הקונספירציה נגד תלמידי ישראל

ד"ר צבי צמרת מכיר את מערכת החינוך היטב. כמי ששימש כמורה וכמנהל שנים רבות, ההיכרות של צמרת מגיעה הישר מן השטח, ותפקידו כיושב ראש המזכירות הפדגוגית, העניק לו היכרות מעמיקה עם הדרגים הגבוהים יותר של מערכת החינוך. לרגל פתיחת שנת הלימודים, צמרת מדבר על הכל: על הרפורמות של השר פירון, על משבר לימודי המדעים בישראל ועל האתגרים העצומים בהם ישראל למרבה הצער משתרכת לאחור.

"האכזבה שלי משר החינוך היא לא רק אישית", פותח צמרת את הראיון. "הבעיה שלי כוללת יותר והיא נובעת מכך ששרים מקבלים לידם את מערכת החינוך ומיד מקבלים החלטות פדגוגיות דרסטיות”, הוא מסביר, ומפרט: "איזה מקצוע יקוצץ, איזה מקצוע יורחב ואיזה מקצועות חדשים יילמדו. כיוון שאצלנו חילופי השרים הם כל כך מהירים דבר זה יוצר נזק משמעותי מאוד למערכת".

בנושא זה השר פירון לא שונה מאחרים. "פתאום הוא החליט שיש דבר כזה שנקרא "מקצוע השכלה כללית" – דבר שמעולם לא נלמד ואין למערכת שום יכולת פדגוגית להתמודד איתו כרגע. וגם במקצוע תרבות ישראל, כל שר עשה מזה משהו אחר ועכשיו גם פירון מבטל את מה שכולם עשו ומכניס נוסח חדש. כך מערכת לא יכולה להתנהל".

אבל נדמה שאצל השר פירון, הבעיה רק מחריפה. “הוא למשל החליט שתהיינה רק 4 בחינות בגרות במקצועות בחירה, כי זה מה שלפיד הכריז בתעמולה. אבל כשבודקים את זה באופן ספציפי רואים שלמספר הזה אין כל שחר. לכן הוא מתכנן לאחד חלק מהמקצועות, אבל זה בלתי-אפשרי. הוא רוצה, למשל, לצרף היסטוריה ואזרחות. למרות שאלו שתי דיסציפלינות שונות לגמרי בעלות שיטות הוראה שונות ומטרות אחרות. אותו דבר לגבי הרעיון לצרף לשון וספרות. דבר זה ייצור פגיעה עמוקה בכל המקצועות, ויביא לרידוד של החומר".

"כך גם הקביעה שעכשיו נתחיל ב'למידה משמעותית', שעולה ממנה שכל מה שהתרחש עד עכשיו לא היה משמעותי" ממשיך צמרת. "זו אמירה שהיא גם פוגענית וגם בלתי-אפשרית. הוא רוצה להנהיג מה שנקרא 'הערכה חלופית' – עבודות תלמידים במקום בחינות. אני עקרונית מאוד בעד, אבל אם מורה בישראל צריך לצורך משרתו ללמד ב-12 כיתות שונות, אין שום דרך שהוא יוכל לעמוד בזה. איך הוא יכול להגיע לעבודה משמעותית, לבדיקה והנחייה של 400 תלמידים?"

מה לדעתך נכון לעשות בכדי לייעל את המערכת?

"בניגוד למה שכולם אומרים, לא צריך להוסיף תקנים במערכת. להיפך. מה שצריך לעשות הוא להוריד תקנים של פיקוח. יש הרבה משאבים בצנרת שלא מגיעים לתלמיד בקצה ונאכלים באמצע.

"כשהייתי מנהל בית–ספר בקריית שמונה היו מגיעים אליי לבית הספר לא פחות מ-36 מפקחים, מכיוונים שונים ובתחומים שונים. כל אחד מגיע ממקום אחר, ירושלים, נצרת ותל–אביב. וכל אחד מהם נסע 4 שעות כל כיוון וישב אצלי גם כמה שעות… העומס הזה לא רק שלא הוסיף למערכת אלא רק הכביד. בנוסף יש גם כפילויות בין הרשויות המקומיות, רשתות החינוך והמשרד.

"באצבע הגליל למשל יש 50,000 תושבים, אבל למעלה מ-10 רשויות מקומיות שונות ולכל אחת מערכת חינוך נפרדת, שמטפלת בנפרד בקליטת מורים וניהול בתי הספר, וכמובן מחזיקה צוות פיקוח נפרד שמכלה את זמנו בנסיעות לירושלים ותל–אביב. מה שאנחנו מוציאים על המעטפת לא מתקבל על הדעת".

