מעבר לפילנטרופיה הברוכה, משקיעה הקרן לידידות מאמצים רבים בעיצוב המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל.
אם אתם מאזינים מדי פעם לרדיו, בוודאי שמעתם על ה'קרן לידידות' ופעולות החסד הענפות שלה • אבל בקרן לידידות לא הכל פילנטרופיה. הקרן משקיעה מאמצים גם בעיצוב המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל • יחד עם ה'פורום למאבק בעוני' מיסודה של 'הקרן החדשה לישראל', נאבקת הקרן נגד קיצוצים בקצבאות, נגד מס הכנסה שלילי ובעד הגדלת הדיור הציבורי הממשלתי • האם זו ה'ידידות' לה פיללנו?
בימים אלו של קדם-פסח, מעטים מהישראלים לא שמעו על הקרן לידידות, שבזכות יחסי ציבור יוצאים מן הכלל, הפכה לשם דבר בישראל, ואף מתגאה בהיותה ה"קרן החברתית הגדולה בישראל".
הקרן, ששמה המלא הוא "הקרן לידידות נוצרית-יהודית", נוסדה על ידי יחיאל אקשטיין בשנת 1983 והחלה לפעול בישראל לפני 14 שנה. במסגרת פעילותה מרכזת הקרן בידיה תרומות של ארגוני נוצרים אוהבי ישראל מתוך מטרה "ליזום, ליצור ולהפעיל מיזמים להשפעה חברתית וליצירת שינוי שיביא לחיזוק החוסן הלאומי-חברתי". בכדי להגשים זאת מפעילה הקרן למעלה מ-180 מיליון ש"ח (על פי דו"ח לשנת 2012) בשלל פרוייקטים, שהפכו אותה בלי ספק לגורם הדומיננטי בשטח.
אין חולק על כך שמדובר בפעילות ברוכה וחשובה. בישראל, כבכל מדינה, ישנם עניים ונזקקים, וארגוני צדקה וולנטאריים הם בדיוק סוג המוסדות שחברה חופשית שואפת לגדל בתוכה. אך למרות זאת, נדמה שפעילותה של 'הקרן לידידות' חורגת ממנדט זה, ומבקשת לנצל את מעמדה גם לגרום לשינוי פוליטי, ולהשפיע על עיצוב המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל בכיוון שמאלי. ספק רב אם מטרה זו משותפת גם לתורמים לקרן.
הרחק מאור הזרקורים שאקשטיין מחבב, מנהלת הקרן מערך לובי מפותח, הפועל כחלק מקואליציית ארגונים בשם ה"פורום למאבק בעוני". בפורום זה חברים ארגונים רבים נוספים כמו 'האגודה לזכויות האזרח בישראל', 'הארגון לזכויות הדיור', 'המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי', 'שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני', וכמובן – 'שתיל'. מי שרשימה זו נשמעת לו מוכרת לא מתבלבל: כולם ארגונים המשויכים ל'קרן החדשה לישראל', שמטרותיה הפוליטיות והחברתיות כבר מזמן אינן סוד. הקרן לידידות אף נמנית על התורמים של ארגון השמאל הרדיקלי 'רבנים לזכויות אדם'.
הלובי הידידותי: "שינוי סדרי העדיפויות של חלוקת העוגה התקציבית"
שחקן המפתח בפעילות זו הוא ציון גבאי, מנכ"ל הקרן, שמופיע מטעמה בוועדות ממלכתיות שונות. כשעוקבים אחר התבטאויותיו של גבאי קל להבין לאן הקרן חותרת. "רק שינוי סדר עדיפויות וטיפול שורש מצד הממשלה יכול להוריד את שיעורי העוני לרמה המקובלת במדינות מפותחות", כך הצהיר גבאי בהתייחסותו לדו"ח העוני לפני שנתיים.
כשדווח בשנת 2011 על ירידות במדדי העוני, מיהר גבאי לקלקל את החגיגה: "הירידות הקלות במדדים בדו"ח העוני הן זניחות ובוודאי אינן מעידות על שום שינוי מגמה במדיניות הממשלה בנושא" אמר אז ל'כלכליסט'. "דו"ח העוני מראה שעל אף המחאות החברתיות של השנה האחרונה, ממשלת ישראל אינה מקדישה מאמץ מיוחד לצמצום מספר העניים והפערים החברתיים". גבאי אף המשיך ופירט את הצעדים הנדרשים לדעתו: "הממשלה חייבת … להציג תוכנית לאומית אמתית אשר תכלול השבת הקצבאות לזכאים, התאמתן ליוקר המחירים ועידוד תעסוקה איכותית בשכר המאפשר קיום בכבוד למועסקים במשרה מלאה".
