אלופים בשנאת חינם: אראל סג"ל צפה בעצב בגילויי השנאה שעלו השבוע בתקשורת ותהה האם זה באמת ב-D.N.A שלנו
אראל סג"ל ציפה למצוא השבוע מעט חמלה והזדהות עם משפחות החטופים מצד שמאל של המפה, אך במקום אלו הוא מצא בעיקר שנאה אל המתנחלים והימין • זה הזכיר לו שעם ישראל אלוף בשנאת חינם מפלגת, שכבר מנעה ממנו לשלב ידיים אפילו בשעות הגורליות ביותר
לפני כמה שנים, העיר לי חברי הטוב דרור פויר שבכתיבה שלי יש המון שנאה. שנאה המופנית לאנשי שמאל. כיוון שאני מעריך את דעתו, לקחתי זאת לתשומת לבי ומאז הקפדתי למתן את כמויות האנרגיה המכלה הזו. מהלך שנבע מהתבגרות אבל גם מתוך הבנה שמאמר בוטה ורווי שנאה הוא לא יותר מטוקבק רעיל. אתה רוצה לשכנע, תנמק. ואחרי ההקדמה הזו, היה טבעי לצפות השבוע מכולם למעט יותר חמלה, עדינות והשתתפות בכאב משפחות החטופים. כן, גם מאנשי שמאל מובהקים, בקצה הרדיקלי של השפיץ האוונגרדי. ואני לא מדבר על המקום של הזדהות מהנקודה היהודית המשותפת אם יש כזו בכלל (ועוד נגיע לדבר בה), אלא על חמלה הנובעת מתוך עולמם הפנימי, עולם עליו הם מצהירים בריש גלי. לוחמי זכויות אדם שהומניזם, שוויון, דאגה וחמלה לכל ברוא על פני האדמה, הם החומר ממנו עשויים חלומותיהם. אלו שדואגים לפליטים ולבדואים ולכיבוש. אבל הם, ואני מכליל כי הכללה נכונה במקרה דנן, לא מצאו השבוע את המקום הקטן לחמלה על הנערים החטופים. להפך, החטיפה הפכה להזדמנות להיכנס בהתנחלויות, במתנחלים, בממשלה ובגנרלים תאבי הקרב. יש פה שנאה.
בקלטת הצוואה של חיים חפר הוא מספר על פגישה עם יצחק בן-אהרון, בה שאל את בן-אהרון שהיה אז למעלה מבן תשעים, איך הוא עדיין נלחם ועולה במדרגות. בן-אהרון ענה לו: "השנאה, חיים, השנאה". ואני חושב שאני יודע את מי בן-אהרון השמוצניק שנא. ועל פי דרכו השונאת אפשר להבין מצוין את תגובתו של הסוציאליסט לאחר עלייתו של בגין לשלטון ב-77'."עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה". אולם השנאה אינה מבדילה בין ימין או שמאל. ההיסטוריה של העם היהודי היא גם היסטוריה של שנאת אחים. קין והבל, יוסף ואחיו, ימי השופטים, המלכים, נביאים, חשמונאים ומתייוונים, צדוקים ופרושים. ומקדם ועד הזמן המודרני: חרדים ומשכילים, ציונים ובונדיסטים, שמאל וימין. מיום שקמנו כעם אנו מכלים כוחות בתגרה פנימית אינסופית ובתווך נופשים בפגרה שגם היא מהווה הכנה טקטית ומוסרית למימוש תאוותנו לריב אחים.
