ד"ר מייקל דוראן, איש הבית הלבן והפנטגון בעבר, בראיון מיוחד ל'מידה': "האינטרס האמריקני העליון הוא למנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני".
הדגלים השחורים עדיין מתנופפים בגאון בסוריה ובעיראק, והקצבים רוכבי הטויוטות אינם יורדים מהכותרות. בדרך, הם מסיטים את תשומת ליבו של העולם החופשי, ובתוכו מדינת ישראל, מהבעיה הקרדינלית של המזרח-התיכון: איראן.
בשביל זה ישנו ד"ר מייקל דוראן, מומחה למזרח-התיכון וליחסים בינלאומיים במכון 'ברוקינגס', שכיהן בעבר בתפקידי מפתח במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ובמשרד ההגנה האמריקני (פנטגון). הוא כאן כדי להזהיר ולהתריע. כפי שעשה בעבר, גם בימים אלה, כשעיני כל העולם נתונות לסכנת הטרור הסוני, דוראן מבקש להדגיש כי "בסופו של דבר, מה שכי חשוב זו הבעיה הגרעינית".
נתניהו, הוא אומר בראיון ל'מידה', חייב לעמוד על כך: "טהראן היא הבעיה האמיתית, מכמה סיבות. כבר מזה כ-30 שנה איראן מובילה ברית או קואליציה אזורית, שיעדה המוצהר הוא לחתור תחת המדיניות האמריקנית. כל נשיא אמריקני שמתעלם מהמטרות המוצהרות של משטר האייתוללות עושה טעות גדולה. האינטרס האמריקני העליון הוא למנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני".
עבודה מלוכלכת אבל הכרחית
סיבה נוספת, הוא מסביר, קשורה באופן ישיר לאחריות האיראנית ליצירת הבעיה עמה אנו מתמודדים כיום: "לאמריקה יש מטרה למנוע הקמת מדינת ג'יהאדיסטן, המשתרעת ממוסול ועד חלב שבסוריה. כיצד הבעיה הזו נוצרה? על-ידי כך שגם אסד וגם הממשלה העיראקית סירבו לעבוד עם הסונים. והכל, כמובן, כשמאחורי המהלכים שלהם עומדת איראן. ראה למשל את מלחמת האזרחים בסוריה. ב-2011 כמעט ולא היו שם גורמים רדיקלים. אבל המדיניות של אסד – ההקצנה, האונס, השחיטות וההפצצות המסיביות – יצרה את התנאים להתעצמות הרדיקלים הסונים. זו פשטנות לומר שלאיראן אין קשר למה שקרה פה".
בתחילת השנה אמרת שהדבר הנכון עבור ארה"ב הוא לתפוס צד בסכסוך במזרח-התיכון – עם הסונים נגד אסד. בינתיים התברר שהצד הזה הפך כמעט לחלוטין למזוהה אל-קאעידה. האם אתה עדיין עומד מאחורי דבריך? ואם כן, מדוע?
"עדיף היה להתערב מוקדם מאשר מאוחר. האירוניה היא שוויתרנו על התערבות כשעוד הייתה אפשרות לתפוס את העיר חלב וסביבותיה ולהקים שם מחנה סוני מתון. היום ההתערבות נכפתה על אובמה, רק ללא כל היתרונות שהיינו יכולים להשיג אז: בינתיים איראן התעצמה עוד יותר, הוקם מקלט בטוח לאסלאם הרדיקלי ובעלות הברית של ארה"ב מתחמקות ככל יכולתן מלהצטרף למלחמה.
"צריך להבין שכיום כמעט מחצית מהאוכלוסייה הסונית בסוריה נעקרה מביתה. הסוני הממוצע רק רוצה לחיות בשקט, הוא מנסה לשרוד. לכן, אני לא מסכים עם הקביעה שכל הסונים, או רובם המוחלט, הם אנשי אל-קאעידה. אם ארה"ב הייתה מתערבת בסוריה יכול להיות שכל הסיטואציה מולה אנו מתמודדים היום הייתה נמנעת מראש. זו הייתה אחריותנו ליצור מרכז כובד באוכלוסייה הסונית שמסוגל לדחות את אסד והאסלאם הרדיקלי. אין ספק שזו עבודה מלוכלכת, אבל היא נחוצה. ואני לא מדבר בהכרח על התערבות כמו בעיראק, אלא להוות המוח האסטרטגי של המאמץ – לאמן, לחמש, להרכיב קואליציה ולבחור את המטרות. אז נכון שעל חלק מהכוחות לא היינו יכולים לסמוך. אך מה קורה בקואליציה שאובמה מרכיב היום? בדיוק אותו דבר".
