רצח היהודים בבלגיה: לא טרור, אנטישמיות

בני הזוג ריווה שנרצחו בבריסל, נרצחו מפני שהם יהודים ועל רקע אנטישמי. אולם, משרד התובע הכללי בבלגיה הכריז על האירוע כ"אירוע טרור" • בעוד שהאנטישמיות החדשה מרימה ראש באירופה בפיקודו של האסלאם, הממסד האירופאי ממשיך לטמון את ראשו בחול ולחמוק מאחריות • ובינתיים? סקרים מצביעים על עלייה במפלס האלימות שחווים יהודים בתפוצות

לאחר הפיגוע הקשה נגד היהודים בבריסל בשבוע שעבר, שבו נרצחו בני הזוג מירה ועמנואל ריווה, הודיע משרד התובע הכללי בבלגיה כי הרצח הוא בבחינת "פיגוע טרור". על אף הנחישות והפעולות המהירות והמקצועיות של הרשויות הבלגיות לטיפול באירוע, כולל המצוד אחר הרוצח, חשוב לציין כי הגדרתה של הפרקליטות הבלגית את הפיגוע היא שגויה מיסודה, ויש בה משום התחמקות מאחריות כלפי המיעוט היהודי בבלגיה.

התביעה הכללית בבלגיה אינה היחידה שמשתמשת במונח "טרור" כדי לתאר רצח יהודים. קדמו לה הרשויות בצרפת, למשל, שהתייחסו לפיגוע בטולוז כטרור. אלא ש"טרור" הוא כלי שמטרתו להשיג יעדים פוליטיים, והוא מופעל בהקשרים של לאומיות וריבונות. הפיגוע הנורא שהתרחש על אדמת בלגיה לעומת זאת, היה אירוע אנטישמי לכל דבר ועניין והוא עונה היטב להגדרה של "האנטישמיות החדשה", הלוקחת חלק פעיל במסעות השטנה נגד היהודים ומדינתם בעשורים האחרונים.

אותה שנאה ישנה

ההיסטוריה היהודית רוויה באירועים אנטישמיים. היא החלה באנטישמיות המסורתית שכוונה נגד הדת היהודית – ידועה במיוחד זו הנוצרית – והיא מבוססת על עלילות דם, בדיות ודימויים נתעבים כנגד היהדות.

בתקופה מאוחרת יותר, עם התפתחות מדינות הלאום, פרצה האנטישמיות המודרנית לחיי היהודים. עתה היא כוונה בגלוי נגד הלאום היהודי (היהודים כעם ולא כדת), ושיאה היה ברצח מיליוני היהודים על אדמת אירופה – לא לפני שהם חוו אינספור פוגרומים, השפלות ופרעות דמים.

האנטישמיות החדשה היא הרבה יותר מתחכמת. הדת היהודית כבר אינה מאיימת על שאר הדתות – מספרם העצום של המוסלמים והנוצרים מקנה להם תחושת ביטחון – וללאום היהודי נמצא פתרון בדמות מדינה יהודית, והוא אינו פזור בכל חלקי העולם כבעבר (לפחות לא באותה הכמות וללא שאיפות פוליטיות). נוצר צורך במסווה חדש לאנטישמיות.

המטרה הנוחה והקלה ביותר שנותרה כעת היא המדינה היהודית. אותה מדינה המספקת מקום מקלט לאלו שלא רצו בהם בשום מקום אחר, אותה מדינה המאפשרת קיום דתי-יהודי ללא שום חשש מפרעות וסכנת התבוללות.

האנטישמיות החדשה אפוא, מכוונת נגד מדינת ישראל והמפעל שהקים אותה – הציונות. במשך עשורים רבים מתמודדת מדינת ישראל מול גל עכור של דמוניזציה ודה-לגיטימציה, ובאופן אירוני, גם מול השוואות שטנה למשטרים האפלים בהיסטוריה – אותם המשטרים שהתעמרו ביהודים והרגו בהם, בשעה ששתק העולם.

שותפים לפעולות אלו גם יהודים, שחלקם היו שמחים מאוד להיפטר מזהותם, ואף ישראלים המעוניינים לשמור על קשר חם וידידותי עם סיר הבשר שבגולה – במקרה שהמדינה היהודית לא תחזיק מעמד מול האיומים והלחצים האופפים אותה (הדרכון הפולני כבר מוכן).