לפעמים השנאה הייתה ממש אבסורדית. ביוני 1941, מייד לאחר פלישת היטלר לברית-המועצות, הכריז צ'רצ'יל במליאת הפרלמנט: "אילו היה היטלר פולש לגיהינום, היו לי כמה מלים טובות להשמיע בזכות השטן". צ'רצ'יל, שהיה ב-20 השנה הקודמות האויב המושבע של המשטר הסובייטי השנוא – משטר שרק שנתיים קודם לכן כרת ברית עם היטלר – לא היסס לדקה. כדי לנצח את אויב האנושות הוא כרת ברית עם השטן. שנתיים מאוחר יותר באפריל 1943 פרץ מרד גטו ורשה. 13,000 יהודים נהרגו בגטו במהלך קרבות המרד. שארית תושבי הגטו, כ-50,000 במספר, ניצודה ונשלחה למחנות השמדה. לגרמנים היו 16 הרוגים. במרד עצמו פעלו שני ארגוני מורדים. האי"ל בפיקוד מרדכי אנילביץ', הארגון של השמאל. והאצ"י, הארגון הצבאי היהודי מיסודה של בית"ר. אם צ'רצ'יל ורוזוולט שיתפו פעולה עם סטלין כדי למגר את הגרמנים, מן ההיגיון שגם שני ארגוני המחתרת היהודים יפעלו במשותף נגד האויב הנורא והאכזרי ביותר שעמד אי פעם מול העם היהודי.
אלא שגם בלילה האחרון לפני המרד, הארגונים בחרו לא לאחד שורות. אנשי האצ"י טענו כי הם לא הורשו להתקבל לאי"ל כקבוצה, כפי שתנועות השמאל התקבלו, אלא כיחידים בלבד. ואילו באי"ל טענו כי הסיבה לאי-שיתוף הפעולה הייתה דרישתם של אנשי האצ"י לקבל את תפקידי הפיקוד כיוון שהיו מנוסים יותר מבחינה צבאית (רבים מהאצ"י שירתו בצבא הפולני). הגויים שילבו ידיים והיהודים לא הצליחו לשתף פעולה אם בשל סיבות אידיאולוגיות ואם מתוך מאבקי אגו. ואני לא יודע מה יותר גרוע במקרה הזה – סיבה של אגו או קנאה אידיאולוגית. הגרנד פינאלה של השנאה היה אחרי המלחמה. האצ"י כמעט נמחק מההיסטוריה; השמאל ששלט בכל שדה אפשרי, משלטון ועד תרבות, מחק את האצ"י מן התודעה ההיסטורית. רק בשנים האחרונות, הודות לבודדים נחושים כמשה ארנס, ניתן מקום לסיפור האצ"י, לא בלי עיקום אף וסלידה לא מוסתרת מממסד השואה ועיתון הארץ, איך לא.
אז כן, השבוע היה שבוע בלי פילטרים. המציאות עמדה ערומה במקלחת ובדקה נקודות חן חשודות. לצד גילוי אצילות וסולידריות מרוב חלקי העם, צריך לומר שחלקים באליטות הישראליות קו נטוי השמאל הישראלי, איבדו את זה לגמרי. עמדה בפניי התלבטות האם לתקוף חזרה או להתעלם. מה עדיף, גישת יותם זמרי המתוק והמבריק, כוח עולה שמפרק בהומור חד פוסטרים שמאלנים, או ההתעלמות אותה הציע השר אורי אורבך? זה לא וזה לא. שלא לדבר, שגם בכיינות היא עסק רטוב. בקיצור, החלטתי שאני רוצה להבין למה ובדרך להסיר מסכות. אז בוא נעשה מעט סדר: התחלנו בעיסוק בטרמפים, עברנו לטרוניות של אנשי שמאל על שלא נותנים להם לנשום ושהימין הדתי מציב מד השתתפות בכאב. מהצד התחיל דיון מדומה בניסיון של הימין להשתיק קולות בשמאל ועוד היד נטויה. אז מה אתה רוצה, הם ישאלו, אתה מבקש שנוותר על העמדה האותנטית שלנו נגד הכיבוש? חס וחלילה, אותנטיות והתנגדות לכיבוש זה אחלה, אבל למה דחוף לכם הרגע לעסוק בטרמפים, ומאיפה הבאתם את הטענה שבימין מודדים לכם השתתפות. למי בכלל אכפת אם כואב לכם.