הדרך של הקרן לידידות ל"עשות טוב" עוברת, אפוא, דרך הגדלת קצבאות, יצירת מקומות עבודה על-ידי הממשלה ופיקוח על השכר. למהלכים מסוג זה יש מושג מיוחד: סוציאליזם, או בגרסתו המכובסת העכשווית "סוציאל-דמוקרטיה".
גם הרב אקשטיין, נשיא הקרן, לא נמנע מהצהרות מדיניות, כפי שפירט בדו"ח השנתי לסיכום שנת 2012. לדבריו, הייתה זו "שנה לא פשוטה לחברה הישראלית. לצד התמשכות משבר בכלכלה הגלובאלית, התקווה הגדולה לשינוי חברתי וההתלהבות … דעכה לאיטה, הסולידריות נחלשה והשיח הסקטוריאלי, שב והרים את ראשו". ומי אשם בכך? "האיום האיראני והמאבק בחמאס ומול הרשות הפלסטינית", ש"תפסו שוב את מרכז הבמה", גרמו לכך ש"מובילי המחאה התפצלו למחנות … ולא הצליחו להפיח את אותה התלהבות בקרב האזרחים". מכיוון שכך, אקשטיין מקווה שהממשלה החדשה "תשים את אזרחיה החלשים גבוה יותר בסדר העדיפויות ותפעל ליצירת שינויים עמוקים בחברה הישראלית".
מעבר להצהרות, אקשטיין וגבאי מעורבים עמוקות בוועדה למלחמה בעוני ובעבר בוועדת טרכטנברג. נייר עמדה שהגישו לוועדת טרכטנברג אף מעמיד באור משונה את פעילות החסד של הארגון. בנייר סוקר גבאי מספר פרויקטים שמבצעת ה'קרן לידידות', תוך שהוא מכנה אותם "פיילוטים", וקורא לממשלה ללמוד מהניסיון המצטבר של הקרן וליטול על עצמה את הפעלתן של תכניות אלו בהיקפים נרחבים. בין היתר מציע גבאי לממשלה לאמץ פרוייקט של כרטיסי מזון נטענים לנזקקים ל-50,000 משפחות בעלות של 200 מיליון ש"ח. פעולות דומות מציעה הקרן לקשישים נזקקים, נוער במצוקה וכן הלאה. תקוותם היא "שההזדמנות שנוצרה בעקבות המחאה החברתית אכן תביא ליותר צדק חברתי, לשינוי סדרי העדיפויות של חלוקת העוגה התקציבית".
הדרך הידידותית לשעבוד
כאשר בוחנים גם את העמדות שמביע ה"פורום למלחמה בעוני", שהקימה הקרן החדשה לישראל, ניתן לעמוד על מגמה עקבית. הקרן לידידות ושותפותיה מאמינים שלעוני יש פתרון אחד ויחיד: מענקים ישירים על-ידי הממשלה. הם מתנגדים לכל סוג של סיוע עקיף העושה שימוש במנגנוני השוק החופשי.
כך, בתחום הדיור, הפורום מתנגד בחריפות להפעלת תכניות שונות לסיוע בשכר דירה, ומקדם באגרסיביות את הרחבתו של הדיור הציבורי על-ידי הממשלה. את העמדה ניסח היטב אריה בר, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים ומשרד השיכון, שהיה חבר ב'ועדה למלחמה בעוני' ופרש על רקע חילוקי דעות בנושא הדיור:
לא מקובלת עלי העמדה שהמדינה לא אחראית לדאוג לדיור האזרחים כאן. למדינה יש מחויבות לספק שני דברים בסיסיים: קורת גג ומזון.
למרות שבר לא חבר בפורום, זכתה התבטאות זו להבלטה בעמוד הפייסבוק ובאתרי האינטרנט השונים.
מסיבות דומות מתנגד הפורום גם לרעיון מס ההכנסה השלילי:
עצם אימוץ השיטה של פיצוי עובדים בגין שכר נמוך באמצעות מס הכנסה שלילי מהווה למעשה הודעת ויתור על כל כוונה לשנות את מבנה השכר … וקבלת העיקרון של רווחים בלתי מוגבלים למעסיקים לצד שכר נמוך לחלק גדול מהעובדים.
סוציאליזם של המאה ה-21 במיטבו. כך, באמצעות ידידות רדיופונית ותקציבי-עתק, מבקש אקשטיין להטיל על אזרחי ישראל את עולה של הממשלה והרגולציה, תוך מאבק בשוק החופשי וביוזמה החופשית. "הדרך לשעבוד" מעולם לא הייתה ידידותית יותר.
שלב ההכפשה
בשביל להצדיק יומרות אלו – ובעיקר כדי לגייס עבורן כספים – מועיל מאוד להציג את המציאות בישראל באור שלילי. שהרי מי יתרום מהונו וממרצו בכדי לסייע לאוכלוסיה הנהנית מצמיחה, שגשוג ויציבות כלכלית?
