כאן ברלין, שלום לערבים

החודש לפני 73 שנים הגיע המופתי חאג' אמין אל-חוסייני לברלין, וקיבל מידי המשטר הנאצי מנדט על התעמולה בשפה הערבית • 'רדיו ברלין' שידר במשך שנים הסתה אנטישמית ואנטי-מערבית בכל רחבי המזרח-התיכון וצפון אפריקה, שנפלה על אזניים קשובות • אחת מהתוצאות הייתה ה'פרהוד', הפוגרום האכזרי ביהודי עיראק • שנאה, תעמולה וריגול: ההיסטוריה המרתקת של תחנת הרדיו הנאצית בערבית

"הו הערבים והמוסלמים! הירגו את היהודים לפני שיהרגו אתכם, הירגו אותם בכל מקום שתמצאו. הדבר נושא חן בעיני אלוהים, ההיסטוריה והדת!" – במילים אלה נפתח השידור של רדיו ברלין ב-7 ביולי 1942. הדובר: אורח כבוד בשם חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים. הדברים נפלו על אזנם הקשובה של מיליוני ערבים במזרח-התיכון ובצפון אפריקה, שהאזינו לתעמולה של התחנה הנאצית בשפה הערבית. אל-חוסייני הגיע לברלין כמה חודשים לפני כן, ב- 5 בנובמבר 1941, ובמשך כארבע שנים פיקד על הרדיו הנאצי בשפה הערבית, ששידר תעמולה ארסית נגד יהודי העולם.

רדיו ברלין נפתח כבר ב-25 באפריל 1939 בעיר זיסן מדרום לברלין, במטרה לאפשר לנאצים להעביר מסרים לעולם הערב, אך הוא קיבל שחקן חיזוק משמעותי החודש לפני 73 שנה, עם הגעתו של המופתי לברלין. במהלך שנות קיומו של הרייך השלישי מיליוני ערבים היו חשופים לשידורים אלה. במכונת התעמולה פעלו צוותים רבים, שכללו כוח אדם אזרחי וצבאי, וביניהם סופרים, מתרגמים, אנשי אקדמיה ומזרחנים. בין השאר כיכבו בשידוריה של תחנה זו מהגרים ערבים ומנהיגים ערבים. ברבות השנים הסתבר כי התחנה תרמה לליבוי ההסתה שהובילה ל'פרהוד', הפוגרום ביהודי עיראק, ואף עסקה בהפעלת רשתות ריגול עבור המשטר הנאצי.

אנטישמיות עם רייטינג גבוה

המופתי הגיע לברלין אחרי שברח מעיראק בעקבות כישלון ההפיכה, שבה היה מעורב עם ידידו ראש ממשלת עיראק המודח רשיד עלי אל-כילאני. בתקופה בה גרמניה הנאצית הייתה שקועה במלחמה נגד רוסיה במסגרת מבצע 'ברברוסה', שלושה שבועות לאחר הגעתו נפגש המופתי עם אדולף היטלר. הצורר הנאצי מינה אותו לראש התעמולה בשפה הערבית, העניק לו קצבה חודשית המוערכת בעשרות אלפי דולרים לחודש ומשרד בברלין – 'המשרד הערבי, משרד המפתי הגדול' (Das Arabische Buro Der Grosmufti). עשרות עוזריו קיבלו את משכורתם ישירות ממשרד החוץ של הרייך השלישי. מבין המקורבים לו במהלך שהייתו בברלין בלט חסן סלאמה, אביו של הטרוריסט הפלסטיני עלי סלאמה, "הנסיך האדום", ממבצעי טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בספטמבר 1972.