אבל אולי הם מדברים מהרהורי לבם, אולי העובדה שלבם גס בהשתתפות הקולקטיבית, בהזדהות, היא זו ששורטת את מצפונם מבפנים וגורמת להם לנהוג כילד הרע בהגדת פסח – "מה העבודה הזו לכם"? אני קורא את הטקסטים, תמיד בפתיחה תופיע הזדהות והשתתפות עם החטופים ומשפחותיהם, פסקה שנכתבת כלאחר יד, כסרח עודף מחויב לטקסט. אבל את הא-ב-ל רואים מקילומטר. מי שבוחר בשבוע הראשון לחטיפה, בשעה שגורלם של הנערים לוטה בערפל, להתבכיין שבודקים עד כמה הוא משתתף וכואב, מעיד על עצמו ועל זהותו הלאומית משהו עמוק יותר. בפייסבוק של תכנית הרדיו שלי כתב אחד המאזינים, יואל אורבך שמו, בחור חכם (ושמאלני אם אני קורא נכון בין השורות), את הדברים הבאים: "הנקודה שאתם מפספסים היא שבקרב יהודים רבים בארץ, הזהות האזרחית-ישראלית מתחזקת על חשבון הזהות האתנית/דתית-יהודית. ובלשון שלך, הסולידריות של ת"א עם אום אל פאחם גדלה על חשבון הסולידריות של ת"א עם עלי".
לא יהיה מופרך לקבוע כי הולך וגדל הניכור בין ישראלים שנקודת הזהות היהודית שלהם קרסה לטובת זהות פרוגרסיבית מערבית, לבין ישראלים שהזהות היהודית מרכזית בהווייתם. מדוע ולמה? ומה המקור? על השאלות הללו אנסה לענות בטור הבא.
יפה וחשוב.
"למה מגדלים ילדים בשטחים" זה ה "למה היא התלבשה ככה" של השמאל?
הם שמים עצמם במקום נמוך במיוחד בימים האחרונים.
האם הימין יכול להזדהות עם השמאל ולהתאחד איתם בקשר למטרות חברתיות? כי אני לא מבין למה רק השמאל נדרש להזדהות עם הלאומיות הימנית.
כשאוטובוסים התפוצצו ברחבי ת"א, האם שמעת אנשי ימין מאשימים את חללי השמאל במותם, הרי "הם הצביעו לרבין, שנתן להם רובים"? האם שמעת ימנים מבטלים את אחריות הערבים לרצח ההמוני, ובמקום זאת שמעת אותם מטילים את האשמה על קורבנות הטרור, שכן הם בחרו לסוע באוטובוסים, ביודעם כמה זה "מסוכן וחסר אחריות"?
אף אחד לא דורש ממך לתמוך במדיניות שאינך מסכים אליה בגלל פיגועים, אבל רבאק, למרות המחלוקת הפוליטית, אנחנו עדיין אחים. ילדים נחטפו כאן, זה הזמן לזרוק רפש? כל כך חשוב לכם להשתתף בכאבם של המסתננים, הבדואים, הערבים וכל נדכאי העולם. למה כשילדים בני 16 נחטפים רק בגלל שהם יהודים, אין בכם שמץ של חמלה?
יובל היקר, לא מבקשים מהשמאל להזדהות עם דעות הימין, אלא עם הכאב האנושי של הטרגדיה. וכן, גם אני כימני קפיטליסט, צריך להזדהות עם כאב המובטל שפוטר בשביל התייעלות המפעל. גם אני כימני, צריך להזדהות (ואני מזדהה עד כאב) עם משפחות החטופים, למרות שלדעתי אין לנהל מו"מ עם החוטפים אף במחיר חייהם, חס ושלום (היה לא תהיה).
אין דבר נורא יותר מגישת "אמרנו לכם" מול טרגדיה אנושית. אם מחבל יחדור ח"ו לקיבוץ שתמך בנסיגה משטח הסמוך לו, לא אומר לתושבים "אמרנו לכם", אלא אזדהה עם כאבם ואמשיך במקביל לומר את דעתי הנחרצת כנגד דעתם.
אולי במקום להזדהות עם כאב המובטל פשוט תחזירו את הפנסיות יא גנבים
מי זה "תחזירו את הפנסיות"? ההסתדרות שגנבה שנים ורוקנה את הקופות?
