אבישי עברי לא מבין את הביקורת על חשיפת החשדות כלפי השר סילבן שלום. הרי נבחרי הציבור צריכים לעמוד בסטנדרטים אחרים
אבישי עברי ראה את גלי הביקורת ששטפו את הדס שטייף על חשיפתה את החשדות כלפי סילבן שלום, והתקשה להזדהות עמם • האם התקשורת מחויבת לחוקי ההתיישנות? האם לא היינו רוצים לדעת על שר שלפני 15 שנים קפץ לנהר להציל טובע? • נבחרי הציבור צריכים לעמוד בסטנדרטים אחרים
עוד פרשיית מין התפוצצה, והטענות הרגילות נגד התקשורת לא איחרו לבוא. נניח כרגע לטענות התמיכה-בהטרדה-מינית, המוסוות כדאגה לזכויות הפרט או טוהר התרבות הפוליטית ושאר מסווים מתוחכמים יותר או פחות. הטרדה מינית היתה חלק חשוב ומרכזי בתרבות הארגונית ובתרבות הישראלית בכלל במשך עשורים רבים, ואין פלא כי כיום, כשסר חינה והיא הופכת פחות ופחות לגיטימית ואף בלתי-חוקית ממש, היא מעוררת רגשות נוסטלגיים עזים בקרב רבים הקמים להגן עליה. לא נעסוק כרגע באלה, אלא בטענות הנוגעות ספציפית לתפקוד התקשורת בפרשה.
תחילתו של הסיפור בפנייתה של אישה הידועה כרגע כ-מ' לעיתונאית הדס שטייף (גל"צ), ומסירת פרטים על אירוע בעל אופי מיני שהתרחש לפני 15 שנה בינה לבין סילבן שלום, אז – שר המדע בממשלת נתניהו הראשונה. האישה התלוננה במשטרה, למרות שעל העבירה – אם אכן נעברה כזאת – חלה כבר התיישנות. בעקבות התלונה, בחלוף שבועיים בערך, הורה היועץ המשפטי לממשלה לפרקליטות לערוך בדיקה. עדי מאירי דיווחה ב'קול ישראל' על עצם קיום הבדיקה, בלי פרטים נוספים, ושטייף, למחרת בגל"צ, הרחיבה ודיווחה כי הבדיקה עוסקת בעבירת מין של "שר בכיר". כלי התקשורת נמנעו במשך יום שלם מלנקוב בשמו של השר שלום, למרות שלא היתה מניעה חוקית לעשות כן (החוק אוסר על איזכור שמו של עצור/נחקר במשך 48 השעות הראשונות, אך השר טרם נעצר או נחקר בעת הדיווח), ולמחרת כבר ידעו כולם במי מדובר.
אולי בגלל עומס פרשיות המין שחווה הציבור בזמן האחרון (עמנואל רוזן, שרון גל, אייל גולן, ירון ברלד), אולי בשל סיבות אחרות, נדמה שחושפי הסיפור הזה חטפו אש עזה ומרוכזת יותר מזו שהופנתה לחושפי פרשיות דומות בעבר. הפרשן המשפטי של 'גלובס' יובל יועז, הקדיש מאמר שלם, רווי טעויות עובדתיות והשמצות פרועות (אולי בשל כך הורד המאמר מהרשת) ל"תא העיתונאיות" – אותו גוף וולנטרי של נשים עיתונאיות ששם לו למטרה להילחם בהטרדות מיניות בשדה התקשורת. (ל"תא העיתונאיות" לא היה כל קשר לחשיפת הפרשה הנוכחית, למרות ששטייף נמנית על שורותיו. הוא עוסק, כאמור, בהטרדות בעולם העיתונות ולא במשרדי ממשלה ובמלונות שאליהם מזמינים שרים נכבדים את עוזרותיהם לעת לילה); ירון לונדון לעג לחשיפה בבוטות וגסות נדירות בתכניתו, ב-NRG האשימו את שטייף בקשירת קשר נגד שלום במטרה להפילו, לא פחות, ואפילו עיתונאי אמיץ כמו קלמן ליבסקינד פיקפק במהות החשיפה העיתונאית של עמיתתו מגל"צ.
