יעלון עולה להתקפה: אסור שיועץ משפטי יכתיב מדיניות

כשראש הממשלה החליט למנות את משה 'בוגי' יעלון לתפקיד שר הביטחון, היו שסימנו אותו בתור המועמד המוביל להחליף את נתניהו בראשות הליכוד. מאז עברו הרבה מים עכורים בנהר, בוגי הסתכסך עם המתנחלים ובעיקר אכזב רבים בימין ב'צוק איתן', שהסתיים בקול ענות חלושה. ממהלך המבצע זכורות לרעה הופעותיו התקשורתיות האפרוריות, המשעממות וחסרות ההשראה.

אך נראה שתקופת הבחירות עושה את שלה. עכשיו, שבוע לפני וכשהליכוד בפיגור בסקרים, יעלון מפשיל את השרוולים ויורה לכל הכיוונים. אם לנתניהו היה את הנאום בקונגרס, בכנס של מרכז בגין-סאדאת ו'המועצה לביטחון ישראל' באוניברסיטת בר אילן העניק שר הביטחון את הופעת חייו. הפעם הוא הגיע חד וענייני והקהל חש זאת: בסוף הנאום הוא נעמד על רגליו ומחא לו כפיים.

"למרות האתגרים הביטחוניים, יש מי שמנסה להסיט את הדיון לנושא אב הבית", פתח יעלון. "כשאני מסתכל על ההיסטוריה של 22 השנים האחרונות, מאז 93', אז לא פעם מומחינו טועים. זה אותו סגנון דיבור כמו לפני אוסלו של "חייבים לייצר תקווה". אז קראו לזה 'המועצה לשלום ובטחון'. "המצב בלתי אפשרי", הם אמרו אז עם פיגועים ספורים בכל שנה, והלכנו למהלך שהתוצאה שלו הייתה למעלה מאלף הרוגים".

יעלון המשיך ותקף חזיתית את קמפיין של ראשי זרועות הביטחון לשעבר, ואמר: "כשאני התנגדתי להתנתקות אמרתי את זה לא פוליטית אלא מקצועית מול ראש הממשלה. דרג מקצועי מתבטא בחדר ולא בחוץ. הם גם המליצו על ההתנתקות ועל נסיגה מרמת הגולן. איך יכול להיות שעד היום הם לא נותנים דין וחשבון לעצמם על הדברים? כל פעם יוצרים עגל זהב חדש ומחפשים פתרון. אז לשבת ולהפריח סיסמאות, ובשם ניסיונם לייצר מניפולציות ולהתערב בבחירות? זה חוסר אחריות".

וכאן מגיעה עובדה שאולי לא הכרתם: יעלון הודה שתמך בהתחלה באוסלו. זאת אומרת, עד שהכיר את פרטי ההסכם. "חשבתי שאולי פשרה טריטוריאלית תביא באמת לסוף הסכסוך… מה לעשות שעוד לפני שרבין נרצח הבנתי שמטרתו של ערפאת הייתה יישום תוכנית השלבים? לאחר הסכם אוסלו כל שטח שהבאנו לפלסטינים הפך לקן שיגור. אז מצד אחד יש את אלה שאומרים 'זבנג וגמרנו' בחוסר אחריות, והצד השני אומר למה לא משתמשים בהישג צבאי בשביל הישג מדיני".

"אלה שפתאום גילו את המנהרות"

יעלון לא שכח להתייחס ל'צוק איתן' והדף את הביקורת בכעס. הוא עקץ את "כל אלה שפתאום גילו את המנהרות והיו בדיונים ידעו עליהן מרגע הקמת הממשלה" (מישהו אמר נפתלי בנט?) והדגיש כי "סיימנו בצוק איתן לפי התנאים שלנו וזה מה שחשוב, שלא נכנענו ליוזמה האמריקנית על בסיס קטאר ותורכיה, דבר שלא היה פוגע רק בנו אלא גם בירדן ומצרים. עם חמאס צריך להתמודד כבר מהרגע שספינת הנשק יוצאת מסודאן. חמאס כרגע לא מצליח להתחמש כי הוא לא מקבל את מה שהוא קיבל בעבר". 