רבים ממנהיגי דאע"ש שירתו אצל סדאם
בינתיים, החבירה המערבית לאיראן רק הולכת ומתעצמת, מה שמהווה סיבה לדאגה עבור ישראל. ביום שני האחרון דווח בעיתון הסורי אל-ווטן על כך שהאמריקנים מוסרים לאסד מידע מודיעיני הנוגע לדאע"ש. עוד דווח כי מתקיימים מגעים בין המדינות, כנראה באמצעות גורם שלישי. כשבוע לפני כן, בראיון לרשת החדשות האמריקנית NBC אמר הנשיא ברק אובמה כי הוא חושב ש"אלו חדשות טובות, שבפעם הראשונה ברור לחלוטין שהבעיה למדינות הסוניות באזור… אינה רק איראן. זה לא רק העניין הסוני-שיעי".
אובמה, כך נראה, מפספס פעם נוספת, ואינו מבין את מערך הכוחות באזור. עובדה זו בלטה במיוחד לאחר "נאום המלחמה בדאע"ש" שנשא ביום רביעי לפני שבוע (10.9), ובו אמר: "אני רוצה להבהיר שני דברים: ארגון המדינה האסלאמית אינו אסלאמי. שום דת אינה תומכת בהרג חפים מפשע, מה גם שהרוב הגדול של הקורבנות הם מוסלמים. דאע"ש גם אינו מדינה; דאע"ש הוא פשוט ארגון טרור, ואין לארגון הזה שום מטרה אחרת חוץ מלטבוח את העומדים בדרכו".
ד"ר דוראן, האם אתה מסכים עם הקביעה הזו?
"לא. איני מסכים. אמנם דאע"ש הוא ארגון טרור הטובח בחפים מפשע, אך זהו לא כל מה שהוא. לא מזמן פורסמה כתבה ב'ניו יורק טיימס' על מנהיגי דאע"ש. הרבה מהם, מסתבר, מלאו תפקידים במשטר של סדאם חוסיין. זאת אומרת שלצד הזרם האסלאמי הרדיקלי ישנו גם בסיס של מפלגת הבעת'. חייבים לדעת בדיוק מול מי אנחנו עומדים כדי להבין כיצד הם הצליחו כל כך מהר.
"ישנן עוד סיבות מדוע איני מסכים: קודם כל, לארגון זה יש קשר הדוק עם הדת. יש להם אידיאולוגיה מאוד ברורה של אסלאם רדיקלי, אותה אנו מכירים כבר למעלה מעשור, מאז ה-9.11. שנית, אי-אפשר לומר שהם לא כוננו שלטון; אמנם לא מאוד מתוחכם, אבל הם כן מנהלים היום ערים שלמות ומייצגים – ברמה כלשהי – את האינטרסים של חלק מהתושבים שם".
למה הכוונה? האם שלטון דאע"ש לא נכפה על התושבים בעל כרחם?
"בשנת 2003, כשארה"ב זרקה את הסונים מהשלטון בעיראק והעלתה במקומם את השיעים, הכוחות האמריקנים בשטח תיווכו בין הסונים לשיעים בבגדאד. כשעזבנו המאזן האזורי התערער. כיום, גם אם הדבר לא נאמר בצורה גלויה, אובמה מתואם עם האינטרסים האיראניים. כך למשל, את המצור שהטיל דאע"ש על העיירה אמרלי שבצפון עיראק פרצו המיליציות השיעיות, שאומנו על-ידי איראן. אפילו קאסם סולימאני, ראש כוח קודס האיראני, נצפה באזור. ומי הפציץ מהאוויר? ארה"ב.
"הכוחות באזור והאוכלוסייה המקומית ראו זאת והפנימו את המשמעות: הבחירה היחידה שקיימת היא בין איראן לדאע"ש. ורבים מהם אינם מעוניינים באיראן. דת היא אמנם אמונה, אך במזרח-התיכון היא גם זהות. ואת זה הנשיא האמריקני חייב להבין".