קונספירציות ושאר האשמות
הבה נתבונן בטענות. נתחיל בטענת הקונספירציה לפיה אויב פוליטי של סילבן שלום שילם למתלוננת כדי שתחסום את דרכו לנשיאות. ראשית, קונספירציה כה נועזת ומתוחכמת מחייבת את הטוענים אודותיה להביא ולו בדל ראיה שאינה נסיבתית. הרי כל פוליטיקאי בטוח שכולם זוממים להפילו. אמנם היו כבר דברים מעולם אבל מה נפוץ יותר, בוס המטריד את עובדותיו או פוליטיקאי מספיק נועז, חסר מעצורים מוסריים וממולח שיכרה פח כל-כך בעייתי לפוליטיקאי יריב? ניחא, אלא שגם השוטרים שחקרו את המתלוננת וגם העיתונאים חששו לאפשרות הרחוקה הזאת וטרחו להזימה. אלו ואלו פסלו את האפשרות על סמך התרשמותם מהמתלוננת והעובדה שהתלוננה על המקרה בזמן אמת – בפני חברותיה. אם זה לא מספיק, המתלוננת נשלחה לבדיקת פוליגרף (בדיקה שלמרות חוסר מהימנותה ממשיכה לשמש כמד אמינות בהיעדר חלופות טובות יותר), והבדיקה אישרה גם היא את היעדר המניע הקונספירטיבי.
טענה נוספת גורסת כי אל לעיתונאים לפרסם חקירות אישי ציבור כגון אלה, כי "אין לאיש כיצד להתגונן מפניהן". זה לא נכון. לשר בממשלה, ועוד לאחד כזה שאשתו מחזיקה ב-12% מהעיתון החזק במדינה, יש הרבה דרכים להתגונן. הרבה יותר ממני וממך. הטענה כאילו נבחרי ציבור צריכים לזכות ליחס לפנים משורת הדין מפני שמפורסמותם הופכת אותם לטרף קל לתלונות שווא, לא עומדת במבחן המציאות. יש הרבה בעיות בחברה הישראלית, שיטפון של תלונות שווא על פוליטיקאים ישרי דרך איננה אחת מהן. השר הנכבד יכול לקבל ראיון בכל אורך בכל תכנית רדיו וטלוויזיה ולשטוח שם את טענותיו. יש לו גישה לעורכי דין מובחרים שישמחו לייצג אותו, הוא יכול לשוחח עם היועץ המשפטי לממשלה או עם השר לביטחון פנים מתי שירצה, ובנוסף יש לו הרבה הרבה כסף, שאני ואתם הפרשנו לו ממשכורותינו במשך שנים ארוכות, שבעזרתו הוא יכול להגן על עצמו. בנוסף, הוא יכול להגיש בקשה שהמדינה תממן את הוצאות המשפט שלו. בקיצור – חסר אונים הוא לא. בטח לא כמו אישה צעירה שהבוס שלה, בעיקר אם הוא שר בממשלה, תובע ממנה לספק אותו מינית.
רבים הזכירו את הזמן הרב שעבר מאז המעשה שלכאורה נעשה, 15 שנה, כעילה לפגם בעבודת התקשורת. אין כאן טענה. עיתונאים אמורים לספר סיפורים שחשוב לאזרח לדעת, לא סיפורים העומדים בסדרים הטכניים של אולמות המשפט כמו התיישנות וכדומה. החשד ששר בממשלה ניצל לרעה את מעמדו בצורה כל-כך בוטה הופכת לא רלונטית כי חלפו 15 שנה? אם היה נודע לעיתונאי שלפני 15 שנה סילבן שלום קפץ לירקון להציל טובעת, זה כן היה מעניין? אם היה נודע שלפני 15 שנה הוא מעל במיליון שקל מכספי המשרד, מעניין או לא? אותי, כקורא עיתונים ויותר מזה, כבוחר, זה מאוד מעניין.
