הגיע הזמן שהפוליטיקאים והשופטים בישראל יתבגרו, יפסיקו לדון בשאלה למי מותר ולמי אסור לרוץ, ויתנו לציבור להחליט.
כמדי בחירות, גם הפעם משמשת ועדת הבחירות המרכזית כבמה לתעמולה של המפלגות השונות. פוליטיקאים מימין ומשמאל מנסים להביא לפסילת מי שאינם רוצים בקרבתו בכנסת הבאה, תוך ציטוט חוקים עבשים ודכאניים בספר החוקים הישראלי. הועדה תפסול, בית-המשפט יאשר או ידחה את ההחלטה, וכולם – הפוסלים והפסולים – ירוויחו זמן מסך וכיסוי חינם של מרכולתם האידאולוגית והפוליטית.
חופש הביטוי חשוב יותר
הפארסה הזו מיותרת לחלוטין. כן, אפשר להצטדק עד אין קץ: נעברה לשון החוק, דמוקרטיה מתגוננת, מעשים שלא יעשו, סכנה קיומית, ושלל קלישאות נוספות. אלא שלשון החוק בעניינים הללו גרועה. הפגיעה בחופש הביטוי, זכות ערכית ומועילה יותר מכל פסילה של מפלגה, היא בלתי-נסבלת ולא-מידתית. גם אם לא נאהב זאת, נחיה עם התבטאויות גזעניות של כהאניסט (שהשמאל אוהב לדכא) או דיבורים אנטי-ישראליים של ח"כ ערבי (שהימין רוצה להשתיק). אין ספק שצריך להיאבק ברעיונות הללו, אבל – כל עוד מדובר בשיח ולא במעשה – מן הראוי להביסם בזירה הרעיונית הציבורית, ולא להפעיל פרוצדורות השתקה מאיימות ודכאניות.
דיכוי לא אפקטיבי
מעבר למרכזיותו של חופש הביטוי, ישנה כאן גם בעיה מעשית. ההיסטוריה מראה שדעות קיצוניות מחזיקות מעמד יפה מאוד במחתרת, והנסיון לדכאן הופך את מחזיקיהן לקורבנות מעונים, מקצין את הציבור המושתק, וכך הופך את פגיעתן לרעה עוד יותר. מוטב, לכן, שהכהאניסטים יובילו את מרצם לקלפי ויתחרו במגרש הדמוקרטי, או שזועבי תנקז אנרגיות ערביות למאבק הפרלמנטרי, מאשר שיתייאשו אלה ואלה מהמשטר הישראלי המדכא ומתסכל אותם בכך שהוא מנסה לאסור עליהם להאמין במשהו וסותם את פיותיהם.
ניקח לדוגמא את השלטים של "עצמה לישראל" שפסל יו"ר ועדת הבחירות השופט אליקים רובינשטיין. קשה להבין מה הבעיה. נכון, הפרסום פרובוקטיבי ומתמקד בציבור הערבי. אבל מעבר לכך שזו זכותם במסגרת חופש הביטוי, בסך-הכל בן-ארי ואלדד מעבירים לציבור שלהם מסר מצוין: עם המגזר הערבי, שהוא בעייתי בפרמטרים רבים מאוד (פשיעה קשה, אי-יציאה לעבודה של נשים, העלמות מס, ילודה רבה, בנייה לא חוקית, פטור מחובות אזרחיות, הזדהות עם אויבי ישראל, וכו'), צריך להתמודד דרך הקלפי ובכנסת. אותו הדבר נכון בתמונת הראי של זועבי.
והרי ממה נפשך? אם יש ציבור מספיק גדול שתומך בדעות הללו, האיסור עליהן רק יגביר את תחושת הנרדפות והאמונה ויתדלק אותן. אם אין, הריצה לכנסת תכשל ומיעוט התומכים בדעה יופגן ברבים. הפחד הגדול שדיבור קיצוני הוא הסתה שהופכת למעשה, נכון (באופן חלקי מאוד) רק כאשר הוא נעשה במחתרת, מתוך יאוש ותחושת מאבק במדינה שאין בה אמון, לא כאשר הוא נעשה במסגרת הנסיון הדמוקרטי להיכנס לכנסת ישראל ולחוקק בה חוקים.
משום כך, בכל הנוגע לדיבורים, לא צריך להיות היסטריים. אין מה להתרגש מפרובוקציה, ואין לתת בידי המחוקק או בית-המשפט את הזכות לגזור שתיקה על אדם או לאסור על בחירת מועמדים. הבוחר, ורק הבוחר, ראוי להחליט את מי הוא מכניס לכנסת ולמה, ואסור לאיש להחליט בשבילו למי אסור להתחרות על ייצוגו ומדוע.
