קמפיין "אל-אקצא בסכנה" הוא מכשיר פוליטי פלסטיני יזום, שנועד להשיג תשומת לב ולעורר את דעת הקהל המוסלמית והעולמית.
"התפרצות" אלימה? מחאה עממית? • קמפיין "אל-אקצא בסכנה" הוא מכשיר פוליטי פלסטיני יזום, שנועד להשיג תשומת לב ולעורר את דעת הקהל המוסלמית והעולמית • חאג' אמין אל-חוסייני כבר עשה את זה קודם
מאז סיום מבצע "צוק איתן" פועל ארגון הטרור חמאס להבעיר את החזית הפנימית בתוך ישראל, וזאת מבלי להיכנס לעימות עם צה"ל. שבועות ספורים אחרי תום המבצע החל הארגון לעודד פיגועים בתוך ישראל. עשרות אזרחים וחיילים נפגעו בשנה הנוכחית במה שנודע כ"המפגע הבודד". ואולם ההצלחות של ארגון חמאס מגיעות דווקא מנקודת החיכוך הבוערת ביותר והיא הר הבית, או מסגד אל-אקצא.
למעשה, האירועים המתרחשים בימים אלה בהר הבית הם כתוצאה מהפעילות של התנועה האסלאמית, הגיס החמישי שבתוכנו, בשיתוף פעולה עם ארגון חמאס, בטענה שקרית על הפרה של סטטוס-הקוו מצד ישראל. ההסתה הפלסטינית בחסות הרשות ברדיו, בטלויזיה וברשתות החברתיות שופכת שמן על המדורה. אנשי הרשות אינם יכולים להתעלם מהמהומות, מחשש להיתפס כבוגדים בדת ובאל-אקצא.
יידוי האבנים וההחלטה להפריע לביקורים של יהודים ונוצרים נובעת מהרצון שלהם להסלים את המצב. התפתחויות האירועים והגינויים כנגד ישראל שנשמעו מקיר לקיר בעולם ממחישים מעל הכול את הרגישות של המתחם, המשמש כנקודת חיכוך שעלולה להצית אש בירושלים ואף באזור כולו. הפלסטינים מבינים היטב את הפוטנציאל הטמון בכך, ומבקשים לעלות את הבעייה הפלסטינית על סדר היום הערבי והבין לאומי על-ידי יצירת מהומות יזומות במתחם הקדוש. ולא בפעם הראשונה.
כך למשל, בנאום שנשא יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בפני תנועת פת"ח לפני קצת פחות משנה (17.10.14), קרא אבו מאזן לבני עמו להגן על מסגד אל-אקצא: "אין זה מספיק שנאמר שישנם אנשי ריבאט [לוחמים שמגנים על אדמת האסלאם]" אמר באותה התכנסות. "כולנו צריכים לקיים רבאט באל-אקצא. אין זה מספיק שנאמר: המתנחלים הגיעו [למסגד]; אלא עלינו למנוע מהם להיכנס למתחם הקדוש בכל דרך שתהיה. זה המתחם הקדוש שלנו, זה אל-אקצא שלנו וזו הכנסייה שלנו [כנסיית הקבר]. אין להם זכות לטמא אותם". על-פי בדיקת מכון 'מבט לתקשורת הפלסטינית', נאום זה שודר בטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלסטינית 19 פעמים במהלך שלושה ימים. מדובר באמירות שמהן משתמע במפורש כי אבו-מאזן קורא לשימוש באלימות כדי להגן על מסגד אל-אקצא.
אנו זוכרים היטב גם את סיסמת "אל-אקצא בסכנה" של התנועה האסלאמית בשנת 2000. אולם המנהיג האסלאמי הראשון שהגה את עלילת "אל-אקצא בסכנה", והיה אביה הרוחני, אינו אלא מי שהיה המופתי של ירושלים – החאג' אמין אל-חוסייני.
