האם ישלבו היו"רים "כוכבים" על חשבון הפריימריסטים? ועד כמה זה מועיל, אם בכלל? אבישי עברי על קוסמטיקה פוליטית.
הפריימריס הסתיימו, בליכוד עדיין סופרים את קולות, אך התוצאות צפויות: בעבודה רשימה שמאלית מאוד, בליכוד גברית מאוד, ובבית היהודי רשימה מגזרית
הבחירות המקדימות בשלוש המפלגות הגדולות מאחורינו (אם כי נדמה שבליכוד עדיין סופרים את הקולות) ולפנינו הסוגיה המרתקת של השריונים במפלגות. מנגנון השריון מחזק את כוחו של יו"ר המפלגה מול החלטת המתפקדים. במציאות הישראלית, כידוע, זו אינה בהכרח הכרעה דמוקרטית טהורה. מעורבים בה מרכיבים של שליטה אדמיניסטרטיבית במנגנון מפלגתי על-ידי חברי מפלגה ותיקים ומקושרים.
כמו כל איזון במערכת איזונים ובלמים נושאים השריונים מחיר. על הרווח המצופה בקלפי בבחירות הכלליות בעקבות השריון (בדרך כלל דמות "נוצצת", הקוסמת למעגל רחב יותר של בוחרים) משלם היו"ר בהכעסת נבחרי המפלגה הנדחקים במורד הרשימה ותומכיהם. הדילמה: כמה יוכל להרחיק יו"ר המפלגה לכת בעיצוב הרשימה כך שתתאים לפרופיל רחב יותר של אזרחים, בלי לפגוע בנאמנות אליו בתוך מפלגתו? הנקודה הזאת, כלומר העובדה שמנהיגים פוליטיים עומדים בפני שתי מערכות בחירות שונות במהותן, בתוך מפלגתם ועל ידי כלל האזרחים, לא מובנת מספיק להרבה אנשים וחבל. היא יכולה להסביר הרבה מהמהלכים והאמירות של ראשי מפלגות.
ספינת הבית היהודי יצאה לדרך
מצב המפלגות הגדולות כרגע מדגים היטב את הבעייתיות המובנית במנגנון השריון. שלוש המפלגות בחרו רשימות מאוד אופייניות. בעבודה רשימה שמאלית מאוד, בליכוד רשימה מבוגרת וגברית מאוד, על טהרת אנשי המנגנון הליכודי. בבית היהודי רשימה מגזרית מאוד, אמנם לראשונה בהיסטוריה הציבה המפלגה חילוני במקום הראשון (ועוד אישה תל אביבית) אבל מתחתיה בלטו דמויות שהאפיל הלאומי שלהן מוטל בספק. עם רשימות מובהקות כאלה, שריון יכול להיתפס בקלות יותר כהתנגדות לרצון המתפקדים (ואילו שריון מכעיס פחות יהיה "עוד מאותו דבר" ויאבד את ההשפעה שלו ואיתה את הצדקתו).
נראה כי שריונים אפשריים (השמות המדוברים מופרחים פה ושם, הפתעות גדולות וסודות כמוסים כבר לא באמת קיימים היום) של נתניהו או הרצוג במפלגותיהם יביאו להם תועלת קוסמטית בלבד ויעלו במחיר פוליטי כזה בתוך המפלגה שיהפוך את העסקה ללא כדאית. הרצוג משוריין כבר ממילא עד מעל לראש בעקבות המחיר הכבד ששילם ללבני על הצטרפותה. המחיר נראה כדאי אמנם לפי הסקרים האחרונים, אך מה שמנהיג הרצוג נראה פחות כמפלגה ויותר כערב רב של אופורטוניסטים שיחוררו את הגוף המוזר, הקיקיוני, חסר השם שהוא מוביל בהזדמנות הראשונה.