חנין זועבי בכנסת – נכס לימין
לעניין זועבי עצמה, אמנם הגברת הבלתי-מכובדת בעליל צברה שלל התבטאויות פרובוקטיביות, שלא לומר חצופות ומסיתות, ותצבור מן הסתם עוד. אלא שהאמת היא שעל המשט לעזה אין סיבה לעצור אותה מלרוץ לכנסת, משום ששם העניינים הסתבכו באופן לא צפוי גם מבחינת ישראל (ובמידה לא מבוטלת באשמת צה"ל והממשלה, בוודאי שלא באשמתה). התבטאויותיה, מרגיזות ככל שיהיו, מביעות עמדה קיימת בציבור הערבי-ישראלי, וצריכות לזכות להגנת חופש הביטוי.
מבחינה מעשית, מוזר שדווקא פוליטיקאים מימין מנסים להילחם בריצתה של זועבי לכנסת. זהו חוסר תבונה פוליטי. האינטרס של הימין הוא להנכיח את השיח של זועבי בציבוריות הישראלית. לא רק מפני שישראל מציגה בכך שלטון ימני סובלני ומכובד, אלא מפני שזועבי משמשת אות ותמרור אזהרה ל"מרכז", המסמן לו היטב ובאופן נחרץ מה רוצים ואיך חושבים ערבים רבים בישראל, ודוחף אותו ימינה ימינה, עד למקום שממנו המתחם הליבנאי-לפידי נראה כשמאל מובהק. זועבי היא לפיכך נכס אלקטורלי לימין. אם היא לא הייתה קיימת, ארתור פינקלשטיין היה כנראה צריך להמציא אותה.
בגדול – אמת, אבל יש פה משהו ששוכחים לשקלל והוא שיש לנו חוק במדינת ישראל ומשום מה בוחרים להתעלם ממנו. סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת מחייב את פסילתה של זועבי שהצליחה לעמוד כמעט בכל אחת מעילות הפסילה המופיעות בו. כחברה אנחנו משלמים מחיר כבד על זה שאנחנו נוטים להתעלם מחוקים שפחות בא לנו ליישם. בנוסף לכך – אכן לטווח הקצר זועבי היא נכס לימין, אבל לטווח הארוך מנהיגות ערבית מסוגה לא מאפשרת שיח אמיתי ומוצלח עם ערביי ישראל שניתן להגיע איתם להבנות וליצור איתם רפורמות חשובות. כך שלטווח הארוך זועבי היא נזק למדינת ישראל ובכלל זה לימין שעוד ימשיך לשלוט פה כפי שנראה עוד הרבה זמן. זועבי מדרדרת את השיח בנושא של "יהודית ודמוקרטית" ואני ממש לא חש שהעיסוק בהגדרה המופיעה ב7א ובמקומות אחרים מתאתגרת. להפך. כל עוד הסעיף קיים וזועבי לא נפסלת שופטי העליון נאלצים לרוקן מכל תוכן את ההגדרה היהודית של ישראל כך ש"שלטון החוק" לא יצא נפסד."
זואבי מדרדרת את השיח?
זואבי נבחרה ומייצגת את ציבור בוחריה. מה שאתה רוצה זה לסתום לה את הפה,לעצום את העיניים ולהחליט שמי שבחר אותה בעצם אוהב את ישראל, רק צריך ללמד אותו. אתה הרי יודע יותר טוב עבורם…
זו הפוליטיקה שישראל ניסתה וממשיכה לנסות בעזה. לחנך את הילידים הפראיים. אנחנו הרי עליונים עליהם.
וכשאתה סותם לציבור שלה את הפה אתה לא תקבל את מה שקיבלת עם הכהניסטים כיוון שאמות המידה הן שונות, קיצוני יהודי הוא טאטאלה ערבי.
היא אגב לא מייצגת קיצונים ערבים, אבל מי שהיא מייצגת הם אלו שיפגעו בך בצורה אקטיבית.
גם חברי כנסת ושרים כמו בנט שקד ליברמן וחוטובלי לא בדיוק מאפשרים, מנגד, שיח אמיתי ופשרה עם הצד השני. באופן אישי אני מרגיש יותר בנוח עם הפרובוקציה המחאתית של זועבי על המרמרה מאשר עם פרויקט הכליאה-ללא-משפט של שקד (של האפריקנים
המסכנים במתקן חולות) .