הניכור שאליו מתייחס סגל נובע מכך שאנשי שמאל רבים חשים שכבר עשרות שנים הם משלמים מחיר מוסרי כבד בעבור מעשים שמבצעים המתנחלים וצה״ל באישורן של ממשלות ישראל,מעשים שאותם אנשי שמאל מזהים כאסוניים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי.
האם הנושאים שבהם עוסקים אנשי השמאל בימים רגילים,שבהם לא נחטפים נערים יהודים,מטרידים בכלל את אנשי הימין ? האם בימי שגרה אפשר לקיים דיון על מעצרים מנהליים המוניים ? על הרג פלסטינים חפים מפשע ? על גירוש בדואים מאדמתם בתואנות שונות ומשונות ? על האסון המתקרב שנובע מאי חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית ? על האפליה והגזענות והשנאה כלפי מי שאינם יהודים ?
השנאה בין ימין ושמאל היא הדדית אלא שלשמאל אין כלים להשפיע על המציאות כפי שיש לימין שנמצא בשלטון.הימין גם שונא וגם מייצר מציאות שמעוררת ישראלים רבים מן השמאל לתהות האם זה המקום שבו הם רוצים להמשיך ולחיות ולגדל בו את ילדיהם.
הדס, תפסיקי לבלבל את המוח.
את שונאת מתנחלים לא בגלל "תג מחיר" ולא בגלל עלילות הדם שהמצאתם עליהם כאילו מדובר בפראי אדם ששותים דם של ילדים פלסטינים. ולא בגלל הדחליל הדמוגרפי שגם אפילו את כבר יודעת בסתר ליבך שלא מאיים על אף אחד.
כדברי איל מגד, את פשוט מרגישה אשמה על 47', ואת, בעודך יושבת על חורבות של בתים ערבים בשיח' מוניס, רוצה לכפר. את פשוט רוצה לכפר על עוונותיך באמצעות הקרבת המתנחלים.
אבל יש לי סוד לספר לך יקירתי, הסכסוך בינינו ובין הערבים התחיל לפני "אקיבוש". ואפילו אם תפתרי את "אקיבוש" ע"י גירוש כל המתנחלים עד האחרון, שורש הסכסוך, קרי 47', קרי רצונם של היהודים למדינת לאום פה בארץ ישראל, ישאר.
את נורא רוצה לכפר, ואת אפילו מוכנה להקריב (לא מעצמך או שלך חס וחלילה, רק את מתנגדייך הפוליטים), אבל הבעיה של הערבים לא מוגבלת למתנחלים. גם את חלק מהסיפור. ויום אחרי שתחריבי את כל ההתנחלויות, הסכסוך ישאר, ובעקבות התאבון המוגבר שגרמת לערבים, רק יתעצם.
אראל, אין ספק שרואים כי מיתנת כתיבתך וכי הפחתת את מפלס השנאה במאמריך. אני חושב שאפשר לראות את זה אצל לא מעט כותבים, וזהו צעד מבורך ואף הכרחי.
אבל אני חושב שלא קראת נכון את השמאל אחרי החטיפה. או שבחרת לקרוא רק מה שיתאים למה שרצית לכתוב. רוב מוחלט ומכריע של השמאל הזדהה עם הפן האנושי של החטופים ומשפחותיהם. ומוזר בכלל שצריך לכתוב את זה. אבל כן, צריך לכתוב, כי אחוזים גבוהים מאד מהקהל שאתה מייצג, מהקהל שקורא אותך ומושפע ממך, בטוח שהשמאל תמך ברצח משפחת פוגל (לצד עוד עלילות שהן תוצאה ישירה של ההסתה של חבריך כנגד השמאל, כמו למשל "השמאלנים בכלל לא משרתים בצבא" / "השמאלנים מנסים להחריב את המדינה" וכו'). וכן, במקביל המשיכו לעסוק בבעיות היסוד שאירוע כזה מעלה באופן טבעי, כמו ההצדקה של מפעל ההתנחלויות והסכנה שבנסיעה בטרמפים (אני מניח שאתה מסכים שכאשר ילד נשכח במכונית אפשר ואף רצוי לדבר על הגורמים האפשריים לטרגדיה).