אם עד אז השידורים בערבית הסתמכו על מומחיותם של מזרחנים גרמניים ועל הידע המקומי של דיפלומטים גרמניים ששירתו במזרח התיכון, הרי שהגעתם של המופתי ורשיד עלי כליאני מעיראק לברלין בשנת 1941 סיפקה לגרמניה הנאצית נכס נדיר: ערבים מוכרים ומכובדים שיכלו להעביר רעיונות נאציים בערבית ספרותית ומדוברת, רהוטה ונלהבת. דוגמה לאותם מסרים ניתן למצוא בדברי המופתי, באחד מנאומיו ברדיו:

לא תמצא עוינים יותר למאמינים מאשר היהודים, למעשה הקוראן המכובד וההיסטוריה העצומה של הנביא מלאים במעשיהם של היהודים ומבארים את תכונותיהם הרעות: הסכסכנות, הרמאות, והפלגנות ובאזהרת המוסלמים מפני הרוע שלהם ועוינותם למוסלמים עד סוף העולם הזה. וכפי שנהגו בזמן השליח תפילות האל עליו לשלומו, נהגו גם לאחר תקופתו, לא וויתרו על השחיתות, והרמאות והונאת המוסלמים אלא שלפעמים דבקו בכך יותר בכל פעם שהייתה להם הזדמנות. מעשיהם הרעים וחמדנותם את הארצות האסלאמיות נחשפה לאחרונה בבירור בפלסטין, הארץ הקדושה אותה הם מנסים להפוך למרכז ממנו יתפרש שלטונם אל עבר הארצות האסלאמיות המקיפות אותה.

המשרד המזרחי במחלקה הפוליטית של משרד החוץ הנאצי היה מופקד על הצד הניהולי ועל התוויית קו התעמולה והאסטרטגיה הפוליטית הספציפי עבור כל אחת מהמדינות אליהן הופנו השידורים. השידורים נפתחו תמיד בפסוקים מהקוראן במטרה לקשר את התעמולה עם הדת, לאחר מכן הושמע ההמנון הפלסטיני – "נשיד פלסטין".

בתחילת הדרך השידורים ארכו רק 45 דקות ביום, ובהם מהדורת חדשות, שירים בערבית ובתום השידורים הוסיפו והתנגנו קטעים מוזיקאליים. כעבור חודש התווספו תוכניות נוספות של אקטואליה, תוכניות של סטודנטים ערבים בברלין אשר עסקו בבעיותיהם של הערבים בגרמניה בפרט, ובאירופה בכלל. בהמשך החלו סופרים, אישי ציבור וידוענים ערבים לשדר ולהתראיין בתחנת ברלין. מהר מאוד התחנה הפכה לפופולארית ביותר מבין התחנות האחרות ששידרו באירופה בשפה הערבית – רדיו בארי אשר האיטלקים הקימו, ופעל מאז 1934, ותחנת הבי-בי סי הבריטית אשר הוקמה בלונדון ב-1938. כבר באוגוסט 1939 ארבע חודשים אחרי הפתיחה ובהמשך לבקשות הציבור הערבי בעולם החליטה הנהלת הרדיו לשדר פעמיים ביום. ב-2 למרץ 1941 רדיו ברלין שידר 5 פעמים ביום עד סוף אפריל 1945, סוף המלחמה וקריסתה של התחנה.

על-פי דיווחי מודיעין שנמצאו בארכיון המדינה הציבור הערבי היה מסתופף סביב מקלט הרדיו כדי להקשיב לבחרי ולמחוא לו כפיים על פרשנויותיו המסיתות. בוודאי שבתקופה זו לא היה לכל אחד מכשיר רדיו, לכן בתי קפה ומקומות ציבוריים אחרים נתנו במה כאשר עשרות רבות של ערבים היו מגיעים לבתי הקפה במיוחד כדי לשמוע את רדיו ברלין בשפה הערבית. הבריטים והצרפתים פעלו ללא הצלחה למנוע מהתושבים המקומיים להאזין לתחנה זו. כך למשל הוטל איסור להאזין לתחנת ברלין בעיראק, בסוריה ובלבנון ובארץ ישראל.

