הראיון עם ג'יבריל רג'וב: פטריוטיות מפתיעה באולפן

הוא הגיע למגרש הביתי שלו, 'אולפן שישי' של ערוץ 2, אך הפעם הוא יצא חבול ומרוסק • הראיון עם ג'יבריל רג'וב, מבכירי ההנהגה הפלסטינית, הוא אחד מקטעי העיתונות המצוינים שנראו כאן בשנים האחרונות • מסתבר שכאשר מגיעים ל"תכל'ס", גם גורמי השמאל וגם האנשים המתונים ביותר בהנהגה הפלסטינית, לא מצליחים לגשר על התהום הפעורה ביניהם • הראיון ב'אולפן שישי': מיקרוקוסמוס של התהליך המדיני

'אולפן שישי' אינה עוד תכנית חדשות. כבר שנים שמדובר בתכנית הדגל של ערוץ 2, ולא בכדי שניים מבוגריה נמנים על בכירי הפוליטיקאים כיום: יאיר לפיד ושלי יחימוביץ.

מדי שבוע מגיח מרואיין בכיר ופיקנטי – אולמרט, פרקליטם של הזוג נתניהו, או מנהלו של אייל גולן – וכל ראיון יוצר כותרות ראשיות. תכנית שקובעת סדר יום.

אמנם, בליל שישי האחרון התעלה על עצמו צוות התכנית, והגיש ראיון מרשים במיוחד – כזה שאפילו אנשי ימין הרוחשים באופן מסורתי איבה כלפי התכנית, הרגישו בו בבית. מסתבר שאפילו נציגי שמאל מובהקים דוגמת דני קושמרו ואודי סגל, מתקשים למצוא מכנה משותף עם נציגי הרשות הפלסטינית. כאשר הדברים מגיעים לשורה התחתונה, אפילו צוות 'אולפן שישי' הופך לפתע לימני.

העיתונאים אומרים את אשר על ליבם

הראיון החל בשאלה של דני קושמרו, המנחה:

פעם אחר פעם, כמו ערפאת מול ברק, כמו אבו-מאזן מול אולמרט, אתם תמיד שוברים את הכלים. אולי אתם לא רוצים ללכת עד הסוף?.

רג'וב השיב בהתעלמות אלגנטית:

קודם כל אני פונה לעם בישראל ואומר שבת שלום.

הראיון המשיך, רג'וב נתקל בשאלות שונות של הכתבים, אך בתחרות השאלה הנוקבת ביותר זכה בפער גדול אהוד יערי. יערי, שהגיע חדור קרב לתכנית, התפרץ לדיון והקשה על רג'וב בנושא האסור:

אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה: בקמפ דיוויד 2000, ערפאת אמר שלא היה בית מקדש בירושלים. אני שואל אותך: היה בית מקדש או לא היה בית מקדש?.

התשובה של רג'וב הייתה מביכה; הוא הסתפק במנטרה שירושלים קדושה לשלוש הדתות, ותו לא. כתבי חדשות 2 הצליחו לבלוע גם את ההתחמקות הזו, אך רג'וב הלך קצת רחוק מדי. הוא המשיך ואמר שכמוסלמי הוא: "לא יכול ללכת ולהתפלל במסגד אל אקצה".

כאן כבר קושמרו לא נשאר בשקט נוכח השקרים. הוא התפרץ לדיון, והדגיש שדווקא הוא זה שלא יכול להתפלל במסגד אל-אקצה כיום, נוכח מדיניות המשטרה כלפי יהודים בהר.

כמו מיקרוקוסמוס של המשא-ומתן המדיני על משבריו, גם הראיון הזה הראה עד כמה עמוקים הפערים – אפילו בין השמאל הישראלי לגורמים המתונים יחסית ברשות הפלסטינית. רג'וב מצד אחד, קושמרו וחבריו מהצד השני, אך הצדדים לא מצליחים לדבר ולגשר על התהום הפעורה ביניהם.