יש הערכה של סכומים המושקעים במעטפת הזו?

"למרבה הבושה, לאיש אין הערכה כמה כסף מגיע לתלמידים וכמה נאכל במערכת. אף אחד לא עוסק בזה. לאיש אין גם הערכה קדימה כמה מורים למתמטיקה ופיסיקה יחסרו בעתיד. המערכת מאוד לקויה בנושא של תכנון ומבטי על. היא יותר מדי משקיעה בתגובה לעיתון של היום או של אתמול. זה לא רק פירון. כולם ככה. כל אחד מהשרים פועל מתוך אינטרס קצר טווח. הוא רוצה להוכיח שהוא בתקופה הקצרה שלו עשה דבר משמעותי. אבל חינוך זה בדיוק ההיפך: הוא מחייב הסתכלות לטווחים ארוכים קדימה ואחורה".

לצבי צמרת התנסות רעה במיוחד בכל הנוגע למצב החינוך למדעים. אחד החיכוכים שהיו לו עם שר החינוך הקודם, גדעון סער, נבע מדו"ח חמור שהכין צמרת אודות מצבה הירוד של הוראת המדעים במערכת, שחשף ירידה חדה באחוזי הנבחנים במקצועות המדעיים, בעיקר במגזר היהודי.

בגרות בקוסמטיקה ועוד 150 נושאים

איך אתה רואה היום את מצב החינוך למדעים?

"שום דבר לא השתנה, ובמידה מסויימת אפילו הידרדר. המדיניות החדשה שלא מתירה יותר מ-4 מקצועות בחירה בחמש יחידות גורמת לפגיעה חמורה במקצועות. כך למשל בציבור הדתי-לאומי, שרוצים להבחן גם בתנ"ך ותלמוד ברמה גבוהה, כל מי שירצה להעדיף אותם יפגע דבר ראשון במדעים.

"אני מאוד בעד צמצום של מספר הבגרויות, אבל בנוסח אחר. יש כרגע למעלה מ-150 נושאים שעליהם נבחנים לבגרות: מקוסמטיקה ועד משפטים, מרפואה ועד ביו–טכנולוגיה. מה שצריך לעשות הוא לבטל עשרות רבות מהמקצועות האלו, אבל לא לצמצם את האפשרויות שעומדות בפני התלמידים המצטיינים".

מה לגבי טיפוח המצויינות? איך המערכת מתמודדת עם זה היום?

"אנחנו המדינה המפותחת ביותר בעולם בטיפול בחינוך מיוחד ובבעיות אחרות. כמו אוטיסטים, מפגרים, עיוורים וכדומה. אבל יחד עם זאת, משנה לשנה אנחנו מידרדרים באופן הטיפול שלנו במצטיינים ובמחוננים. אין ספק שצריך לתת למצטיינים ולמחוננים יותר. גם זכות ליותר בחינות בגרות. חייבים לאפשר לתלמיד מצטיין שרוצה בכך להיבחן גם בפיזיקה גם בכימיה וגם בביולוגיה, דברים שאי אפשר להפריד ביניהם אם רוצים להיות אנשי מדע. וכך גם לגבי לימודים אוניברסיטאיים בגיל צעיר. טיפוח המצטיינים מקבל תקציבים זוטרים לעומת הטיפוח של שכבות אחרות. אני חושב שלפירון יש הקשבה ראויה לציון לחלשים, אבל בסופו של דבר, עתידה של מדינת ישראל תלוי במצטיינים".

מצד שני, המערכת השיגה ציונים מרשימים למדי במבחנים פיז"ה ומדדים אחרים.

"למבחנים האלו אין באמת חשיבות. יש מדינות שהן ראשונות בפיזה אבל אין לזה שום השפעה על הכלכלה או היצירתיות של המדינות. בסופו של דבר מדובר במבחנים טכניים שאם מתכוננים אליהם כראוי (כפי שישראל עשתה) אפשר להגיע בהם להישגים. אבל זה לא אומר דבר על הפוטנציאל האמיתי של המדינה.

"המרדף אחרי המדדים מביא גם לפגיעה בנושאים יסודיים אחרים. בעיניי הרבה יותר חשוב למשל שהתלמידים יכירו את הגיאוגרפיה של ארץ–ישראל, או שידעו קרוא וכתוב כהלכה. לא לומדים כמעט את תולדות מדינת ישראל ופה אפילו חל קיצוץ בשנה האחרונה. ובכלל לא מגיעים לשאלות שקשורות לתולדות המדינה וליסודותיה שמשפיעות עלינו עד היום.