נדמה לי שחלק ממבקרי התקשורת, חלקם עיתונאים בעצמם, שכחו שנבחרי הציבור שלנו לא נולדו למלוך אלא נבחרו לשרת. קריטריון ההתנהגות שבו הם צריכים לעמוד אולי אינו מחמיר, אבל לבטח לא יכול להיות קל יותר מזה שלנו. אם המורה של הילדה שלכם בבית ספר היה נחשד בעבירות מין הייתם מעוניינים להיחשף למידע, או שהייתם אומרים "עזוב, עברו 15 שנה בטח התחרט כבר"? למה אצל שר בממשלה שלכם זה פחות חשוב? מידת ההשפעה שלו על חיי כולנו לא פחותה מזו של מורה בבית ספר. הנה רק עכשיו הפיצו מספר עיתונאים מכובדים ברשתות החברתיות שלהם טור מאת אלדד יניב, שהורד מאתר 'וואלה', כנראה לבקשת גיבור הטור, ח"כ בנימין בן אליעזר. גם הסיפורים של יניב התרחשו לפני יותר מעשור, למה את דבריו חובה להפיץ ומול תלונתה של מ' ממשרד המדע מחמיצים פנים?
עוד האשימו את הדס שטייף שהיא "מגבה" את המתלוננת ואיננה אובייקטיבית, ולכן פרסמה את העדויות למרות שהמתלוננת כשלה בבדיקת פוליגרף. הטענה מובנת על רקע חשיבותה של אובייקטיביות בדיווח, ועל רקע מקרים קודמים בהם גילתה שטייף שיקול דעת לקוי ופרסמה ידיעות שהתבררו כלא מדויקות. אמת. אבל נדמה שבמקרה הספציפי הזה אין לטענה רגליים. לאחר שנשללה אפשרות הקונספירציה ומשהשתכנע העיתונאי כי העדה אמינה, אין לו עוד סיבה לא לפרסם תלונה על הטרדה מינית נגד שר בממשלה. כאמור, תלונות שווא נגד פוליטיקאים לא הפכו למכת מדינה – הטרדה מינית במקום העבודה דווקא כן. יותר מזה: כפי שאנחנו יודעים ממקרים אחרים, לעבירת ההטרדה המינית יש דפוס חזרה אופייני. המטריד נוטה להמשיך להטריד וייתכן מאוד שחשיפת המקרה תעודד קורבנות נוספים להתלונן ו/או תמנע מהחשוד לפגוע פגיעות נוספות. רצונה של מ' המתלוננת עצמה כפי שצוטט, למנוע מאיתנו עוד פרשת קצב אם השר שלום יזכה בנשיאות, הוא שיקול נוסף בעד פרסום התלונה.
ודאי, כולנו בעד עבודה עיתונאית מקצועית וסבלנית. אסור ששמועות פייסבוק תהפוכנה לכתבת שער בלי בדיקה, וצריך להגן על שמם הטוב של המדווחים, גם אנשי הציבור שבהם. אבל נראה שהעבודה שנעשתה בסיפור הזה דווקא מניחה את הדעת ובהתחשב בכל מה שאנחנו יודעים, הן על עבירת ההטרדה המינית והן על אורח חייהם של נבחרי הציבור שלנו (כפי שהולך ונחשף כעת בטוריו של אלדד יניב, במשפט הולילנד ועוד), ואפילו עבודה ראויה לציון.
אבישי עברי נגע לי בחזה לפני 12 שנים. הוא אמר לי שאני נורא יפה ואז התחיל לבצע בי את זממו, עד שברחתי מהחדר נסערת.- נשמע נורא, לא ככה מר עברי? עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות, שמעולם לא עשית לי דבר כזה. שאין קשר בינך לבין מעשה כזה. אבל אתה לא יכול, כי מי זוכר איפה הוא היה לפני כל כך הרבה זמן. ואידך זיל גמור.