עד כמה השפיעה התחנה? בחג השבועות תש"א, ב-1 וב-2 ביוני 1941 החל ה'פרהוד' בעיראק, פוגרום ביהודי בגדאד על-ידי המון מוסלמי זועם. במסגרת המהומות הללו נרצחו מאות יהודים ואלפים נפצעו, רכושם נגנב ובתים רבים עלו באש.מתוך חקירת ועדת החקירה לבחינת האירועים, שהוקמה מטעם ממשלת עיראק, התברר כי התעמולה הנאצית ששודרה מרדיו ברלין הייתה אחת הסיבות לטבח ביהודי עיראק וכי ההסתה המתמשכת כנגד היהודים העניקה הכשר לרצוח אותם.

לורד האו-האו הערבי

מי שהיה השדרן המיתולוגי ומנהל התחנה בפועל הוא יונס בחרי, עיתונאי מהגר ממוצא עיראקי שהגיע לברלין אחרי שברח מעיראק, שם הוטל עליו גזר דין מוות בעקבות פעילות אנטי-בריטית. בחרי החל את שידוריו בדרך קבע עם האמירה המפורסמת שלו: "לורד האו-האו הערבי, כאן ברלין שלום לערבים". ('הֻנֵַא ברלין חי אל-ערב').

לטענת בחרי, מטרת השידורים הייתה לקרב ולהדק את הקשרים בין גרמניה הנאצית לבין העם הערבי, כולל הקשרים התרבותיים והכלכליים, ולהילחם בתעמולה של בריטניה וצרפת. בפועל, רדיו ברלין שידר תעמולה אנטי-בריטית, אנטי-אמריקנית, אנטי-סובייטית ובמיוחד – אנטי-יהודית. מילותיו נפלו על אוזן קשבת, וסייעו בהחדרת האנטישמיות הרדיקלית אל המזרח-התיכון, בו היא מצאה קרקע משותפת יחד עם הזרמים האנטי-יהודיים באסלאם. המסרים שנכללו בשידורי התעמולה יועדו למטרות שונות, ביניהן: רכישת אהדתה של האוכלוסייה הערבית לנאצים ולפיהרר; הסתה אנטי-יהודית פרועה – האשמת היהודים בגזלת כספי הערבים ובאחריות לכל ההרס בעולם הערבי; תמיכה בשאיפותיהם הלאומיות של הערבים; הסתה נגד השלטון הבריטי והצרפתי, וחיזוק רגשות לאומיים תוך הבטחות להענקת עצמאות לכל מדינות ערב.

בשידורים בחרי היה מלבה את הרגשות הערביים נגד המערב בכלל ונגד היהודים בפרט. הוא היה מהלל את היטלר, את גרמניה הנאצית, ואת מדינות הציר (איטליה ויפן). הוא טען כי חזרה לאסלאם המסורתי תוביל לניצחון על אויבי האסלאם, וכי הדרך היחידה לקבל עצמאות היא להילחם בבריטים וביהודים, האויבים המשותפים של "גרמניה הגדולה". שידורים אלה הציגו את גרמניה הנאצית כידידה של הערבים משום שלגרמניה אין שאיפות קולוניאליסטיות במזרח-התיכון, לדבריו של השדרן.

פרשנויות וקביעות כאלה יצרו תחושת קירבה בין האידיאולוגיה הנאצית לבין האסלאם והמוסלמים. התעמולה הארסית של בחרי הגיעה לשיא סביב ימי הזיכרון לציון הצהרת בלפור, או כאשר הנאצים רשמו השגים מלחמתיים במסגרת המלחמה. השדרן הנלהב היה חוזר ואומר: "הו המוסלמים! יום הדין התקרב, ביום זה האומה הערבית לא תנשום את אוויר החופש, אלא לאחר שיושמדו הצבא הבריטי והרוסי וייזרק אחרון היהודים לים. הערבים התכוננו ליום התשועה".

לא רק רדיו

רדיו ברלין לא עסק רק בתעמולה בהסתה ובהפצת שנאה אלא גם בריגול, זאת באמצעות גיוס של ערבים תושבי גרמניה למשימות למען הרייך השלישי, בין אם בגרמניה ובין אם מחוצה לה. המרגלים הללו אספו מידע רב על בעלות הברית במדינות ערב. רשתות אלה היו אחראיות, בין השאר, להטמנת מטעני חבלה בפלשתינה, בעיראק, בסוריה ובמקומות נוספים במזרח-התיכון.