בשל כך, מפעיל מערך ההתרמה של הקרן לידידות בחו"ל קמפיינים רגשניים ביותר, המציגים את ישראל כענייה, חבולה ומתפוררת, אשר העוני בה מגיע למימדים חסרי-תקדים באופן המעורר את רחמיו של כל נוצרי בעל לב חם. על-פי סרטונים ופרסומות שמפיצה הקרן, מצבו של העם הנבחר נראה כה עגום, עד שרק התגייסות מלאה של תלמידיו הנאמנים של ישו יכולה להושיעו.
"אנשים רבים חושבים שישראל היא מדינה עשירה, שהרעב בה הוא לא בעיה", מספרת יעל אקשטיין (הבת של) באחד הסרטונים המופיעים באתר האינטרנט של הקרן. "אני מופתעת כמה אנשים מגיעים להתחנן בפנינו למוצרי מזון בסיסיים … כשאני כאן ורואה כמה עניים ורעבים יש אני מודה לאלוהים על החברים ברחבי העולם שתומכים בנו".
בסרטון אחר נאמר כי "מספר העניים בישראל גדל מידי יום. הממשלה לא יכולה לספק לגידול העצום במספר הנזקקים". הצופים מתבקשים לתרום לסייע ל"יהודי נואש" ולהעניק לו "מזון ותקווה". לקראת הפסח מספר אקשטיין כי "ימים אלו הולכים להיות קשים ביותר עבור האזרחים בישראל … כל שבוע מגיעים יותר ויותר אנשים נואשים למזון". ונדמה ששיא הדרמה הגיע בעת השריפה בכרמל שסיפקה את הכותרת: "אומה מרוסקת קוראת לעזרה".
סרטונים מסוג זה מוקרנים שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה הארציות בארה"ב ובארצות אחרות, ומשפיעים על תדמיתה של ישראל בעולם. במקום המדינה המערבית המתקדמת שהיא, מדינה המהווה יעד אטרקטיבי להשקעות, ישראל נתפסת על-ידי הצופים בתעמולת ההתרמות של אקשטיין כמדינת עולם שלישי אומללה, מוכה, ונצרכת.
חסד הוא דבר מבורך וראוי. אבל אקשטיין, שמשלב את פעילותו המבורכת בהכפשת ישראל ולובי שמאלי-כלכלי מובהק, הופך את החסד ליקר, יקר מדי. האם אזרחי ישראל מוכנים להקריב את החופש הכלכלי ואת הכבוד הלאומי שלהם תמורת כמה אלפי חבילות מזון וסיוע פוטוגני לקשישים, בליווי לובי סוציאליסטי ושיתוף פעולה עם ארגונים כמו הקרן החדשה לישראל ורבנים לזכויות אדם? בפרוס עלינו חג החירות, יש לקוות שהתשובה היא: לא.
אנחנו גאים ב כ ל מה שאנחנו עושים לקידום וסיוע לאוכלוסיות החלשות ביותר בישראל. הן בתרומותינו הישירות לכמיליון נפשות כל שנה והן בניסיוננו לזעוק את זעקתם. התמונות שאנו מציגים לתורמינו הן המציאות בשטח ואינן מבוימות כלל. מי שמתבייש במצב הנשקף מהן רצוי שיפעל לטיפול במצב הקשה ולא יעסוק בטיוח המציאות.
_______
מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.
הביזיון הגדול הוא של צה"ל שחייליו מככבים בתשדירי הרדיו של אקשטין המספר על תרומת תלושי מזון לחיילים בודדים. עוד נזק וחרפה מוסרית הנובעת מאי תשלום שכר לחיילים.
עצוב. כבר חשבתי על גוף ימני רפובליקני חזק..
על אף שאני מסכים עם התפיסה הכלכלית פילנטרופית של הכותב זכותה של הקרן להציג דעה שונה! וגם להציג אותנו כעניים (לצערי יש גם אוכלוסיות כאלה).
אם לא הניוון המוסרי של הימין הקיצוני, עליו נמנה הכותב, לא היינו מגיעים למצב הזה שבו יש כל כך הרבה רעבים ונזקקים בקרבנו.
ההתנחלויות והשליטה על עם אחר הם שמוצצים את לשדנו.
הרב אקשטיין לא מפברק סרטים, זו המציאות עבור מאות אלפי ישראלים נזקקים. את הכותב ההזוי סבלם לא מעניין, והוא מוקיע את מי שמושיט יד לסייע להם! ולמה? כי הסיוע בא מגויים רחמנא ליצלן.
שכמותו צווחים גוועלד כשהגויים מכים בנו ועכשיו גם כשהם עוזרים לנו. אז מה כן?
אה שכחתי, אם נתנחל בארץ ונבזבז עוד משאבים על קדושת הארץ במקום על קדושת החיים, אז יבוא לציון גואל.
פתרון אחר הכותב קשה הלב אינו מציע.