רן, אני מסכים עם מה שרשמת, אבל יש לי שאלה בנוגע למה שנקרא דמוקרטיה מתגוננת:
אין סכנה גדולה כל כך שסתיו שפיר תהיה שרת הבטחון הבאה, אבל מה יקרה אם למשל היא תהיה בועדת חוץ ובטחון, או יותר גרוע, בתת ועדה לנושאים חשאיים?
אני יודע שגם ככה הכוח של הכנסת מצומצם מול הצבא, והשב"כ בטח עוקב טוב טוב אחרי הנבחרים אחרי מה שקרה עם בשארה, אבל יש עדיין את הסיכון הזה (אני גם מבין את הסכנה שטמונה בשלטון שפוסל מועמדים מטיעוני "בטחון המדינה" אבל האם יש פתרון אופרטיבי למקרה כזה לדעתך, או האם בכלל צריך)
אם ככה, אני חושב שקיבלת את התשובה למה אלדד ובן ארי מנסים לפסול את זועבי ואת בל"ד.
אם זועבי משמשת אות ותמרור אזהרה ל"מרכז", המסמן איך חושבים ערבים רבים בישראל, ודוחף אותו ימינה ובכך יוצרת אהדה כלפי הימין, יש ל"עצמה לישראל" אינטרס מובהק להשאיר אותם.
אם ניתן לציבור בלבד להחליט אם לתמוך בזועבי או לא, יש סיכוי שלא נראה אותם בכנסת הבאה, מאחר והם ישעממו ולא יעברו את אחוז החסימה.
הדרך היחידה להשאיר אותם במשחק היא לייצר סיטואציה שבה לא מפסיקים לדבר עליהם, ואת זה אפשר להשיג ע"י בקשה לפסילה שלהם מלרוץ לבחירות.
אני חושב שמעשיה של זועבי חמורים יותר ממה שתיארת.
היא ביודעין עברה על החוק, תוך שימוש בחסינות שניתנה לה, ובאופן ברור פגעה באינטרס של מדינת ישראל.
"אפשר להצטדק עד אין קץ: נעברה לשון החוק, דמוקרטיה מתגוננת, מעשים שלא יעשו, סכנה קיומית, ושלל קלישאות נוספות"
-לאו לא קלישאות, כל אחד מהדברים הוא טיעון רציני, ויש להתמודד איתו ברצינות.
אני מסכים עם החלוקה בין מעשים לדיבורים, ולכן למשל את טיבי אין צורך לפסול למרות שהדברים שאומר הם מסוכנים בעיני.
מה שברור הוא שהדיון בנושא חייב להתנהל שוב אחרי הבחירות, כדי לדאוג שהחוקים יובררו ויובהרו.
על הכנסת להגדיר יפה את גבולות השימוש בחסינות ואת גבול הנאמנות הנדרשת מח"כ ומאזרח במדינה, כולל הגדרה מעודכנת למונח הבלוי "בגידה".
בשביל להבין מה חושבים ערבים במדינת ישראל, ובכלל בעולם, אין צורך בחנין זועבי שתשב בכנסת
מספיק ללמוד קצת על האיסלאם והמונחים "דאר אל איסלאם" ו-"דאר אל חארב" שמבטאים נאמנה את האידאולוגיה הערבית
מבחינתם אנחנו הבוגדים, הכובשים והכופרים
בודאי שזועבי מבטאת זאת נאמנה
היא לא בוגדת בנו, היא בסה"כ נאמנה למה שהיא
השאלה למה לת לה מקום לבטא את שנאתה, דווקא אצלנו בכנסת
אגב
יש הבדל גדול בינה לבין בן ארי ושות', בלי להכנס לעובי הקורה, והאם צורת ההתבטאות שלהם רלוונטית או לא
בן ארי ודומיו הם ישראלים, יהודים, שהפעילות הפוליטית שלהם מבוססת על אג'נדה של הגנה על עם ישראל בארצו
אפשר להתווכח על אופי הפעילות, אבל תכל'ס – הם לא מעוניינים להשמיד את המדינה או את העם היושב בה
יש צורך.
כי לאף אחד לא אכפת מהאיסלם ומהמונחים שלו. לוקחים את מה שהטלוויזיה משדרת ולא כל מיני מונחי ארקנה. והטלויזיה משדרת מה שבה לה בלי קשר למציאות. אז לפעמים צריך את זועבי שתיתן איזה תזכורת…
מדינה שבבית הכנסת שלה יושבים בוחרים שבכל הצבעה ובכל עניין יפעלו ויצביעו כנגד האינטרס של המדינה ולמען אינטרס אויביה היא מדינה שאין לה זכות קיום
הדמוקרטיה אמורה להגן עלינו ולא אמורה לגרום לנו להתאבד