כאשר הרברט סמואל מינה את אל-חוסייני למשרת המופתי בשנת 1921, קבע האחרון למטרה את גירוש היהודים מפלשתינה ומניעת ההגעה של יהודים נוספים אליה. אך הוא לא יכול היה לעשות זאת בכוחות עצמו ולהתמודד עם ההעפלה, או עם השלכות הצהרת בלפור והסיוע הבריטי המובטח ליהודים. מעמדו של המופתי היה חלש, ומחנהו היה מסוכסך ומבודד. ארצות ערב הנחשלות היו עסוקות כל אחת עם בעיותיה שלה, וכילו את משאביהן בהתמודדות עם המעצמות הקולוניאליסטיות. מבחינה פוליטית וכלכלית לא היה למופתי כל סיכוי לארגן שביתה או לרכוש אמל"ח. עקב כך הגיע המופתי למסקנה כי עליו לגייס לעזרתו את העולם הערבי והמוסלמי, ללכד אותם ולקרב אליהם את הנושא הפלסטיני, מתוך שאיפה לגייס את דעת הקהל של מיליוני מוסלמים ברחבי העולם.
היהודים באים
כיצד עשה זאת המופתי? על-פי ההיסטוריון צבי אל-פלג, המופתי ביקש לשכנע את העולם הערבי שהיהודים מתכוונים להרוס את מסגד אל-אקצא, להקים על חורבותיו את בית המקדש השלישי במקום כיפת הסלע ולאחר מכן להתפשט אל עבר שאר ארצות ערב. "פלשתינה אינה מספקת את היהודים, משום שמטרתם היא להשתלט על שאר הארצות הערביות, על לבנון, סוריה ועיראק ואף על איזורי חי'בר בערב הסעודית, בתואנה שעיר זו הייתה מולדתם של השבטים היהודים במאה השביעית". זהו המסר עליו חזר שוב ושוב המופתי של ירושלים.
דרכי הפעולה שלו בתעמולה היו מגוונות, אך הדרך היעילה שנקט הייתה שליחת שליחים למנהיגים ערבים. אותם שליחים נשאו "הוכחות" על כוונת היהודים "לטמא" את המקומות הקדושים לאסלאם. שליחים אלה נשאו עלוני תעמולה מטעם מוסדות תורה יהודיים שביקשו תרומות. על העלונים אלה היה מצויר הכותל המערבי וחלקים מהר הבית. איורים אלה היו מעוטרים בסמלים דתיים יהודיים, מאלה המקשטים ארונות קודש בבתי הכנסת. החומרים הללו עוררו חרדה אצל המנהיגים המוסלמים בעולם הערבי. העובדה שהיהודים רואים בכותל המערבי מקום קדוש ושריד של בית המקדש רק הגבירה את חששם של אותם מוסלמים, והם מיהרו לסייע שלמופתי.
המזימה הצליחה. המופתי ראה במסגד אל-אקצא מכשיר למאבק שלו ומנוף לקידום שאיפותיו האישיות, והמשנה הפוליטית שלו חדרה ברבות השנים לתודעתם של מאות מיליוני ערבים. עלילת "אל-אקצא בסכנה", הקריאות לבוא ולהגן על המסגד אפילו תוך הקרבת הנפש ושפיכת דם, גרמו לעשרות הרוגים יהודים במאורעות 1929 ולאחר מכן.
קמפיין פוליטי מדמם
כיום, מאה שנה כמעט לאחר האירועים הללו, ממשיכים הפלסטינים – יהיו אלה פת"ח, חמאס, התנועה האסלאמית או אפילו הח"כים הערבים הישראלים – לעשות שימוש ציני בעלילת אל-אקצא. ושוב העולם כולו נופל בפח. ולא רק העולם: שימו לב באיזו קלות בלתי נסבלת אותם חמומי מוח יוצאים לרחובות במטרה מכוונת לפגוע באזרחים וכוחות ביטחון יהודים.
המנהיגים הפלסטינים מבקשים להבעיר את מתחם ההר, מתוך שאיפה להפעיל מנוף לחץ על ישראל ואולי אף לגרום לה לשוב לשולחן המשא-ומתן מתוך עמדה של כוח. אולם גם היום מדינות ערב שקועות כל אחת בצרותיה שלה – ואילו צרות. לכן, מזה מספר חודשים שאבו מאזן מנסה לגייס את העולם הערבי והאסלאמי לסוגיה הפלסטינית, לרבות תמיכה כלכלית כדי לשלם את המשכורות לפקידיו, אך עד כה לא הצליח. רק בחודש האחרון נעשו מספר ניסיונות מצידו של אבו מאזן לקבל תשומת לב של העולם, תחילה באמצעות הגשת התפטרותו, ולאחר מכן באמצעות איום לביטול הסכמי אוסלו. לאור איומי העבר, בישראל ובעולם לא התרגשו יותר מדי, ושידור עסקים כרגיל. כך שבו אבו מאזן והפלסטינים לאותה נוסחה מוצלחת של מייסד התנועה הלאומית שלהם: "היהודים מחללים את מתחם אל-אקצא".