אך בנט הוא רק קרב מאסף, וכפי ששני הצדדים טורחים להדגיש: "השותף הטבעי". יעלון לא שכח את המטרה העיקרית שנמצאת עכשיו על הכוונת, יום הבחירות, וטילי הקרקע-קרקע מכוונים היישר לשמאל: "הציר השיעי הרדיקלי רק הולך ומתחזק לנוכח חולשת המערב. תראו איך החות'ים הדיחו משטר מכהן בתימן תוך כדי המשא-ומתן עם איראן ואף אחד לא פצה פה. אבל פה בארץ כועסים עלינו ושואלים למה אנחנו לא יוזמים מהלך אזורי".

יעלון לא רצה לומר זאת באופן ישיר, אך כולם הבינו למה הוא התכוון התכוון כשאמר ש"מערכת הבחירות הזאת מזהמת את הדיון האמתי על בטחון ישראל". אז מה עושים? "עומדים איתן עד שאחרון אויבינו יבין שאנחנו כאן לנצח, ואת זה לא משיגים בנסיגות ודיבורים על נסיגות אלא בעוצמה". יעלון סיפר על פגישה עם חבר קונגרס שאמר לו שההתנחלויות הן מכשול לשלום. "מאיפה הוא שומע את זה? הוא שומע פה את השמאל שאומר שאין כסף לפריפריה בגלל ההתנחלויות ואין פה שלום בגללן. ולכן מאיתנו זה מתחיל. מהרסינו ומחרבינו מאיתנו יוצאים. מעבר לזה, הערבים מדברים בשיח הזכויות, גם אנחנו צריכים לדבר קודם כל על זכות".

בליכוד נזכרו מאוחר להתייחס לאלו שמחלישים את גוש הימין. אך הפעם, כאמור, יעלון לא נותר חייב לאף אחד: "לצערי מי שאיחד את המפלגות הערביות היה ליברמן, שהתבטא ופעל כדי לעשות להם דה-לגיטימציה כציבור", הוא תקף. "רוב הציבור הערבי-ישראלי רוצה להשתלב. התנועה האסלאמית הולכת וקטנה. אבל כשמתנפלים על כל ערבי ומנסים לקושש מנדטים על בסיס שנאה, אנחנו משלמים על זה מחיר". לאחר לאחר שקיבל תשואות רמות מהקהל, עבר יעלון ליעד הבא: יאיר לפיד. הוא טען כי יש להגדיל את היצע הדירות בישראל ומע"מ אפס עשה בדיוק את ההפך. "הוא גם עצר את המימון לפרוייקט העברת בסיסי צה"ל לדרום (שהיה מפנה עוד שטחים לדיור). רק לאחר פירוק הקואליציה רה"מ הורה לתקצב את הפרוייקט".

ואם חשבתם שבזאת סיים יעלון את מחסנית התחמושת שלו, טעיתם לחלוטין. אבל את ההצהרה המדהימה ביותר, לטעמי, שמר יעלון לסוף, כאשר נשאל על תופעת המשפטיזציה: "אני מאוד מכבד את שלטון החוק, אבל פה התהפכו היוצרות. מדיניות לא צריכה להיות כפופה לייעוץ משפטי. בגלל האקטיביזם השיפוטי, לפעמים היועצים מובילים מדיניות. אצלי במשרד עשיתי סדר". יעלון הדהים את הקהל כשאמר כי "יש משפטנים שאומרים לי שצריך לפתוח בכמה שיותר חקירות כדי שזה ייתן לנו לגיטימציה. אני חושב שאם מישהו פשע, צריך לפתוח בחקירה, אבל אם תוך כדי לחימה קרו דברים בשיקול דעת, הטיפול צריך להיות פיקודי פנימי. לגבי מצפה כרמים, אנשים התיישבו שם בדין ואני עומד ומגן עליהם". 

האלטרנטיבה של ידלין: אמריקנים, משא-ומתן ועבודות לדאע"ש

לפני קצת פחות מחודש דוברת מחלקת המדינה האמריקנית מארי הארף הפכה למושא ללעג, כאשר אמרה כי "אנחנו לא יכולים לנצח במלחמה בדאע"ש על-ידי כך שנהרוג אותם. אנחנו צריכים למצוא להם עבודות. אנו צריכים לרדת לשורש בעיית הטרוריזם, וזהו העוני והמחסור בהזדמנויות". מי שהאזין בכנס לדבריו של האלוף במיל' עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ומועמד המחנה הציוני למשרת שר הביטחון, נדהם לשמוע דברים דומים: "המזרח-התיכון היום סוער, רצחני ולא יציב… דאע"ש מוחקים את גבולות סייקס-פיקו בגבול עיראק סוריה, וכל זה על בסיס של עוני גדול, אבטלה, אוכלוסייה צעירה שלא רואה תקווה, לא כלכלית ולא חברתית. זה כר פורה לגיוס טרוריסטים".

כנראה שלא במקרה דבריו של האלוף במיל' תואמים לדברי הממשל האמריקני. לכל אורך דבריו ניכרה מרכזיותה של ארצות-הברית כחלק בלתי-נפרד ממדיניות ביטחון ישראלית. ידלין ביקר את תפיסת הביטחון ש"מאז שנות ה-50' התבססה על הרתעה, התראה והכרעה", נוסחה ש"הפכה לפחות רלוונטית מ-73'" ומאז לא עודכנה. לטענתו, לא ההכרעה אלא ההרתעה היא זו שהכרחית וחשובה יותר מבעבר.

אליה התווספו שלושה גורמים חשובים: הראשון – הגנה, באמצעות כיפת ברזל, טילי חץ והגדר; השני – לגיטימציה, וכאן ניכרת תפיסת שדה הקרב בצורה מדינית רחבה יותר, וצבאית פחות. על-פי ידלין, "במאה העשרים ואחת מאגר הלגיטימציה מצטמצם כאשר אנחנו נתפסים כצד הכובש הלא צודק ועושים טעויות. הלגיטימציה מחייבת אותנו לתפיסת מערכה שהיא לא צבאית גרידא – אם זה בתחום מדיניות, משפטי, דיפלומטי, ויכולת שיווק הנרטיבים". הגורם השלישי הוא מעצמה "שתעזור לנו לעשות את מה שאנו לפעמים צריכים לעשות לבד".

אחרי שפרט את מציאות המזרח-התיכון המתפרק פנה ידלין לקהל וביקש להרגיע: "יש פה קבוצה שעסוקה בלהפחיד, ואני דווקא אופטימי". בניגוד לתפיסה של יעלון, איראן על-פי ידלין איננה איום קיומי, אלא "איום קיומי פוטנציאלי". מה זה אומר? ש"אין חשש שיקום כוח צבאי וישמיד אותנו". ומה בנוגע לגרעין? גם הקהל רחש באי-נוחות כשידלין סתר את עצמו והסביר כי "אסור שלאיראן תהיה פצצה גרעינית. אפילו הנשיא אובמה מסכים לזה. השאלה רק איך עושים את זה". לדבריו "ישראל לא רוצה להגיע לצומת הקריטית של בחירה בין פצצה להפצצה. איראן יכולה לספוג כמה פצצות, אנחנו רק אחת. אם איראן תהיה גרעינית כל מי שהיא מעצמה אזורית תרוץ לגרעין".

בשלב זה ידלין חזר שוב לסוגיית יחסי ישראל-ארצות-הברית והביע ביקורת מרומזת על הממשלה: "אני חושב שממשלה אחראית הייתה עושה עכשיו שני דברים: קודם כל לברר מהו הסכם רע, ולהגיע להסכמה על זה עם המעצמות, כי הרי אובמה וקרי אמרו בעצמם שעדיף שלא יהיה הסכם מאשר הסכם רע". ידלין המשיך ודיבר על הפיקוח, אותו פיקוח בינלאומי כושל שהביאנו עד הלום, ואמר כי "אם הפיקוח יהיה כזה שהם יוציאו את החומר המועשר מהמדינה, כי כבר היום יש להם מספיק לחמש פצצות, ולא יוכלו לפתח קדימה, אז יכול להיות שזה לא אידאלי, אבל זה עדיף על-פני שלא יהיה הסכם".

ואם האיראנים יפרו את ההסכם? "אנחנו צריכים לשוחח על זה עם בעלות בריתנו, ולהגיע איתם להסכמה… [אך] ברור שאם יש לנו חרב על הצוואר, נתקוף". על אובמה אמר ידלין כי "אי אפשר לקטר. אובמה הוא אחד הנשיאים הטובים ביותר בהיבטים של ביטחון ישראל והתמיכה הכלכלית בביטחון. יש נושאים אסטרטגיים מדיניים שהוא רואה את העולם בצורה אחרת, למרות שלא בטוח שהוא היה נושא היום את נאום קהיר. מה שכן, צריך לנסות לדבר. נסביר נדבר והם ישתכנעו".

מלחמת לבנון השניה: ידלין רצה פעולה קרקעית, האמריקנים לחצו נגד

סתירה נוספת ניכרת בדבריו של ידלין לאור העובדה שהוא אחד המבקרים הגדולים של מדיניות הממשלה ב'צוק איתן'. רק אתמול הוא כתב בדף הפייסבוק שלו כי "ממשלת נתניהו ניהלה את המבצע בעזה בהססנות, בשבלוניות ובחוסר יוזמה. על איזו הכרעה בדיוק מדבר נתניהו? ממשלת ישראל הגדירה, באופן מוטעה, כבר בתחילת המבצע שמטרת המבצע הוא "שקט תמורת שקט" ושימור שלטון החמאס ככתובת. לזה לא קוראים הכרעה אלא הנצחת מצב קיים".

אך כאשר דובר בכנס על מלחמת לבנון השנייה, שתוצאותיה לא שונות בהרבה אם לא גרועות יותר, כאן פתאום נשמע מזמור אחר: "ההרתעה הישראלית חזקה מאוד. גם מול מדינות וגם מול ארגוני טרור. לבנון השנייה נראית הרבה יותר טוב ב-2015 מאשר ב-2007". חיזבאללה, הסביר ידלין, עסוקים במלחמות אחרות למרות שהמצב השתנה לאחרונה. הוא לא התייחס למאות אלפי הטילים שחיזבאללה מכוונים לעבר ישראל.

בשלב השאלות חשף ידלין סיפור מעניין ממלחמת לבנון השנייה: "יצאתי מ[ועדת] וינוגרד בסדר, כי ביום הראשון בדיונים במטכ"ל, אמרתי שתקיפה מהאוויר על חיזבאללה לא תספיק – חייבים לפחות לעשות מהלך קרקעי וגם לתקוף תשתיות. אז למה לא תקפו? בגלל שהאמריקנים והאירופאים לא רצו שנעשה את זה. היה ראש ממשלה ששמו סניורה ולא רצו להפיל אותו". 

לקראת סיום דבריו, ידלין הסכים על יעלון ש"לא נכון שיהיה יועץ משפטי צמוד לכל מפקד", אך מיהר והוסיף כי "אנחנו לא רוצים שאותם אירופאים, אמריקנים ורוסים יכניסו אותנו לאותה רשימה ביחד עם צפון קוריאה ואיראן שיש עליהם סנקציות. לא רוצים שיתבעו חיילים בהאג". ידלין חתם את דבריו ואמר כי הוא אופטימיסט, והגיע הזמן שנאפס את רמת הציפיות שלנו. לדעתו הדרישה של הציבור גם להוריד את תקציב הביטחון וגם שלא ייהרג אף חייל היא לא ריאלית, ולכן המדינה צריכה להחליט על מה היא נותנת מענה ועל מה לא.

כוונות מול יכולות

את הכנס פתח האלוף במיל' עוזי דיין, ראש 'המועצה לביטחון ישראל'. דיין הציג את תפיסתו, לפיה "במצב של אי וודאות מתכוננים לפי היכולות של האויב ולא כוונותיו". על כך אמר ידלין כי "מדובר בתפיסה ארכאית של אחרי מלחמת יום כיפור. כך הגענו ל-25 אחוז מהתל"ג שיוצא על תקציב הביטחון, 500 אחוזי אינפלציה ועשור אבוד של צמיחה. צריך להתייחס גם לכוונות. מה, נעמיד את כל סוללות החץ מוכנות?".

חשוב לעמוד על חשיבות התפיסה ה"ארכאית" של דיין. לאמ"ן מסורת ארוכת שנים של טעויות בהערכות אויב, ולכן לאחר המחדל המודיעיני ב-73' הגדילה ישראל את הסתמכותה על יכולות האויב. המודל שידלין מציע כבר נוסה בעבר ונכשל, גם בעת כהונתו: אמ"ן בראשותו העריך כי כוונות סוריה לשלום. בנוסף אנחנו שומעים כל הזמן ביקורת שלו על נתניהו "שלא היכה בחמאס מספיק חזק", אך מנגד היה זה ידלין שאמר כי "צריך לשים פרחים על הקבר של שרון משום ששחרר את ישראל מעולם של 1.7 מיליון פלסטינים".