לא ניתן לפתח כלכלת שוק חופשי בלי תשתית ערכית תומכת. ד"ר סמואל גרג מסביר מדוע מדינות מצליחות.
בשלב השאלות אחרי שד"ר סמואל גרג סיים את הרצאתו בפני בוגרי התכנית של 'קרן תקווה', העיר אחד האנשים בקהל כי בישראל הציבור מייחס את כל הדברים הגדולים שקרו כאן ל"מדינה". המפעלים הגדולים של הציונות לאחר קום המדינה מזוהים עם מעשיה של מדינת ישראל. העלאת מיליוני יהודים, הפיתוח הכלכלי, ואפשר להוסיף גם את מה שלא נאמר: עצם ההשרדות באמצעות נצחונות צבאיים במלחמה.
קליפה קשה צריך לפצח כדי לחולל את השינוי התרבותי הערכי הדרוש למהפך של כלכלה חופשית ופתוחה. סמואל גרג, מנהל המחקר במכון אקטון שבמישיגן, נגע בהרצאתו בנושא שאיננו מוכר בדיון הציבורי בישראל: התשתית התרבותית שמאפשרת לכלכלות מסוימות להצליח וגורמת לאחרות להיכשל; או כפי שהציג זאת בצורה פשוטה: "למה מדינות וכלכלות מצליחות או נכשלות?" רק לפני שנתיים בדיוק הנושא הזה עשה כותרות וחולל מהומה תקשורתית תוך כדי מערכת הבחירות לנשיאות באמריקה. זה היה כאשר מועמד לנשיאות בשם מיט רומני אמר בהרצאה בחוג תורמים בירושלים, כי הוא מייחס את ההצלחה הכלכלית של ישראל ל"תרבות חזקה". "אני מגיע הנה לעיר הזאת ורואה את ההישגים של בני האומה הזאת", הוא אמר. "אני מזהה את הכוח של התרבות ושל עוד כמה דברים". רומני הציב את הכלכלה הישראלית מול זו הפלשתינית במונחי תל"ג ופסק: "אתה מבחין בהבדלים כל כך דרמטיים ובולטים בחיוניות הכלכלית". אחר כך אמר בנימה יותר פילוסופית: "אם אתה יכול ללמוד משהו מההיסטוריה של הכלכלה בעולם, זה הלקח: תרבות היא זו שעושה את ההבדל".
מחול השדים הפסאודו-אינטלקטואלי שהתפתח בעקבות הציטוטים מרומני, הוא מקרה מבחן כיצד אמירה של אמת עמוקה הופכת לעיוות בידי אלה הדוגלים בשימור כוח המדינה ו"הצדק החברתי" המזויף. כאילו אמירה לגבי תרבות המיטיבה עם הכלכלה פירושה "עליונות תרבותית" ומכאן ועד למשמעות של עליונות גזעית קצרה הדרך. זאת אחת השיטות של דגלני הסוציאליזם בימינו לדכא דיון בשאלות עומק של רפורמות כלכליות.
לא רק שלטון החוק
סמואל גרג לא היה צמחוני כשהבהיר בסוף הרצאתו ביום חמישי שעבר, בפני חבורת הצעירים של קרן תקווה, מה מונח כאן על כף המאזניים: "ציוויליזציות מתמוטטות לא בגלל התקפה מבחוץ אלא הן נכחדות בגלל התמוטטות פנימית", הוא ציטט את ארנולד טוינבי. "ציוויליזציות מתמוטטות בהתאבדות, לא ברצח".
מלים קשות, היינו אומרים. ד"ר גרג עצמו מגלם מקצוע שלא קיים, למיטב ידיעתי, בישראל. פילוסוף כלכלי. מי שנחשף לדברים שאומרים מומחי הכלכלה בישראל, וקשה לא להיחשף אליהם בכל הדיונים הטלוויזיוניים והרדיופוניים האין-סופיים ובכל הכינוסים הכלכליים מקיסריה ועד אילת, ישמע תמיד דיבורים שהם מתחום הפרגמטיזם הכלכלי. אם יוזמה חופשית ושוק חופשי זוכים לאזכורים כלשהם בימינו, זה רק על בסיס של תועלתנות. הטכנוקרט הכלכלי מבית היוצר של האקדמיה הישראלית או של המכונים החברתיים למיניהם לא יקדח עמוק יותר מערך השוויון.
"אני משוכנע שרעיונות יכולים לשנות חברה לטוב, והם גם יכולים להשפיע על חברות לרעה", אמר גרג. "למה חברות מסוימות הצליחו ומדוע חברות אחרות נכשלו. מדוע צ'ילה, הונג קונג, דרום קוריאה הן ארצות שהצליחו. מדוע סין והודו בדרכן לצאת מהעוני? ובאותו זמן ארצות אחרות כמו ונצואלה הולכות לאחור".