כל אלו חוברים לגורמים פלסטינים ולחלק מהעולם הערבי והמוסלמי, שתפסו את בימת האנטישמיות ולקחו פיקוד. אותם "אנטישמים חדשים" וחבריהם, מנסים בעשורים האחרונים למתג ולשווק את מדינת ישראל כמדינה מצורעת, מבודדת, שטנית, קלגסית ונאצית – כזו שלא רק שלא ראויה למדינה, אלא שאזרחיה הפושעים, המבצעים עוולות בפלסטינים, אינם זכאים לחיים.

כך, למשל, בספרם של איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק, רמייה: הבגידה בתהליך השלום, מצטטים השניים סיפור מתוך המגזין הפלסטיני 'זייזאפונה'. הסיפור מציג מפגש של ילדה פלסטינית עם ארבע דמויות מופת, ביניהן אדולף היטלר, שאומר לילדה: "הרגתי את היהודים כדי שכולם יידעו שמדובר באומה שזורעת חורבן בכל העולם". דוגמה מפורסמת אחרת היא הכחשת השואה של נשיא איראן בעבר, אחמדינג'אד, שגם קרא בצורה גלויה להשמדתה של מדינת ישראל ואף הקים אתר קריקטורות בנושא השואה והיהודים.

המוסלמים נותנים את הטון

הרעל האנטישמי זולג החוצה, לעולם כולו. יהודי באשר הוא יהודי נתפש היום כפרו-ישראלי ומזוהה עם ה"קולוניאליזם האחרון" ו"האימפריאליזם האכזרי של הציונים". הקשר בין הדת והלאום הפך להיינו-הך והוא בלתי ניתן להפרדה.

כך, בדו"ח השנתי (26.1.14) בנושא אנטישמיות שמפרסם המשרד לענייני ירושלים והתפוצות, נקבע כי "הנפש ולא הגוף, היא הנפגעת העיקרית מגל האנטישמיות החדש". על-פי הדו"ח – המבוסס בעיקר על מאגרי המידע ועבודות המחקר של 'מרכז קנטור' באוניברסיטת תל אביב – התחושה הקשה בקרב יהדות העולם נובעת מחומרת הביטויים המילוליים והחזותיים, העלבונות, ההצקות והאיומים שבהם נתקלים יהודים בחיי היום-יום.

38% מהיהודים שנשאלו אמרו כי הם חוששים ליפול קורבן להתקפה אנטישמית ואינם יוצאים מן הבית עם "סימנים מזהים" ככיפה ומגן-דוד; 23% לא משתתפים באירועים "יהודיים" מחשש כי ייפגעו בדרך; ו-20% אף שוקלים להגר מארצם בעקבות אלו. לדברי פרופ' דינה פורת, נשיאת מרכז קנטור, אירועים כמבצע צבאי של צה"ל בעזה או בשטחי הרשות הפלסטינית מלבים את גל האנטישמיות החדש.

נתונים אלו מתווספים לסקר מקיף שערכה "נציבות האיחוד האירופי לזכויות יסוד" אודות האנטישמיות באירופה ושהתפרסם בנובמבר 2013. מהסקר עולה כי 27% מאלו שנחשפו להתקפות אנטישמיות, איומים והטרדות בחמש השנים האחרונות, דיווחו שהאירועים החמורים ביותר בוצעו על-ידי אדם המחזיק בהשקפות מוסלמיות קיצוניות; 22% משייכים זאת לאדם בעל השקפות פוליטיות שמאלניות; ו-19% בלבד מזהים זאת עם אנשים בעלי עמדות ימניות.

הסקר מצא גם, כי בעוד שבלטביה רק 8% בלבד מהמשיבים סבורים כי הסכסוך הישראלי-ערבי משליך על תחושת הביטחון האישי שלהם, בגרמניה השיעור מגיע לכדי 28%, ובצרפת אף ל-73%. הדבר נובע מאופן הצגת הסכסוך הישראלי-ערבי במדינות "הנאורות" באירופה, המעניקות במה אקדמית ותרבותית לארגונים ואישים מהשמאל הרדיקלי. הללו רואים בסכסוך מקור חיצוני לכל בעיות העולם, וממתגים את מדינת ישראל כמדינה חשוכה וגזענית, שמפרה זכויות אדם להנאתה על בסיס יומי.

האנטישמיות אינה מפרידה בין ישראלי ליהודי. היא אינה מפרידה בין דת ולאום. היא אינה מפרידה בין מדינה ריבונית ואוטונומיה תרבותית. מטרתה אחת: למחוק כל זכר ליהדות. ובכל פעם תימצא סיבה אחרת. במקום לטמון את הראש בחול כבת יענה, טוב יעשו באירופה אם יתמודדו עם הבעיה באופן ישיר ויקראו לילד בשמו.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"