אה, ו"זמרי המתוק" אתה באמת קורא אותו? השנאה – לשמאלנים ולערבים – היא הדלק שמפעיל תשעים ותשעה אחוזים מהפוסטים הפוליטיים שלו. קח את עצמך לסיור במחוזות הימין, זה שפעם הוגדר קיצוני אבל עכשיו הוא כבר מזמן המיינסטרים של הימין (זמרי, פתחי ואלפי עוקביהם, וגם בנט ואיילת שקד ואלו המינוריים יותר כמו טל גלעד, יניב שלום, אסתי מגנוס). שנאה כמו שתראה שם ואיחולים כמו שתקרא שם לא תקרא אצל שום שמאלן. בטח ובטח לא באותה כמות ובאותה רמת שנאה.
יש לך עוד הרבה עבודה עם המחנה שלך.
"רוב מוחלט ומכריע של השמאל הזדהה עם הפן האנושי של החטופים ומשפחותיהם?" אז למה היה כל כך חשוב לכל כתב מושתן ולכל טוקבק שני לכתוב שהילדים "טיפשים חסרי אחריות"? או להאשים את ההתנחלויות? או לדבר על כך שהם לא מבינים למה עלות הביטחון צריכה לשות עליהם, ולא רק על ה"הורים המופרעים"?
השמאל הוכיח נמיכות קומה ועליבות לשמה בנסיונו לנצל את הטרגדיה הזו לעשיית הון פוליטי.
כל אדם עם מינימום יושר אינטלקטואלי יודע שהילדים נחטפו בגלל שהם יהודים. ואם אף אחד בארץ לא יקח טרמפים, יהודים עדיין יחטפו פה. יהודים עדיין ירצחו פה.
כל אדם עם מינימום יושר אינטלטואלי יודע שהסכסוך עם הערבים החל לפני "אקיבוש". להאשים את ההתנחלויות בפשעי השנאה של הערבים, זוהי נבזות ורשעות הגובלות בהסתה.
יש כמה בלוגיסטים וממיסטים בשמאל הרדיקלי בישראל שבכל יום משווים פוליטיקאי, חייל פשוט ,או סתם ישראלים ,להיטלר ולנאצים: ג'ון בראון, אורי משגב, נעה שיינדלינגר קולולו, אמיר שיבי, ועוד.
מדובר בהסתה זהה לזו שגרמה לרצח רבין. כולנו זוכרים את רבין עם מדי SS.
john brown, תושב באר שבע לדבריו, שם תמונות כאלה כל כמה ימים.
ההבדל הוא שהשמאל הקיצוני הוא איזוטרי ופצפון ולכן לכאורה לא מהווה איום.
אבל במהות אין הבדל.
דרך הפעולה של השמאל הקיצוני זהה לזו של הימין הקיצוני שרצח את רבין: אפס כבוד לדמוקרטיה ולציבור שמקיף אותו ושימוש באלימות והפרת חוק להשגת מטרותיו המשיחיות: הרס הציונות.
שטרנהל אמר לדרוס את עפרה עם טנקים, ואחרי זה דיבר על פאשיזם.
גדעון לוי קרא לאלימות פלסטינית.
שיינדלינגר חגגה כשטייס אבא לילדים נהרג בתאונה.
עמירה הס קראה לזריקת אבנים על אזרחים יומיים אחרי פציעתה הקשה של אדל ביטון.
מדובר באנשים שאינם פחות מסוכנים מאביגדור אסקין ובן גביר ומאנשי הפולסא דנורא,
ויש לנקוט נגדם בפעולות משפטיות.
סטנדרט כפול מזעזע בשמאל הרדיקלי הישראלי.
על השמאל הישראלי להוציאם מחוץ למחנה ולגנות אותם.
אני רוצה להדגיש שלא מדובר באנשי השמאל הנורמטיבי, אלא בשמאל הקיצוני.
השמאל הנורמטיבי נוסח יוסי ביילין ,רבין ז"ל,גלאון, או לבני, הוא בר פלוגתא לגיטימי.