אבל גרג אומר, שהוא חושד בהסברים השגורים של התיאורטיקנים של הכלכלה החופשית שמעלים מיד את סוגיית המוסדות החברתיים: שלטון החוק והסחר החופשי. "אין קליע-קסם אחד שהורג את דרקון העוני", פסק. למעשה, השאלה היא איך לגרום לחברות שונות לאמץ חזון של שגשוג ושפע; לעבור ממצב של חברה סטטית לחברה דינמית.
"להתייחס לתרבות ולמוסדות חברתיים כגורמים מעצבי-כלכלה – זו תפיסה חדשה יחסית. הנטיה היא לחשוב על זה כעל תופעה שאין דרך למדוד אותה; אבל העובדה שאי אפשר למדוד ולכמת משהו – אינה אומרת שהדבר לא קיים. מדובר על ערכים מעצבי-כלכלה. אדמונד פלפס, זוכה פרס נובל לכלכלה, דן בשאלת ההבדלים בין אירופה ואמריקה. הוא הגיע למסקנה שהסיבה מדוע הפריון (בעבודה, בתוצר) באירופה נמוך יותר היא עניין המוסדות, הביורוקרטיה וכו'. וארצות אירופה אינן חבורה של רפובליקות בננות בדיוק. פלפס חשב, שההבדל בין אמריקה לאירופה נעוץ בכך שהכלכלה האמריקנית מושפעת מהערכים שהאנשים שם מאמינים בהם, כמו חופש. זו היתה האינטואיציה שלו והוא מצא לה אישור בסקרים שערך. היחס של האנשים בארצות הברית לשינויים ולחופש כלכלי הוא יותר חיובי מבאירופה". באירופה התרבות הכלכלית והפוליטית כל כך מחופרת עד שהיא יוצרת אטימות בקרב האליטות לכל מחשבה שונה. "הם למדו שם לא להעריך ערכים של חופש כלכלי", אומר גרג.
אירופה התאגידית
פני הכלכלה האירופית היום הם תולדה של מה שגרג מכנה "מוסדות כלכליים קורפורטיביים". אין הכוונה למה שאנחנו מכירים בתור התאגידים הכלכליים הבינלאומיים. אלא לשילוב של יחסי הון-עבודה-שלטון; התשלובת של ענפי תעשייה גדולים ביחד עם איגודי העובדים החזקים, שהופכים בידי השלטון הריכוזי ל"קפיטליזם מתואם". במסורת המקומית הישראלית עדיין יש לכך הד במושג של "המשק המתוכנן" או "התכנון הכלכלי". מדובר במעורבות מדינתית ישירה בכלכלה באמצעות סובסידיות ישירות, ופיקוח מדינתי על איגודים מקצועיים ועסקים. לקורפורטיביות יש שורשים עמוקים באירופה", אמר גרג ופירט את השמות שקצת מזעזע לחשוב כי משנתם הכלכלית-מדינית עדיין משפיעה לעומק על אירופה העכשווית: מוסוליני, אמרנו? הדוצ'ה האיטלקי, שדווקא ז'בוטינסקי היה הראשון לראות את חולשות תפיסתו ומתח עליו ביקורת קשה. ומה בנוגע לקאודילו? לפרנקו? והיטלר מגרמניה? ודולפוס הפשיסט האוסטרי? צריך עם זאת להודות שהמורשת הזאת השאירה נשורת חברתית פוליטית בעלת השלכות כלכליות ארוכות טווח גם בארצות הברית של פרנקלין רוזוולט ויורשיו, וגם במדינת ישראל עם המורשת ההסתדרותית שלה.
"בדמות קורפורציה רכה של שילוב העובדים אל תוך ההנהלות, זה קיים עד היום", ציין גרג. "כל המוסדות האלה מעכבים ועוצרים צמיחה כלכלית. אירופה כתוצאה מזה הרבה פחות תחרותית. והם עדיין מסרבים להשתנות. הערכים הממוסדים השליטים מובילים להסדרה מלמעלה למטה; פשרות כפויות; הגנה על ממסדים. הבחירות הערכיות המועדפות על האירופים הם בראש ובראשונה – שוויון על פני ניידות; ביטחון על פני חופש; יציבות על פני יצירתיות".
"זה לא אומר שאין צורך באותם ערכים של שוויון, ביטחון ויציבות. אבל הם תמיד יתנו להם עדיפות על פני ניידות, יצירתיות וחופש".