אודי סגל, הכתב המדיני, הצטרף אל תהיותיו של קושמרו אודות כנותם של הפלסטינים, והוסיף שמן לתבערת המשא-ומתן זוטא שהתרחש באולפן:

נתניהו הסכים לפעימה הרביעית, הסכים לשחרר עוד 400 אסירים פלוס ריסון הבנייה, וברגע האחרון שאתם מבינים שזו הולכת להיות העסקה, אתם עושים את ההצגה הזו בממשלה. למה עשיתם את זה?

זה בהחלט היה רגע מעורר השראה עבור הצופים הערניים: מצד אחד של המסך אודי סגל, מהצד השני ג'יבריל רג'וב; מאחורי סגל תמונה של נתניהו עם דגל ישראל, מאחורי רג'וב דגל הרשות הפלסטינית ותמונה של ערפאת; איש איש והמנהיג שלו.

כאשר רג'וב התחמק גם משאלתו של אהוד יערי, הכתב הוותיק והמוערך לענייני ערבים – "אתה יכול לתת לנו נקודה אחת של ריכוך והגמשה של העמדה הפלסטינית?" – קושמרו התפרץ שנית לדברי רג'וב, ו"שבר את הכלים":

"אתה לא עונה לשאלות, אתה כל הזמן מדבר על הכיבוש, אתה לא עונה לשאלות"; משפטים ששמורים בחדשות 2 רק לבכירי הימין.

"הייתי משמיד את ישראל אם יכולתי"

אך בכך לא הסתיימו תלאותיו של רג'וב, שמסתבר כי נקלע לגוב אריות לוחמני – שספק אם ציפי לבני ושותפיה מהצד הישראלי למשא-ומתן העניקו למקביליהם הערבים. את אחד המסמרים האחרונים נעץ דווקא אודי סגל, שבחר להעלות מהאוב אמירה קשה במיוחד של המרואיין הבכיר. במאי 2013, בעודו מכהן כסגן ראש הוועד הפועל של הפת"ח, אמר רג'וב בראיון שהעניק לערוץ לבנוני: "אני נשבע, אם היה לנו נשק גרעיני, מהבוקר היינו משתמשים בו".

האמירה הקשה הזו מפי בכיר פלסטיני, שותף בפוטנציה למשא-ומתן המדיני, לא זכתה לשום סיקור באתרי החדשות הישראליים המובילים; היו אלה הימים של המאמץ לחידוש התהליך המדיני, וכלי התקשורת חששו לחשוף את הפרצוף האמיתי של הפלסטינים ולחבל במאמצים – למרות שזהו תפקידם הקלאסי: להזהיר ולהתריע. אך כאמור, בליל שישי האחרון נפל דבר בישראל, ואיש ערוץ 2 פתח לראשונה את הדברים בפומבי:

אתה מתאמץ לדבר איתנו בעברית, וזה מאוד יפה, ואמרת שבת שלום לכולם, אבל אתה גם אמרת, שאם היה לכם נשק גרעיני הייתם מפציצים את ישראל בבוקר. קראת לישראלים ולנתניהו נאצים, אז למה להאמין? למה שאמרת פעם או למה שאתה אומר עכשיו?

כשרוצים אפשר להיות פטריוטים

את העקיצה האחרונה סיפק אהוד יערי, ואז נגמר הראיון. 8 וחצי דקות של תענוג תקשורתי, מהפעמים היחידות שבהן התקשורת הישראלית באמת הצליחה לייצג נאמנה את הצד הישראלי ואת האינטרסים שלו. אז אמנם לא הזכירו לרג'וב את נעוריו, בהם השליך רימון על משאית של צה"ל וישב בכלא הישראלי, או את קרבתו ליאסר ערפאת ואת הכינויים שהעניק לישראל – "שטן" ו"סרטן", לנתניהו "כלב" ולציונים בכלל "בני כלבים" – אך הפעם התקשורת עשתה עבודתה נאמנה.

בעיקר בעיקר היא השכילה לבטא, במודע או שלא במודע, את הסיפור כולו: שום משא-ומתן, גם בין הגורמים המתונים ביותר, לא יצליח לבנות גשר אמיתי בין הצדדים.

_______

 מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.