"למשל תשאל את המורים, אם הם מכירים את אמנת חמאס, ובמה היא עוסקת. 90 אחוז ממורי ישראל לא שמעו על אמנת החמאס ורובם לא ידעו על מה אתה מדבר. ככל שאני משוחח עם מורים אני רואה שרבים לא מכירים, כולל מורים לאזרחות ולהיסטוריה. זה לא נמצא בתוך החומרי לימוד".

השר גם הכריז בזמנו על ביטול הפסיכומטרי. מה דעתך בעניין?

"לא נעים לומר אבל הכרזות לחוד ומעשים לחוד. הוא לא ביטל עדיין את הפסיכומטרי ולדעתי גם לא יתנו לו לבטל. היום ידוע יותר ויותר שריבוי המקצועות לבגרות כמו ום העיוות של ציוני המגן הופכים את תעודת הבגרות כמעט לחסרת ערך. בדקתי את זה אך לאחרונה והבעיות הללו לא מטופלות. נושא הרמייה בבחינות הבגרות יוצר כל מיני עיוותים. עד כמה המצב חמור יכולה להעיד ידיעה שפורסמה לא מזמן אך מיד הוצנעה על מנהל בית ספר תיכון שענה על בחינת הבגרות של הבת שלו.

"האוניברסיטאות כבר ניכוו בנושא הזה. הייתה שנה אחת שבה ביטלו את הפסיכומטרי ולחוג לרפואה באוניברסיטת תל–אביב התקבלו למעלה ממחצית מהסטודנטים הערבים שרובם ככולם עזבו אחרי השנה הראשונה.

"אז אני לא רואה את ביטול הפסיכומטרי קורה. למרות שגם בעיניי זו לא בחינה אידיאלית. שוחחתי עם השר פירון והצעתי לו הצעה אחרת: שנת לימודים ראשונה חינם לכל מי שרוצה, וקביעה לקבלה על-פי ציוני השנה הראשונה. התלמידים מגיעים לאוניברסיטה 4-3 שנים אחרי התיכון. הם כבר בוגרים יותר ובשלים יותר. אתה יודע כמה מאות מיליונים משקיעים בהשגחה ובדיקה של בחינות הבגרות והפסיכומטרי? צריך לחשוב איך משתמשים במשאבים האלה במקום אחר".

נזקי ארגוני המורים

מה יש לך לומר על מערכת הכשרת המורים?

"קטסטרופה. מה אגיד לך. אני מלמד גם ומכיר את מה שקורה במכללות. לא מעט מהסטודנטים שם אלו אנשים שלא היו מתקבלים לאוניברסיטאות. צריך להעלות את רף הקבלה ובאופן כללי לשפר את תנאי ההעסקה של המורים, כדי שהם ימשכו מורים איכותיים יותר".

כיצד משתלבים בעניין הזה ארגוני המורים, לכאורה הם אלו האמורים לשפר את מעמדם של המורים?

"הארגונים הללו הם בלתי-נסבלים. ובעיקר העובדה שמי שעומד בראשם במשך השנים הם אנשים עם חשד לפלילים. זה לא מתקבל על הדעת. הדוגמא האישית של ראשי ארגוני המורים היא קשה מאוד, ופוגעת בסופו של דבר בהגדרה ובדימוי של המחנך בישראל.

"צריך להבין שלמורה גם היום יש הרבה יותר חופש ובחירה ממה שנהוג לחשוב. בסך הכל כשאתה סוגר את דלת הכיתה אתה עושה מה שאתה רוצה בפנים. למורה יש המון המון כוח. ובשל ארגוני המורים לא מטפלים מספיק בחריפות במורים חריגים ולא ראויים".

אולי הבעיה היא הקביעות?

"אני בעד הקביעות. אבל היא צריכה להיות עם יכולת להוציא את המסמר כשהוא פגום. היום נורא קשה לעשות זאת. לפטר מורה עם קביעות זה ממש ייסורים. אני כמנהל התנסיתי בזה אישית: היה מורה עם עבירות מיניות והיה מורה שגמגם ובקושי היה יכול להתבטא. היה קשה מאוד להוציא אותם. ובאחד המקרים המשכנו לשלם לו משכורות במשך שנים אחרי הפיטורין. ארגוני המורים יצרו מצב של קביעות בלתי הגיונית, שפוגעת בסופו של דבר במערכת".

מה דעתך על ניהול מקומי של בתי ספר, על בסיס קהילות והתארגנויות הורים?