שוק חופשי צריך לאהוב
הדוגמה שד"ר גרג מביא כדי להסביר בצורה החדה ביותר כיצד תרבות כלכלית וערכים מפרידים בין כלכלה מוצלחת לכושלת, היא של ארגנטינה ואוסטרליה, מולדתו, האחת בצד השניה. שתיהן היו בתחילת המאה ה-20 בין 10 הכלכלות העשירות בעולם. איפה אוסטרליה ואיפה ארגנטינה היום. שתיהן מדינות הגירה שרוב תושביהן הגיעו מאירופה. אז למה אוסטרליה נשארה בצמרת והיא היום מספר 3 בין עשר המדינות העשירות ואילו ארגנטינה אי שם הרחק מאחור. "בארגנטינה יש התנוונות כלכלית, שחיתות, חוסר יציבות פוליטית וחברתית ומערכת משפט חלשה. בארגנטינה אין חופש כלכלי. היא נמצאת במקום ה-167 בדירוג העולמי של מדד החופש הכלכלי", אמר גרג. "קיימת שם תרבות כלכלית פופוליסטית וקשר בין מפלגות לעסקים. הערכים הפרוניסטיים נשארו על כנם למרות כל הנסיונות לבצע שם רפורמות".
"אתה יכול לפתוח את הכלכלה כמה שאתה רוצה, אבל אם האנשים לא אוהבים חופש כלכלי ולא מחויבים לשלטון החוק ומחכים להתערבות המדינה – שם דבר לא יעזור".
בנקודה זו הרגשתי שהוא מדבר על ישראל ולא על איזו מדינת-כדורגל דרום אמריקנית. גם כשתיאר את האליטות שמנהלות את אירופה זה נשמע מוכר: "האליטות האירופיות הן הומוגניות ומנותקות מהמציאות העסקית של העולם. הן משמשות בסיס לקריירות ארוכות וקבועות, אנשי האליטה הזאת עוברים מממשלה לממשלה. אין בחיים של האנשים האלה תקופות של חיכוך עם החיים האמיתיים. הם נמצאים בתוך חלל-סגור מהדהד". הכוונה שכל מה שהם אומרים חוזר אליהם בדברים שהם שומעים בתגובה מחבריהם לאליטה. "והם חדורים בשכנוע עצמי פנימי שהם חייבים להמשיך ולשלוט", אמר גרג וכאילו הוציא לנו את המלים מהפה.
אבל המסר אולי החשוב ביותר שהעביר והוא הלקח שצריך לצאת איתו אל הרחוב הכלכלי הקר בישראל, הוא נושא המאבק על רעיונות החופש הכלכלי בדעת הקהל. "דרושים לכך מנהיגים מחויבים לרעיון, חדורי שכנוע פנימי מוסרי", אומר גרג. "דרושה עמדה מוסרית לטובת הרעיונות של החופש הכלכלי ונגד השיתופיות של ממשלה-עסקים". וכאן באה המכשלה הגדולה: "מה לעשות, רוב השמרנים הם איומים בלהציג עמדות מוסריות לטובת המדיניות והרפורמות הדרושות לכלכלה חופשית".
האזרחים נוטים בדרך כלל לכיוון של מה שסמואל גרג מכנה "קלפטוקרטיה פיסקאלית". הבוחרים נוטים במדינות רבות לטובת מנהיגים המבטיחים לקחת מההכנסות ולחלק. "היהודים", הוא אומר, "הם העם שהוליד את המערב. המערב בחר בבינוניות. כאומה אתם עדיין צעירים מספיק ואמיצים כדי לחולל את השינוי".
המחאה, המחאה
גרג צודק אבל משקלה של המסורת התרבותית הכלכלית בישראל הוא אדיר, והוא פועל נגד השינוי הדרוש. הוא הזכיר את הקנצלר הגרמני לשעבר גרהרד שרדר, שכמעט איבד את שלטונו בעקבות רפורמות שהנהיג. בישראל רבים מייחסים את הנפילה של הליכוד בבחירות של 2006 לכדי סיעה קטנה של 12 מנדטים בלבד, לרפורמות המהפכניות שהוביל נתניהו כשר אוצר בין 2003 ל-2005. לא חשוב אם זה נכון או לא, היו סיבות בעלות משקל גדול יותר לתבוסת נתניהו ב-2006. אבל די בכך שהמנהיג שהוביל את הרפורמות החשובות והמצליחות ביותר לכיוון כלכלה חופשית בישראל, נענש על ידי הבוחר ולא תוגמל; גורל נתניהו ב-2006 מהווה גורם מרתיע קבוע מבחינת הפוליטיקאים. נתניהו החזיר לפחות פעמיים את הכלכלה הישראלית משקיעה והתכווצות לצמיחה (2003 ו-2009) של כ-5 אחוזים, והוא לא תוגמל אלקטורלית. ההיפך, שר האוצר שלו שטייניץ נחשב בדעת הקהל המקומית לבינוני עד גרוע, אף כי הרקורד שלו טוב בהרבה מזה של שר האוצר הנוכחי לפיד.
