הזעם הקדוש של יוסי לנגוצקי

בדרך חזרה מהכנס שנערך על מה שמכונה "האמצעים המיוחדים", הכלים שנועדו לאיסוף מידע מודיעיני, במלחמת יום הכיפורים, אמר לי העיתונאי שלמה נקדימון: "אני יודע כבר מה יהיה שם הספר הבא של פרופ' אורי בר-יוסף". שאלתי מה, והוא הטיל פצצה: "האמצעים המיוחדים". אחר כך לימד אותי משפט ביידיש, "ווס דול איך זוגען". אמרתי לו, שמשפט כזה בטוח לא עבר באמצעים המיוחדים.

זה היה בתחילת יולי, לפני שנתיים בדיוק, אז התקיים כנס מאוד לא שיגרתי באפעל. לראשונה דיברו כמה מהשחקנים הראשיים באמ"ן של שנת 1973 על הדבר הזה שנקרא "האמצעים המיוחדים". אחד הבולטים שבהם היה אל"מ (מיל') יוסי לנגוצקי. הנחרצות הפנאטית שבה האשים את ראש אמ"ן דאז אלי זעירא נראתה לי קיצונית ואפילו קצת חשודה; אבל בכל זאת לא רק שלנגוצקי מקרין אמינות ויושרה, אלא שהוא היה אחד האנשים המוסמכים ביותר לדבר על נושא "האמצעים המיוחדים". אולם מאז שראיתי אותו משתתף ככוכב הערב באחת מהפגנות "מחאת הגז", ב-27 ביוני בתל-אביב, התעוררו אצלי ספקות לגביו. באותה הפגנה, שחסמה את התנועה בצומת המסגר-יצחק שדה, הוא קבע בנחרצות האופיינית לו כי בנושא מדיניות הגז בישראל התקבלו "החלטות בלתי מתקבלות על הדעת". "לא אופתע", הוא צעק אל המיקרופון, "אם יתברר בעתיד כי גורמים שונים שהיו קשורים לקבלת החלטות מבישות אלה קיבלו שוחד".

באותו רגע צנחה מידת האמינות שלו. קשה למי שמכיר את לנגוצקי לנתק בין לנגוצקי הגיאולוג, מגלה מאגרי הגז, לבין לנגוצקי של "האמצעים המיוחדים".

לנגוצקי נגד זעירא: "עבירה שאין עליה סליחה"

אי אפשר לקחת ממנו את שורשיותו ואת היותו במרכז ההתרחשות של שלושה אירועים מכוננים בהיסטוריה הישראלית. הראשון זהו כיבוש ירושלים ב-1967; יוסי לנגוצקי היה אז מפקד הסיירת של החטיבה הירושלמית בפיקודו של אל"מ אליעזר אמיתי ז"ל. השני זהו המחדל המודיעיני של 73'; לנגוצקי, אז סגן-אלוף באמ"ן, היה מפקד היחידה הטכנולוגית של המודיעין. השלישי, זהו גילוי מאגרי הגז הטבעי שהמאבק על פיתוחם ו"חלוקתם הצודקת" הצליח לתקוע את אחד ממקורות הצמיחה הגדולים של ישראל במדמנת הסחבת הביורוקרטית.

הפרק המעניין יותר הוא דווקא 1973. רוב מתקני האיסוף של אמ"ן היו כבר אז תוצרת בית, פיתוח של האנשים המוכשרים שיוסי לנגוצקי גייס ליחידתו. כמעט מדי שבוע הייתה מגיעה לחצר הבסיס של היחידה קבוצה של צעירים שנראו כמו ביטניקים של ההתיישבות העובדת. לבושים מכנסיים קצרים, חולצות בד אזרחיות פשוטות, ונעולי סנדלים או משהו בסיגנון. אלו היו צוותים של סיירת מטכ"ל שבאו ללמוד את סודות ההפעלה של המכשירים החדשים שהותאמו לצורך הספציפי. לאחר מכן, כאשר מפקדי אמ"ן הבכירים ויחידה 848 (לימים 8200) היו מחליטים שכך וכך דרוש להם לצורך הפקת מודיעין ממקורות-על במצרים או בסוריה, היו יוצאים הלוחמים עמוק פנימה ומחדירים ומתחברים וכו'.

כך נולד גם המקור המיוחד שמכונה בהיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים "האמצעים המיוחדים". מאז 73' מאשימים אנשים שונים מהמודיעין של אותה תקופה את האלוף אלי זעירא שלא הורה לפתוח בזמן המתאים את אותם "אמצעים"; לנגוצקי ניסה באותו כנס מלפני שנתיים לעשות את הכותרת: "המחדל המודיעיני הוא פועל יוצא של אופיו היהיר והמתנשא של אלי זעירא", קבע. "נסיונות ההטעייה שלו לגבי אחריותו הבלעדית בעניין האמצעים המיוחדים וחשיפת הסוכן אשרף מארואן מהווים עבירה שאין עליה סליחה ומחילה". לנגוצקי אמר באותו אירוע, כי אחת האפשרויות שהיו פתוחות בפני זעירא אחרי המלחמה היתה להתאבד.