תיאוריית הגורם המשבש
במהלך השיחה, שהתנהלה כולה בעברית, ניכר כי לדוראן יש סימפתיה מיוחדת למדינת ישראל. במהלך שנות ה-80, עוד בהיותו סטודנט, הוא שהה בארץ מספר שנים. מאז הוא דובר עברית כמעט באופן מושלם. דוראן החל את דרכו באוניברסיטת סטנפורד ואת התואר השני והשלישי השלים בפרינסטון. "במהלך הדרך עברתי תהליך של גילוי עצמי. הבנתי שאני מתעניין יותר ביחסים בינלאומיים מאשר בהיסטוריה רק בשלב מאוחר מאוד, וגם זה היה במקרה", הוא נזכר ומחייך.
לוז הסכסוך הישראלי-פלסטיני שזור ישירות בתוך סיפור חייו של דוראן. "בשנת 2000 התחלתי ללמד בפרינסטון. כבר מההתחלה הייתי אישיות שנויה במחלוקת בשל הדעות שלי". בתחום היחב"ל ולימודי המזה"ת באקדמיה, הוא מספר, יש שאלה גדולה שחוצה בין שני מחנות: "מה השתבש? האם כל הבלאגן במזרח-התיכון התחיל בגלל ההתערבות המערבית או בכלל תהליך פנימי? אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה הזו, אבל התעניינתי מאוד בנבכי ההיסטוריה הפנימית של המזה"ת. ואז גיליתי שבתחום הזה יש מעמד מיוחד לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הסכסוך הזה הוא מיוחד. אנשי אקדמיה רבים משלמים מס שפתיים לרעיון הזה, כשהם טוענים כי הוא הגורם המשבש באזור. אפילו המנהיגים שלנו חושבים ככה. אני לא קיבלתי את זה מהיום הראשון".
במאמרו המכונן שכתב למגזין 'פוריין אפיירז', מאמר שלאחר מכן קנה לו מקום בבית הלבן, תחת הכותרת "מלחמת האזרחים של מישהו אחר" הסביר דוראן כי את הסכסוכים במזרח-התיכון יש לראות דווקא כסכסוכים בין-ערביים. "אנחנו תמיד מסתכלים על מה שהערבים עושים כאיזו שהיא תגובה לישראל. אחרי אסון התאומים כולם שאלו 'מה עשינו לא בסדר?', ואני טענתי שכל הסיפור לא נובע מכך ששונאים אותנו, אלא שמדובר בחלק מהמשחק הבין-ערבי-מוסלמי של שליטה וכוח. המאמר הזה משך הרבה אש. לפניו הייתי היסטוריון, ולאחריו הפכתי רשמית לאיש מדיניות. זה לא היה מתוכנן".
"גיליתי שאני יותר שמרני ממה שחשבתי"
באותה העת עבר דוראן מהפך נוסף. "עד אז הצבעתי לדמוקרטים", הוא נזכר, "אפילו לאל גור". זה לא קרה ביום אחד. דוראן עבר תהליך, שהחל בשנות ה-90: "לא הסכמתי מבחינה פוליטית עם העמיתים שלי, אבל תמיד חשבתי שזו מחלוקת אקדמית. לא הבנתי שתהום פעורה ביני לבין הדמוקרטים. רק כשהתחלתי לדבר בציבור גיליתי שאני יותר שמרני ממה שחשבתי". וזה לא נעצר שם. "כשהתחלתי לדבר גם בעולם המודיעין התפלאתי לגלות שגם דעותיהם אינן שונות משל הפרופסורים באוניברסיטה. או אז 'התבגרתי', תוך שאני הופך לדמות יותר ויותר שנויה במחלוקת באקדמיה. ואז התקשר אלי אליוט אברמס ורצה שאני אבוא לעבוד בבית הלבן".
בעבר נשמעה ביקורת רבה על כך שארה"ב יצאה בכלל למלחמה במזרח-התיכון. היום יש ביקורת, גם פנים אמריקנית, על ההתערבות הזרה של ארה"ב בסכסוכים חיצוניים. האם אמריקה אכן חייבת להתערב?