בישראל התחולל אירוע מתמשך ובלתי צפוי. בשיא ההתאוששות וההצלחה הכלכלית, פרצו מהומות "הצדק החברתי" שמכונות "המחאה". מחאת-רוטשילד שפרצה ביולי 2011 קטעה מהלך עקבי של הכלכלה הישראלית לעבר יתר פתיחות, לעבר שוק חופשי וכניסת השקעות חוץ בממדים גדולים. זה היה תהליך שנמשך כ-15 שנה, מאז 1996 ויש שיגידו בצדק שמהלך ההשתנות לטובת הפרטה, יזמות חופשית ושוק חופשי החל 25 שנה קודם לכן, בתכנית ייצוב המשק של ראש הממשלה שמעון פרס. סמואל גרג מגדיר את ההעדפות של "המחאה", למרות שלא התייחס אליה, כ"קלפטוקרטיה פיסקלית". הממשלה לוקחת מהעשירים ובייחוד מבעלי ההכנסה הבינונית – שודדת למעשה את הכנסותיהם – לטובת חלוקה מחדש "צודקת ושוויונית" יותר. המחאה של 2011 קטעה את התנופה החיובית של הכלכלה וממשלת נתניהו-לפיד כבר עוסקת זמן רב במעורבות מגושמת בשוק הדיור, וכל חבר כנסת יוזם חוקי פיקוח על מחירים. הדוגמאות הן נקודתיות אך גורמות נזק סביבתי גדול. למשל, חוק הספרים – התערבות ממשלתית בשוק מעוות הרסה אותו כמעט כליל. החקיקה לסגירת 'ישראל היום' והמעורבות הבג"צית בענף האנרגיה, במאגרי הגז הימיים ובחיפושי הנפט ברמת הגולן, מאותתים למשקיעים בינלאומיים גדולים כי אינם רצויים במדינת ישראל. העלאת שכר המינימום תפגע בשוק העבודה ותעלה למדינה 5 מיליארד שקל בשנה. עתידה של ישראל הוא באוריינטציה על מזרח אסיה, הודו, סין, דרום קוריאה ויפן. אך כניסת חברות סיניות למשק הישראלי מתקבלת בתגובות פוביות הגובלות בגזענות.
חזרה לתנופה של רפורמות שיתניעו את כלכלת ישראל ויגבירו בה את התחרות היא חיונית, אבל קשה יותר מבעבר. הסיבה היא שכמו בארגנטינה ובאירופה, המוצגת על ידי האליטה הישראלית כאידיאל כלכלי-חברתי-פוליטי, הטיעון המוסרי נוכס באופן טוטלי על-ידי חסידי המדינה והריכוזיות במשק. "זכויות ושוויון" חוגגים כערכים עליונים, ואילו "חופש" ובוודאי "חופש כלכלי" לא נחשבים. הקלפטוקרטיה הפיסקלית של המשק הסוציאליסטי המתוכנן קיבלה מתיחת פנים, והיא חוגגת בשוק הדעות הלא-חופשי.
אין התייחסות במאמר למצב המצער שמה שמוגדר כ'חופש כלכלי' או 'שוק חופשי' למעשה מתברר בפועל כהשתלטות של חברות ענק על הכלכלה, לרעת האזרחים ולטובתן כמובן. כמו כן ההגדרה של הרעיון הסוציליסטי כרעיון של הכלכלה הפשיסטית ואפילו הנאצית או דומה להן הוא.. מופרך. ניטשה אמר שמי שמוצא זהויות בדברים – לא רואה טוב. נראה לי שההשוואות האלה לא ענייניות ומוטות.
יעל את כותבת:
"אין התייחסות במאמר למצב המצער שמה שמוגדר כ’חופש כלכלי’ או ‘שוק חופשי’ למעשה מתברר בפועל כהשתלטות של חברות ענק על הכלכלה, לרעת האזרחים ולטובתן כמובן."
בבקשה, אשמח לדוגמה בה לאורך זמן, חברה הצליחה להשתלט על הכלכלה לטובתה ולרעת האזרחים ללא גיבוי בחוק ע"י הממשלה\רגולטור\בירוקרט טוב הלב.