לנגוצקי השתלב היטב באווירה ששרתה באותו אירוע. פרופ' אורי בר יוסף קבע, שזעירא  אחראי למותם של 2,500 ההרוגים במלחמת יום הכיפורים. לנגוצקי סיפר על עימות שהיה לו עם זעירא לפני כעשור בכנס סגור של לשעברים בכירים מאמ"ן. "שאלתי אותו, מדוע אינו תובע את אורי בר-יוסף שהאשים אותו כי שיקר. הוא ענה: יש בידו פצצת אטום! מה זה? הקלטה של שיחה שיזם, בה מאשר יואל בן פורת כי הוא, זעירא, הורה לו להפעיל ב-5-4 באוקטובר את האמצעים. זו הייתה בדיקת כלים". לנגוצקי טען כלפי זעירא כי מסמך מסוים שחשף בשנים האחרונות הוא דיסאינפורמציה. במסמך הזה יש הוכחה כי אכן המקור המיוחד הופעל למשך כעשר שעות בתאריך שלנגוצקי הזכיר.

אחר כך עבר לנגוצקי לעדות אופי, כדבריו, סימנים מעידים לגבי אישיותו של זעירא. "ב-72' זומנתי אליו לשיחה ב-4 עיניים. רצה להתעדכן אחרי השלוש שנים שהיה בוושינגטון (כנספח צה"ל). הצגתי לו פתרון מסוים להתרעה. זעירא ישב כשלפניו על השולחן קערת מים עם שקדים מקולפים. כן, זוכרים פרטים כאלה. הוא אמר: שטויות. הערבים פשוט לא מסוגלים לבצע תקיפת פתע על ישראל. לא היה לי הסבר לאמירה הזאת. הוא אמר: 'לרדת מהנושא'".

אחד מקציני המודיעין שפעלו ישירות מול "האמצעים המיוחדים", נעם שפירא, חיסל את התיאוריה שלפיה הייתה לאי הפעלת האמצעים המיוחדים השפעה מכרעת על הדרג המדיני. "הדרג המדיני עשה הצגה יפה מאוד", הוא אמר בהתייחסות לעדויות שלהם בוועדת אגרנאט ובמקומות אחרים. "בערבית אומרים רוואיאת. סיפורים ששימשו לניפוח מוגזם של חשיבות האמצעים". "גם אם הם היו עובדים הם לא היו מונעים את ההפתעה", הוא אמר בפנייה ישירה ללנגוצקי.

מהי הסיבה האמיתית לרציחתו של אשרף מרואן?

אבל יוסי לנגוצקי לא נלחם רק בחזית אחת נגד אלי זעירא. זה התחיל כאשר בסביבות 2003 פנה העיתונאי שלמה נקדימון ליועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין שיחקור את חשיפת שמו של אשרף מרואן כסוכן המוסד על-ידי אלי זעירא. כעבור שנה, לאחר שראש המוסד לשעבר צבי זמיר, האשים בפומבי בטלוויזיה את זעירא כי הוא זה שחשף את מארואן, חברו שני בכירים באמ"ן לשעבר, עמוס גלבוע ויוסי לנגוצקי, לצבי זמיר בפנייה חדשה וממוסמכת ליועמ"ש החדש מני מזוז. הם דרשו שיורה לפתוח בחקירה נגד אלי זעירא, אלא שבמקביל התקיימה בוררות בין זמיר לזעירא באותה שאלה: האם זעירא הוא האחראי לחשיפת סוכן המוסד מארואן. האמת היא, שזעירא הפנה עיתונאים וחוקרים למקורות גלויים שונים בצורה כזאת שאיפשרה להם לעשות הצלבה. כתוצאה מהצלבות המידע הבינו החוקרים, שהסוכן של ישראל בצמרת המצרית ב-73' היה אשרף מרואן.

אז מדוע אשרף מרואן החזיק מעמד משך שנים בשעה ששמו כבר התפרסם? דומה שסמיכות אירועים מסוימת יכולה להצביע על הסיבה למותו. ביוני 2007 סיים הבורר, השופט בדימוס תיאודור אור את מלאכתו, וקבע כי זעירא הוא אכן זה שאחראי לחשיפת שמו של מרואן. הוא גם קבע בבוררות שמרואן אכן היה סוכן המוסד. לאחר מכן – כדי שהצדק ייראה – מישהו דאג לפרסום פסק הבוררות בעתון 'הארץ'. כעבור שבועיים נמצאה גופתו של מרואן שמת בעקבות "נפילה" ממרפסת דירתו בלונדון. פסק בוררות של שופט ישראלי כמוהו כאישור רשמי, ועובדה שלמרות חשיפת שמו, מרואן המשיך בחייו הטובים בלונדון – עד שבא פרסום הבוררות. מותו רק הגביר את הלחץ של לנגוצקי וחבריו על המערכת המשפטית לחקור ולתבוע את זעירא. רק ב-2012 ירדה החקירה מהפרק.