אבל אל תגידי את זה עכשיו. חכי כשאבישי יתמודד למשרה רצינית – ואז תפרסמי את זה בריש גלי.
בנוגע לשר זה עוד מילא, כפי שציינת זה לא אדם חלש ויש לו כלים להילחם. אבל בנוגע למורה?!
כן, אם היה חשוד בעבירות מין בהחלט הייתי רוצה לדעת, כמו שהייתי רוצה לדעת אם יש לו איידס או אם הוא בקטע של BDSM ולהרחיק ממנו את כל מי שאני מכיר אם התשובה חיובית.
אני מקווה שלכל הפחות אתה מודע לדמגוגיה ורק משתמש בה ככלי רטורי…
שטויות.
אנחנו חיים במדינה שבה ידוע שתופרים תיקים לפוליטיקאים ומאתרגים אחרים. במיוחד מסכנים כאלו שמנסים להתעסק עם מערכת המשפט.
דבר שני להגיד שהוא כפה עליה לספק אותו מינית זה אפילו לא חלק מהטענות המקוריות. על פי מה שידוע לי הוא לא איים ולא כפה עליה פיזית לבצע בו דבר. לטעון שהיא שכבה עימו כי היא חששה למקום עבודתה זה אולי נכון, אבל זה רחוק מכפייה. קצת דומה לסיטואציה שבו אישה תשכב איתך כי היא חוששת שתספר לבעלה שהיא בגדה בו עם גבר שלישי- החשש אולי קיים אבל איך זה קשור אליך? איימת? אמרת משהו? לא ולא.
דבר שלישי, לתת לגיטימציה שנשים יחשבו שגופן שווה פחות ממקום עבודתן זה כל כך גס ומגעיל שברור שכל הנאורים יטענו את זה, אבל אתה? "הייתי חייבת לשכב איתו כי אחרת,אולי, יש סיכוי, שהייתי צריכה לחפש עבודה, וברור שלהאנס זה פחות חשוב מעבודה".
רביעית, על טענת ההתגוננות- אתה מציע שהוא יתבע אותה בבית משפט על לשון הרע? ומה הן הראיות? הרי גם אין הגנה בחוק על איש ציבור מפני לשון הרע (כי, כפי שאמרת זכות הציבור לדעת). אז הוא יפנה לעיתון? וכולם יאמינו ל"מטריד מינית"? ובטח לא יאשימו אותו בכך שהוא מנצל את קשריה של אישתו…
ובקשר לפוליגרף- זכור לי גם שהיא יצאה "נוטה לשקר" בשאלות לגבי הכפיה… איזו עיתונאית אובייקטיבית מדהימה שבחרה להאמין לחלק של קיום מגע מיני אבל לא לחלק של היעדר הכפייה.
קלמן ליבסקינד בלינק ציטט את אסף ליברמן שאמר: " "צריך להגיד שבנוגע לשאלה אם קיימה מגע מיני עם השר, הפוליגרף הראה 'נוטה לשקר'", אמר, "ובנוגע לשאלה האם נעתרה לבקשה לקיים עימו מגע מיני, מתוך חשש שתיפגע, נמצאה תשובה שקרית".
כלומר, לגבי החלק של קיום מגע מיני יש 'נוטה לשקר', לגבי החלק של הכפיה יש 'שקר'. השאלה איך זה מסתדר עם הבדיקה הראשונה שבה "גוללה המתלוננת את מה שעברה, לטענתה, בחדרו של השר בבית המלון, ונמצאה דוברת אמת"? לא מסתדר.
אבישי,
העיניין המקומם פה הוא שכל נבחר ציבור, ברצותו להיבחר למשרה משמעותית, יכול לעבור סיכול ממוקד בלי שום יכולת הגנה. אולי סילבן שלום יצליח לנקות את שמו בעתיד עם המיליונים שלו (וגם זה לא בטוח) – אבל נשיא בקדנציה הקרובה הוא כבר לא יהיה. הסיכול הצליח, אפשר לסמן וי.