אך באף מפלגה לא נשמעו קולות רמים יותר הקוראים לעומד בראשה להשתמש בשריונים מאשר בבית היהודי. יש לתמוה על האכזבה מהרכב הרשימה. המפקד היה פתוח לכל, מצביעים חילונים שרצו רשימה חילונית יותר היו יכולים להתפקד בהמוניהם ולהשפיע (אני מכיר כמה שעשו זאת). זה כנראה לא קרה מספיק. אבל זו דרכם של תהליכים – הם לוקחים זמן. אמנם נאומים של פוליטיקאים אחרי פריימריז הם בדרך כלל גבב קלישאות קלושות על סף השקר הגס (היי, ממש כמו נאומים של פוליטיקאים בכל זמן אחר!), אבל הפעם אני חייב להסכים עם רוח דבריו של נפתלי בנט עם היוודע התוצאות: נראה כי מפלגת הציונות הדתית עושה את דרכה ממפלגת שוליים על סף אחוז החסימה למפלגה לאומית מרכזית. זה לא קרה הפעם, אבל אין לטעות במגמה.
עצם העובדה שליכודניק ותיק וחילוני מוצהר כדני דיין בחר להתמודד בבית היהודי ולא בליכוד מסמנת את הכיוון. אני מניח שבפריימריז הבאים הוא יכנס אם יבחר להתמודד. הספינה יצאה לדרך. אם היא לא שטה במהירות שאחדים ציפו ממנה הרי זה רק מפני שהיא גדולה וכבדה ממה שאנשים מעריכים.
כה דיבר אהוד ברק
בשולי הדברים, 'הארץ' מפרסם בהמשכים ראיון שערך גידי ויץ עם אהוד ברק. ממרומי דירת הפאר שלו ממשיך האיש חד הלשון להצליף בכולם ולדעת יותר טוב מכולם מה צריך ומה לא צריך לעשות. מה יותר טוב? הכי טוב! האיש שמעולם לא טעה ולא שגה מרצה בפני הכתב המנומס את הניתוח שלו על המצב הפוליטי, המדיני והגיאו-אסטרטגי. ניתוח מבריק, מושלם, ללא דופי. כמעט בא לך לומר: "היי, למה לא תיתנו לאיש הזה להיות ראש ממשלה?".
ואז אתה נזכר, שבשנה וחצי בתפקיד הוא הצליח לקלוע את ישראל לאחת המלחמות העגומות בתולדותיה (שנודעה כאן כ'אינתיפאדה השנייה') ובמידה רבה גם למלחמת לבנון השנייה, שפרצה כזכור לאחר פיגוע מיקוח מצד חיזבאללה. אותו חיזבאללה שלפי הניתוח המזהיר של ברק היה אמור להירגע ו"להתמתן" לאחר בריחתו המבוהלת של צה"ל מלבנון.
במסגרת תמיכתו האמיצה של האיש ממגדל היוקרה, יועץ לבנקים זרים במקצועו הנוכחי, בתכנית המהממת במקוריותה "שתי מדינות לשני עמים", הסביר ברק מדוע לדעתו טועים אלו הרואים בה תכנית מסוכנת לישראל. "לא עונה על דרישות המינימום הבטחוניות של ישראל", בלשונו המושחזת של ברק (בעברית זה "עוד הימור מטורף על חיי אלפי אזרחים ישראלים שעלולים להתפוצץ ברחובות במלחמת טרור נוספת").
זה היה ההסבר שלו: "תקרא לכל הרמטכ"לים וראשי השב"כ לשעבר, תשאל אותם. הם ישיבו לך שקל יותר להגן על ישראל מגבול בינלאומי מוכר עם סידורי ביטחון וגושי התיישבות". איפה היה האיש הזה בקיץ האחרון, עת ישראל התקשתה מאוד מאוד להגן על עצמה לאחר שנסוגה ל"גבול הבינלאומי" שהתברר שהוא לא מוכר לאף אחד חוץ מלשמאל הישראלי? בשווייץ?
