שעזר לנאצים בשואה ואינו מתחרט על כך, אדם בעל אג'נדה של סדר עולמי חדש אותה הוא מעוניין להחיל על כל העולם בעזרת כספו שאותו השיג על ידי שדידת הפנסיות של הבריטים ובניצול של מדינות עולם שלישי! אדם שמושך בחוטים בהרבה ממה שקורה במדיניות החוץ של אמריקה כיוון שהוא טרם מיליונים למען הקמפיין של אובאמה, אתה לא חושב שלמען היושר וההגינות על הקוראים לדעת את זה כדי לקחת את הדברים שלך בפרופורציות, או אולי אתה פוחד אם הם ידעו את האמת שאתה ממש מתפרנס מהטוקבק כאן בעקיפין ואתה לא סתם מביע את הדעה שלך אלא את הדעה של הממונים עליך!
רבותי,New Israel Fund,זה בעברית "הקרן לישראל חדשה"- שונה לחלוטין מ"הקרן החדשה לישראל".
איך נראית "ישראל החדשה"? – בידקו להיכן הולך הכסף.
כמה התפלפלות יש כאן.
בסופו של דבר הכובש, העותמני , או הבריטי- מקבל מכל אחד מכם את כסא הריבון, כל אחד מביא אותו כראיה לצד שלו.
אולי לא שמתם לב, הכובש האחרון הוא עם ישראל באמצעות מדינת ישראל, הלכך ובהתאם וזאת, מה הוענק במתנה על ידי כובש קודם, במיוחד אם מדובר בשלטון העותמני שאמנם היה כאן מאות שנים אך זה לא הופך אותו לבעלים האמיתי ואינו מעניק לו את הזכות לחלק קרקעות בארץ היהודים.
בסופו של דבר משחזרנו אנו לארץ אבותינו, כל טענה שתסתמך על החלטות כובשים קודמים אשר לבטח אינם אוחזים בטענת זכות על הארץ הזו יותר מאיתנו -אינה רלוונטית.
לו יחליטו היהודים להלאים את כל הנגב יש לנו הזכות המלאה לכך וכל התפלפלות לגבי בעלות שניתנה על ידי פולשים כאלה ואחרים, אינה שייכת.
אין הדבר תלוי אלא בנו.