שתיקת כלבי השמירה

הם נלחמו בחריפות נגד האפשרות שערוץ 10 ייסגר בשל חובות, אבל מגיבים בשתיקה רועמת נוכח הניסיון לסגור את ישראל היום באמצעות חקיקה • הכירו את ארגון העיתונאים, גוף שפועל לשמור על חופש העיתונות, לפעמים 

האמת שלא צריך מי יודע מה הרבה אומץ, עוד לא התחילו להוציא פה עיתונאים להורג. יש למה לחכות. הישארו עמנו… הפגיעה הגדולה ביותר בעיתונאי ובעיתונות, ומכאן גם בדמוקרטיה ובאזרחים, לא נעשית רק על ידי הח"כ הנלהב מדי, היא נעשית על ידי בעל הבית. בעל ההון, על ידי מה שנקרא כוחות השוק…

הדברים הללו נאמרו בסוף שנת 2011 על-ידי עיתונאי גלובס דרור פויר, בשלהי המהפכה החברתית ששטפה את הארץ. מתוך מאמץ לחזק את מעמדו של העיתונאי בישראל אל מול כוחות השוק הקים פויר, ביחד עם קבוצה נוספת של עיתונאים, את ארגון העיתונאים בישראל. הארגון ערך הפגנות מקיפות בשנת 2012 נגד סגירת ערוץ 10, כפי שדאג לזכויות אחרות של עיתונאים שונים בתחומים אחרים, ופעל בצורה נמרצת נגד שלדון אדלסון, לאחר שערוץ 10 נאלץ להתנצל על כתבה שפרסם עליו בספטמבר 2011 – התנצלות שגררה את התפטרותו של גיא זהר ושני עובדים נוספים מהערוץ.

נזכרתי בפויר ובארגון העיתונאים בימים אלו, בהם עבר בקריאה טרומית אחד מהחוקים השנויים במחלוקת הנוגע לחופש הביטוי בישראל, חוק ישראל היום.

מסיבות לא ברורות, קולו של הארגון לא נשמע דווקא בסוגיה זאת. פניתי לארגון כדי לברר מדוע הוא שותק, והאם יש קשר בין שתיקה זאת למאבק המתמשך בין אדלסון לארגון בנוגע לפרשת ההתנצלות. תגובת הארגון מעלה תמיהה האם התקשורת הישראלית מבינה או מפנימה מה הוא תפקידו של כלב השמירה של הדמוקרטיה:

בקרב חברי ארגון העיתונאים אין תמימות דעים לגבי חוק ישראל היום, ולא נקבעה עד כה עמדה רשמית גורפת בנוגע לסוגיה. הניסיון לרמוז על העדפה פוליטית מעידה על אי הכרת הארגון ופועלו. באותה מסירות שייצגנו את עיתונאי חדשות 10 במאבק על פרנסתם מתוקף היותנו הארגון היציג שלהם, אנו פועלים גם בכלי תקשורת אחרים שבהם אנחנו הארגון היציג – ללא קשר להזדהות שלהם עם אגף כלשהו במפה הפוליטית. עיתונאי "ישראל היום" בחרו בשלב זה שלא להיות מיוצגים על ידי ארגון העיתונאים, ואי לכך גם אין לנו את המנדט לדבר בשמם.

וכאן בדיוק טמונה הבעיה: אין קשר בין חוק ישראל היום לסוגיית ייצוג העיתונאים. לא מדובר כאן בסכסוך עבודה בין מעסיק למועסק. מדובר כאן בעקרון, בסוגיית חופש הביטוי שנוגעת לכולם ובראש ובראשונה לעיתונאים.

אולם מסיבות לא ברורות ארגון העיתונאים בחר להתעלם דווקא מסוגיית הליבה הזאת. במאמר מוסגר, יש לציין שפויר הביע התנגדות נחרצת וראויה לחוק זה, תוך הבנה שהוא יכול לפגוע בעיתונים ועיתונאים אחרים בעתיד. אך זו רק דעתו האישית, והוא אינו מייצג את הארגון שבו ישנם לא מעטים התומכים בחוק.

חוק ישראל היום, ירצו או לא, עתיד לפגוע דווקא בעיתונאים התומכים בו. ח"כ יפעת קריב כבר הצהירה רק לפני כמה ימים באזני כתבת גלובס כי היא פועלת להרחבת חוק ישראל היום כך שיחול גם על מקומונים. ומדוע? כי "חייבים להגן על האמת ולמנוע מאדלסונים מקומיים לכתוב את האמת כפי שהם רואים אותה".

כך, ללא כחל וסרק, מחוקק בישראל מעוניין להשתיק מי שרוצה להציג את האמת כפי שהוא רואה אותה, ואלו שאמורים לעמוד על רגליהם האחוריות עדיין לא החליטו אם הם בעד או נגד.

השתיקה הזאת של ארגון העיתונאים בישראל רועמת. אז בפעם הבאה שעיתונאים מדברים על הפגיעה בחופש, בדמוקרטיה או "באזרחים", זכרו שאחרי הכל, מה שמעניין אותם הוא סוג אחד מסוים של אזרחים: אלו שמתפרנסים מעיתונות.