נראה שדרכו בגיאולוגיה ובשדה חיפושי הנפט והגז בעיקר, רוויה בלא פחות תסכולים, ואולי אף יותר. תגליות הגז בשדות תמר ודלית מיוחסות לו, ואכן המאגרים נקראים על שם בתו ונכדתו. לנגוצקי כבר בן 81. כשנשאל לאחרונה ביני זומר מנובל אנרג'י על יוסי לנגוצקי, הוא אמר: "לנגוצקי הוא גיאולוג. לפי הבנתי, ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה שהוא הביא את בריטיש גז לישראל – הישג לא מבוטל… המומחים שלה הצליחו להבחין בקיומו של המיבנה הגיאולוגי של שדה גז תמר, אבל בריטיש גז לא רצו לקדוח בור חיפוש והם נטשו. אז אכן לנגוצקי עשה דברים טובים עבור תעשיית הנפט והגז בישראל… (אבל) הוא לא גילה את הגז. לעתים קרובות אני שומע אותו אומר ש'נובל ודלק קיבלו את מאגר תמר על מגש של כסף'. אין דבר רחוק מזה מהאמת… כשהשקענו 100 מיליון דולר בקידוח תמר ההערכות היו שסיכויי ההצלחה עומדים על 35 אחוז".

המיליארדר הישראלי בני שטיינמץ חשב כנראה שהסיכויים אף פחותים מזה. בשנת 2008 החברה שלו 'סקורפיו' פרשה מהשותפות עם לנגוצקי בקידוחי תמר, והותירה את הגיאולוג ואיש המבצעים הוותיק לאנחות. בעקבות התגליות המאוחרות יותר תבע לנגוצקי את שטיינמץ וזכה. נטען שבגלל נטישת שטיינמץ אפסו סיכוייו של לנגוצקי למצוא שותפים חדשים, וביולי 2013, לפני שנתיים, פסק לטובתו השופט בדימוס בעז אוקון פיצויים בסך 50 מיליון ש' משטיינמץ. ממש במקביל למלחמת 40 השנים נגד אלי זעירא על האמצעים המיוחדים. אולי על-פי "שיטת מצליח" הגיש לנגוצקי גם תביעה נגד חברה אחרת על מאגר לוויתן. הפעם טען, שהמאגר נמצא בעקבות מידע מסחרי סודי שנלקח ממנו. זה לא הצליח והוא משך תביעתו ואף חויב בהוצאות התביעה על סך 1.4 מיליון ש"ח.

לא חושב על התוצאות

בשנים האחרונות נאבק לנגוצקי גם על חלקה של הסיירת הירושלמית שלו בשחרור ירושלים ב-67'. הוא תמיד הצליח, אך החיים דאגו להשאיר אותו עם פחות מחצי תאוותו. תהילת ירושלים נוכסה כולה על-ידי חטיבה 55 של הצנחנים בפיקודו של מוטה גור. הוא עמל על "האמצעים המיוחדים", שמישהו חשב כי הם פוליסת הביטוח המודיעינית של ישראל – והנה, מחדל. הוא סימן את הדרך אל ארץ הגז התת-ימית המובטחת, אך זו הפכה ליבשת האבודה מבחינתו.

מדוע האמירות הצעקניות שלו בהפגנה על אפשרות של שוחד בעסקי הגז פוגעות באמינותו בנושא האמצעים המיוחדים? בגלל הפופוליזם, שלא לומר דמגוגיה פשוטה. בשני המקרים זעם קדוש משמש בערבוביה עם רצון לזכות בכותרות ולנכס הישגי עבר, בלי לחשוב על הנזקים הנגרמים בהווה. רק לאחרונה במלאות 50 שנה לתלייתו של אלי כהן נחשף שהגורם הראשי ללכידתו בידי הסורים היה הפקרות בשידורים – בגלל לחצים מצד המוסד. לכן, אפשר גם להבין את זעירא שהיה חרד לשלום המקור שלו (טכנולוגי ולא אנושי, במקרה הזה) ולכן הפעיל אותו רק בדקה ה-90. לנגוצקי ודאי ידע על השיקולים האלה. לפני שנה שמעתי לראשונה מפי אחד מקציני 8200 כיצד עקב מרחוק – בהאזנה – אחר הטכנאים שהתקרבו לאחד המקורות של "האמצעים המיוחדים" עד שגילו אותו.

אם לנגוצקי מפריח חשדות בנושא שוחד – אולי הוא יודע על מקרים כאלה מהעבר. לכן היה מצופה ממנו שיחשוף קודם כל את מה שהוא עצמו יודע, לפני שהוא מחשיד את העוסקים במיתווה הגז.