ברב המקרים חברות ששולטות לאורך זמן לרעת האזרח מגובות בחוקי הסדרה, פיקוח וכו'.
באמת הצבעת על הנקודה, שבסוף מאשימים את הממשלות בפעילות האינטרסנטית של חברות הענק (כולל הבנקים), אבל אם לא נתייחס כרגע לשחיתות של איש ממשל או פקידות, שנכון, זה יכול כמובן לקרות, העיקרון המאפיין של העידן שלנו – עידן הקפיטליזם החדש, הוא שלחברות הכלכליות הגדולות יש כוח רב מאוד יחסית לממשלה, הן חזקות והממשלה חלשה, הן מפעילות על נבחרי הציבור לוביס, ולעיתים נבחר הציבור לא יכול לעמוד בלחצים. אני משערת שמדובר לא בהכרח בגזר, במקל.
וב- 2008 לא קרה שום דבר בויסות העצמי הגאוני של כלכלת השוק?
וב-1929?
המציאות של המאה ה- 19 טרום המאבקים הסוציאליים הגדולים הייתה נהדרת למליוני אנשים?
פטנט של עיקרון אחד, כלשהו,והכל לכאורה מסתדר- כבר התפקחנו ממנו.
שוב פעם חוזרים על השקר הנבזי שמשבר 2008 נבע מ"קפיטלזים", בעוד שוק המשכנתאות בארה"ב הוא בין השווקים המפוקחים ביותר במדינה, עם התערבות ממשלתית בוטה כדוגמת פאני מיי ופרדי מק, ארגונים ממשלתיים עם נכסים בשווי טריליונים, שהשפיעו על הכלכלה ועיוותו את שוק המשכנתאות ללא היכר. שלא לדבר על הפדרל רזרב, שהורידו את הריבית לרמה אפסית, ואז העלו אותה בחדות כלפי מעלה.
העיקר לדבר על ה"שוק החופשי" שמעולם לא היה קיים, ולהאשים אותו בגשלון ממשלתי מובהק.
הרשו לי לחלוק בכמה נקודות על כותב המאמר- 1. היהדות לא ילדה את תרבות המערב, (ובוודאי לא את הנצרות, אותה הוקיעה מכל וכל. ערכיה עומדים בניגוד מוחלט לתפיסה היהודית של חיי שיתוף ונתינה!!). ערכי המערב הם אותם ערכים הדוניסטיים וחסרי מוסר עליהם הושתתה התרבות הרומית, והבבלית.. לומר שאנחנו אחראים לשיקוץ הזה, זו העלבה בוטה ושקר גס. 2. הכותב קישר בין המחאה החברתית לבין הברחת משקיעים זרים וקטיעת האצה כלכלית במשק, אבל ברור שכל משקיע רציני לא יבהל מחבורת ילדים באוהלים, קולניים ככל שיהיו. ובנוגע למעורבות המדינה בכלכלה המקומית- הרי גם בסין לדוגמה, יש מעורבות ופיקוח ממשלתי על עולם העסקים, וזה לא מפריע לפריחה הכלכלית שמתרחשת שם כבר יותר משני עשורים.. ההיפך- פיקוח נכון מוביל לכלכלה נבונה יותר ומועילה יותר, כך מסתבר . 3. בדבר אחד לא נגע כותב המאמר- שוק הנדל"ן נמצא במצבו הנוכחי רק בגלל שקרן קק"ל מחזיקה בבעלות על 93 אחוז משטחי המדינה, וכמו שזה נראה, אינה מתכננת גם לשחררם מאחיזתה בזמן הקרוב.
דור עליי לחלוק על כמה הדברים שטענת בנושא השפעת היהדות על התרבות המערבית; היהדות השפיעה רבות על התרבות המערבית, על אף עיוותה ע"י הדת הנוצרית ( אמונה באל יהודי זומבי, כפי שאני מטיבה לתארה). התוצאה הכי בולטת היא הפיכת המתירנות המינית שהייתה נפוצה דאז אצל הגויים לבלתי מקובלת( אם כי התפשטות הדעות השמאלניות מחזירה אותנו פחות יותר למצב הקודם, בשם ה"קדמה", כמובן). כמו כן עליי לציין כי הסוציאליזם, ללא צל של ספק נבע מיהדות(תמיד זה התמיה אותי תמיכתו של אתר מידה ביהדות, ועם זאת התנגדותו הנחרצת לסוציאליזם), שהייתה הדת הראשונה שדאגה לעניים ולחלשים)(כגון, שנת שמיטה ומתן צדקה), והביאה לעולם את הרעיון של יום מנוחה בשבוע. לסיכום, כפי שציינתי ישנם השפעות חיוביות של היהדות על התרבות המערבית, ועם זאת מרבית הגויים עד עצם היום הזה, הינם ברברים אכזריים ופראי אדם כמו אבותיהם הכסילים.