______
ד"ר אדי כהן הוא חוקר במכון לחקר המחתרות ע"ש מנחם בגין ומשמש כיו"ר פורום 'קדם' למזרחנות והסברה.
הפלסטינים הם סוס מת והם לא מעניינים אף אחד,למעט התקשורת הישראלית שמעריצה אותם(במיוחד אוהד עבדאללה חמו).
הלוואי שהיית צחדק. הפלסטינים אינם מעניינים את העולם כשלעצמם יותר מכפי שהם מתעניינים בטובתם של סורים, אפגניסטנים, עירקים וכו'. אבל הם הכלי העיקרי לתקיפת מדינת היהודים, דה לגיטימציה שלה ואולי בסוף החרבתה. ) תפקיד מפתח כזה בתיקון העולם מזכה את הפלסטינים בהרבה אהדה, כסף ותמיכה.
בעיני האיסלם, היהודים הם אויביו, כופרים וטמאים שבמקרה הטוב עליהם לחיות כבני-חסות ("דימי") במדינות העולם, תחת השפלה ודיכוי מתמידים (כפי שאכן היה ברבות ממדינות ערב לפני קום המדינה וברוב הזמן הממושך שיהודים חיו בתפוצות).
גם לאחרונה ממש חזר אבו-מאזן, שהוא זאב-טורף ב'עור של שה תמים', ואמר שליהודים ולישראלים אין, כביכול, שום זכות בהר הבית ושצריכים למנוע מהם להכנס לשם ולטמא את המקומות הקדושים לאיסלם (איך לא) ברגליהם המטונפות. לא חשוב שהפלסטינים מטמאים, מעשה יום יום, את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי מאז ומעולם בכך שהם מפנים את ישבנם לקודש הקודשים של העם היהודי כשהם מתפללים על ההר ופניהם למכה. הם גם עורכים שם פיקניקים ומאפשרים לילדים לשחק שם כדורגל (הילדים מקפיצים את הכדור על קיר המסגד ממש).
כל זה "מובן" לנוכח העובדה שמראיית האיסלם, דת חדשה יחסית זו, באה להחליף את היהדות ואת הנצרות כך שליהודים ולנוצרים אין כל זכות להמשיך בפרקטיקה של דתם אלא עליהם להתאסלם (ולהחשב כמוסלמים נחותים) או למות בחרב!!
לא ייאמן כיצד העולם, שאמור לדעת היטב מה קורה על הר הבית, מהיכן ומתי באו הפלסטינים ככובשים וכפולשים לארץ ישראל, ושהיהודים (ויהודה ושומרון, הקרויים על שמם…) היו כאן מאז ומעולם, מתעלם מעובדות אלה ולא מחמיץ הזדמנות להשמיץ את מדינת ישראל ולהטיל עליה חרמות וסימוני מוצרים (רק היום הודיעה עיריית רקייויק, בירת איסלנד, שהיא תחרים כל מוצר מישראל עד לסיום הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים. מה לאיסלנד ולסכסוך במזה"ת אם לא אנטישמיות צרופה??).
מעניין שכל העולם עסוק בישראל אך לא פוצה פה ומצפצף, מזה ארבע שנים, על כל הנוראות המתרחשות בסוריה, בעיראק, בלוב וכו'. זו גם אחת ההוכחות הברורות לכך שהיחס הויין והצבוע של העולם שאנחנו כל כך מתחשבים בו (ללא כל הצדקה), נובע מאנטישמיות צרופה (שהיא מחלת נפש חשוכת-מרפא).
ההסקה הלוגית כאן פשוטה וברורה וזהה לכך שאם א' גדול מב' וב' גדול מג', ברור שא' גדול מג'…!!