טענה לעבירה שאין לה שום בדל של ראיה מלבד מילה של אדם יחיד, ושיש עליה התיישנות ואין שום סיכוי להגיע לחקר האמת, המגיעה בעיתוי כל כך פוגעני עבור נבחר הציבור – אומרת דרשני.
תמיכה מלאה!! במערך האיזונים, עדיין על כל 'אמירת שווא' ישנן/ם אלפי שותקות ושותקים החוששים (ובצדק) ממחירי החשיפה. ותקות ההיתיישנות רלוונטית לבית המשפט ולא לדיון הציבורי. לא היו דברים מעולם? תבע על הוצאת דיבה. לזה אין התיישנות.
נו יופי. איך בדיוק סילבן שלום יוכיח שלפני 15 שנה הוא לא הטריד את האישה הזאת?! אף אחד לא זוכר שום דבר מדויק. הוא לא יכול לתת אליבי, או לספק איזשהי ראיה חיצונית שתסתור את דבריה, הרי דבריה שלה לא קונקרטים מספיק – ואיך יהיו? מי זוכר דברים מדוייקים לאחר 15 שנה? בקיצור, לך תוכיח שאין לך אחות.
התנהגות כזו צריכה לצאת מהלקסיקון. ולנשים שנפגעות – אל תחכו 15 שנה. פנו מיד למשטרה ושיכניסו את החולירע לכלא.
ואגב, לתביעת דיבה יש התיישנות של 7 שנים.
וחשבתי שאדם חף מפשע עד שיוכח אחרת ? אין לי מושג מה עשה שלום – וגם לך אין. שמעת שמועות וכולנו יודעים מה ערך השמועות – אפס. על שמועות אפשר לבנות מגדלים רכבת לירח. אבל אין לך ראיה אמיתית אחת, ובכל מקרה זה לא תפקידך אלא של המשטרה ומערכת המשפט.
אבל איזה פלא ! יש התיישנות והוא לא יכול להוכיח את חפותו בבית דין. אז הדבר הנכון לעשות הוא להתעלם מהסיפור הזה ולעשות כאילו לא היה ולא נברא.
חוץ מזה מאוד קל להבין שמדובר בסיפור לא אמין:
1. היא חיכתה עד עכשיו, ולא דיברה כשהיה שר האוצר או משנה לראש הממשלה, משרות קצת יותר בכירות מנשיא. כך שהטיעון שהיא מדברת כדי להציל אותנו ממנו אינו רציני.
2. הסיפור שלה הוא זהה כמעט לחלוטין להתקפה המינית של יו״ר קרן המטבע לשעבר דומיניק שטרוס קאן – זה כנראה לא במקרה, היא הייתה צריכה לתאר מה קרה וקיבלה השראה ממקרה מפורסם.
3. לגבי המתלוננת האחרת – ברור שבסיפורים כאלה כל המטורללות של ישראל שרוצות לזכות לתהילה או סתם כי הם מטורפות יבואו וגם ימציאו סיפורים. אין לזה שום ערך. רק לראיות ממשיות יש ערך.
1. אתה צודק- על פניו הדברים שאמרת נכונים בעולם יפה בו העיתונות והציבור מבינים את ההבדל בין חשד לאשמה.
2. אתה טועה- התקשורת ובעקבותיה הציבור בישראל לא מבדילים היטב בין חשד לבין אשמה ובין הכפשה לבין אמת. אדם שהוכפש, גם שר בעל אמצעים (ותודה שאתה מנדב את משכורתו לטובת עורכי הדין) לא באמת יכול להתמודד מול ההכפשה- על אחת כמה וכמה כאשר משפט כלל לא נפתח וה"אמת" לא יצאה לאור. מה יעשה? ישטח את הצד שלו בפני איזה עיתונאי? זה יהפוך אותו לאמין יותר? הרי הכי קל לגרד את בסיס העמוד המחזיק את אלו שניצבים גבוה- ומה תעזור תחינתם מראש העמוד?