כל כך הרבה עיוותים בתגובה אחת…
אפילו לא ראוי להתייחסות
למגיב שלא בקיא בפרטים, עדיף לנו ולעצמו שלא יגיב
אוי אוי, שמע רגע דור,
1. להידות יש חלק בתרבות המערב דווקא דרך ההשפעה הנוצרית שאתה טוען כי אין קשר בינה לבין היהדות. אפשר לטעון שהנצרות היא עיוות של היהדות אבל לטעון שמדובר בניגוד מוחלט? רחוק מכך, רחוק מאוד. לשמחתי הרבה אנחנו היום במדינת ישראל, תוצר של השיקוץ הנהדר הזה שנקרא יוון ורומא, אפילו יותק משאנחנו תוצר של רבי יוחנן בן זכאי. נכון, זה לא פייר לקחת קרדיט על הפאר היווני-רומי אבל נסתפק במימוש חלק מרעיונותיהם בחיינו.
2. אפילו במשטרים לא דמוקרטיים, ילדים באוהלים שיוצאים לרחוב יוצרים לחץ מתון על אשכים של פוליטיקאים. המזלזל בכוח זה עלול למצוא את עצמו על עץ במהרה. אם יש דבר שמשקיעים לא אוהבים זהו חוסר וודאות. דרישה לרגולציה והתערבות במשק פירושה חוסר וודאות עבור משקיעים ועל כן הקישור ברור.
אגב, איני מומחה לסים בשום צורה אולם אם תשאל אנשים שלומדים כלכלה הם יאמרו לך שמה שמתרחב בעשים השנים האחרונות בסין הוא מימוש של שוק חופשי בצורה חריפה בהרבה ממדיניות "מדינת הרווחה" הנהוגה במערב.
3. אתה מתכוון לרשות מקרקעי ישראל ולא לקק"ל. אולי המצב לא הולך להשתנות אולם מדובר בתוצאה של המסורת הסוציאליסטית של ישראל כפי שהזכיר אמנון לורד – מי שבלם את הרפורמה של נתניהו ברמ"י היה השמאל הסוציאליסטי שחבר לימין הדתי (פתאום התחילו לתמוך בחוקים דתיים של "לא תימכר הארץ לצמיתות" כי זה שירת את האינטרס הריכוזי שלהם).
כל כך הרבה הגיגים מודרנים. כל כך הרבה אמירות חכמות שניתן להבינן רק אחרי הגשת התזה בכלכלה.
ואילו אני ומשפחתי עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה ועתידנו הפנסיוני לוט בערפל . הורינו עבדו פחות מאיתנו , וגם הצליחו לחסוך ולרובם יש פנסיה . יש לכם כל כך הרבה תובנות על יתרונות השוק החופשי . אותו שוק של 1929 והאומללות האנושית של מאות המיליונים שסבלו מכך . אתם פשוט ילדים שמשחקים במילים גבוהות , בונים תיאוריות בתחום מדעי החברה הקרוי כלכלה . תחום המפתיע את כל החכמים בכל פעם מחדש. אתם נהדרים בהסברים מה היה , ממש כמו חזאי מזג אוויר. אין לכם מושג מה יקרה , וקיראו את הספר ,,אנחנו,, של שלי יחימוביץ, אלו הם הרעיונות שבנו את הארץ ולא הקפיטליסטים הדגולים שלכם.
אותם עקרונות שבשמם בלי כרטיס חבר במפלגה הנכונה לא יכולת להתפרנס.
אותם עקרונות שהפכו חקלאים נורמטיבים לעבריינים של שוק שחור בתקופת הצנע.
אותם עקרונות שהפכו אזרח הגון שעבד לפרנסתו והרויח את כספו ביושר ורצה לנצל את כספו לטיול בינוני באירופה לעבריין מט"ח שקונה דולרים בלילינבלום.
אותם עקרונות שחוסמים עד היום את חופש העיסוק ומונעים מאזרח רגיל בלי קשרים לעסוק כמעט בכל תחום בחקלאות. נראה אותך מקים רפת, לול וכו' – בשם השיוויון בין הקיבוצים המושבים ועיירות הפיתוח.
אותם עקרונות שהורידו את הצבע ממקלטי הטלויזיה הצבעוניים .
אותם עקרונות שהפעילו רק ערוץ תקשורת אחד שבו הייתה במה רק לאנשים הנכונים.