"זה קיים כבר במערכת. אבל יש בעיה בגמישות ניהולית מופרזת. בדו"ח דברת דובר על הקמה של מנהל חינוך אזורי ושכל אזור יקבע את המערכת החינוכית שלו. אני כתבתי נגד מאוד בחריפות. במדינה כמו שלנו משמעות הדבר היא שמחר יהיה חינוך של אום אל פאחם, חינוך של בני ברק, חינוך של קיבוצי שמאל וכן הלאה. אני חושב שאנחנו לא בשלים לאוטונומיה של אזורים ויישובים ומנהלי בתי ספר. אני יודע שבמערכת החינוך הערבית יש מקומות של השתלטות של התנועה האסלאמית. במקביל לחופש שניתן, צריך לחשוב על ההשפעות של זה מהזווית של החברה והמדינה".

מה אתה חושב על מצב החינוך אצל ערביי ישראל ומיעוטים אחרים?

"אני חושב שהמלחמה האחרונה הוכיחה לנו את מה שאני יודע כבר הרבה שנים: שאחת הקבוצות החשובות ביותר לנו היא הדרוזים. למרות זאת קיימת נגדם אפליה שיטתית במשרד החינוך. היה אפילו שלב שרצו להטמיע אותם בתוך החינוך הערבי הכללי. וחלק מהם כבר מוטמעים שם כי הם חיים ביישובים מעורבים. בשלב מסויים פנו אלי הדרוזים וביקשו יותר שעות בעברית, בנימוק שהם משרתים בצבא ורוצים להשתלב בחברה. אבל גורמים במשרד טענו שאי אפשר לתת להם יותר ממה שנותנים למגזר הערבי. אחד המבחנים שלנו במזרח-התיכון זה היחס שלנו לדרוזים בארץ. רק לאחרונה ארגנו משלחת של כמה אנשים ונסענו לבקר את אביו של מח"ט גולני, שיש לו עוד שלושה בנים קצינים בצה"ל. אתה לא יודע איזו התרגשות הייתה לו. הוא בעיקר מותקף על-ידי מוסלמים ונוצרים. יהודים שבאים ומברכים אותו ומודים לו זה היה בעיניו מאוד חשוב ויוצא דופן".

מקצוע האזרחות: הכותרת של אתמול

מה לגבי המגזר הבדואי?

"גם שם יש בעיות חמורות, כשבעיניי הפוליגמיה היא אחת הקשות שבהן. שהרי כאשר לאב אחד יש 30-20 ילדים, מתחילות בעיות חינוכיות רבות. כך גם אמרו לי רבים בקרב הבדואים עצמם. בזמנו הצעתי להנהיג בתקנות שאדם לא יוכל להתקדם במערכת החינוך הבדואית לתפקידי ניהול ופיקוח אם הוא עבריין. למרות שאנחנו עוצמים עיין לגביה, הפוליגמיה היא עבריינות. עשיתי את זה על פי בקשה של בדואים שאמרו לי שהמנהלים והמפקחים הם דוגמא אישית וחשוב לתת דוגמא אישית אחרת במערכת החינוך. ממשרד המשפטים ומהשר לא קיבלתי תשובה".

אחד הנושאים ששמו של צמרת נקשר בהם ביותר הוא תחום לימודי האזרחות. בעיקר סביב מאבק איתנים שניהל צמרת סביב אישור ספר לימוד בשם "יוצאים לדרך אזרחית", שאושר אז במשרד, וכלל סילופים היסטוריים ותעמולה אנטי–ציונית. פיטוריו של מפקח מקצוע האזרחות, אדר כהן, שאישר את הספר גררו סערה ציבורית, במסגרתה היה צמרת קרבן למתקפה רבתי מצד עיתון 'הארץ' וכלי תקשורת נוספים. כשאני שואל אותו, לאחר שחלפו כמה שנים, מה דעתו על לימודי האזרחות אני זוכה לתגובה מפתיעה:

"אני אומר לך בצורה מאוד כנה. זה מקצוע שלדעתי מעניקים לו הרבה יותר מידי חשיבות כי לימודי האזרחות הם לאו דווקא חינוך לאזרחות. הם בעיקר לימודים פורמליים. לדעתי מחנכים לאזרחות בדרכים רבות שלא קשורות להוראה פרונטלית, אלא לדוגמא אישית. אם הזכרתי פוליגמיה, או מנהל שמרמה בבגרות או בהתייחסות אישית לתלמיד. שם טמון החינוך האמיתי לאזרחות. אני חושב שהחינוך לאזרחות אצלנו, כמו במדינות רבות בעולם, זה דבר הרבה יותר מורכב: זה קשור לגיאוגרפיה, אקולוגיה, היסטוריה, מורשת לאומית, הכרה של מערכת המשפט וכדומה. אנחנו צמצמנו את האזרחות לכותרות של עיתון 'הארץ' מאתמול. לצערי גם בתחום הזה שום דבר עדיין לא השתנה".