האם הציבור חושב שסילבן שלום אנס? לא…. אבל… אולי… 10% שזה קרה? 20% שזה קרה? אותו אני רוצה בתור נשיא… אולי קצת פחות עכשיו- לא שהוא אנס, רק שאני לא בטוח.
בקיצור- יש בעיה בפרסומים כאלו, במיוחד כיום כאשר התקשורת, הרשתות החברתיות והציבור יוצאים למשפט שדה (ולפעמים ללינץ' של ממש)- הרבה לפני חקר האמת, הרבה לפני ביקורתיות שכל כך נדרשת מול הפצצת המידע היומית שאנחנו חוטפים, הרבה לפני שדנים את ה"נאשם" לכף זכות.
התקשורת בוחרת צד ומפמפמת לנו את "האמת האחת" שלהם.
אז בעולם האמיתי והבכלל לא מושלם שלנו מישהו צריך גם להגן על הכביכול נאשם שלא יכול להגן על עצמו באמת- אזרח מן השורה או שר.
ההרגל של מגיבים, לא רק באתר הזה, לחזור ולטעון את אותן טענות שהפרכתי במאמר עצמו ובעצם לשם הפרכתן כתבתי אותו מביך אותי מעט. מה אני אמור לעשות? לחזור על ההפרכה? היא כתובה למעלה. להסביר שוב למה הטענה שפוליטיקאים נתונים, או עלולים להיות נתונים, לסחיטה על רקע מיני איננה רלונטית והיא בעיקרה אגדה אורבנית? מי שלא השתכנע בפעם הראשונה (בתקוה שקרא בכלל) לא ישתכנע בשניה ובשלישית. מי שסבור בניגוד להערכתי המקצועית שסחיטת פוליטיקאים היא בעיה אמיתית, רצינית וקשה יותר מהטרדה מינית במקום העבודה – שיבושם לו.
יפה כתבת. יחד עם זאת, ההפרכה שלך היא "מה סביר יותר". וכשN=1, אין לסטטיסטיקה משמעות. לאדם הבודד לא עוזר ש100 לפניו היו פושעים, אם הוא חף מפשע (וההיפך), וכרגע אין לאדם מענה למצב.
גם לא בטוח שאני מבין איך זיכוי, אחרי כמה שנים, עוזר למישהו. בציבור בינתיים התקבעה התודעה, והמעשה נעשה. מזלו שהוא עשיר, מה אם זה יקרה לדב חנין?
למעשה, סטטיסטית, הפרקליטה הראשית כתבה פעם את זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2919824,00.html
היא לא "הפרקליטה הראשית", גם כי אין משרה כזאת וגם כי מדובר בסניגורית מהסנגוריה הציבורית. כסניגורית ברור שהיא תדבר בעד הלקוחות שלה שהם הנאשמים ולא המתלוננות. הרשה לי לפקפק בתיאור שלה על עברייני מין שנכנסים ל20 שנות מאסר. הלואי וזאת היתה המציאות. רוב עברייני המין כלל לא מגיעים לידיעת המשטרה, מיעוט מאלה שמתלוננים עליהם מגיעים לבית משפט וכשהם מורשעים הם לרוב מקבלים עונש מגוחך. אני נבוך אפילו לגגל בשבילך. חפש קצת ותראה איזה עונשים מקבלים אנסים אכזריים ומשם תקיש למטרידים שלרוב נפטרים בלא כלום (כאמור, המיעוט שכבר מגיע לבית משפט).
תודה על התיקון, חבל שהתמקדת בטעות הזו. תכלס, לא מעניין, בשלב הזה, אם האדם נכנס ל 20 או לא. עיקר הטיעון שלי הוא שבשלב הזה, זה כבר לא רלוונטי. הקריירה שלו נהרסה. mission accomplished.
מכיוון שהקריירה של סילבן שלום לא נהרסה, למעשה לא קרה לה כלום, הטענה שלך מופרכת.