תודה אני מוותר.
משפחתי הייתה חקלאית בתק' הצנע ולא עלה על דעתה למכור או לקנות בשוק השחור בעידן של סולידריות וציות לחוק. ממש חשוב שאי אפשר היה לנסוע לחו"ל בעידן של מאבק קיומי ומדינה ענייה. כרטיס חבר במפלגה כלשהי אף פעם לא היה לרוב האנשים. גם לא היום. אולי אתה מתכוון לפנקס קופ"ח שמאז 1912 הקימה מערכת בריאות לתפארת. תמיד עושים טעויות ומי שלא עושה לא טועה. לחקלאים יש זכויות בהקמת המדינה (לא לי כי אני לא חקלאית), לקיבוצים יש זכויות בהקמת המדינה והגיע הזמן להכיר בכך. לגבי התקשורת זה מצחיק, אתה רואה בעיניך שערוץ 1, 2, 10, "החינוכית", רשת ב' ועוד מייצרים ומפיצים תעמולה אנטישראלית (כי החומר הזה לתפיסתם מביא רייטינג), מה שמעולם לא קרה כשהתקשורת לא הייתה רב ערוצית, אז אולי משהו בשיטה של אז בנושא התקשורת היה נכון?
יעל,
אם את חושבת שלשלטון יש זכות למנוע מאדם להוציא את כספו שהרויח ביושר על טיול בחו"ל אז תפיסת החופש והדמוקרטיה שלך
מוזרה בעיני.
דרך אגב, פיקוח על שערי מטבע, הגבלת סחר במט"ח ומכסי מגן אינם מגינים על המדינה, אינם משפרים את מצב התעסוקה, פוגעים ברווחתו של הפרט ובאופן כללי גורמים רק נזק.
זו אותה גישה של השלטון שיודע יותר טוב מאיתנו מה טוב שגרמה לשר החינוך למנוע מלהקת החיפושיות לקלקל את הנוער.
העובדה שענפים שלמים בכלכלה, בעיקר בחקלאות, עוברים בירושה וחסומים לכניסה של אנשים חדשים היא שערוריה. מוזר בעיני שאף אחד עוד לא עתר לבג"צ תוך התבססות על חוק חופש העיסוק.
אני מקבל את עדותך שמשפחתך לא מכרה בשוק השחור, אבל אני מאמין שחברים וקרובים עירוניים שבאו לבקר קיבלו תוצרת חקלאית "רק בשביל הדרך כמובן".
התוצרת החקלאית היא רכושו של החקלאי כל עוד לא מכר אותה לאחר ולכן הגיוני לאפשר לו למכור או למסור אותה למי שימצא לנכון. מגבלות על המסחר כמו שהיו בתקופת הצנע הן העיוות.
לדור המייסדים – קיבוצים או עירוניים יש זכויות בהקמת המדינה, איך זה קשור לזכויות הנכדים?
חופש ביטוי הוא נשמת אפה של חברה דמוקרטית. השלטון לא צריך להיות מעורב באישורים או רשיונות לערוצי טלויזיה. מי שרוצה שיפתח.
בעבר הייתה מיגבלה פיזיקלית של תדרים ולכן היה צריך מנגנון מכירה של תדרים. כיום על גבי תשתית הכבלים הלוין או האינטרנט אין שום מגבלה כזאת.
באמת לא ברור שאז רוב הציבור היה אידיאליסטי וגם עני, ונסיעה לחו"ל לא הייתה בראש שלו בכלל? אתה עושה פה אנכרוניזם (הלבשת ההווה על העבר). בהמשך לאידיאליזם ולנאמנות, הרוב לא מכרו ולא קנו בשוק השחור. המשק שמשפחתי חיה בו היה סוג של שיתופי כמו רוב היישובים אז, ובד"כ אף אחד לא העביר מצרכים לקרובי משפחה, ומעט הקרובים שהיו (מדובר בחלוצים שמשפחותיהם נרצחו בשואה) גם היו נאמנים ולא חשבו לחיות טוב מאחרים. החקלאים עצמם חיו בצמצום רב. מוזר אבל זו הייתה תק' של סולדריות ציות ונאמנות. הבנתי שאתה קפיטליסט (אגב אינך נותן את הדעת על כך שאנו לא חיים בקפיטליזם אלא בקפיטליזם חדש – שזה שלטון החב' הכלכליות הגדולות והרבה פחות שלטון נבחרי הציבור, זה סוג משטר שלא דומה בכלל לקפיטליזם קלסי בו אתה מאמין), אבל מי שלא קפיטליסט לא סבור שהתערבות הממשלה במשק זה רע. אתה אומר שזכויותיהם של החקלאים והקיבוצים שעשו כה הרבה להקמת המדינה התיישנו, שעל המעשים הטובים שלהם חלה התיישנות. אז אני לא חושבת כך. אחוז החקלאים במשק הוא פחות מ 3% כי החברה המודרנית לא זקוקה ליותר, ולא הצלחתי להבין מי הם אלה שרוצים להיות חקלאים ולא מאפשרים להם. כאילו שהחיים האלה הם כיף מבוקש. לגבי התקשורת אני מסכימה שהתפיסה שלי בנושא זה היא סוציליסטית קלסית, כלומר אין מקום לגורמי תקשורת שמנהלים תעמולה נגד המדינה. תקשורת רב ערוצית היא בהכרח צהובה, זה המקום אליו היא נגררת, וזה הורס את החיים למגזר הילדים, שבו תקשורת ההמונים משתמשת ללא מעצור.