המרגלים גויסו על-ידי יונס בחרי במסווה של כתבים לענייניי חו"ל, ונשלחו למדינות השונות מטעם רדיו ברלין. מי שהפעיל את הרשתות האלה היה המופתי אמין אל-חוסייני. מעיון ביומנו, שהעתק ממנו הגיע לארכיון המדינה בירושלים, ניתן לראות בוודאות הערות, תוכניות והנחיות שהמופתי כתב בכתב ידו בנוגע לפעילות הללו במזרח-התיכון. תחנת רדיו ברלין שימשה גם את הנאצים בהעברת מסרים מקודדים לערבים בכירים. למשל, הועברו מסרים מהיטלר למלך פארוק במצרים דרך השידורים של יונס בחרי מתחנת ברלין.

אחרי המלחמה בחרי יונס היה מבוקש על-ידי בעלות הברית, שגילו עניין רב בו ובתחנה. שגרירות ארצות-הברית בקהיר ושגרירות צרפת בלבנון הקליטו ותרגמו לאנגלית ולצרפתית חלק גדול מהשידורים של הרדיו. גם 'שירות הידיעות' (ש"י), ארגון המודיעין של 'ההגנה' קלט ותמצת את השידורים.

בניגוד ל'לורד האו-האו' הבריטי ויליאם ג'ויס שהוצא להורג לאחר המלחמה, בחרי הצליח לברוח מבעלות הברית לצרפת, ומשם הגיע ללבנון והתקבל כגיבור. הוא עסק בעיתונאות וכתב ספרי זיכרונות (8 כרכים). באחד הספרים שלו שמצאתי בגרמניה הוא ציין כי הוא הצליח לחמוק מבעלות הברית כאשר אמר לאחד החיילים שעצרו אותו שהוא היה במחנה ריכוז. תוך כדי הוא הראה לו צלקת שהייתה על גופו, והחייל ריחם עליו ושיחרר אותו לדרכו. בזיכרונות שלו בחרי תיאר את עבודתו בתחנת ברלין, וכתב שהוא גאה להיות הערבי הראשון ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית.

הסתה לדורות

קשה מאוד להעריך את הנזק של התעמולה הנאצית, אשר במשך שנים רבות הסיתה נגד היהודים בשפה הערבית. אך אין ספק שהיא השפיעה לדורות על מיליוני ערבים ששמעו אותה. תעשיית השנאה והאנטישמיות של התחנה ליבתה את היצרים וגרמה לפגיעה ביהודים ברוב מדינות ערב, ולא רק בעיראק. זה אינו מקרה שכמה חודשים אחרי כניעתה של גרמניה הנאצית, דווקא בשני לנובמבר 1945, ושוב לרגל ציון בלפור, נשרפו בתי כנסת רבים במצרים ועשרות יהודים נהרגו ברחבות קהיר. אין זה מקרה שבאותו יום הותקפו גם יהודי לוב. למעשה לקהילת יהודי לוב היו מאות הרוגים ופצועים ופגיעות חמורות ברכוש כתוצאה מההתנכלויות של המקומיים. כל הפגיעות הללו הם תוצאה של התעמולה הנאצית והערבית, אשר הותירה את חותמה על העולם הערבי כולו במשך שנים רבות.

____________

ד"ר אדי כהן הוא מזרחן, יליד לבנון, שימש בעבר כעמית מחקר במכון הבינ"ל לחקר השואה ביד ושם וכיום משמש כעמית מחקר במרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן. הוא מתמחה בתעמולה הנאצית בשפה הערבית ושיתוף הפעולה בין הערבים לבין גרמניה הנאצית. ד"ר כהן פעיל במרכז הארגונים הפועל למען השבת זכויותיהם של הפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן.