השמאל כשל בבחירות לא בגלל הערבים ש"נוהרים באוטובוסים", אלא בגלל היסטוריה של ניכור והתנשאות כלפי מגזרים שלמים בחברה הישראלית.
מי שראה את הסרט "הרצוג" עלול לחשוב שההפסד של המחנה הציוני נובע בעיקר מהבליץ התקשורתי שביצע נתניהו בימים האחרונים לבחירות. גייסות של פרשנים ועיתונאים מרימים על נס את קמפיין "הערבים נוהרים" כאחד הגורמים המכריעים שהובילו למפלת השמאל. הרצוג אמר זאת במפורש בסרט החושפני של ענת גורן, שראוי היה לכנותו: "ההתמוטטות".
מעניין אפוא לשמוע שדווקא בתוך מחנה השמאל ישנם קולות שמוכנים לרדת מהעץ ולהודות שהכשל בבחירות הוא הרבה יותר עמוק, וקשור להיסטוריית הניכור של מפלגת העבודה מחלקים רבים בחברה הישראלית.
בסוף השבוע שעבר הגיעה ח"כ שלי יחימוביץ' לכנס שהתקיים ב'יד טבנקין' ברמת אפעל לדיון שכותרתו הייתה: "סדר יום חדש בשמאל", שבתרגום לישראלית פירושו: 'מדוע השמאל מובס בבחירות שוב ושוב?'. אל הכנס הגיעו פעילי שמאל ותיקים ממרצ ומפלגת העבודה. פני האנשים היו חמורי סבר ומודאגים משהו. קשה להפסיד בבחירות. קשה עוד יותר להפסיד כמה פעמים ברציפות.
הצבע השולט בכנס היה שיער כסוף ולבן. צעירים כמעט ולא נראו שם ומארגני הכנס הרגישו בדבר. ד"ר אביגיל פז-ישעיהו מ'יד טבנקין' אמרה בחצי התנצלות כי הזמנות נשלחו "לקהל רב מאוד של צעירים מתנועות הבוגרים ואני מביטה בקהל אבל הם לא הגיעו". לדעתה מדובר בתופעה שראוי לדון בה: "למה אנחנו לא מצליחים להתחבר? השאלה שמעניינת אותנו היא איך השמאל מתחבר לשטח כדי לחזור ולעשות את מה שהוא צריך לעשות".
יחימוביץ': תמיד יבוא הגרבוז התורן
כדי לענות על השאלה הזו הוזמנו כאמור חברת הכנסת יחימוביץ', אבי דבוש, בכיר ב'שתי"ל' ומספר 8 ברשימת מרצ ומנכ"ל גבעת חביבה, גם הוא חבר מרצ, יניב שגיא.
יחימוביץ' נגעה בנקודות הכואבות וגם הפריכה לא מעט מהתירוצים שמסתובבים במחנה הציוני בעקבות ההפסד. ראשית היא קטלה את תרבות חשבון הנפש של השמאל: "יש לנו נטייה להיות מאוד קצרי רוח בכל מה שנוגע לחשבון נפש", אמרה יחימוביץ', "אנחנו עושים שתי דקות חשבון נפש ואז נמאס לנו, ואנחנו חוזרים להיות תוקפניים וכועסים על עצמנו שבכלל העזנו להטיל ספק בצדקת דרכנו". התהליך הזה חזר על עצמו בבחירות האחרונות. "הייתה התפרצות זעומה וסמלית של הכאה על חטא בעקבות 'הגרבוזיידה' ומיד זקפנו את ראשנו בגאווה שאין לה שום סיבה וחזרנו לרטוריקה הישנה".
לדבריה, מאז ומתמיד היתה למפלגת העבודה בעיה עם היחס למזרחים. "כשהייתי עיתונאית, כל פעם שעסקתי בזה (באפליית מזרחים, י"פ) חטפתי על הראש ובגדול, ממש חטפתי על הראש". אך לדבריה זה לא יעזור: "נגזר עלינו לנהל את השיחה הזאת ואם לא, מישהו ינהל את הדיון הזה בשבילנו. זהו אחד החרישים העמוקים שאנחנו צריכים לעשות ולא די באותה בקשת סליחה סימבולית שאהוד ברק ביקש בשעתו".
בשלב הזה בקשה יחימוביץ' לטפל בסוגיית גרבוז: "תמיד יבוא הגרבוז שלנו" אמרה, והוסיפה כי למרות שמבחינה טכנית גרבוז איננו איש מפלגת העבודה אלא מרצ, נזקו לא ישוער: "תמיד יבוא הגאון התורן. בין אם זה דודו טופז או גיגי פרס (האח של שמעון פרס, י"פ) שדיבר על 'הפלנגות של עמיר פרץ' שהשתלטו על מפלגת העבודה, או תיקי דיין שקראה למצביעי הליכוד אספסוף. קצרה היריעה".
יחימוביץ' חשפה כי בנושא הזה יש השתקה שיטתית במפלגת העבודה, דבר שחוותה בעצמה במהלך מערכת הבחירות של 1999, כאשר כעיתונאית עסקה בדבריה של תיקי דיין אודות ה"אספסוף" בימין: "זה היה בימים כשאהוד ברק היה מלך ישראל והמושיע. אני הייתי העורכת והמגישה של 'הכול דיבורים' שמעתי את זה ביומן הבוקר בחטף, אף אחד לא התייחס לזה. כמעט עשיתי תאונה. באותו יום הקדשתי תכנית שלמה לנושא. אחר כך חטפתי הרבה ביקורת על זה שאני מסכנת את סיכוייו של ברק".
"גרבוז", המשיכה יחימוביץ', "הוא לא איש מפלגת העבודה, ההפגנה לא הייתה הפגנה של מפלגת העבודה, אבל הרבה אנשים בחברה הישראלית הרגישו שגרבוז מבטא תחושה עמוקה שקיימת במחנה שלנו. ואתם יודעים מה? הם פשוט צודקים. הם צודקים".
"הנטייה ליחס לימין הצבעה אמוציונלית, לא רציונלית, הזויה, מלווה בקמעות ופרימיטיבית היא לא נכונה", אמרה יחימוביץ'. "גם אנחנו מצביעים אמוציונלית. גם אנחנו מצביעים שבטית וזהותית, וגם אנחנו מצביעים למי שפחות מאיים עלינו ולמי שיותר דומה לנו. ההצבעה הלא רציונלית הזו נמצאת גם במחנה שלנו ואפילו יותר חזק. כי מזרחים מצביעים גם לאשכנזים וגם למזרחים ואשכנזים מצביעים רק לאשכנזים". לדבריה זה אחד מגורמי הכשל של הבחירות האחרונות: "אנחנו יוצרים קמפיין מאוד שבטי, מאוד זהותי. הקמפיין האחרון הביא את כל השבט, בהמוניו. וגרר אפילו מצביעי לפיד", אבל האסטרטגיה הזו גרמה לתגובת נגד: "הקמפיין היה כל-כך מוצלח וכל-כך שבטי עד שהוא גרם לצד השני 'להתקפד' בתוך עצמו, לגונן על עצמו ולצאת למערכה בחזרה".
לדבריה, מדובר בעניין עמוק יותר מדבריו של נתניהו על המצביעים הערביים: "זה אולי נתן פיניש מכוער לעניין, אבל זו לא הסיבה. בסוף הייתה כאן 'התקפדות זהותית' מול 'התקפדות זהותית'".
בעד שת"פ עם החרדים
יחימוביץ' הצהירה על כוונתה לשתף פעולה בתחומים חברתיים וכלכליים עם חלק מחברי הממשלה, בעיקר החרדים. בכוונתה לתמוך בהעלאת קצבאות הילדים, לסייע לליצמן בהעברת חוקים לטובת ביטוח סיעוד ממלכתי וטיפולי שיניים בחינם לכל. לדבריה, יש לה בממשלת נתניהו יותר "שותפים טבעיים" מאשר בממשלת הרצוג, לו הייתה קמה. "הרי אם אנחנו היינו מרכיבים ממשלה אז יאיר לפיד ושריו הניאו-ליברלים היו בממשלה הזאת", אמרה יחימוביץ'.
בנושא הזה יחימוביץ' לא מרגישה לגמרי בבית אפילו במפלגה שלה עצמה, ויש לה ויכוחים עם חלק מבכירי המחנה, כמו למשל עם פרופ' טרכטנברג. "ביני לבין טרכטנברג פעורה תהום כלכלית. הוא היה הזרוע המבצעת של נתניהו ומשקיט המחאה ניסיתי להכניס כמה תיקונים במצע, כמו למשל סעיף של ביטוח סיעודי לכל, והוא לא הסכים. לא הצלחתי להכניס. אבל אם ליצמן אומר שהוא יממש את זה, אז תסלחו לי, אני הולכת לתמוך בליצמן למען הגשמת המטרה הזו. כאן אין 'אנחנו והם'".
מרצ נגד כבישים וקניונים
בעיה דומה קיימת גם בחוגי מרצ, שלמרות אידאולוגיית השיוויון לא מצליחה ליצור חיבורים אפקטיביים עם הבוחרים הערביים. יניב שגיא, מנכ"ל גבעת חביבה, סיפר שביום הבחירות הוא הסתובב בכפרים הערבים ושוחח עם עמיתים שלו במגזר, "אנשים שאמונתם העמוקה היא שעתידם תלוי ביכולת ליצור גשרים של שותפות בין החברה הערבית ליהודית", שבסופו של יום מעדיפים לתת את קולם לחנין זועבי וג'מאל זחאלקה, ולא מעיפים מבט לכיוונה של מרצ.
שגיא מתרשם כי הדבר נובע מ"חוסר יכולת של כל הצדדים לשבור את השבטיות שבהם הם נמצאים", אך יותר מכך, לבעיה אידאולוגית עמוקה יותר של הציבור הערבי: "שותפות עם מפלגה ציונית היא חציית קווים של החברה הערבית", קבע שגיא, "ולכן אותם אנשים, שנאלצו להכריע בין תמיכה ברשימה ציונית, כפי שמרצ נתפסת בציבור הערבי, לבין הצבעה לרשימה פלסטינית לאומית, בחרו לבסוף לתמוך ברשימה הערבית", תופעה שניכרה היטב בדפוסי ההצבעה במגזר.
למרות הדיבורים הגבוהים על שוויון בין יהודים לערבים, מרצ לא מחוברת לחברה הערבית, הוא קובע. "כך היא מציגה את עצמה", מודה שגיא אבל היא "לא מבטאת את זה. אין לה שורשים וחיבורים לחברה הערבית".
שגיא תיאר את מגמת הצמצום שעוברת על המפלגה ממערכת בחירות אחת לשניה, עד שהפעם כמעט ולא עברו את אחוז החסימה. "אירוע סיום הבחירות של מרצ היה בצוותא, שם ישב השבט הלבן של מרצ, ערבים לא היו שם בכלל כי המטה הערבי פעל בנפרד אצל עיסוואי. כשהתפרסם המדגם המצער מאוד שהראה את המגמה היה חשש גדול. ברגע שראו שמרצ מקבלים חמישה מנדטים התקרה רעדה מעוצמת ההתרגשות ומחיאות הכפיים. הייתה התרגשות מאוד גדולה אל מול הנפילה. אבל מה קרה? ירדנו במנדט. זה רק מעיד שמרצ, בסופו של יום, כמעט ולא עברה את אחוז החסימה ובגלל זה הייתה כל ההתרגשות הזו. ככה אי אפשר לעבור ממערכת בחירות אחת לשנייה. אי אפשר להתנהל בפוליטיקה שמפסידה, שלא מגייסת, לא שוברת את הקונפיגורציות, שמקיימת את השבטים השונים. בלי לבנות מסגרות אחרות – היא פשוט לא תהיה".
אז מה מציע מנכ"ל גבעת חביבה? הוא טוען שהיהודים במפלגות השמאל צריכים לוותר על ההגמוניה שלהם בהתארגנות הפוליטית ולבצע רפורמות רדיקליות ביותר מבחינת היחסים בין יהודים וערבים בישראל: "במפלגות שלנו יש ייצוגיות חלקית. אין שותפות במרכזי הכוח. אנחנו זקוקים לחזון אחר. כדי לקיים את הציונות חייבים להיות מוכנים לוותר על ההגמוניה שלנו. זה אומר רפורמות גדולות. רפורמות בקרקע שיהיו קשות מאוד לחברה הקיבוצית שממנה אני מגיע. רפורמות חברתיות, רפורמות פוליטיות. נכונות לשנות את דרכנו. זה הבסיס הנכון לשמאל בישראל".
שגיא סיפר שכשהוא בא עם הרעיון של ביטול ההגמוניה היהודית במפלגת מרצ הסבירו לו בנועם שהרעיון שלו ימחק את המפלגה לחלוטין. "כשפניתי למנהיגות של מרצ קבלתי את התשובה שזה לא אלקטוראלי באופן מוחלט. אם מרצ תאמץ את האג'נדה הזאת, ודאי וודאי שהיא לא עוברת את אחוז החסימה". עם זאת, שגיא לא מוותר על חזונו. "כשמדברים על עתיד, לא מדברים על מה אלקטוראלי בהווה כי אז אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב מגיעים למערכת בחירות, מקיימים חשבון נפש קצר מועד ומתעלמים מהתלם שהוא גם ארוך וגם עמוק".
אבי דבוש דיבר בתורו על העובדה שלמרות הצורך האידאולוגי של השמאל להתחבר לפריפריה, הגישה הפטרונית של השמאל לא מצליחה לייצר חיבורים אמיתיים. "יש לנו את כל התשובות. אנחנו אומרים לאנשים שאנחנו יודעים מה טוב בשבילם. רק שהם עדיין לא הבינו את זה, ולא ממהרים להמיר את דתם", הסביר דבוש.
דבוש, תושב הדרום (קיבוץ ברור חיל), התייחס גם לפער בין הטענות בשמאל בדבר הזנחת הדרום, לבין המציאות. "היה משהו שהיינו עיוורים אליו כל קמפיין", אמר דבוש, "אמרנו: שלא קורה כלום בפריפריה, ושהכל מדרדר, אבל זה מאוד הרגיז את האנשים, כי הם רואים שיש רכבת חדשה, רואים כבישים וקניונים, אני אמנם מתנגד למודל הזה, אבל הם עדיין רואים את ההתפתחויות האלו ומרוצים מהן מאוד. לכן כשבאנו ואמרנו 'בימין לא סופרים אתכם' הם לא הבינו בכלל על מה אנחנו מדברים".
יש סיבה די מרכזית להפסד השמאל וזו תהיה גם הסיבה להפסד השמאל גם בבחירות הבאות שיהיו…
כשלון הסכם אוסלו, 1500 הרוגים ואלפי נפגעים…
יש כאן טראומה שקרובה למצב אחרי מלחמת יוה"כ – וכאן עוד ניסו ללכת בדרך השמאל, לעשות וויתורים למען השלום…והדרך נכשלה קשות בדחיית עראפת את הסכם השלום ופרוץ האינטיפדה ה-2.
מה שהשמאל לא מבין זה ככל שהוא ידחוף לעבר שלום מדומה – הוא יפסיד.
נתניהו נגד שלום עם פלסטינים – בהחלט כן, בעיקר בגלל תוצאות אוסלו והעובדה שהפלסטינים לא שינו את דרכם מאז.
האלימות פחתה – כי פעולות צה"ל גם פגעו בהם אבל השנאה לישראל לא פחתה.
רוב האנשים במדינה מודעים לזה.
רוב האנשים במדינה לא מוכנים לשידור חוזר.
יפה אמרת. הכתבה אכן לא איבחנה את הבעיה האמיתית. העם הכיר בכישלון דרך השמאל, וכל השאר גימיקים. אי אפשר "להתחבר" למישהו, כאשר אתה מנסה למכור לו בפעם השלישית את אותה סחורה פגומה.
אתה טועה – לפחות לגבי מצביעים שאינם מאוד אידאולוגים. מנהיגי הימין תמיד נתפסו כאהודים בציבור הרחב, גם כשלא בהכרח דבקו האידיאולוגיה ימנית. בגין הלך למלחמת לבנון הראשונה שנתפסה כמלחמת ברירה, ואריאל שרון חיכה יותר מדי זמן עד למבצע חומת מגן. גם נתניהו המשיך את אוסלו בהסכם חברון. העניין הוא בדיוק מה שהמאמר מדבר עליו – תחושת הניתוק של השמאל מאזרחי ישראל, יהירות וחשיבות עצמית אינסופית. אם השמאל היה מנסה להתנחל בלבבות, כמאמר הביטוי הידוע, אז ייתכן שהיה מנצח. עמיר פרץ תמיד היה אהוד בדרום, למרות שעמדותיו המדיניות הן בין מרצ לחדש. בסוף, כמו שאמרה יחימוביץ, ההצבעה של רבים היא שבטית ורגשית. רק בשמאל בטוחים שהם מצביעים מאידאולוגיה גדולה, שמנותקת מתחושה ורגש. כן, בטח
תגובתי:
אין מה להגיב. זאת האמת המרה. מפלגת עבודה והשמאל מבריחים את הבוחרים הפוטנציאליים כל פעם מאותה סיבה:
לא מוכנים להבין את המצעיות סביבנו..
קשקוש.
כששרון רצח 1000 נערים ישראלים בלבנון המשיכו להצביע לימין
הפסקה האחרונה גאונית
בתור תושב דרום זה היה ההלך רוח שעבר פה, השמאל טען שלא התייחסו אלינו ואנחנו חייכנו תוך כדי נסיעה ברכבת המהירה שלא חלמנו עליה כשהשמאל היה בשלטון
הסיפור של הבחירות האלה הוא שה"ימין" ניצח בפער כה קטן.
הפליא אותי שתעמולת הימין לא פמפמה עובדות יסוד של שתי הממשלות האחרונות:
מספר העניים בירידה
השכר החציוני בעליה
מדד אי השוויון (GINI) במגמת שיפור, בשעה שבשאר העולם הוא נסוג.
ועדיין, המחנ"צ והשמאל והתקשורת פמפמו כמה רע ומידרדר פה, ללא מענה, למעשה. ואפילו ככה, השמאל הפסיד.
אוסף של אנשים הזויים.
מה מניע קבוצות פוליטיות מהשמאל זה כיום כסף אנטישמי
ולכן לא היה מציאות ל שותפות במרכזי הכח כי תמיד יהיה שמאלן קיצוני יותר שאיליו יועבר הכסף
אנשים מפחדים מהשמאל, כיוון שהם מפחדים לראות את אבו מאזן/חמאס/דאעש עומד על הראש שלהם ביו"ש. זה הכל.
אבל השמאל לא מבין זאת.
בזמנו שלי הודתה גם שהתקשורת שמאלנית.
מנכ"ל גבעת חביבה? האם זהו אותו ארגון שרוצה לתת אות "כבוד" לנשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין? האם ריבלין צריך לקבל אות "כבוד" ממישהו שבפרוש מתעקש להשמיד את מדינת היהודים
(וכי איך אפשר להגדיר מדינה יהודית כשהוא רוצה לחח לערבים שוויון בהנהגה).
ואבי דבוש, בכיר בשתי"ל (הזרוע הביצועית של הקרן לישראל חדשה / חלשה / מושמדת) טוען שההם יודעים מה טוב בשביל הפלאחים היהודים הפשוטים והבזויים ועוד אומר להם את זה. האם אפשר לקבל את זה בצורה יותר מבזה ומשפילה? הרי כידוע שאותם פלאחים יהודים אוהבים אוכל מתובלן כראוי, אז אם אפשר להוסיף קצת תבלין של זלזול זה רק יועיל.
מסעודה א' (שדרות) ומסעודה ב' (דרום תל אביב): נייר הלקמוס של מפלגת העבודה, והעדות לכישלונותיה ההסטוריים
שלי יחימוביץ סופסוף הגיעה לתובנות הנכונות: "השמאל מפלה, שבטי ומנותק"…
באחרונה נשמעות אמירות כגון: "מפלגת העבודה נגררה שמאלה", זה נכון אבל צריך להגדיל את הרזולוציה של האמירה הזו כדי להבין: מה זה שמאל. ומה זה "נגררה שמאלה"? ההתנכרות לתושבי ישראל בדרום תל אביב (מסעודה ב'), היא שמאל? המפלגה הזו נשבתה במארת הפוליטיקלי קורקט המזוייף. אין היא מסוגלת לחלץ עצמה משם. להפך. היא שוקעת יותר ויותר בבוץ הזה. מה לה ולהגנה הפאנטית על האריתראים והסודנים, כאשר ברור לכולם שאין הם אלא מהגרי עבודה? ומדוע על חשבון תושבי דרום תל אביב? אילו הייתה מחפשת פתרון אמת, כפי שעושה הממשלה למצוקת התושבים שם, הייתה מונעת את התוצאות האסוניות (מבחינתה), של הבחירות האחרונות. עניין דרום תל אביב מהווה נייר לקמוס לבחינת יחסה של מפלגת העבודה למזרחיים בכלל. הם עדיין לא הבינו את הכלל הפשוט הזה.
"שותפות עם מפלגה ציונית היא חציית קווים של החברה הערבית"
כמה מצער שמר שגיא לא עצר אפילו לרגע אחד לחשוב
על המשמעות של מה שהוא אמר. הציבור הערבי ונבחרי הציבור שלו הם אנטי-ישראליים במהותם, וכל עוד השמאל ממשיך להתעלם מהעובדה הזאת ולפזר סיסמאות מנותקות על "דו-קיום" הם ימשיכו להפסיד.
אכן, להתנשאות השמאלנית/אשכנזית, היה חלק גדול בהפסד בבחירות, בגין בזמנו הפנה את זעמו לקיבוצניקים וכינה אותם "מתנשאים", אך ההתמקדות בכך מחטיאה את העיקר, הרוב רואה בשמאל סכנה ממשית וקיומית לעם ישראל, הרוב שומע ורואה בטלויזיה את תכנית השלבים של הפלסטינים, את סירובו של אבו מאזן להגדרת ישראל כמדינה יהודית כי גם לאחר הסכם "שלום" הוא רוצה לשמור את האופציה של ניגוח ישראל על ענין ה"פליטים,, הוא גם מודיע מלכתחילה שהוא לא יסכים לשלום ללא ירושלים העתיקה כבירת פלסטין, עם ישראל שומע כל זאת ורואה את השמאל מתעלם מכך ורץ להתחבק ולהתנשק עם אבו מאזן וחבר מרעיו בכל הזדמנות, כמו כן אין להתעלם מהכיוון של מפלגת העבודה / המחנה הציוני כשלשורותיו הצטרפו ח"כ ים בלתי ואנטי ציונים ! העם ברובו ציוני מאוד ומסור מאוד, דרככם אינה דרכו וכל עוד תתמידו בה, לא תהיה לכם תקומה.
סתם כי הם לא מתנהגים כיהודים. הם שונאים את התורה, את המסורת, את הדתיים, את המתנחלים, את המזרחיים, את הפריפריה, אז מה נשאר?
ההתנשאות של השמאל היא מובנית בתפיסת עולמו.
נשווה שתי שיטות למתן צדקה :
א) כסף ישירות לחשבון
ב) הטבות לפי סעיפים ככה וככה לשכר דירה , ככה וככה לתלושי מזון , הנחה למעון יום וכו'
השיטה השניה מרמזת שהאדם העני לא יודע לכלכל את חייו.
במשתמע לא רק שהוא עני הוא גם לא מוכשר
הפקידים החכמים צריכים להחליט בשבילו כמה כסף ילך לכל מטרה.
השיטה הראשונה מניחה שמה שחסר לעני זה כסף , אבל יש לו יכולת לבחור בצורה טובה בין חלופות. הוא יודע מה טוב בשבילו.
המסר הסמוי של התפיסה הסוציאליסטית הוא שצריך פקידים חכמים שיחנכו את העם.
חלק מהימניים פה צריכים להיות קצת יותר צנועים.
ה"רב" לא מפחד מהשמאל.
יש גרעין קשה של בוחרי ימין וגרעין קשה של בוחרי שמאל.
יש באמצע הרבה צפים.
הם לא סומכים על הערבים אבל רוצים להאמין.
צירוף של מנהיג שמאל כריזמטי ו"ביטחוניסט" עם מנהיג ימין חלש יכול להעביר את הצפים שמאלה
הימין מעולם לא ניצח לבד. תמיד זה היה יחד עם החרדים שחלקם יכולים להיות במרצ מבחינה מדינית.
הם הולכים עם הימין כי הימין יותר מסורתי ובשמאל יש גורמים אנטי חרדיים.
מנהיג ביטחוניסט = סמרטוט שקרן שיגיד שהוא לא ייסוג משטחים ותוך חודשיים יסוג.
השמאל מפסיד וימשיך להפסיד מכיוון שלא הביא מספיק ילדים לעולם. עם ממוצע של שני ילדים (בקושי) וכלב לא יחזור השמאל לשלטון . ב
שלי את אשת חזון אמיתית.
לא פוחדת, קוראת את המפה הפוליטית כמו שצריך
וגאווה אמיתית למחנה השמאל !
האדם הכי שפוי במפלצת העבודה
כמו שנכתב מעלי, הבעיה עם השמאל היא לא שהוא מפלה, שהוא מתנשא, או שהוא "גזען". כל אלה בטלים בשישים. הבעיה עם השמאל היא שהוא טועה. כל הטקטיקות החביבות האלה של למצוא שעיר לעזאזל בדמות "גרבוז", "הדימוי האשכנזי", "השכבות", או מה שלא יהיה הן תולדה של חוסר היכולת של השמאל להתבונן באני-מאמין של עצמו ולשאול שאלות שלא נוגעות לתדמית או לעם המטומטם.
כשמרץ מקראים את הדו"ח המעוות של שוברים שתיקה בכנסת הם בדרך לא לעבור את אחוז החסימה. השמאל עסוק יותר בהשמצת ישראל ויותר בהגנה על הטרור הפלסטיני ומיסודו בעולם מאשר הגנה על תשבי ישראל. השמאל היום הוא נתפס כמנותק, הזו ושאינו חלק ממדינת ישראל. השמאל נתפס כמי שחותר תחת מדינת ישראל ומאחל להשמדתה בדיוק כמו אחרון המחבלים. הסמאל אינו עוסק האחוות העמים אלה יותר בהשמצת ישראל. כל ארגוני השמאל שממומנים מכספי מדינות זרות ויצאים בעולם להשמיץ את ישראל עושים את הנזק טוב טוב. בקיצור השמאל הישראלי נתפס (והוא ממש כזה) כימין פלסטיני. השמאל הישראלי חייב לעשות בדק בית רציני ואירגון מחדש כדי להראות לציבור שהוא בעדם ולא כמי שמנסה לחסל אותם (ראו הסכמי אוסלו ואלפי ההרוגים בעיקבותיו).
לא יעזור לשמאל כל עוד. הוא לא ישתנה ויהיה לפחות ליכוד ב מפלגה שאוהב את היהודים. יותר מאשר את הערבים כן. כן תהיו פרו ישראלים כמו פעם,ולא להיגרר אחרי מרץ והרשימה הערבית.
לשמאל חסרה הבנה בסיסית קטנה, מזרחיים מובדלים על ידי אשכנזים שלא רואים בהם , (יש יוצאים מן הכלל אך מעטים) חלק מתרבות ישראלית
כאשר מנסה מזרחי פלוני לגרום לחיבור ונבלם חברתית בצורה לכאורה אלגנטית לכאורה, הוא נדחף לבידול על ידי אותם אשכנזים שמאשימים אותו ברצון להיבדל
אגב, אלגנטיות ומלל נשגב לוגית כבר מזמן מסמל ניכור ברור לעין ועלה תאנה פנטסטי לדעות חשוכות, מזרחיים לא מקשיבים להבל פיות, אלא ישר לעיניים כי שם התשובות אמת בכיתוב ברור, אין גישור מלאכותי שיעזור מושכל ומתוכנן ככל שיהיה, עדיין יש כאלו שלא קלטו שינוי אמתי פנימי יוצר גשרים במהירות כברק, נסו ותיווכחו, אלא אם כן אתם לא אמתיים ואז….. אני סולח ומרחם עליכם אבל להילחם בכם זו חובתי האנושית ונעים זה לא יהיה
קואליציה סמרטוטית ורוטטת של 61 ח"כים שתלויה בחסדי אורן חזן ו"כולנו",ברדק מביך של מינויי/פיטוריי שרים, הנאת בוחרים (הונאת?) באמצעות תעמולה גזענית כנגד אזרחים מהשורה,ראש ממשלה לחיץ שפתאום נזכר להגיד כן ל"2 מדינות ל-2 עמים" אחרי הבחירות , שערורית שחיתות ענקית בגוף המופת הימני "אמנה" – לזה אתם קוראים נצחון? את זה אתם מבקשים לאמץ? הנשיא היה בגבעת חביבה(וגם גילה גמליאל ורועי פולקמן מ"כולנו")נתן נאום מכונן ומרגש ברוח ז'בוטינסקי והימין הליברלי שוחר השלום וביחד – שמאל וימין, חילוניים ודתיים, יהודים נוצרים ומוסלמים – נבנה כאן על אפכם וחמתכם, חברה שיוויונית ודמוקרטית שתבטיח את עתיד הבית השלישי של העם היהודי. תודה לאתר "מידה" על סיקור יום העיון של יד יערי ויד טבנקין בשבוע שעבר (חבל רק שלא ציטטם גם מדברי הפתיחה שלי:). דודו אמיתי מנהל יד יערי
אני לא מבין למה מתעסקים בשלי יחימוביץ'. כל הביטויים שיצאו ממנה נשמעים לי כמו קמפיין בחירות. היא עושה המון רעש על "השמאל המתנשא והשבטי" שצריך לעשות חשבון נפש, ולהבין שהתעלם מאזרחי ישראל שלא חברים שלו בפייסבוק או בקפה תמר, אבל אלה נקודות קלות על חשבון גורמים צעקניים וברי החלפה ב"שבט" שלה.
במציאות של היום בה רק סנסציות עולות לתודעה החברתית בלי קשר לעובדות, כולנו שוכחים מי באמת שלי יחימוביץ'. אותה קמפיינרית אגרסיבית עם נאומים מתישים על "הקפיטליסטים החזיריים" שלא הצליחה להרים את העבודה מהמשבצת הסקטוריאלית.
עכשיו שיש לה מפלגה קצת יותר גדולה, היא שולפת את הקלף הממלכתי וזורקת את הצמרת של השמאל מתחת לאוטובוס. כל זה רק כדי להכין את הקרקע לפריימריס – בשביל להחליף אותם ולהמשיך את דרכם.
מילה אחת למתנגדי התשתיות בפריפריה בקרב השמאל – למה?
״התקשורת שקרית, היא מסלפת את העובדות ומקדמת את האג׳נדה של אויבי ישראל, לעיתים אפילו מביאה להם מידע סודי כנגד בני עמה״
.
מנחם בגין
(1969) , המרד, הוצ' אחיאסף
אילו היה חי כיום היה אומר על כיבוש יפו בשנת 1947, כדלהלן
.
שלי, שהזכרת את תיקי דיין, דודו טופז וגרבוז מדוע לא הזכרת את ראש הנחש-עמוס עוז שנטל לעצמו את תפקיד מתווה הדרך של השמאל פוגע ומתנשא כל פעם מחדש על המזרחיים והימין ומתעלם מנזקי השמאל למדינה. שנית מדוע לא הזכרת בדבריך את התגייסות כל התקשורת, בבחירות האחרונות, נגד הימין בכלל ובנימין נתניהו בפרט. זכורה לי הפגנת התמיכה של הימין בכיכר רבין, כאשר כל מרכז ת"א וכיכר רבין היו מלאים בתומכי הימין ואז למחרת ראינו בעיתונות תמונות צדדיות שמראות שלא באו הרבה אנשים-פה ידעתי שהימין ובנימין נתניהו זוכים בבחירות ובגדול ובנינו גם המנהיג שעמד מול נתניהו, בוז'י הרצוג שיותר מתאים להיות בועדת קישוט של הכנסת ולא ראש ממשלה-מה זה הדבר ההזוי הזה?
בנוסף דעת הקהל בארץ, לאחר שנים של אכזבות ממנהיגנו מהשמאל ומהערבים, נוטע באופן ברור ימינה וכן גם הגידול באוכלוסייה גדול ביותר אצל מצביאי הימין מאשר מצביעי השמאל ואם הם שכחו-כלבים וחתולים עדיין לא יכולים להצביע בכנסת!
יחימוביץ' היא המנהיגה הרצינית ביותר כיום ב'שמאלק. יחימוביץ', גדולתה בהיותה מחוברת ל'יהודיות שבה' בניגוד ליתר הדוברים המופיעים כאן, שכל ישותם לברוח מעמם לאיזה עולם מופלא 'קוסמופולטי' שכמובן אינהו קיים כלל. יחימוביץ' גם מספיק ישרה על מנת לקום ולהודות כי 'אוסלו' נכשל בגלל ההונאה הפלשתינאית המונומנטלית. ללא חיבור לעם ישראל, אכן אין תוחלת לשמאל!
מה לא מובן? אנחנו לא רוצים שלום! כמו שהערבים לא רוצים שלום גם לנו מותר להגיד אנחנו לא רוצים שלום ורוצים כמה שיותר שטח אדמה. אני אשכנזי מתל אביב אבל סופר ימני
גרבוז דיבר על נושאי דת ואמונה והיו כאלה שפרשו את זה בצורה אחרת (חלקם אנשי ימין עם אנטרס , אחרים אנשי שמאל עם כוונות טובות כמו יחימוביץ). תיקי דיין היא בכלל בת להורים שעלו מסוריה. גרבוז הוא ממרץ ולא מהעבודה. העבודה בחרה יורים ממגוון רקעים וגם הרשימה מגוונת.
אולי הסיפור הוא שמצביעי שמאל תופסים מצביעי ימין באופן שלילי ומצביעי ימין תופסים מצביעי שמאל בצורה שלילית (כמו פה). הויכוח בין השקפות העולם מוביל לתיוגים.
יש גם הבדלי תפיסות: מצביעי שמאל רואים פערים כלכליים (נתון עובדתי) או יוקר מחיה (נתון עובדתי) ומצביעי ימין רואים דברים שפותחו (נתון עובדתי).
דרך אגב, 24 המנדטים של המחנצ הם 15 (עבודה) +9 (התנועה). אם נניח שהתנועה שווה 6 כמו בסקרים בזמנו, בעצם נוספו 3 מנדטים בגלל האחוד. במקביל, נתניהו השיג מנדטים מהבית היהודי וממפלגות אחרות. הוא שיווק את עצמו כאנדרדוג וניצל את זה.
ההסטוריה הקרובה מראה שנושאים מדיניים\בטחוניים הובילו למהפכים( קדימה, רבין, ברק) וזו הוכחה להשפעה של קונספציה מדינית\בטחונית על הבוחר. יש גם סיעות חרדיות עם עמדות פרגמטיות בנושאים האלה.
בכל מקרה, אמירה של איזה מפורסם (בני ציפר, גרבוז או משהו אחר) לא אמורה לקבוע למי אני אצביע. הם לא מיצגים אותי ולא בחרתי אותם. אני בוחר את בוז'י, ביבי , כחלון וציפי