אורי, הרווחה והשגשוג של המין האנושי אינה עיקרון אחד פשוט והכל מסתדר, אלא מאבק סיזיפי של מליוני ממציאים,יזמים,מהנדסים ופועלים המנצלים את התושיה האנושית להתגבר על מצבים משתנים.
הפקידים והרגולטורים בדר"כ מפריעים ליזמים בדרכם זו.
אתה זורק סיסמאות ללא שום ביסוס.
המשבר של 2008 נוצר בעיקר ע"י התערבות ממשלתית. שווקי המשכנתאות,הבנקאות והפיננסים האמריקאים רחוקים משוק חופשי כפי שמסביר הכלכלן תומס סואל בספרו
The housing boom and bust.
את עיקרי הדברים אפשר לשמוע בראיון איתו ביוטיוב.
גם המשבר של 1929 תודלק ע"י שגשוג מזויף בשנים שלפניו, והעמיק בגלל התערבות ממשלתית אחריו.
הבסיס ההכרחי לקידום אנושי הוא העלאת התפוקה. כאשר בוחנים את ארה"ב אחרי מלחמת האזרחים רואים שהתנאים של הפועלים השתפרו הרבה לפני ההתערבות הסוציאליסטית לקראת סוף המאה התשע עשרה.
צריך לראות את התהליך ולא להשוות למצבנו היום.
בתקופה זו מליוני אמריקאים ומליוני מהגרים יצאו מעוני שהיה מנת חלקה של רב האנושות ברב התקופות עד שממציאים ויזמים מוכשרים החלו במהפכה התעשייתית
.
בזכות אותם יזמים רובנו לא יודעים רעב ,אפילו רב העניים גרים בבתי אבן, ומחסור במוצרי יסוד אנחנו מכירים רק ממדינות קומוניסטיות או סוציאל-מקורביסטיות.
כשאי אפשר לספר אנשים בלי אישור ולהכין סנדוויצ'ים בבית ולמכור
אותם אז אין שוק חופשי.
אמנון, ניתוח מדוייק של המצב בישראל ובאירופה. נהניתי מאוד לקרוא והתחברתי לדרך שבה תיארת את הדברים.
אני חושב הרבה על התודעה הנוכחית ששולטת בארץ, ומוטרד מהשאלה מה עושים עם זה. אחרי שנים שהתמקדתי בפרוייקטים שמטרתם שינוי חקיקתי וכו', הבנתי שבאמת עיקר הבעיה פה בארץ היא בתודעה ובתפיסות הרווחות בישראל, שלא מאפשרות לשינוי יציב להיטמע. אשמח לשמוע תגובות מאנשים אחרים פה שיש להם הצעות איך לקדם שינוי אפקטיבי בדעת הקהל בנושא.
תודה על המאמר
זו אינה "תפיסה חדשה"
הנה אביה מולידה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A1_%D7%95%D7%91%D7%A8#.D7.94.D7.90.D7.AA.D7.99.D7.A7.D7.94_.D7.94.D7.A4.D7.A8.D7.95.D7.98.D7.A1.D7.98.D7.A0.D7.98.D7.99.D7.AA_.D7.95.D7.A8.D7.95.D7.97_.D7.94.D7.A7.D7.A4.D7.99.D7.98.D7.9C.D7.99.D7.96.D7.9D
ובכלל, יזכר לטוב דווקא "שמאלני אדוק" שהבין זאת לנכון ומחה בכל הכח, אבל לא זכה להבנה הראויה לו
http://textologia.net/?p=4313
תיאורו המדויק ביותר שניתן למצוא
והדברים נכתבו לפני עשרות בשנים-לכם זה יראה כלא יאומן ממש
http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=97513838