"כן. מבצע נגד דאע"ש אומר שארה"ב מעוניינת בסדר האזורי, ואי-אפשר כיום לכונן סדר כזה, שמגן בסופו של דבר גם על האינטרס האמריקני, בלי מלחמה בדאע"ש. הארגון הזה מאתגר את ארה"ב ואסור להתעלם מזה. בניגוד לרבים אחרים, אני לא מזלזל בכך שהתגובה מגיעה רק אחרי שערפו ראשים של אזרחים אמריקנים, והתגובה חייבת להיות מיידית מאוד ותוקפנית מאוד.
"בנוסף לאיום על אמריקה, אם אנחנו לא נעשה משהו אז אנחנו מאכזבים את בעלי הברית שלנו באזור, ואסור לזלזל בכך. יש מערכת שלמה שתלויה בנו, ואנחנו חייבים להגיב כדי לחזקה. בנקודה זו אני חייב לתת קרדיט לאובמה: בניגוד לדבריו בעבר, הוא החליט לקום ולעשות מעשה. ברור שהוא לא רצה לעשות זאת, אבל הוא עושה בכל זאת. אבל זה לא מספיק, כיוון שאין לו אסטרטגיה".
בנאומו קבע אובמה שאמריקה תפציץ מהאוויר ותגבש קואליציה נגד דאע"ש. זו לא אסטרטגיה?
"הוא לא הכריז על שום דבר שארה"ב לא עשתה עד עכשיו. מהי בעצם אסטרטגיה? זו תוכנית שאתה יוזם כדי שאנשים יעשו דברים שהם לא היו עושים בלעדיך ובלי התוכנית שלך. הדבר השני הוא מטרה. אז לאובמה יש מטרה, אבל את היעד שלה הוא הציב לעוד שלוש שנים – כשהוא כבר לא יהיה נשיא. והמשמעות של הדבר ברורה. אז אמנם זה נראה כאילו יש לו אסטרטגיה, אבל זה לא נכון. הוא מתחמק. אי אפשר לנצח באמת בלי מבצע קרקעי. מצד אחד ישנה הבעיה השיעית, ומצד שני השבטים הסונים [שמתנגדים לדאע"ש] לא יוכלו לנצח ללא סיוע קרקעי כלשהו.
"מה שאובמה לא מבין הוא שאם אדם נכנס לחדר ואומר 'אני רוצה תפקיד צנוע… אני סך הכל אחד מתוך רבים' אז הוא מקרין אוטומטית שהוא לא המנהיג. הוא לא מבין את תפקידה של אמריקה כמעצמה באזור. במזרח-התיכון יש לארה"ב הרבה בעלות ברית, שביניהן הרבה סכסוכים והבדלים. אמריקה היא הגורם המגשר ביניהם, והיא היחידה שיכולה לייצר אסטרטגיה ולחלק תפקידים".
לסיום, אם מחר מייקל דוראן מתמנה לנשיאות ארה"ב – מהם שלושת הדברים הראשונים שמשתנים במדיניות החוץ האמריקנית?
"דבר ראשון אני עוזב את שיחות הגרעין עם האיראנים. חייבים להעמיד אותם בפני החלטה ברורה מאוד בין שיתוף פעולה עם המערב בנושא הזה לבין הנשיאה בתוצאות הסירוב. וההשלכות צריכות להיות חמורות מאוד, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית.
"שנית, אני מקים קואליציה אזורית כדי לכונן מחדש סדר בחברה הסונית, מבגדאד ועד חלב שבסוריה. זה האתגר הגדול – לעזור לחברה הזו להקים מתוכה מנהיגות מתונה.
"ובאשר למשבר באוקראינה, הייתי מנסה לשנות את כללי המשחק מול פוטין. לנהל מדיניות קשוחה יותר. אני לא מדבר דווקא על מלחמה. יש חשיבות גם לניואנסים. אמנם, אובמה עשה נכון כשבחר שלא לצאת למלחמה על אוקראינה. אני חושב שזו החלטה נכונה. אבל ברגע שאתה שולל קטגורית את השימוש בכוח אתה מפסיד מראש את המשחק. וכמובן, התזמון חשוב לא פחות מהמעשים עצמם".
1 תגובות למאמר